מאז שנולדו לנו התאומות, לפני כחצי שנה, רציתי לעשות כתבה מעניינת על תאומים. אבל משהו שונה, ייחודי, לא מקרה סטנדרטי. אפשר לומר שבמקרה הזה הגעתי לכתובת הנכונה.
אני נפגש עם אדם שעל פניו נראה רגיל לגמרי, אבל הוא ממש לא. הבחור הוא גנן במקצועו. לא, הוא לא שותל גרברות וגם לא תולש עשבייה. הבחור עסוק יום יום בלספר סיפורים, לשיר שירים ולשחק במחבואים. מנדי קפלן הוא גננת או ליתר דיוק, גנן.
אני נפגש עם מנדי קפלן בגן הילדים שלו, בנווה שאנן בחיפה. את פני מקדמים כמה עשרות זאטוטים מאושרים וכמה עובדים. הגן, יש לומר, ענק. החצר הגדולה זרועה מתקנים משופרים, ולמעשה הוא נראה יותר כמו אימפריה רחבת ידיים מאשר כגן ילדים, לפחות איך שגן זכור לי.
אז איך בא הרעיון לפתוח גן?
את הגן הראשון שלי פתחתי בעפרה. אחי היה אז ראש המדרשה בעפרה וחלה בחזרת, ואשתו, שהיתה הגננת שם, נאלצה להיכנס לשמירת הריון. אני הייתי אחרי השירות הצבאי, שבו שירתתי כקומונר בסניף בני עקיבא בקרית אונו, ובאתי לעזור להם. ואז גיסתי שאלה אותי: 'מנדי, למה שלא תחליף אותי בגן?' אמרתי לה: 'השתגעת?! אני גננת?' לא חשבתי על זה בכלל, למרות שתמיד אהבתי ילדים ותמיד כששאלו אותי מה ארצה להיות כשאהיה גדול אמרתי 'גננת'... ואז אמרו לי 'מה קרה לך??
אתה רוצה שהבן שלך יגיד שאבא שלו גנן?' ואכן, החלטתי שכדי שהילד לא יהיה מסכן ולא יתבייש, כדאי שאבחר במקצוע אחר. באותו קיץ בעפרה גיסתי לימדה אותי את כל השירים, ובעצם איך להיות עם ילדים, ואני נהניתי כל-כך ששוכנעתי על-ידי ההורים לפתוח גן משלי".
גננת מיוחדת
בהתחלה הוריו של מנדי הזדעקו, כי הוא כבר נרשם לבר אילן ללימודי פסיכולוגיה, אך בסופו של דבר הגיעו להסכם, שמנדי יעשה תואר ראשון בשילוב עם גננות, והוא נכנס לתכנית מיוחדת במכללת 'תלפיות' שיועד לגננות שאיכשהו נכנסו ללמד בגנים ללא תואר. על מנת להתקבל לתכנית נדרשו שני תנאים: להיות מעל גיל 30 ועם 10 שנות ניסיון. מובן שמנדי לא עמד באף תנאי כשהיה בן 20 וללא כל ניסיון, אבל הוא התקבל אחרי ועדה מיוחדת.
"בעפרה הרגשתי את היד המכוונת של הקב"ה, כי הרי בכלל לא חשבתי על הכיוון הזה. גיסתי, שיש לה כיום 12 ילדים ב"ה, היתה בשמירת ההריון היחידה שלה, ולכן הגעתי לעזור לה. בדיוק באותה שנה המבנה של המועצה היה פנוי, אחרת לא היה לי מקום לגן משלי, ובמקרה הסכימו לשכור אותי והיתה הרשמה מלאה".
לאחר שלוש שנים בעפרה הרגיש קפלן שהגיע למיצוי, ובתור רווק היה לו קשה מאוד. כעירוני לשעבר החליט שהחיים ביישוב אינם בשבילו ורצה לחזור לנווה שאנן. "ואז אמרו לי שיש כבר בנווה שאנן גן פרטי שכולם הולכים אליו, ואין לי סיכוי".
מנדי לא אמר נואש, ובערב נשים שקיים, שבו הראה סרט וידאו על הגן של עפרה, נרשמו מיד 20 ילדים: "חודש לפני תחילת שנת הלימודים השכנים התלוננו לעירייה וקיבלתי צו סגירה. הרב וייס פנה אלי והציע לי את הבניין שהיה מיועד למקווה והבנייה שלו הוקפאה, ואמר שאם אתן כסף להמשך הבנייה אוכל להקים את הגן שם; וכך עשיתי. הכול מלמעלה..."
כיום יודעים תושבי נווה שאנן שכשאישה יולדת היא צריכה כבר להזמין מקום בגן של מנדי (ואולי לא לחינם נמצא הגן בין המקוואות...).
איך החברה מקבלת את זה שאתה גנן?
"תמיד יש כאלה שזה מרתיע אותם, ויש כאלה שאומרים להיפך, בגלל שגבר הגיע להיות גננת כנראה הוא אוהב ילדים ומתאים לזה, ולא מחוסר ברירה או כי מתאימים לו החופשות והתנאים.
"בהתחלה", מספר מנדי, "כשהיו פוגשים אותי הרבנים שלי מהישיבה ושואלים 'נו, קפלן, מה אתה עושה?' התביישתי ואמרתי שאני במדרשה בעפרה, ואם אמרתי שאני לומד חינוך היו שואלים אותי אם אני לא מסוגל ליותר. אחרי כמה זמן אמרתי לעצמי: 'אנשים מפקידים בידי את היקר להם מכל: לא את האוטו, לא את הכספת את הילדים! אז ממה יש לי להתבייש? עד היום ישנם רבנים השואלים אותי בזלזול: 'אתה עוד בגן?' ואני משיב בראש מורם: 'כן'.
"בהתחלה פחדתי שזה יפריע לי בשידוכים, וגם ההורים ניסו להניא אותי מזה, אבל אחותי אמרה לי שאני צריך אחת מתאימה ולא יותר, לכן נשארתי".
מנדי מתאר מאבק של שנים על הכרה בסיסית מהחברה במה שהוא רצה לעשות; על החברה הדתית, שבמיוחד נוטה שלא לקבל כאלה דברים. "תסביר לי אתה איזו אמא תרצה שהבת שלה תתחתן עם גנן?" הוא אומר, "כשהייתי בעפרה היה איזה רב שאשתו הביאה את בנם בבוקר, ובצהרים הודיעה לי שבעלה לא מוכן שהבן שלו יהיה בגן של גבר". תמיד יש כאלה שלא מוכנים לצאת מהריבוע ולא מבינים איך זה שהגננת היא לא אישה".
למה באמת אין הרבה גננים גברים?
"קודם כל, זה באמת נחשב מקצוע נשי. ודבר נוסף אם אתה לא בגן פרטי, אי אפשר לפרנס משפחה. למה כמעט אין גברים בחינוך? למה גברים בבתי ספר יסודיים אין בכלל? מאותה סיבה! ושוב, איזו אמא תרצה שהבן שלה יהיה גננת או שהבת שלה תתחתן עם גננת? בקושי עם מורה".
שנים של רגשי נחיתות?
"לא רגשי נחיתות, אבל התביישתי במה שאני עושה. הייתי שונה, ולכל יציאה מן התלם יש מחיר. היום, כשכבר יש לי שם ומכירים אותי אז זו גאווה ומחמאה. אני בעצמי מנחה הורים בהתנהגות עם ילדיהם, אני כבר סמכות חינוכית להורים".
המזרוחניק עם התאומים
ואם חשבתם שבכך מסתיימת הכתבה על מנדי הגנן, אז ממש לא. למנדי ורעייתו יש עוד גן בבית. למשפחת קפלן יש בבית ארבעה זוגות תאומים. לא, לא טעיתם ארבע זוגות תאומים.
בני כמה הם?
"הבכורים שלנו בני 7.5. לבת קוראים אילת השחר ולבן קוראים אחיה דביר. אחר-כך יש את אוריה יוחאי מאיר כי הרב אליהו אמר לנו בהריון שלפני הדלקת נרות להדליק שלושה נרות של שמן לכבוד רבי מאיר בעל הנס, ויוחאי כי נדרתי נדר שאם הכול יהיה בסדר אקרא לבני על שם רבי שמעון בר יוחאי, והבת נועם מרים. עוד בת מתוך השלישייה נפטרה ממחלה. הרופאים המליצו לנו לעשות 'דילול', וקיבלנו היתר לכך מהרב אליהו, אבל אשתי אמרה שאם הקב"ה נתן לנו שלושה אז נביא שלושה. ואכן, לאחר חצי שנה של שמירת הריון קפדנית נולדו שלושה ילדים בריאים. לי היתה הרגשה לא טובה כבר מההתחלה, זה היה חלום טוב מדי.
"לזוג השלישי קראנו עמית הלל שהקב"ה היה עמית שלנו ונתן לנו עוד בת, ויובל נחמה אחרי הבת שנפטרה. והקטנים שלנו הם עומר הודיה ואסף שמעון (בר יוחאי), סך הכל 5 בנות ו-3 בנים.
איך הגבתם כל פעם כששמעתם שיש לכם עוד זוג תאומים?
"התעלפנו. אני צריך לומר לך מה זה? אני חושב שבין הרגעים המאושרים בחיים שלי היה באולטרסאונד הראשון. כשהרופא פתאום ראה שני דפקים, לא האמנו. פעם אחת באתי לרב מקובל מבני ברק, והוא הסתכל בספרים ואמר: "איך אתה מיזרוחניק וזכית לכל-כך הרבה תאומים? יש לי פה כוללניקים שמחכים כל-כך הרבה שנים. והוא לא אמר את זה בזלזול, הוא השתומם. אני מאוד מקורב אליו".
איך הסביבה מתייחסת לזה?
"דבר ראשון כשנולדו התאומים, חמותי שאלה: 'היא לקחה משהו? היא קיבלה זריקה?' תמיד אנשים שואלים אם זה טבעי או לא, ואני אומר ש'זו ברכת שמים'. יש תאומים שנולדים אחרי 20 שנות עקרות, ואצלנו נולדו ישר, וכל-כך צמודים אז ברוך ה'. אבל תמיד יש כאלה ששואלים, ובכל התחומים. אומרים לי למשל: 'וואו, יש לכם כל-כך הרבה כסף'. פעם עוד הייתי מתנצל. היום אמא שלי אומרת לי: 'מה אכפת לך? זה טוב לשידוכים של הבנות, שיחשבו שיש לכם הרבה כסף'.
הילד שברח מהגן
מנדי קפלן גדל בארה"ב, בבית של תשעה אחים. "הרבה ילדים", מנדי מוסיף, "זה נדיר מאוד אצל אמריקאים דתיים". אחיו הגדול הוא מעצב אופנה, עוד אח פסיכולוג, אח נוסף מכהן כרבה של קיסריה ואחר הוא מנכ"ל 'מעלה'; שני רופאים, אחות וסגנית ראש עיריית רעננה, שבעלה גם רב קהילה.
מה אתה זוכר מהגן שלך?
"לא אהבתי את הגן שלי. כשהייתי בן 4 עלינו לארץ, וגם פה לא אהבתי את הגן. הלכתי כל יום עם אמא שלי לעבודה, ואחר-כך סתם ברחתי הביתה. אבל זה לא היה הקטליזאטור לפתיחת הגן. אני פשוט אוהב ילדים. אנשים הולכים לעבודה בבוקר ואני הולך לילדים הכי טהורים שיש, לתינוקות של בית רבן שלא פשעו. אני מגיע בבוקר, וכל הילדים רצים לעברי: 'מנדי, מנדי'. אנשים אומרים, מה זה גננת? אבל איך שהגננת מתארת את משה רבנו, ככה הילד זוכר אותו לכל החיים".
הגן של מנדי ייחודי מאוד. כיום הוא מורכב מאוכלוסייה מעורבת מדתיים וחילוניים. "אני רואה את זה כאידיאל", אומר מנדי. "הגן הוא בעצם משפחה". יש אבא ואמא, יש גננת לגיל הרך ומנדי עם הקבוצה הבוגרת יותר. כל שני וחמישי הוא מעביר סיפורי תורה. יש מורה לטבע ומורה להתעמלות, וכמובן האוכל משובח והילדים נקיים ומסודרים. בשנה הבאה יש תכנון לפתוח גם תינוקיה".
אז יש לך גם גן בבית.
"לא, זה ממש שונה. בגן אני מחנך, סמכות. בבית אני אבא, זה הילדים שלי, אני לא הולך תמיד לפי הספר. זו עבודה שונה. בבית אני גם הרבה יותר רך איתם. אני נמס מהם. אשתי היא זו שמחזיקה אותם יותר קצר".
הסנדלר לא הולך יחף, ולגן מגיע כל שנה זוג תאומים אחר. "הם לומדים לא להידבק אלי, שאם הן צמאות שילכו לאחת העובדות האחרות ולא לאבא. אפילו המפקחת אמרה לי: 'מנדי, תחזיק אותן, תחבק אותן, אתה עוד תצטער על זה', אבל אני לא יכול. תאר לך שהורה יכנס לגן ויראה אותי עם הבת שלי על הידיים? ישר יתחילו להגיד: 'אה, הוא מחזיק כל הזמן את הילדים שלו'.
"אם למשל יש ילדה שרוצה להיות כל שבוע 'אמא של שבת', אז היא תשב ליד שולחן שבת. לעומת זאת, לבת שלי אני לא יכול לאפשר כזו פריבילגיה, אז יש לזה מחיר. מצד אחד הם רוצים להיות בגן של אבא, כי זה הגן הכי טוב ונותנים את הכי טוב לילדים מבחינה נפשית, מוטורית וחינוכית, אבל מצד שני ההורים בוחנים אותי בעשרים עיניים.
הכל נגד עין הרע
משפחת קפלן מצאה את עצמה תוך זמן קצר עם חמישה ילדים מתחת לגיל שנה ושבעה חודשים(!). "אנשים השתגעו. עם התאומים הראשונים היה לנו הכי קשה. קודם כל המעבר מזוג צעיר למשפחה הוא קשה מאוד. אני הסתובבתי חצי שנה עם כאבי ראש וסחרחורות מחוסר שינה. אנשים שיש להם ילד אחד לא יכולים להבין מה זה שניים. זה לא קשה פי שניים, אלא פי מאה. אפילו אם יוצאים לשבת או הולכים לאכול, אז אחד מחזיק את התינוק ואחד נח. במצב של תאומים, שני בני הזוג כל הזמן מחזיקים.
"הרבה זמן לא הבנתי איך אנשים מביאים תינוק לבית הכנסת. מה, אם אביא תינוק אחד אז אשתי תוכל לנוח? לא. אז לפחות שאני אתפלל כמו שצריך. חוץ מזה, אחרי שנפטרה הבת רבי דוד אבוחצירא אמר לי שאף פעם לא אקח את הילדים לבית הכנסת בגלל עין הרע שיש עלינו, גם במחיר של תפילה בבית. במאמר מוסגר אומר לך שהרבה רבנים אמרו לי את זה. ר' רפאל לוין זצ"ל, שהיה הסנדק של בנינו, כל הזמן נתן לנו להגיד פסוקים נגד עין הרע. כשהוא בא לנחם הוא הבטיח לאשתי: 'את תראי, אלוקים ייתן לך הרבה אושר, ולפום צערא אגרא'.
מתי ישנת פעם אחרונה לילה שלם?
"כבר שנים שלא ישנתי לילה שלם. 'מגרד לי', 'יש לי תולעת', זה צמא וזו פתאום משתעלת, ופה כואב לה 'ובוא תבדוק לי' ו'היה לי חלום רע'. אבל לומדים לנצל את חצי השעה שישנים בצורה מקסימלית, ואז לא כואב הראש".
התזה הרווחת לגבי תאומים היא שיש להפריד ביניהם במוסדות החינוך. במשפחת קפלן המצב שונה בתכלית: "סליחה, הם נולדו מאותה בטן, זה דבר טבעי להם להיות ביחד. אצלנו כל זוג תאומים קשור מאוד אחד לשני. נפש בנפש. אף פעם לא הפרדנו, תמיד אנחנו הולכים יחד איתם ושואלים אותם מה הם רוצים. כל שבוע יש אחד שהולך לבד עם אבא ואחד שהולך לבד עם אמא.
"בל"ג בעומר, למשל, עשיתי חאלקה לאחיה, אז לקחתי אותו קודם להסתפר, קניתי לו חצי מנה צ'יפס ואחר-כך הלכתי לקנות איתו סנדלים. חזרנו הביתה, אשתי קילחה אותו, והלכתי עם אוריה להסתפר, חצי מנה צ'יפס וסנדלים. שוב חזרתי הביתה, ולקחתי את הבת... ועם הבנות זה אותו דבר. עמית אמרה לי: 'אני גם רוצה לבד עם אבא', אז אמרתי לה: 'בסדר, בואי לבד', והיא אמרה: 'לא, אני רוצה עם יובל'. אם הן רוצות ביחד אני לא אגיד להן: 'לא, בואו בנפרד, כי כך כתוב בספר'".
כל אחד הוא מיוחד
יש לכם גם זמן לעצמכם?
"אין מצב שאני אומר למישהו להתקשר אלי בשעה מסוימת. אין לי זמן פנוי במשך היום, כי תמיד זה בא על חשבון הילדים בגן או על חשבון הילדים בבית. פול טיים ג'וב. אני לא מתלונן, אבל זה ממש ככה. אם אני נכנס לשירותים זה תמיד עם פלאפון, כי חייבים לנצל את הזמן. כשבגן אני לא עונה לפלאפון, אני רואה 14 שיחות שלא נענו, ואני אף פעם לא חוזר לאנשים. מי שיתעקש ישיג אותי".
יום בבית קפלן. בבוקר צריכים להלביש שמונה ילדים ולצאת ב-7:30, ויש המון לחץ. בצהרים שוב לחץ: ארוחה ושיעורים ולהתקלח ולנוח וחוגים, ובלילה שוב הלחץ של המקלחות... כשמנדי הגיע מאוחר לגן, אנשים התחילו לדבר: "הוא מאחר", "הוא יוצא מוקדם". "הייתי רב עם אשתי, עד שהחלטתי שלא יקרה כלום אם אני אאחר. יש לי גננת וארבע עובדות מצוינות, אז שידברו. הילדים שלי הכי חשובים לי".
כיום האווירה בבית הרבה יותר רגועה. מנדי פתח בית קפה: "תליתי שלט במטבח 'קפה ומאפה'. הילדים קמים, אני בינתיים מכין להם סנדוויצ'ים והם מזרזים את אמא שתלביש אותם מהר, כי הם רוצים לרדת לבית הקפה. אז כל ילד מקבל קפה ילדים עם עוגה או עוגיות ואיזה נצנץ, והם מאושרים.
"בכלל, אנחנו מאוד משתדלים שהילדים לא ירגישו שהם עוד אחד מתוך שמונה. כל אחד מקבל כל יום משהו אחר שהוא רוצה בסנדוויץ'. אחד עם חביתה, אחד עם חמאה וגבינה צהובה, זאת רוצה גבינה עם מלפפון חמוץ מסוים ואחת רוצה אגוזן ושוקולד, ואחת אוכלת תפוח ירוק כי היא לא אוכלת עם הקליפה, וזאת אוכלת תפוח אדום, וזה לא יאכל את האגס אם יהיה לו נקודה חומה. אחד רוצה אורז לבן ואחד אורז עם רוטב. ואל תשכח שכולם, גם הגדולים, צריכים עזרה במקלחת, ולזו יש שיער ארוך אז היא צריכה קונדישנר, ומסרק סמיך כל ערב לילדים. חיים לא פשוטים, ברוך ה'".
ומה עם אשתך?
אשתי היא מורה במשרה מלאה וגם עושה דוקטורט, ומהצהרים היא עם הילדים. אני מסיע את הילדים ואת ילדי צהרון לגן, ואז חוזר לגן עד 17:00, ותוך כדי אני עם הילדים שלי".
אל הנער הזה התפללתי
איך מתמודדים עם קנאה?
"כשהתחילו אצלי התאומים לא רציתי שתי בנות, כי אם שתי אחיות זה קנאה, לא כל שכן שתי תאומות. תמיד אחת יפה יותר והשנייה פחות, תמיד אומרים לנו: 'וואו, איך זאת יפה', ואז אנחנו ישר מתגוננים: 'ומה חסר לשנייה?' שאלתי תאומות מבוגרות איך הן הסתדרו, והן אמרו לי שמה שהן לא סבלו זה כששאלו אותן מה השנייה עושה, ומתי היא תתחתן. מה, אנחנו בן אדם אחד?
"הייתי עכשיו בכנס תאומים, ושם התפלספו על כל דבר: 'איך נעשה יומולדת לתאומות?' מה זאת אומרת? אני לא מבין. עשיתי לבנות שלי יומולדת, וכל אחת בחרה איזה עוגה היא רוצה ואת הצורה שהיא אוהבת, ובאופן טבעי עשינו לשתיהן ביחד וזהו. אני לא מוכן להתכחש לעובדה שהן תאומות. הן זכו לחבר צמוד לחיים".
כן, אבל אתה מודע לכך שזה יכול ליצור בעיות.
"אתה צודק ברמה מסוימת, אבל כל אחד הוא גם אינדיבידואליסט. אם אחת יודעת לצייר, אנחנו מעודדים את הציור שלה. אם השנייה יודעת לעשות משהו אחר, אז היא גם תקבל עידוד. אומרים לא להלביש לתאומים אותו הדבר. הבנות שלי רוצות רק אותו הדבר. אז מה תגיד? לא? צריך להפריד ביניכן? כשנכנסו הגדולים לכיתה א', המנהלת שאלה אותם אם הם רוצים להיות ביחד, והם ענו 'כן'. למה? 'כי ביחד אנחנו כוח'. אז נפריד? אנחנו הולכים לפי הרצון שלהם.
ברוך ה' הם מסתדרים מצוין, ולא שאני בא להשוויץ, אבל אפילו רצו להקפיץ אותם כיתה ואנחנו לא הסכמנו. טוב להם ביחד. כל זוג אנחנו שואלים בנפרד, נקרא לנערה ונשאל את פיה. לקחתי את עמית לקנות סנדלים, אז היא אמרה 'לא, אני רוצה עם יובל'. גם יובל רצתה עם עמית, אז למה להפריד? בסוף הן רצו אותו סנדל ואותו צבע, אבל הן כל-כך שונות, שני עולמות שונים ואישיות שונה לגמרי.
"תמיד אומרים שאצל תאומים יש בעיה של התפתחות אישית של כל אחד. תבוא אלינו ותראה שכל ילד שונה מהשני, לכל ילד יש פה, וכל אחד יודע לעמוד על שלו. עם כל ילד אני מרגיש ש'אל הנער הזה התפללתי', וכך גם אני מנחה את המורים: תמיד תחשבו על הילד שלכם שבדיוק זה מה שרציתם. ככה אני מרגיש שכל ילד שלי, בלי עין הרע, לא רציתי אותו פחות ולא יותר בדיוק ככה רציתי אותו, איך שהוא נראה ואיך שהוא מרגיש. אני מודה לקב"ה כל יום".
אשת חיל
העניין הזה של עין הרע חזק מאוד אצלך.
"נכון, כי זה צורם לאנשים. איך אמרה לי פעם מישהי, כאילו ששמתם סדין אדום על עצמכם. כשאתה הולך ברחוב עם תאומים, כולם מסתכלים ומגיבים, אז תחשוב שאתה הולך עם כמה זוגות? ותחשוב, אם היית שומע על משפחה עם ארבעה זוגות תאומים, היית חושב שהאישה יושבת בבית, נכון? אז אשתי גם יולדת, וגם ברוך ה' נראית נפלא ועובדת במשרה מלאה, וגם סיימה בשנה שעברה תואר שני בהצטיינות נשיא. אז אנשים משתגעים ואומרים: איך זה יכול להיות? ולא מרוע לב! אנשים לא אוהבים לראות אנשים מצליחים. הם תמיד חושבים 'מי יודע כמה הוא מרוויח...' לא עושים את החשבון של ההוצאות.
"אז אני לא מאמין בעין הרע במובן שאנשים חלילה רוצים לעשות לנו רע, אבל אני מאמין שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, כי אנחנו כל-כך בעיניים של אנשים. אשתי מלמדת ביסודי פה ובאולפנת צבי"ה, ואצלי עוברים המון ילדים מהקהילה, אז כולם מכירים. אתה צריך את הפרטיות שלך. אז אני מתפלל היום במניין של זקנים ב-7:00 בוקר, ואף אחד לא יודע מתי אני הולך ומתי אני בא".
לא עצוב להתחבא כל הזמן?
"מה פתאום? כל שבת אנחנו הולכים להורים שלי לקידוש, ואנחנו ביחד עם הילדים. בכלל, אין לי חבר'ה. יש לי חברים, אבל הם יודעים שאותם אני לא מארח. במקום זה אנחנו מארחים כל שבת חילונים, נזקקים, אלמנות וגרושות. יותר חשוב לי שהילדים שלי יראו שאני מארח את המסכנים. אצלנו אין יום שישי בלי אורחים".
יש קואליציות בתוך התאומים, זוג מול זוג או אחדות בין זוגות?
"הגדולים מאוד עם הכי קטנים, שמאוד אוהבים אותם. אוריה מהזוג השני הולך בדרך כלל עם הגדולים, הבנות הולכות עם הקטנים ונועם נשארת באמצע: היא הסנדוויץ', היא אוהבת להיות לבד עם אבא".
מריבות?
"בטח, כמו בכל משפחה. יש מריבות בתוך זוג או בין זוגות, בדרך כלל בין הבנים הגדולים, שהם נורא שונים. אבל כל הזמן אני מדבר איתם ומכניס להם שזה כיף שהם ביחד כוח, ושהם שמונה ילדים שכיף להם ביחד והם יכולים לעזור אחד לשני, ושבגלל שנאת אחים נחרב בית המקדש".
העיקר הזוגיות
בספרה 'עקרון הרצף' טוענת החוקרת האמריקאית ג'יין לינדוף שבשנים הראשונות לחייו צריך הילד להיות עם אמו כמה שיותר, וכך יגדל להיות ילד עצמאי, בעל ביטחון עצמי, שמח ואופטימי. מנדי מספר שהם עשו את כל הטעויות האפשריות עם הזוג הראשון, ואחר-כך למדו. "את הזוג הראשון הבאנו למיטה שלנו, ועד היום אחד מהם ישן איתנו. לתינוקות השניים אמרנו לילה טוב וסגרנו את הדלת. דממה. נראה לך שאם אשתי היתה נשארת שמונה חודשים בבית היא היתה מאושרת? הילד היה מאושר? אני חושב שחשוב שאישה תצא כמה שעות, תעשה בשביל עצמה ותתגעגע אל הילדים".
יש לך איזה טיפ להורים לתאומים.
"הכי חשוב זה קודם כל לשמור על הזוגיות, כי אחרת אתה מגלה בסוף היום שדיברת עם אשתך רק על 'הוא עשה קקי או לא עשה קקי' ודברים טכניים. אנחנו מקפידים מדי פעם לצאת לשבת פה בחיפה, רק שנינו. אז כשהיו שישה היינו משאירים אותם אצל ההורים, ועכשיו זה קצת יותר קשה, אבל אנחנו מבלים שעות איכות ביחד: מדברים, קוראים וכו'. בכלל, אנחנו כל דבר עושים ביחד. אני מבשל ביום שישי ב-4 בבוקר לשבת ואשתי מסדרת את הבית. אני חולה ניקיון ואשתי חולת סדר הרמוניה.
"דבר שני הוא שיטת ההפרדה: לא צריך להפריד תאומים, עדיף להתנהג בטבעיות. בכנס תאומים דיברו על זה שהיה מחקר שהפרידו תאומים שלא ידעו על קיום התאום, והוא הרגיש כל החיים חסר נפשי ובעיות פסיכולוגיות, ורק כשהוא ידע שיש לו תאום זה הקל עליו. ההורים צריכים להרגיש מה התאומים רוצים".
יש עזרה מהמדינה?
"מה", שואל מנדי במרירות, "המדינה שלנו מעודדת ילודה? רק מהביטוח הלאומי, שגם ככה קיצצו לנו. זוגות בנו על הקצבה ולקחו משכנתא, ועכשיו אחרי הקיצוץ הם צריכים למכור את הבית, זה לא פשוט. הרי לפי השכל שישה ילדים זה ודאי מספיק, ואין דבר שאנחנו רוצים יותר מעוד ילדים. הלוואי שיהיו עוד תאומים".
מה עם שלישייה?
"הלוואי! עוד לא הרמנו ידיים. אנחנו צריכים את השלישייה שלנו. אני לפעמים חושב: 'מה, השתגענו?' אבל זה חזק מאיתנו. הרופאים אמרו לאשתי שאם בעזרת ה' יהיה עוד הריון, היא תצטרף לשכב בבית חולים, כי היא אחרי ארבעה ניתוחים. היא מוכנה. אמא שלי שואלת: למה, אם היו זורקים דולרים מהשמים כולם היו מרימים את הידיים ומנסים לתפוס, וילדים אנשים לא רוצים עוד? ילד זה אוצר!
"אני לא אומר את זה בצורה דוסית. אני באמת חושב שכל אחד צריך להביא ילדים לפי כוחות הנפש שלו, והבאת ילד לעולם זה לא משהו רגשי או שכלי, זה משהו מעבר לזה.
אני נפגש עם אדם שעל פניו נראה רגיל לגמרי, אבל הוא ממש לא. הבחור הוא גנן במקצועו. לא, הוא לא שותל גרברות וגם לא תולש עשבייה. הבחור עסוק יום יום בלספר סיפורים, לשיר שירים ולשחק במחבואים. מנדי קפלן הוא גננת או ליתר דיוק, גנן.
אני נפגש עם מנדי קפלן בגן הילדים שלו, בנווה שאנן בחיפה. את פני מקדמים כמה עשרות זאטוטים מאושרים וכמה עובדים. הגן, יש לומר, ענק. החצר הגדולה זרועה מתקנים משופרים, ולמעשה הוא נראה יותר כמו אימפריה רחבת ידיים מאשר כגן ילדים, לפחות איך שגן זכור לי.
אז איך בא הרעיון לפתוח גן?
את הגן הראשון שלי פתחתי בעפרה. אחי היה אז ראש המדרשה בעפרה וחלה בחזרת, ואשתו, שהיתה הגננת שם, נאלצה להיכנס לשמירת הריון. אני הייתי אחרי השירות הצבאי, שבו שירתתי כקומונר בסניף בני עקיבא בקרית אונו, ובאתי לעזור להם. ואז גיסתי שאלה אותי: 'מנדי, למה שלא תחליף אותי בגן?' אמרתי לה: 'השתגעת?! אני גננת?' לא חשבתי על זה בכלל, למרות שתמיד אהבתי ילדים ותמיד כששאלו אותי מה ארצה להיות כשאהיה גדול אמרתי 'גננת'... ואז אמרו לי 'מה קרה לך??
אתה רוצה שהבן שלך יגיד שאבא שלו גנן?' ואכן, החלטתי שכדי שהילד לא יהיה מסכן ולא יתבייש, כדאי שאבחר במקצוע אחר. באותו קיץ בעפרה גיסתי לימדה אותי את כל השירים, ובעצם איך להיות עם ילדים, ואני נהניתי כל-כך ששוכנעתי על-ידי ההורים לפתוח גן משלי".
גננת מיוחדת
בהתחלה הוריו של מנדי הזדעקו, כי הוא כבר נרשם לבר אילן ללימודי פסיכולוגיה, אך בסופו של דבר הגיעו להסכם, שמנדי יעשה תואר ראשון בשילוב עם גננות, והוא נכנס לתכנית מיוחדת במכללת 'תלפיות' שיועד לגננות שאיכשהו נכנסו ללמד בגנים ללא תואר. על מנת להתקבל לתכנית נדרשו שני תנאים: להיות מעל גיל 30 ועם 10 שנות ניסיון. מובן שמנדי לא עמד באף תנאי כשהיה בן 20 וללא כל ניסיון, אבל הוא התקבל אחרי ועדה מיוחדת.
"בעפרה הרגשתי את היד המכוונת של הקב"ה, כי הרי בכלל לא חשבתי על הכיוון הזה. גיסתי, שיש לה כיום 12 ילדים ב"ה, היתה בשמירת ההריון היחידה שלה, ולכן הגעתי לעזור לה. בדיוק באותה שנה המבנה של המועצה היה פנוי, אחרת לא היה לי מקום לגן משלי, ובמקרה הסכימו לשכור אותי והיתה הרשמה מלאה".
לאחר שלוש שנים בעפרה הרגיש קפלן שהגיע למיצוי, ובתור רווק היה לו קשה מאוד. כעירוני לשעבר החליט שהחיים ביישוב אינם בשבילו ורצה לחזור לנווה שאנן. "ואז אמרו לי שיש כבר בנווה שאנן גן פרטי שכולם הולכים אליו, ואין לי סיכוי".
מנדי לא אמר נואש, ובערב נשים שקיים, שבו הראה סרט וידאו על הגן של עפרה, נרשמו מיד 20 ילדים: "חודש לפני תחילת שנת הלימודים השכנים התלוננו לעירייה וקיבלתי צו סגירה. הרב וייס פנה אלי והציע לי את הבניין שהיה מיועד למקווה והבנייה שלו הוקפאה, ואמר שאם אתן כסף להמשך הבנייה אוכל להקים את הגן שם; וכך עשיתי. הכול מלמעלה..."
כיום יודעים תושבי נווה שאנן שכשאישה יולדת היא צריכה כבר להזמין מקום בגן של מנדי (ואולי לא לחינם נמצא הגן בין המקוואות...).
איך החברה מקבלת את זה שאתה גנן?
"תמיד יש כאלה שזה מרתיע אותם, ויש כאלה שאומרים להיפך, בגלל שגבר הגיע להיות גננת כנראה הוא אוהב ילדים ומתאים לזה, ולא מחוסר ברירה או כי מתאימים לו החופשות והתנאים.
"בהתחלה", מספר מנדי, "כשהיו פוגשים אותי הרבנים שלי מהישיבה ושואלים 'נו, קפלן, מה אתה עושה?' התביישתי ואמרתי שאני במדרשה בעפרה, ואם אמרתי שאני לומד חינוך היו שואלים אותי אם אני לא מסוגל ליותר. אחרי כמה זמן אמרתי לעצמי: 'אנשים מפקידים בידי את היקר להם מכל: לא את האוטו, לא את הכספת את הילדים! אז ממה יש לי להתבייש? עד היום ישנם רבנים השואלים אותי בזלזול: 'אתה עוד בגן?' ואני משיב בראש מורם: 'כן'.
"בהתחלה פחדתי שזה יפריע לי בשידוכים, וגם ההורים ניסו להניא אותי מזה, אבל אחותי אמרה לי שאני צריך אחת מתאימה ולא יותר, לכן נשארתי".
מנדי מתאר מאבק של שנים על הכרה בסיסית מהחברה במה שהוא רצה לעשות; על החברה הדתית, שבמיוחד נוטה שלא לקבל כאלה דברים. "תסביר לי אתה איזו אמא תרצה שהבת שלה תתחתן עם גנן?" הוא אומר, "כשהייתי בעפרה היה איזה רב שאשתו הביאה את בנם בבוקר, ובצהרים הודיעה לי שבעלה לא מוכן שהבן שלו יהיה בגן של גבר". תמיד יש כאלה שלא מוכנים לצאת מהריבוע ולא מבינים איך זה שהגננת היא לא אישה".
למה באמת אין הרבה גננים גברים?
"קודם כל, זה באמת נחשב מקצוע נשי. ודבר נוסף אם אתה לא בגן פרטי, אי אפשר לפרנס משפחה. למה כמעט אין גברים בחינוך? למה גברים בבתי ספר יסודיים אין בכלל? מאותה סיבה! ושוב, איזו אמא תרצה שהבן שלה יהיה גננת או שהבת שלה תתחתן עם גננת? בקושי עם מורה".
שנים של רגשי נחיתות?
"לא רגשי נחיתות, אבל התביישתי במה שאני עושה. הייתי שונה, ולכל יציאה מן התלם יש מחיר. היום, כשכבר יש לי שם ומכירים אותי אז זו גאווה ומחמאה. אני בעצמי מנחה הורים בהתנהגות עם ילדיהם, אני כבר סמכות חינוכית להורים".
המזרוחניק עם התאומים
ואם חשבתם שבכך מסתיימת הכתבה על מנדי הגנן, אז ממש לא. למנדי ורעייתו יש עוד גן בבית. למשפחת קפלן יש בבית ארבעה זוגות תאומים. לא, לא טעיתם ארבע זוגות תאומים.
בני כמה הם?
"הבכורים שלנו בני 7.5. לבת קוראים אילת השחר ולבן קוראים אחיה דביר. אחר-כך יש את אוריה יוחאי מאיר כי הרב אליהו אמר לנו בהריון שלפני הדלקת נרות להדליק שלושה נרות של שמן לכבוד רבי מאיר בעל הנס, ויוחאי כי נדרתי נדר שאם הכול יהיה בסדר אקרא לבני על שם רבי שמעון בר יוחאי, והבת נועם מרים. עוד בת מתוך השלישייה נפטרה ממחלה. הרופאים המליצו לנו לעשות 'דילול', וקיבלנו היתר לכך מהרב אליהו, אבל אשתי אמרה שאם הקב"ה נתן לנו שלושה אז נביא שלושה. ואכן, לאחר חצי שנה של שמירת הריון קפדנית נולדו שלושה ילדים בריאים. לי היתה הרגשה לא טובה כבר מההתחלה, זה היה חלום טוב מדי.
"לזוג השלישי קראנו עמית הלל שהקב"ה היה עמית שלנו ונתן לנו עוד בת, ויובל נחמה אחרי הבת שנפטרה. והקטנים שלנו הם עומר הודיה ואסף שמעון (בר יוחאי), סך הכל 5 בנות ו-3 בנים.
איך הגבתם כל פעם כששמעתם שיש לכם עוד זוג תאומים?
"התעלפנו. אני צריך לומר לך מה זה? אני חושב שבין הרגעים המאושרים בחיים שלי היה באולטרסאונד הראשון. כשהרופא פתאום ראה שני דפקים, לא האמנו. פעם אחת באתי לרב מקובל מבני ברק, והוא הסתכל בספרים ואמר: "איך אתה מיזרוחניק וזכית לכל-כך הרבה תאומים? יש לי פה כוללניקים שמחכים כל-כך הרבה שנים. והוא לא אמר את זה בזלזול, הוא השתומם. אני מאוד מקורב אליו".
איך הסביבה מתייחסת לזה?
"דבר ראשון כשנולדו התאומים, חמותי שאלה: 'היא לקחה משהו? היא קיבלה זריקה?' תמיד אנשים שואלים אם זה טבעי או לא, ואני אומר ש'זו ברכת שמים'. יש תאומים שנולדים אחרי 20 שנות עקרות, ואצלנו נולדו ישר, וכל-כך צמודים אז ברוך ה'. אבל תמיד יש כאלה ששואלים, ובכל התחומים. אומרים לי למשל: 'וואו, יש לכם כל-כך הרבה כסף'. פעם עוד הייתי מתנצל. היום אמא שלי אומרת לי: 'מה אכפת לך? זה טוב לשידוכים של הבנות, שיחשבו שיש לכם הרבה כסף'.
הילד שברח מהגן
מנדי קפלן גדל בארה"ב, בבית של תשעה אחים. "הרבה ילדים", מנדי מוסיף, "זה נדיר מאוד אצל אמריקאים דתיים". אחיו הגדול הוא מעצב אופנה, עוד אח פסיכולוג, אח נוסף מכהן כרבה של קיסריה ואחר הוא מנכ"ל 'מעלה'; שני רופאים, אחות וסגנית ראש עיריית רעננה, שבעלה גם רב קהילה.
מה אתה זוכר מהגן שלך?
"לא אהבתי את הגן שלי. כשהייתי בן 4 עלינו לארץ, וגם פה לא אהבתי את הגן. הלכתי כל יום עם אמא שלי לעבודה, ואחר-כך סתם ברחתי הביתה. אבל זה לא היה הקטליזאטור לפתיחת הגן. אני פשוט אוהב ילדים. אנשים הולכים לעבודה בבוקר ואני הולך לילדים הכי טהורים שיש, לתינוקות של בית רבן שלא פשעו. אני מגיע בבוקר, וכל הילדים רצים לעברי: 'מנדי, מנדי'. אנשים אומרים, מה זה גננת? אבל איך שהגננת מתארת את משה רבנו, ככה הילד זוכר אותו לכל החיים".
הגן של מנדי ייחודי מאוד. כיום הוא מורכב מאוכלוסייה מעורבת מדתיים וחילוניים. "אני רואה את זה כאידיאל", אומר מנדי. "הגן הוא בעצם משפחה". יש אבא ואמא, יש גננת לגיל הרך ומנדי עם הקבוצה הבוגרת יותר. כל שני וחמישי הוא מעביר סיפורי תורה. יש מורה לטבע ומורה להתעמלות, וכמובן האוכל משובח והילדים נקיים ומסודרים. בשנה הבאה יש תכנון לפתוח גם תינוקיה".
אז יש לך גם גן בבית.
"לא, זה ממש שונה. בגן אני מחנך, סמכות. בבית אני אבא, זה הילדים שלי, אני לא הולך תמיד לפי הספר. זו עבודה שונה. בבית אני גם הרבה יותר רך איתם. אני נמס מהם. אשתי היא זו שמחזיקה אותם יותר קצר".
הסנדלר לא הולך יחף, ולגן מגיע כל שנה זוג תאומים אחר. "הם לומדים לא להידבק אלי, שאם הן צמאות שילכו לאחת העובדות האחרות ולא לאבא. אפילו המפקחת אמרה לי: 'מנדי, תחזיק אותן, תחבק אותן, אתה עוד תצטער על זה', אבל אני לא יכול. תאר לך שהורה יכנס לגן ויראה אותי עם הבת שלי על הידיים? ישר יתחילו להגיד: 'אה, הוא מחזיק כל הזמן את הילדים שלו'.
"אם למשל יש ילדה שרוצה להיות כל שבוע 'אמא של שבת', אז היא תשב ליד שולחן שבת. לעומת זאת, לבת שלי אני לא יכול לאפשר כזו פריבילגיה, אז יש לזה מחיר. מצד אחד הם רוצים להיות בגן של אבא, כי זה הגן הכי טוב ונותנים את הכי טוב לילדים מבחינה נפשית, מוטורית וחינוכית, אבל מצד שני ההורים בוחנים אותי בעשרים עיניים.
הכל נגד עין הרע
משפחת קפלן מצאה את עצמה תוך זמן קצר עם חמישה ילדים מתחת לגיל שנה ושבעה חודשים(!). "אנשים השתגעו. עם התאומים הראשונים היה לנו הכי קשה. קודם כל המעבר מזוג צעיר למשפחה הוא קשה מאוד. אני הסתובבתי חצי שנה עם כאבי ראש וסחרחורות מחוסר שינה. אנשים שיש להם ילד אחד לא יכולים להבין מה זה שניים. זה לא קשה פי שניים, אלא פי מאה. אפילו אם יוצאים לשבת או הולכים לאכול, אז אחד מחזיק את התינוק ואחד נח. במצב של תאומים, שני בני הזוג כל הזמן מחזיקים.
"הרבה זמן לא הבנתי איך אנשים מביאים תינוק לבית הכנסת. מה, אם אביא תינוק אחד אז אשתי תוכל לנוח? לא. אז לפחות שאני אתפלל כמו שצריך. חוץ מזה, אחרי שנפטרה הבת רבי דוד אבוחצירא אמר לי שאף פעם לא אקח את הילדים לבית הכנסת בגלל עין הרע שיש עלינו, גם במחיר של תפילה בבית. במאמר מוסגר אומר לך שהרבה רבנים אמרו לי את זה. ר' רפאל לוין זצ"ל, שהיה הסנדק של בנינו, כל הזמן נתן לנו להגיד פסוקים נגד עין הרע. כשהוא בא לנחם הוא הבטיח לאשתי: 'את תראי, אלוקים ייתן לך הרבה אושר, ולפום צערא אגרא'.
מתי ישנת פעם אחרונה לילה שלם?
"כבר שנים שלא ישנתי לילה שלם. 'מגרד לי', 'יש לי תולעת', זה צמא וזו פתאום משתעלת, ופה כואב לה 'ובוא תבדוק לי' ו'היה לי חלום רע'. אבל לומדים לנצל את חצי השעה שישנים בצורה מקסימלית, ואז לא כואב הראש".
התזה הרווחת לגבי תאומים היא שיש להפריד ביניהם במוסדות החינוך. במשפחת קפלן המצב שונה בתכלית: "סליחה, הם נולדו מאותה בטן, זה דבר טבעי להם להיות ביחד. אצלנו כל זוג תאומים קשור מאוד אחד לשני. נפש בנפש. אף פעם לא הפרדנו, תמיד אנחנו הולכים יחד איתם ושואלים אותם מה הם רוצים. כל שבוע יש אחד שהולך לבד עם אבא ואחד שהולך לבד עם אמא.
"בל"ג בעומר, למשל, עשיתי חאלקה לאחיה, אז לקחתי אותו קודם להסתפר, קניתי לו חצי מנה צ'יפס ואחר-כך הלכתי לקנות איתו סנדלים. חזרנו הביתה, אשתי קילחה אותו, והלכתי עם אוריה להסתפר, חצי מנה צ'יפס וסנדלים. שוב חזרתי הביתה, ולקחתי את הבת... ועם הבנות זה אותו דבר. עמית אמרה לי: 'אני גם רוצה לבד עם אבא', אז אמרתי לה: 'בסדר, בואי לבד', והיא אמרה: 'לא, אני רוצה עם יובל'. אם הן רוצות ביחד אני לא אגיד להן: 'לא, בואו בנפרד, כי כך כתוב בספר'".
כל אחד הוא מיוחד
יש לכם גם זמן לעצמכם?
"אין מצב שאני אומר למישהו להתקשר אלי בשעה מסוימת. אין לי זמן פנוי במשך היום, כי תמיד זה בא על חשבון הילדים בגן או על חשבון הילדים בבית. פול טיים ג'וב. אני לא מתלונן, אבל זה ממש ככה. אם אני נכנס לשירותים זה תמיד עם פלאפון, כי חייבים לנצל את הזמן. כשבגן אני לא עונה לפלאפון, אני רואה 14 שיחות שלא נענו, ואני אף פעם לא חוזר לאנשים. מי שיתעקש ישיג אותי".
יום בבית קפלן. בבוקר צריכים להלביש שמונה ילדים ולצאת ב-7:30, ויש המון לחץ. בצהרים שוב לחץ: ארוחה ושיעורים ולהתקלח ולנוח וחוגים, ובלילה שוב הלחץ של המקלחות... כשמנדי הגיע מאוחר לגן, אנשים התחילו לדבר: "הוא מאחר", "הוא יוצא מוקדם". "הייתי רב עם אשתי, עד שהחלטתי שלא יקרה כלום אם אני אאחר. יש לי גננת וארבע עובדות מצוינות, אז שידברו. הילדים שלי הכי חשובים לי".
כיום האווירה בבית הרבה יותר רגועה. מנדי פתח בית קפה: "תליתי שלט במטבח 'קפה ומאפה'. הילדים קמים, אני בינתיים מכין להם סנדוויצ'ים והם מזרזים את אמא שתלביש אותם מהר, כי הם רוצים לרדת לבית הקפה. אז כל ילד מקבל קפה ילדים עם עוגה או עוגיות ואיזה נצנץ, והם מאושרים.
"בכלל, אנחנו מאוד משתדלים שהילדים לא ירגישו שהם עוד אחד מתוך שמונה. כל אחד מקבל כל יום משהו אחר שהוא רוצה בסנדוויץ'. אחד עם חביתה, אחד עם חמאה וגבינה צהובה, זאת רוצה גבינה עם מלפפון חמוץ מסוים ואחת רוצה אגוזן ושוקולד, ואחת אוכלת תפוח ירוק כי היא לא אוכלת עם הקליפה, וזאת אוכלת תפוח אדום, וזה לא יאכל את האגס אם יהיה לו נקודה חומה. אחד רוצה אורז לבן ואחד אורז עם רוטב. ואל תשכח שכולם, גם הגדולים, צריכים עזרה במקלחת, ולזו יש שיער ארוך אז היא צריכה קונדישנר, ומסרק סמיך כל ערב לילדים. חיים לא פשוטים, ברוך ה'".
ומה עם אשתך?
אשתי היא מורה במשרה מלאה וגם עושה דוקטורט, ומהצהרים היא עם הילדים. אני מסיע את הילדים ואת ילדי צהרון לגן, ואז חוזר לגן עד 17:00, ותוך כדי אני עם הילדים שלי".
אל הנער הזה התפללתי
איך מתמודדים עם קנאה?
"כשהתחילו אצלי התאומים לא רציתי שתי בנות, כי אם שתי אחיות זה קנאה, לא כל שכן שתי תאומות. תמיד אחת יפה יותר והשנייה פחות, תמיד אומרים לנו: 'וואו, איך זאת יפה', ואז אנחנו ישר מתגוננים: 'ומה חסר לשנייה?' שאלתי תאומות מבוגרות איך הן הסתדרו, והן אמרו לי שמה שהן לא סבלו זה כששאלו אותן מה השנייה עושה, ומתי היא תתחתן. מה, אנחנו בן אדם אחד?
"הייתי עכשיו בכנס תאומים, ושם התפלספו על כל דבר: 'איך נעשה יומולדת לתאומות?' מה זאת אומרת? אני לא מבין. עשיתי לבנות שלי יומולדת, וכל אחת בחרה איזה עוגה היא רוצה ואת הצורה שהיא אוהבת, ובאופן טבעי עשינו לשתיהן ביחד וזהו. אני לא מוכן להתכחש לעובדה שהן תאומות. הן זכו לחבר צמוד לחיים".
כן, אבל אתה מודע לכך שזה יכול ליצור בעיות.
"אתה צודק ברמה מסוימת, אבל כל אחד הוא גם אינדיבידואליסט. אם אחת יודעת לצייר, אנחנו מעודדים את הציור שלה. אם השנייה יודעת לעשות משהו אחר, אז היא גם תקבל עידוד. אומרים לא להלביש לתאומים אותו הדבר. הבנות שלי רוצות רק אותו הדבר. אז מה תגיד? לא? צריך להפריד ביניכן? כשנכנסו הגדולים לכיתה א', המנהלת שאלה אותם אם הם רוצים להיות ביחד, והם ענו 'כן'. למה? 'כי ביחד אנחנו כוח'. אז נפריד? אנחנו הולכים לפי הרצון שלהם.
ברוך ה' הם מסתדרים מצוין, ולא שאני בא להשוויץ, אבל אפילו רצו להקפיץ אותם כיתה ואנחנו לא הסכמנו. טוב להם ביחד. כל זוג אנחנו שואלים בנפרד, נקרא לנערה ונשאל את פיה. לקחתי את עמית לקנות סנדלים, אז היא אמרה 'לא, אני רוצה עם יובל'. גם יובל רצתה עם עמית, אז למה להפריד? בסוף הן רצו אותו סנדל ואותו צבע, אבל הן כל-כך שונות, שני עולמות שונים ואישיות שונה לגמרי.
"תמיד אומרים שאצל תאומים יש בעיה של התפתחות אישית של כל אחד. תבוא אלינו ותראה שכל ילד שונה מהשני, לכל ילד יש פה, וכל אחד יודע לעמוד על שלו. עם כל ילד אני מרגיש ש'אל הנער הזה התפללתי', וכך גם אני מנחה את המורים: תמיד תחשבו על הילד שלכם שבדיוק זה מה שרציתם. ככה אני מרגיש שכל ילד שלי, בלי עין הרע, לא רציתי אותו פחות ולא יותר בדיוק ככה רציתי אותו, איך שהוא נראה ואיך שהוא מרגיש. אני מודה לקב"ה כל יום".
אשת חיל
העניין הזה של עין הרע חזק מאוד אצלך.
"נכון, כי זה צורם לאנשים. איך אמרה לי פעם מישהי, כאילו ששמתם סדין אדום על עצמכם. כשאתה הולך ברחוב עם תאומים, כולם מסתכלים ומגיבים, אז תחשוב שאתה הולך עם כמה זוגות? ותחשוב, אם היית שומע על משפחה עם ארבעה זוגות תאומים, היית חושב שהאישה יושבת בבית, נכון? אז אשתי גם יולדת, וגם ברוך ה' נראית נפלא ועובדת במשרה מלאה, וגם סיימה בשנה שעברה תואר שני בהצטיינות נשיא. אז אנשים משתגעים ואומרים: איך זה יכול להיות? ולא מרוע לב! אנשים לא אוהבים לראות אנשים מצליחים. הם תמיד חושבים 'מי יודע כמה הוא מרוויח...' לא עושים את החשבון של ההוצאות.
"אז אני לא מאמין בעין הרע במובן שאנשים חלילה רוצים לעשות לנו רע, אבל אני מאמין שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, כי אנחנו כל-כך בעיניים של אנשים. אשתי מלמדת ביסודי פה ובאולפנת צבי"ה, ואצלי עוברים המון ילדים מהקהילה, אז כולם מכירים. אתה צריך את הפרטיות שלך. אז אני מתפלל היום במניין של זקנים ב-7:00 בוקר, ואף אחד לא יודע מתי אני הולך ומתי אני בא".
לא עצוב להתחבא כל הזמן?
"מה פתאום? כל שבת אנחנו הולכים להורים שלי לקידוש, ואנחנו ביחד עם הילדים. בכלל, אין לי חבר'ה. יש לי חברים, אבל הם יודעים שאותם אני לא מארח. במקום זה אנחנו מארחים כל שבת חילונים, נזקקים, אלמנות וגרושות. יותר חשוב לי שהילדים שלי יראו שאני מארח את המסכנים. אצלנו אין יום שישי בלי אורחים".
יש קואליציות בתוך התאומים, זוג מול זוג או אחדות בין זוגות?
"הגדולים מאוד עם הכי קטנים, שמאוד אוהבים אותם. אוריה מהזוג השני הולך בדרך כלל עם הגדולים, הבנות הולכות עם הקטנים ונועם נשארת באמצע: היא הסנדוויץ', היא אוהבת להיות לבד עם אבא".
מריבות?
"בטח, כמו בכל משפחה. יש מריבות בתוך זוג או בין זוגות, בדרך כלל בין הבנים הגדולים, שהם נורא שונים. אבל כל הזמן אני מדבר איתם ומכניס להם שזה כיף שהם ביחד כוח, ושהם שמונה ילדים שכיף להם ביחד והם יכולים לעזור אחד לשני, ושבגלל שנאת אחים נחרב בית המקדש".
העיקר הזוגיות
בספרה 'עקרון הרצף' טוענת החוקרת האמריקאית ג'יין לינדוף שבשנים הראשונות לחייו צריך הילד להיות עם אמו כמה שיותר, וכך יגדל להיות ילד עצמאי, בעל ביטחון עצמי, שמח ואופטימי. מנדי מספר שהם עשו את כל הטעויות האפשריות עם הזוג הראשון, ואחר-כך למדו. "את הזוג הראשון הבאנו למיטה שלנו, ועד היום אחד מהם ישן איתנו. לתינוקות השניים אמרנו לילה טוב וסגרנו את הדלת. דממה. נראה לך שאם אשתי היתה נשארת שמונה חודשים בבית היא היתה מאושרת? הילד היה מאושר? אני חושב שחשוב שאישה תצא כמה שעות, תעשה בשביל עצמה ותתגעגע אל הילדים".
יש לך איזה טיפ להורים לתאומים.
"הכי חשוב זה קודם כל לשמור על הזוגיות, כי אחרת אתה מגלה בסוף היום שדיברת עם אשתך רק על 'הוא עשה קקי או לא עשה קקי' ודברים טכניים. אנחנו מקפידים מדי פעם לצאת לשבת פה בחיפה, רק שנינו. אז כשהיו שישה היינו משאירים אותם אצל ההורים, ועכשיו זה קצת יותר קשה, אבל אנחנו מבלים שעות איכות ביחד: מדברים, קוראים וכו'. בכלל, אנחנו כל דבר עושים ביחד. אני מבשל ביום שישי ב-4 בבוקר לשבת ואשתי מסדרת את הבית. אני חולה ניקיון ואשתי חולת סדר הרמוניה.
"דבר שני הוא שיטת ההפרדה: לא צריך להפריד תאומים, עדיף להתנהג בטבעיות. בכנס תאומים דיברו על זה שהיה מחקר שהפרידו תאומים שלא ידעו על קיום התאום, והוא הרגיש כל החיים חסר נפשי ובעיות פסיכולוגיות, ורק כשהוא ידע שיש לו תאום זה הקל עליו. ההורים צריכים להרגיש מה התאומים רוצים".
יש עזרה מהמדינה?
"מה", שואל מנדי במרירות, "המדינה שלנו מעודדת ילודה? רק מהביטוח הלאומי, שגם ככה קיצצו לנו. זוגות בנו על הקצבה ולקחו משכנתא, ועכשיו אחרי הקיצוץ הם צריכים למכור את הבית, זה לא פשוט. הרי לפי השכל שישה ילדים זה ודאי מספיק, ואין דבר שאנחנו רוצים יותר מעוד ילדים. הלוואי שיהיו עוד תאומים".
מה עם שלישייה?
"הלוואי! עוד לא הרמנו ידיים. אנחנו צריכים את השלישייה שלנו. אני לפעמים חושב: 'מה, השתגענו?' אבל זה חזק מאיתנו. הרופאים אמרו לאשתי שאם בעזרת ה' יהיה עוד הריון, היא תצטרף לשכב בבית חולים, כי היא אחרי ארבעה ניתוחים. היא מוכנה. אמא שלי שואלת: למה, אם היו זורקים דולרים מהשמים כולם היו מרימים את הידיים ומנסים לתפוס, וילדים אנשים לא רוצים עוד? ילד זה אוצר!
"אני לא אומר את זה בצורה דוסית. אני באמת חושב שכל אחד צריך להביא ילדים לפי כוחות הנפש שלו, והבאת ילד לעולם זה לא משהו רגשי או שכלי, זה משהו מעבר לזה.