הוא זכה בפרס ישראל בגיל 40, וצפה את עידן ההי-טק לפני למעלה משלושים שנה. הוא למד תורה בישיבת הרב יעקב קמינצקי, פרסם מחקרים בהלכה, וייעץ לרב הרצוג ולרב אוירבך בענייני הלכה וטכנולוגיה. תלמידים, עמיתים ובני משפחה משפרים את סיפור חייו של פרופסור זאב לב, איש התורה והמדע שהלך לעולמו בימי חג הסוכות
מה אומר לכם המונח בג"ט? לא, אין הכוונה ללחם הצרפתי המפורסם. בג"ט הם ראשי התיבות של בית הספר הגבוה לטכנולוגיה, השוכן בירושלים. עדיין לא מצלצל מוכר? מה בדבר 'מכון לב' - על המכון בוודאי רובכם שמעם. בשבוע שעבר, במוצאי שבת סוכות הלך לעולמו פרופ' זאב לב, מייסד בית הספר הגבוה לטכנולוגיה שמו הרשמי של מכון לב.
פרופ' לב, שייסד את המכון לפני 35 שנה בבניין קטן בשכונת בית וגן עם 7 סטודנטים השאיר אחריו מיני-אימפריה: ארבעה קמפוסים: מכון לב, מכון טל, לוסטיג ומכון נווה, בהם לומדים אלפי סטודנטים וסטודנטיות, המיישמים את חזונו הייחודי: שילוב של תורה עם היי-טק.
ילדות בצל האימה
זאב לב נולד בשם וילי לאו בווינה בשנת 1922. משפחת אביו, נחום, השתייכה לחסידות טשורטקוב, ואמו, אסתר לבית רימלט, היתה דור שביעי למשפחת רבנים מגליציה.
היות שבאזור לא היה בית ספר יהודי, למד הילד וילי-זאב בבי"ס עירוני רגיל, ואמו שכרה לו מורה פרטי ללימודי הקודש. עד מהרה התברר שהנער נחון ביכולות לימודיות יוצאות מן הכלל: בגיל שש כבר ידע לשחק שחמט, ובגיל 10 היה בעל ידע רב בתנ"ך, בגמרא ובשו"ע. בשנת 1934 עברה המשפחה לברלין ושם חגג זאב את בר המצווה. שלוש שנים אחר כך, כשרוחות המלחמה כבר נשפו בעוז, נשלח הנער ללמוד בישיבה באנגליה. הוריו ואחותו, שנותרו בגרמניה, נספו בשואה.
אך גם באנגליה לא הניחו לנער הבודד, ומכיוון שהיה בעל אזרחות גרמנית והשלטונות הבריטים חשדו שבקרב הפליטים יש מרגלים, נשלח למחנה הסגר בקנדה. במחנה הועסקו אלפי הגרמנים, ביניהם יהודים רבים, בעבודות פיסיות קשות. זאב עבד שם כחוטב עצים. אך למרות הקשיים הקפיד לא לשכוח את תלמודו ואחרי יום עבודה מפרך בקור הקנדי המקפיא, בזמן שחבריו כבר שקעו בשינה עמוקה, היה מכריח את עצמו ללמוד. לעתים, סיפר לימים, נאלץ לצבוט את עצמו כדי לא להירדם באמצע הלימוד.
בשנת 1942 הגיעה השמועה לרב יעקב קמינצקי, רבה הראשי של טורונטו, שבחורים יהודים רבים נמצאים במחנות הסגר בארצו. הרב גייס את גבירי הקהילה שחתמו על שטר ערבות, והיהודים שוחררו. זאב לב עבר להתגורר בטורונטו, למד בישיבה של הרב פרייס ועד מהרה הפך לבן בית אצל הרב קמינצקי. בהמשך נרשם ללימודי פיסיקה באוניברסיטה במחוז אונטריו וסיים אותם בהצטיינות יתרה.
כשנשאל פעם מדוע לא פנה של רבנות, השיב זאב לב שמכיוון שסבו היה רב דגול הוא לא האמין שיוכל להגיע לרמתו ולכן החליט להוכיח את עצמו בתחום אחר.
את התואר השני עשה זאב לב כבר בארה"ב, באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. הוא סיים אותם תוך שנה בלבד(!) את הדוקטורט עשה בזמן שיא של שנתיים וחצי תחת הנחייתו של צ'ארלס טאונס וראש המחלקה, פרופ' יצחק רבי שניהם זוכי פרס נובל בפיסיקה.
באותה תקופה נשא את דבורה לבית לדרר, ועם סיום לימודיו גמר אומר לעלות למדינה העברית שזה עתה קמה.
ראש המחלקה, פרופ' רבי, זעם על ההחלטה. "אם הייתי יודע שתבוא לידי שיגעון כזה", אמר, "לא הייתי מקבל אותך מלכתחילה". אך הדברים לא הרתיעו את ד"ר לב ובל"ג בעומר בשנת 1950 נחתה משפחתו בארץ וקבעה את משכנה בירושלים. ד"ר לב הצטרף למחלקה לפיסיקה של האוניברסיטה העברית והתמחה בתחום של תהודה פרמגנטית טכניקת מחקר המשתמשת בקרינה אלקטרומגנטית כדי לחקור תכונות מגנטיות של גבישים. תחום מחקר זה, בו קנה לעצמו ד"ר לב שם עולמי, הוביל לפיתוחם של מכשירים שימושיים רבים כגון: מיקרוגל ו-MRI. תלמידיו מספרים כי הוא נהג לומר ששיעור שבו הסטודנטים הבינו את כל הפרטים הוא שיעור גרוע. לטעמו של לב תמיד צריך להיות לפחות אלמנט אחד לא מובן במהלך כל הרצאה כך מדרבנים את הסטודנטים להתעמק בחומר הלימוד.
החתן הכי צעיר
בשנת 1962, והוא בן 40 בלבד, היה זאב לב כבר פרופ' מן המניין באוניברסיטה העברית. באותה שנה אף זכה בפרס ישראל למדעים המדויקים והיה לצעיר הזוכים בפרס. בהמשך זכה בלא מעט פרסים נוספים, ביניהם: פרס רוטשילד לפיסיקה, פרס כץ, פרס מימון ופרס ירושלים.
מכון לב הוקם בשנת 1969 על ידי קבוצת מייסדים שבראשם עמד פרופ' לב. את המחזור הראשון סיימו 23 סטודנטים. כעבור חמש שנים עבר המכון למשכן הקבע שלו בגבעת מרדכי בירושלים.
כיום לומדים בקמפוסים השונים אלפי סטודנטים וביניהם עולים רבים וגם נשים, שלמענן הוקמו מכון טל ומכון לוסטיג, המשרת את נשות המגזר החרדי. בנוסף הוקם לפני מספר שנים מכון נווה המאפשר לאברכים הלומדים בכולל במשך היום, לרכוש השכלה אקדמיית טכנולוגית בשעות הערב.
לפרופ' לב היה חשוב להיוועץ עם רבנים חשובים לפני הקמת המוסד. בין השאר קיבל הסכמות מהרב יעקב קמינצקי, הרב כהנמן, הרב אונטרמן והרב אברמסקי, שאף ליווה את הקמת בית הספר מתחילתו. הרב קנייבסקי אמר כעבור מספר שנים: "טוב שפרופ' לב עשה, וגם טוב איך שהוא עשה".
פרופ' לב היה בקשר גם עם הרב שלמה זלמן אוירבך שחתנו, הרב זלמן נחמיה גולדברג, עומד בראש בית המדרש של המכון.
סקרנות תורנית
דבר התורה שאמר פרופ' לב במעמד הפתיחה של המכון מתמצת את חזונו: "'אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה...' ה' בחר לגרות את משה באמצעות הסנה הבוער - תופעה על טבעית. משה סר לראות, ורק אז פונה אליו הקב"ה. מכאן אפשר להסיק כי אלמלא התקרב משה אל הסנה, לא היה ה' פונה אליו. הסקרנות האינטלקטואלית הזו היא שהכשירה את משה להנהיג את עם ישראל ולקבל את התורה מאוחר יותר. אנו במכון שואפים להכשיר את הלומדים לסקרנות אינטלקטואלית על פי דרך התורה".
יוסי אפטר, המנכ"ל היוצא של מכון לב, פגש בפרופ' לב לפני 28 שנה כסטודנט צעיר במכון. אפטר: "באותם ימים מנה המכון פחות ממאה איש והוא היה גם הנשיא וגם הרקטור. הכל היה בעצם על כתפיו הוא היה המכון". בעשור האחרון, בו כיהן אפטר כמנכ"ל, הוא פגש בפרופ' לב בתכיפות. "הוא היה מאוד ענייני", שחזר אפטר, "מכל שיחה שלי איתו הייתי יוצא עם רעיון יצירתי. למשל, איך פונים לאוכלוסייה החרדית. לפני שלוש שנים הוקם בתרומה של בן דודו בניין גדול במוסד. פרופ' לב דרש להיות פעיל בתכנון והוא ישב בישיבות עם האדריכלים ואנשי המקצוע ותמיד הערותיו הוכיחו את עצמן כמקצועיות. לדוגמה, הוא התעקש שבאחת מהמעבדות תותקן 'רצפה צפה'. כששאלתי אותו מדוע זה כל כך חשוב הוא הסביר שהעולם הולך לקראת עידן של מדידות מאוד מדויקות ורק מעבדה שבה הרצפה צפה, כלומר נעה עם מכשירי המדידה, תתאים לדרישות המחמירות הללו".
אפטר מספר שפרופ' לב הקפיד להיות עם היד על הדופק ואף יזם את הקמתן של ועדות בדיקה שיבחנו את רמתם של בית המדרש והמחלקה לאלקטרו-אופטיקה. דו"ח ודעת בית המדרש לא סיפק את פרופ' לב והוא הוציא דו"ח משל עצמו, הרבה יותר ביקורתי.
שאלתי את אפטר האם הוא מרוצה מהשם שיצר לעצמו מכון לב עם השנים. "הבוגרים שלנו בנו את המוניטין של המכון", משיב אפטר, "יש תעשיות שבהן אם אתה נפגש עם מנהלים בכירים ואומר שאתה בוגר מכון לב, עיניהם נפקחות, כמו אל-אופ, אלביט וחברות נוספות. יש לנו בוגרים בתפקידים בכירים במפעלים כמו מוטורולה ו-NDS ויש לא מעט סטארט-אפים מוצלחים שיוצאי המכון הקימו". חלק גדול מהבוגרים משתלב בתעשייה הירושלמית. אפטר: "כשבאים ללמוד מירושלים, יש לא מעט שנשארים באזור. חלקם גרים בעיר עצמה ורבים ביישובים ביו"ש. בדולב ובשילה יש לא מעט בוגרים שלנו".
לחפש את השינוי
פרופ' יוסף בודנהיימר, נשיא מכון לב, מכיר את פרופ' לב כבר 43 שנה. עם סיום שירותו הצבאי הציעו שתי אוניברסיטאות אמריקניות לבודנהיימר הצעיר ללמוד פיסיקה תמורת מלגה. בודנהיימר התלבט, והוריו המליצו לו להיוועץ בפרופ' לב שנחשב כבר אז לאחד הפיסיקאים הבולטים באוניברסיטה. העצה שפרופ' לב נתן לבודנהיימר היתה אופיינית לדרך החשיבה הבהירה שלו. "אם אתה מספיק טוב כדי לזכות במלגה לתואר ראשון, שזה דבר נדיר יחסית", אמר הפרופ', "בטח תוכל לקבל מלגה לתארים מתקדמים יותר. ואני אומר לך שבארץ הרמה גבוהה יותר מאשר ברוב האוניברסיטאות בארה"ב". יוסף בודנהיימר שמע לעצה ובשלוש השנים הבאות למד פיסיקה באוניברסיטה העברית. את התארים השני והשלישי עשה בהנחייתו של פרופ' לב בפיסיקה ניסיונית. למדתי ממנו, אומר פרופ' בודנהיימר, לא לחפש את הדרך הקלה. הוא הסביר לי פעם שכשחוקרים תופעה מסוימת בטמפרטורות שונות, צריך לחפש את אותם הנקודות בהן התרחש שינוי. יותר קל לחקור את הטמפרטורות שבהן הדברים לא משתנים, אבל אם רוצים ללמוד חייבים לחפש את השינוי. וזה נכון לא רק לפיסיקה אלא גם לחיים בכלל".
כשבית הספר לטכנולוגיה נפתח, מספר פרופ' בודנהיימר שמונה לנהל את מעבדות הפיסיקה של המכון הטרי, בחר פרופ' לב להתמקד בשלושה תחומים: אלקטרו-אופטיקה, מחשבים ואלקטרוניקה.
"תחשוב שבסוף שנות השישים אף אחד לא חשב על היי-טק. קברניטי מפא"י האמינו שישראל תהיה מעצמת טקסטיל, שתקום כאן תעשיית מכוניות. אבל פרופ' לב הבין לאן כדאי לפנות. באותם שנים אף אחד לא ידע מה זה בכלל אלקטרו-אופטיקה, ולמרות זאת, לפרופ' לב היה ברור שזה הדבר הבא. חלק גדול מהשם שקנה לעצמו מכון לב מתבסס על היותו חלוץ בתחום".
אחרי עשר שנים בראשות המוסד הודיע פרופ' לב שהוא עומד לפרוש תוך שנה, ולחזור למחקר באוניברסיטה העברית. 'תסמונת המייסדים' דבקות עקשנית במפעל שאותו הקימו פסחה על פרופ' לב לחלוטין. במקומו מונה ד"ר נבנצאל ז"ל שהיה מבקר המדינה.
מבקר פנימי
"פרופ' לב היה אדם ביקורתי מאוד", משחזר פרופ' בודנהיימר, "עד כדי כך שלעתים היו אנשים שחששו לשבת איתו בוועדות. אני אומר את זה למרות שלא מקובל למתוח ביקורת על אנשים אחרי מותם, כי זו היתה דעתו של פרופ' לב עצמו. הוא לא אהב לייפות את המציאות ואמר תמיד שצריך להסתכל על מכלול תכונותיו של כל אדם, כולל החולשות, ואפילו הוא מגדולי הדור. הוא היה גם ביקורתי מאוד כלפי עצמו, אך שמר את זה בבטן. הוא עבר חוויות לא קלות בחייו: אשתו הראשונה נפטרה אחרי מחלה קשה, ובמשך כמה שנים הוא גידל לבד את חמשת ילדיו (אחר כך נשא את שרה, אלמנת הרב לבקוביץ'). בנו בכורו, אל"מ נחום ז"ל, שהיה קצין בכיר סיירת מטכ"ל, נהרג בתאונת אופנוע לפני מספר שנים.
"למרות שאני יודע שהוא נקרע מבפנים, הוא עמד זקוף ולא הזיל דמעה. הוא הספיד את הבן בקול בוטח. בין השאר אמר: נחום, אתה מתת בשבילי שלוש פעמים. בפעם הראשונה כשאמך נפטרה בהיותך ילד. כששמעת את בשורת האיוב עלית על עץ וישבת עליו כמה שעות. כשירדת היית נחום אחר. הפעם השנייה היתה כשהחלטת שאתה לא רוצה להיות יותר דתי. והפעם השלישית עכשיו בתאונת האופנוע. צמרמורת עוברת בי גם עכשיו, ארבע שנים אחרי, כשאני נזכר במעמד הקשה ההוא".
בשלב מסוים הוצע לפרופ' לב לרוץ לראשות העירייה מול ראש העיר הנצחי, טדי קולק. לב הסכים בתנאי פעוט אחד: שכל המפלגות הדתיות יתמכו בו וירוצו ברשימה אחת. העניין נפל כמובן, כיוון שחובשי הכיפות והמגבעות לא היו מסוגלים להגיע להרכב רשימה מסוכם.
הרקע של פרופ' לב, שאפשר את החיבור בין כל גוני הציבוריות הדתית הוא מישיבות חרדיות והוא נשאר בלבו, אומר פרופ' בודנהיימר, תלמיד ישיבה כל חייו. יחד עם זאת הוא הזדהה עם הרעיון של תורה עם דרך ארץ והאמין שרק מתי מעט יכולים להקדיש את כל ימיהם ללימוד תורה, ובהתאם למדו בניו בישיבות תיכוניות.
פרופ' בודנהיימר: "הגישה שלו היתה לשלב בצורה אינטגרטיבית את התורה עם המדע: באותו מקום בו אתה לומד תורה בבוקר, שם תלמד הנדסה אחר הצהריים. ואותם אנשים שמלמדים אותך בבוקר צריכים להבין במדעים ואלה שמרצים בפניך על מדע בערב יכולים ללמד אותך תורה גם בבוקר. זה הייחוד של החזון שלו בכל דרכיך דעהו".
איך זה מתבטא בפועל, כשאתה עורך ניסוי במעבדה, למשל?
"כשאתה נמצא במעבדה, אתה חוקר את נפלאות ה', אתה מגלה לעצמך ולעולם את הדרך בה ברא ה' את היקום".
ואם אני מתכנת תוכנה?
"ראשית אתה גם מפרנס את משפחתך . שנית, העובדה שאתה נמצא בקשר עם העולם מאפשרת לך לקיים מצוות רבות שאי אפשר לקיימן כשספונים בבית. למשל, כשמגיעה השעה שצריך להתפלל מנחה ואותו מתכנת לא מאריך את הפסקת הצהריים שלו לצורך התפילה אלא אוכל בזריזות. כך מקדשים שם שמים גם בציבור הכללי. אני שומע ממנהלי מפעלים לא דתיים שהאישיות של הבוגרים ש לנו מהווה דוגמה לסביבתם".
צמצום העבודה בשבת
פרופ' לב היה חבר גם בוועדות ציבוריות רבות. בין השאר ישב בוועדה שבחנה בזמנו את האפשרות שאל-על תטוס בשבת. חברי הוועדה האחרים, אנשים מתחום התעופה והכלכלה ניסחו דו"ח ובו המלצה שהחברה תטוס גם בשבת. להערכתם מהלך כזה יביא לרווח של 30 מיליון דולר. פרופ' לב כתב חוות דעת יחיד בה טען שזה יגרום להפסדים של שבעה מיליון דולר. הנימוק שלו היה שאנשים רבים טסים דווקא באל-על בגלל היותה חברה שומרת שבת והם ינטשו אותה כשתתחיל לחלל את יום המנוחה. הממשלה קיבלה את חוות דעת הרוב ואל-על אכן טסה לתקופה קצרה בשבת, אך עד מהרה התברר שהמהלך הביא הפסדים במקום רווח. הטיסות בשבת הופסקו, פרופ' לב דייק בתחזיתו.
חתנו של פרופ' לב, הרב ד"ר רפאל פוזן מספר: "לזאב לב היה חזון גדול של פתרון בעיות הלכתיות באמצעות הטכנולוגיה. במקביל להקמת מכון לב הוא היה מעורב בייסוד 'המכון הטכנולוגי לפתרון בעיות הלכה' יחד עם הרב הלפרין. גם הרב ישראל רוזן, תלמיד מכון לב בעצמו וראש מכון צומת, היה בין באי המכון הטכנולוגי.
הרב פוזן: "פרופ' לב לקח על עצמו להקטין ככל האפשר את חילולי השבת. בהסכמים הקואליציוניים שנחתמו נקבע במשך שנים שוועדה מיוחדת תדון בהוצאת היתרים למפעלים שצריכים לעבוד בשבת. נציג משרד הדתות בוועדה היה תמיד פרופ' לב".
הרב פוזן מדגיש כי פרופ' לב נהג להקשות מאוד על כל מפעל שהגיש בקשה כזו. "הוא דרש לדעת למה אי אפשר לעשות את העבודה בימות החול, וגם אם שכנעו אותו במאמצים רבים שהדבר אינו אפשרי, תבע הסברים מדוע זקוקים לכל כך הרבה פועלים. אני יודע שהוא התייסר בשאלה האם, למרות שהוא מצמצם את חילול השבת נניח מאלפיים עובדים לאלף בלבד, עדיין חתימתו על אותם אלף מכשירה לכאורה חילול שבת. הוא התייעץ עם הרב אברמסקי שאמר לו שאפילו הצליח לבטל מלאכה של פועל אחד בשבת, כברעשה את שלו".
פרופ' לב כתב שני ספרים ועשרות מאמרים תורניים. ספרו השני 'עיונים ובירורים בשימוש במכשור חשמלי מודרני בשבת' שיצא לפני כתשע שנים, נחשב לספר יסוד בתחום. לב גם נהג לייעץ לרבנים חשובים בנושאי פיסיקה וחשמל. בין השאר נהג להיפגש מדי שבוע עם הרב הראשי הרב הרצוג ולהדגים לו נושאים מדעיים שונים באמצעות מעין מעבדה ניידת. גם הרב שלמה זלמן אוירבך נועץ בו כשכתב את תשובתו המפורסמת, 'בדבר פתיחת מקרר חשמלי בשבת'.
ד"ר דב רובין, סמנכ"ל חברת NDS העוסקת בהצפנת שידורי טלוויזיה הוא אחד מבוגרי המכון הבולטים. רובין, בן מחזור ג' של המכון, נמנה עם מייסדי NDS המעסיקה למעלה מאלפיים עובדים, כשליש מהם בישראל. רובין: "אחת הסיבות שעליתי ארצה מארה"ב היתה מכון לב. זה היה באותם ימים מוסד ייחודי בארץ ששילב תורה עם היי-טק".
רובין זוכר את פרופ' לב כאדם שתקן למדי: "הוא היה נכנס לעתים להרצאות, יושב כאחד הסטודנטים ומקשיב. פתאום היה מרים את היד ומעיר הערה שחודרת ללב העניין". רובין, המעסיק בחברה שלו כחמישים מבוגרי המכון מאפיין אותם כאנשי טכנולוגיה עם מסירות ואמינות. "אין אצלם דבר כזה שבשעה שש כולם הולכים הביתה. הם מסורים לעבודה ונשארים עד שהמשימה מושלמת. זה החינוך שהם קיבלו בהשראתו של פרופ' לב".
סבא זאב
אבל פרופ' לב לא היה ספון במגדלי השן של האקדמיה והממסד. כלתו, חנה לב, מתארת ראש משפחה שלמרות סבר פניו הרציני, שיחק עם נכדיו כדורגל גם בגיל שמונים. "הוא היה אדם מלא חיוניות, צעיר ברוחו", היא מספרת, "זאב הכין יחד עם כל הנכדים את הדרשות שלהם לבר מצווה, שיחק איתם שחמט, טייל איתם ברחבי הארץ. כל המשפחה המורחבת היתה באה להתייעץ איתו בכל סוגי הבעיות. היתה לו יכולת לצפות קדימה. הוא היה מסוגל לחזות איזה תחומים יהיו פופולריים בעתיד. לפני כעשר שנים הבאתי תלמידה שלי אליו לייעוץ בבחירת מקצוע והוא המליץ לה ללמוד ביו-טכנולוגיה, עוד לפני שהתחום הזה יהיה בכלל מוכר בציבור הרחב'".
חנה לב מספרת על אדם שהיה כמעט ההפך מפרופסור מפוזר, שידע להתייחס לכל מה שקורה סביבו. "אם הוא קרא ספר מעניין, הוא לא התמהמה וישר התיישב לכתוב מכתב לסופר. היתה לו סבלנות לכל אדם ולא היו לו גינוני כבוד. המוטו שלו היה: מה שאפשר לעשות מחר כדאי לעשות כבר אתמול".
הרב פוזן: "כשהוא היה עם הנכדים, נעלם הפרופסור המחמיר ואת מקומו תפס הסבא השובב. בל"ג בעומר המשפחה היתה עושה על האש וסבא זאב היה אחראי על המנגל".
פרופסור ידוע מהאוניברסיטה העברית סיפר פעם: "האדם היחיד שאני מכיר שיכול להיכנס באיחור של עשר דקות להרצאה סמינריונית במקצוע שאינו מתמחה בו, ואחרי רבע שעה להרים את היד ושאול שאלה, שאפילו המרצה לא יידע לענות עליה זה פרופ' לב".
מה אומר לכם המונח בג"ט? לא, אין הכוונה ללחם הצרפתי המפורסם. בג"ט הם ראשי התיבות של בית הספר הגבוה לטכנולוגיה, השוכן בירושלים. עדיין לא מצלצל מוכר? מה בדבר 'מכון לב' - על המכון בוודאי רובכם שמעם. בשבוע שעבר, במוצאי שבת סוכות הלך לעולמו פרופ' זאב לב, מייסד בית הספר הגבוה לטכנולוגיה שמו הרשמי של מכון לב.
פרופ' לב, שייסד את המכון לפני 35 שנה בבניין קטן בשכונת בית וגן עם 7 סטודנטים השאיר אחריו מיני-אימפריה: ארבעה קמפוסים: מכון לב, מכון טל, לוסטיג ומכון נווה, בהם לומדים אלפי סטודנטים וסטודנטיות, המיישמים את חזונו הייחודי: שילוב של תורה עם היי-טק.
ילדות בצל האימה
זאב לב נולד בשם וילי לאו בווינה בשנת 1922. משפחת אביו, נחום, השתייכה לחסידות טשורטקוב, ואמו, אסתר לבית רימלט, היתה דור שביעי למשפחת רבנים מגליציה.
היות שבאזור לא היה בית ספר יהודי, למד הילד וילי-זאב בבי"ס עירוני רגיל, ואמו שכרה לו מורה פרטי ללימודי הקודש. עד מהרה התברר שהנער נחון ביכולות לימודיות יוצאות מן הכלל: בגיל שש כבר ידע לשחק שחמט, ובגיל 10 היה בעל ידע רב בתנ"ך, בגמרא ובשו"ע. בשנת 1934 עברה המשפחה לברלין ושם חגג זאב את בר המצווה. שלוש שנים אחר כך, כשרוחות המלחמה כבר נשפו בעוז, נשלח הנער ללמוד בישיבה באנגליה. הוריו ואחותו, שנותרו בגרמניה, נספו בשואה.
אך גם באנגליה לא הניחו לנער הבודד, ומכיוון שהיה בעל אזרחות גרמנית והשלטונות הבריטים חשדו שבקרב הפליטים יש מרגלים, נשלח למחנה הסגר בקנדה. במחנה הועסקו אלפי הגרמנים, ביניהם יהודים רבים, בעבודות פיסיות קשות. זאב עבד שם כחוטב עצים. אך למרות הקשיים הקפיד לא לשכוח את תלמודו ואחרי יום עבודה מפרך בקור הקנדי המקפיא, בזמן שחבריו כבר שקעו בשינה עמוקה, היה מכריח את עצמו ללמוד. לעתים, סיפר לימים, נאלץ לצבוט את עצמו כדי לא להירדם באמצע הלימוד.
בשנת 1942 הגיעה השמועה לרב יעקב קמינצקי, רבה הראשי של טורונטו, שבחורים יהודים רבים נמצאים במחנות הסגר בארצו. הרב גייס את גבירי הקהילה שחתמו על שטר ערבות, והיהודים שוחררו. זאב לב עבר להתגורר בטורונטו, למד בישיבה של הרב פרייס ועד מהרה הפך לבן בית אצל הרב קמינצקי. בהמשך נרשם ללימודי פיסיקה באוניברסיטה במחוז אונטריו וסיים אותם בהצטיינות יתרה.
כשנשאל פעם מדוע לא פנה של רבנות, השיב זאב לב שמכיוון שסבו היה רב דגול הוא לא האמין שיוכל להגיע לרמתו ולכן החליט להוכיח את עצמו בתחום אחר.
את התואר השני עשה זאב לב כבר בארה"ב, באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. הוא סיים אותם תוך שנה בלבד(!) את הדוקטורט עשה בזמן שיא של שנתיים וחצי תחת הנחייתו של צ'ארלס טאונס וראש המחלקה, פרופ' יצחק רבי שניהם זוכי פרס נובל בפיסיקה.
באותה תקופה נשא את דבורה לבית לדרר, ועם סיום לימודיו גמר אומר לעלות למדינה העברית שזה עתה קמה.
ראש המחלקה, פרופ' רבי, זעם על ההחלטה. "אם הייתי יודע שתבוא לידי שיגעון כזה", אמר, "לא הייתי מקבל אותך מלכתחילה". אך הדברים לא הרתיעו את ד"ר לב ובל"ג בעומר בשנת 1950 נחתה משפחתו בארץ וקבעה את משכנה בירושלים. ד"ר לב הצטרף למחלקה לפיסיקה של האוניברסיטה העברית והתמחה בתחום של תהודה פרמגנטית טכניקת מחקר המשתמשת בקרינה אלקטרומגנטית כדי לחקור תכונות מגנטיות של גבישים. תחום מחקר זה, בו קנה לעצמו ד"ר לב שם עולמי, הוביל לפיתוחם של מכשירים שימושיים רבים כגון: מיקרוגל ו-MRI. תלמידיו מספרים כי הוא נהג לומר ששיעור שבו הסטודנטים הבינו את כל הפרטים הוא שיעור גרוע. לטעמו של לב תמיד צריך להיות לפחות אלמנט אחד לא מובן במהלך כל הרצאה כך מדרבנים את הסטודנטים להתעמק בחומר הלימוד.
החתן הכי צעיר
בשנת 1962, והוא בן 40 בלבד, היה זאב לב כבר פרופ' מן המניין באוניברסיטה העברית. באותה שנה אף זכה בפרס ישראל למדעים המדויקים והיה לצעיר הזוכים בפרס. בהמשך זכה בלא מעט פרסים נוספים, ביניהם: פרס רוטשילד לפיסיקה, פרס כץ, פרס מימון ופרס ירושלים.
מכון לב הוקם בשנת 1969 על ידי קבוצת מייסדים שבראשם עמד פרופ' לב. את המחזור הראשון סיימו 23 סטודנטים. כעבור חמש שנים עבר המכון למשכן הקבע שלו בגבעת מרדכי בירושלים.
כיום לומדים בקמפוסים השונים אלפי סטודנטים וביניהם עולים רבים וגם נשים, שלמענן הוקמו מכון טל ומכון לוסטיג, המשרת את נשות המגזר החרדי. בנוסף הוקם לפני מספר שנים מכון נווה המאפשר לאברכים הלומדים בכולל במשך היום, לרכוש השכלה אקדמיית טכנולוגית בשעות הערב.
לפרופ' לב היה חשוב להיוועץ עם רבנים חשובים לפני הקמת המוסד. בין השאר קיבל הסכמות מהרב יעקב קמינצקי, הרב כהנמן, הרב אונטרמן והרב אברמסקי, שאף ליווה את הקמת בית הספר מתחילתו. הרב קנייבסקי אמר כעבור מספר שנים: "טוב שפרופ' לב עשה, וגם טוב איך שהוא עשה".
פרופ' לב היה בקשר גם עם הרב שלמה זלמן אוירבך שחתנו, הרב זלמן נחמיה גולדברג, עומד בראש בית המדרש של המכון.
סקרנות תורנית
דבר התורה שאמר פרופ' לב במעמד הפתיחה של המכון מתמצת את חזונו: "'אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה...' ה' בחר לגרות את משה באמצעות הסנה הבוער - תופעה על טבעית. משה סר לראות, ורק אז פונה אליו הקב"ה. מכאן אפשר להסיק כי אלמלא התקרב משה אל הסנה, לא היה ה' פונה אליו. הסקרנות האינטלקטואלית הזו היא שהכשירה את משה להנהיג את עם ישראל ולקבל את התורה מאוחר יותר. אנו במכון שואפים להכשיר את הלומדים לסקרנות אינטלקטואלית על פי דרך התורה".
יוסי אפטר, המנכ"ל היוצא של מכון לב, פגש בפרופ' לב לפני 28 שנה כסטודנט צעיר במכון. אפטר: "באותם ימים מנה המכון פחות ממאה איש והוא היה גם הנשיא וגם הרקטור. הכל היה בעצם על כתפיו הוא היה המכון". בעשור האחרון, בו כיהן אפטר כמנכ"ל, הוא פגש בפרופ' לב בתכיפות. "הוא היה מאוד ענייני", שחזר אפטר, "מכל שיחה שלי איתו הייתי יוצא עם רעיון יצירתי. למשל, איך פונים לאוכלוסייה החרדית. לפני שלוש שנים הוקם בתרומה של בן דודו בניין גדול במוסד. פרופ' לב דרש להיות פעיל בתכנון והוא ישב בישיבות עם האדריכלים ואנשי המקצוע ותמיד הערותיו הוכיחו את עצמן כמקצועיות. לדוגמה, הוא התעקש שבאחת מהמעבדות תותקן 'רצפה צפה'. כששאלתי אותו מדוע זה כל כך חשוב הוא הסביר שהעולם הולך לקראת עידן של מדידות מאוד מדויקות ורק מעבדה שבה הרצפה צפה, כלומר נעה עם מכשירי המדידה, תתאים לדרישות המחמירות הללו".
אפטר מספר שפרופ' לב הקפיד להיות עם היד על הדופק ואף יזם את הקמתן של ועדות בדיקה שיבחנו את רמתם של בית המדרש והמחלקה לאלקטרו-אופטיקה. דו"ח ודעת בית המדרש לא סיפק את פרופ' לב והוא הוציא דו"ח משל עצמו, הרבה יותר ביקורתי.
שאלתי את אפטר האם הוא מרוצה מהשם שיצר לעצמו מכון לב עם השנים. "הבוגרים שלנו בנו את המוניטין של המכון", משיב אפטר, "יש תעשיות שבהן אם אתה נפגש עם מנהלים בכירים ואומר שאתה בוגר מכון לב, עיניהם נפקחות, כמו אל-אופ, אלביט וחברות נוספות. יש לנו בוגרים בתפקידים בכירים במפעלים כמו מוטורולה ו-NDS ויש לא מעט סטארט-אפים מוצלחים שיוצאי המכון הקימו". חלק גדול מהבוגרים משתלב בתעשייה הירושלמית. אפטר: "כשבאים ללמוד מירושלים, יש לא מעט שנשארים באזור. חלקם גרים בעיר עצמה ורבים ביישובים ביו"ש. בדולב ובשילה יש לא מעט בוגרים שלנו".
לחפש את השינוי
פרופ' יוסף בודנהיימר, נשיא מכון לב, מכיר את פרופ' לב כבר 43 שנה. עם סיום שירותו הצבאי הציעו שתי אוניברסיטאות אמריקניות לבודנהיימר הצעיר ללמוד פיסיקה תמורת מלגה. בודנהיימר התלבט, והוריו המליצו לו להיוועץ בפרופ' לב שנחשב כבר אז לאחד הפיסיקאים הבולטים באוניברסיטה. העצה שפרופ' לב נתן לבודנהיימר היתה אופיינית לדרך החשיבה הבהירה שלו. "אם אתה מספיק טוב כדי לזכות במלגה לתואר ראשון, שזה דבר נדיר יחסית", אמר הפרופ', "בטח תוכל לקבל מלגה לתארים מתקדמים יותר. ואני אומר לך שבארץ הרמה גבוהה יותר מאשר ברוב האוניברסיטאות בארה"ב". יוסף בודנהיימר שמע לעצה ובשלוש השנים הבאות למד פיסיקה באוניברסיטה העברית. את התארים השני והשלישי עשה בהנחייתו של פרופ' לב בפיסיקה ניסיונית. למדתי ממנו, אומר פרופ' בודנהיימר, לא לחפש את הדרך הקלה. הוא הסביר לי פעם שכשחוקרים תופעה מסוימת בטמפרטורות שונות, צריך לחפש את אותם הנקודות בהן התרחש שינוי. יותר קל לחקור את הטמפרטורות שבהן הדברים לא משתנים, אבל אם רוצים ללמוד חייבים לחפש את השינוי. וזה נכון לא רק לפיסיקה אלא גם לחיים בכלל".
כשבית הספר לטכנולוגיה נפתח, מספר פרופ' בודנהיימר שמונה לנהל את מעבדות הפיסיקה של המכון הטרי, בחר פרופ' לב להתמקד בשלושה תחומים: אלקטרו-אופטיקה, מחשבים ואלקטרוניקה.
"תחשוב שבסוף שנות השישים אף אחד לא חשב על היי-טק. קברניטי מפא"י האמינו שישראל תהיה מעצמת טקסטיל, שתקום כאן תעשיית מכוניות. אבל פרופ' לב הבין לאן כדאי לפנות. באותם שנים אף אחד לא ידע מה זה בכלל אלקטרו-אופטיקה, ולמרות זאת, לפרופ' לב היה ברור שזה הדבר הבא. חלק גדול מהשם שקנה לעצמו מכון לב מתבסס על היותו חלוץ בתחום".
אחרי עשר שנים בראשות המוסד הודיע פרופ' לב שהוא עומד לפרוש תוך שנה, ולחזור למחקר באוניברסיטה העברית. 'תסמונת המייסדים' דבקות עקשנית במפעל שאותו הקימו פסחה על פרופ' לב לחלוטין. במקומו מונה ד"ר נבנצאל ז"ל שהיה מבקר המדינה.
מבקר פנימי
"פרופ' לב היה אדם ביקורתי מאוד", משחזר פרופ' בודנהיימר, "עד כדי כך שלעתים היו אנשים שחששו לשבת איתו בוועדות. אני אומר את זה למרות שלא מקובל למתוח ביקורת על אנשים אחרי מותם, כי זו היתה דעתו של פרופ' לב עצמו. הוא לא אהב לייפות את המציאות ואמר תמיד שצריך להסתכל על מכלול תכונותיו של כל אדם, כולל החולשות, ואפילו הוא מגדולי הדור. הוא היה גם ביקורתי מאוד כלפי עצמו, אך שמר את זה בבטן. הוא עבר חוויות לא קלות בחייו: אשתו הראשונה נפטרה אחרי מחלה קשה, ובמשך כמה שנים הוא גידל לבד את חמשת ילדיו (אחר כך נשא את שרה, אלמנת הרב לבקוביץ'). בנו בכורו, אל"מ נחום ז"ל, שהיה קצין בכיר סיירת מטכ"ל, נהרג בתאונת אופנוע לפני מספר שנים.
"למרות שאני יודע שהוא נקרע מבפנים, הוא עמד זקוף ולא הזיל דמעה. הוא הספיד את הבן בקול בוטח. בין השאר אמר: נחום, אתה מתת בשבילי שלוש פעמים. בפעם הראשונה כשאמך נפטרה בהיותך ילד. כששמעת את בשורת האיוב עלית על עץ וישבת עליו כמה שעות. כשירדת היית נחום אחר. הפעם השנייה היתה כשהחלטת שאתה לא רוצה להיות יותר דתי. והפעם השלישית עכשיו בתאונת האופנוע. צמרמורת עוברת בי גם עכשיו, ארבע שנים אחרי, כשאני נזכר במעמד הקשה ההוא".
בשלב מסוים הוצע לפרופ' לב לרוץ לראשות העירייה מול ראש העיר הנצחי, טדי קולק. לב הסכים בתנאי פעוט אחד: שכל המפלגות הדתיות יתמכו בו וירוצו ברשימה אחת. העניין נפל כמובן, כיוון שחובשי הכיפות והמגבעות לא היו מסוגלים להגיע להרכב רשימה מסוכם.
הרקע של פרופ' לב, שאפשר את החיבור בין כל גוני הציבוריות הדתית הוא מישיבות חרדיות והוא נשאר בלבו, אומר פרופ' בודנהיימר, תלמיד ישיבה כל חייו. יחד עם זאת הוא הזדהה עם הרעיון של תורה עם דרך ארץ והאמין שרק מתי מעט יכולים להקדיש את כל ימיהם ללימוד תורה, ובהתאם למדו בניו בישיבות תיכוניות.
פרופ' בודנהיימר: "הגישה שלו היתה לשלב בצורה אינטגרטיבית את התורה עם המדע: באותו מקום בו אתה לומד תורה בבוקר, שם תלמד הנדסה אחר הצהריים. ואותם אנשים שמלמדים אותך בבוקר צריכים להבין במדעים ואלה שמרצים בפניך על מדע בערב יכולים ללמד אותך תורה גם בבוקר. זה הייחוד של החזון שלו בכל דרכיך דעהו".
איך זה מתבטא בפועל, כשאתה עורך ניסוי במעבדה, למשל?
"כשאתה נמצא במעבדה, אתה חוקר את נפלאות ה', אתה מגלה לעצמך ולעולם את הדרך בה ברא ה' את היקום".
ואם אני מתכנת תוכנה?
"ראשית אתה גם מפרנס את משפחתך . שנית, העובדה שאתה נמצא בקשר עם העולם מאפשרת לך לקיים מצוות רבות שאי אפשר לקיימן כשספונים בבית. למשל, כשמגיעה השעה שצריך להתפלל מנחה ואותו מתכנת לא מאריך את הפסקת הצהריים שלו לצורך התפילה אלא אוכל בזריזות. כך מקדשים שם שמים גם בציבור הכללי. אני שומע ממנהלי מפעלים לא דתיים שהאישיות של הבוגרים ש לנו מהווה דוגמה לסביבתם".
צמצום העבודה בשבת
פרופ' לב היה חבר גם בוועדות ציבוריות רבות. בין השאר ישב בוועדה שבחנה בזמנו את האפשרות שאל-על תטוס בשבת. חברי הוועדה האחרים, אנשים מתחום התעופה והכלכלה ניסחו דו"ח ובו המלצה שהחברה תטוס גם בשבת. להערכתם מהלך כזה יביא לרווח של 30 מיליון דולר. פרופ' לב כתב חוות דעת יחיד בה טען שזה יגרום להפסדים של שבעה מיליון דולר. הנימוק שלו היה שאנשים רבים טסים דווקא באל-על בגלל היותה חברה שומרת שבת והם ינטשו אותה כשתתחיל לחלל את יום המנוחה. הממשלה קיבלה את חוות דעת הרוב ואל-על אכן טסה לתקופה קצרה בשבת, אך עד מהרה התברר שהמהלך הביא הפסדים במקום רווח. הטיסות בשבת הופסקו, פרופ' לב דייק בתחזיתו.
חתנו של פרופ' לב, הרב ד"ר רפאל פוזן מספר: "לזאב לב היה חזון גדול של פתרון בעיות הלכתיות באמצעות הטכנולוגיה. במקביל להקמת מכון לב הוא היה מעורב בייסוד 'המכון הטכנולוגי לפתרון בעיות הלכה' יחד עם הרב הלפרין. גם הרב ישראל רוזן, תלמיד מכון לב בעצמו וראש מכון צומת, היה בין באי המכון הטכנולוגי.
הרב פוזן: "פרופ' לב לקח על עצמו להקטין ככל האפשר את חילולי השבת. בהסכמים הקואליציוניים שנחתמו נקבע במשך שנים שוועדה מיוחדת תדון בהוצאת היתרים למפעלים שצריכים לעבוד בשבת. נציג משרד הדתות בוועדה היה תמיד פרופ' לב".
הרב פוזן מדגיש כי פרופ' לב נהג להקשות מאוד על כל מפעל שהגיש בקשה כזו. "הוא דרש לדעת למה אי אפשר לעשות את העבודה בימות החול, וגם אם שכנעו אותו במאמצים רבים שהדבר אינו אפשרי, תבע הסברים מדוע זקוקים לכל כך הרבה פועלים. אני יודע שהוא התייסר בשאלה האם, למרות שהוא מצמצם את חילול השבת נניח מאלפיים עובדים לאלף בלבד, עדיין חתימתו על אותם אלף מכשירה לכאורה חילול שבת. הוא התייעץ עם הרב אברמסקי שאמר לו שאפילו הצליח לבטל מלאכה של פועל אחד בשבת, כברעשה את שלו".
פרופ' לב כתב שני ספרים ועשרות מאמרים תורניים. ספרו השני 'עיונים ובירורים בשימוש במכשור חשמלי מודרני בשבת' שיצא לפני כתשע שנים, נחשב לספר יסוד בתחום. לב גם נהג לייעץ לרבנים חשובים בנושאי פיסיקה וחשמל. בין השאר נהג להיפגש מדי שבוע עם הרב הראשי הרב הרצוג ולהדגים לו נושאים מדעיים שונים באמצעות מעין מעבדה ניידת. גם הרב שלמה זלמן אוירבך נועץ בו כשכתב את תשובתו המפורסמת, 'בדבר פתיחת מקרר חשמלי בשבת'.
ד"ר דב רובין, סמנכ"ל חברת NDS העוסקת בהצפנת שידורי טלוויזיה הוא אחד מבוגרי המכון הבולטים. רובין, בן מחזור ג' של המכון, נמנה עם מייסדי NDS המעסיקה למעלה מאלפיים עובדים, כשליש מהם בישראל. רובין: "אחת הסיבות שעליתי ארצה מארה"ב היתה מכון לב. זה היה באותם ימים מוסד ייחודי בארץ ששילב תורה עם היי-טק".
רובין זוכר את פרופ' לב כאדם שתקן למדי: "הוא היה נכנס לעתים להרצאות, יושב כאחד הסטודנטים ומקשיב. פתאום היה מרים את היד ומעיר הערה שחודרת ללב העניין". רובין, המעסיק בחברה שלו כחמישים מבוגרי המכון מאפיין אותם כאנשי טכנולוגיה עם מסירות ואמינות. "אין אצלם דבר כזה שבשעה שש כולם הולכים הביתה. הם מסורים לעבודה ונשארים עד שהמשימה מושלמת. זה החינוך שהם קיבלו בהשראתו של פרופ' לב".
סבא זאב
אבל פרופ' לב לא היה ספון במגדלי השן של האקדמיה והממסד. כלתו, חנה לב, מתארת ראש משפחה שלמרות סבר פניו הרציני, שיחק עם נכדיו כדורגל גם בגיל שמונים. "הוא היה אדם מלא חיוניות, צעיר ברוחו", היא מספרת, "זאב הכין יחד עם כל הנכדים את הדרשות שלהם לבר מצווה, שיחק איתם שחמט, טייל איתם ברחבי הארץ. כל המשפחה המורחבת היתה באה להתייעץ איתו בכל סוגי הבעיות. היתה לו יכולת לצפות קדימה. הוא היה מסוגל לחזות איזה תחומים יהיו פופולריים בעתיד. לפני כעשר שנים הבאתי תלמידה שלי אליו לייעוץ בבחירת מקצוע והוא המליץ לה ללמוד ביו-טכנולוגיה, עוד לפני שהתחום הזה יהיה בכלל מוכר בציבור הרחב'".
חנה לב מספרת על אדם שהיה כמעט ההפך מפרופסור מפוזר, שידע להתייחס לכל מה שקורה סביבו. "אם הוא קרא ספר מעניין, הוא לא התמהמה וישר התיישב לכתוב מכתב לסופר. היתה לו סבלנות לכל אדם ולא היו לו גינוני כבוד. המוטו שלו היה: מה שאפשר לעשות מחר כדאי לעשות כבר אתמול".
הרב פוזן: "כשהוא היה עם הנכדים, נעלם הפרופסור המחמיר ואת מקומו תפס הסבא השובב. בל"ג בעומר המשפחה היתה עושה על האש וסבא זאב היה אחראי על המנגל".
פרופסור ידוע מהאוניברסיטה העברית סיפר פעם: "האדם היחיד שאני מכיר שיכול להיכנס באיחור של עשר דקות להרצאה סמינריונית במקצוע שאינו מתמחה בו, ואחרי רבע שעה להרים את היד ושאול שאלה, שאפילו המרצה לא יידע לענות עליה זה פרופ' לב".