נחוצה הסתמכות על המשפט העברי
ח"כ שאול יהלום, יו"ר סיעת המפד"ל וחבר הוועדה לבחירת שופטים
רות גביזון אינה התקווה של הציבור הדתי בבית-המשפט העליון.
התקווה של הציבור הדתי בבית-המשפט העליון היא שופטים או שופטות בעלי השקפת עולם ציונית-דתית המסתמכת על המשפט העברי, רואה את מדינת ישראל כמדינה יהודית ומתנגדת באופן מוחלט להפרדת הדת והמדינה.
רות גביזון אינה כזאת. השקפת עולמה היא חילונית, אם כי ציונית. בדרך כלל גוברים אצלה ערכי הדמוקרטיה על ערכי היהדות.
יחד עם זאת, מגלה רות גביזון התנגדות אמיצה ומרשימה לגישתו השיפוטית של נשיא בית-המשפט העליון אהרון ברק, המכפיפה את כל חוקי הכנסת, גם חוקים שנובעים מתוך השקפת עולם של בית הנבחרים, לביקורת שיפוטית של בית-המשפט העליון, אפילו מדובר בנושאים הקשורים לביטחון המדינה או למהות הציונות.
רות גביזון טוענת שאל לו לבית-המשפט העליון להתערב בנושאים הנמצאים במחלוקת אידיאולוגית בעם ובמדינה ושיש להשאיר את ההכרעה בנושאים אלה לכנסת.
אנו, במפד"ל, מזדהים עם השקפת עולם זו ושוללים את השלטת השקפת העולם של בית-המשפט העליון על הכנסת, הנבחרת באופן דמוקרטי.
נוסף על כך, פועלת רות גביזון בצורה אמיצה בנושאים הקשורים לאחדות העם היהודי, כדוגמת השתתפותה בקביעת אמנה להסדרת היחסים בין דתיים וחילוניים בצורה מוסכמת. הכוונה לאמנה שחוברה על-ידה ועל-ידי הרב יעקב מדן, כיום ראש ישיבת ההסדר הר-עציון.
בספר החוקים של המדינה מצויים עשרות חוקים שהם תוצאה של הישגי הציונות הדתית בכלל והמפד"ל בפרט, והמשך מגמת הביקורת השיפוטית של בית-המשפט העליון מסכן את המשך קיומם.@
ייקח לה זמן רב להשפיע
עו"ד יורם שפטל
חד-משמעית: לא. הגב' רות גביזון איננה משפטנית שהשקפת עולמה היא פסיקה דתית. במסגרת פסקי הדין היא ודאי לא תכתוב החלטות שיש בהן קידום ענייני הדת במדינת ישראל.
עם זאת, במאמריה היא כותבת שפסיקותיו של בית-המשפט העליון בנושאי דת, לרבות חוקים כמו אלה שמקנים סמכויות לבתי-דין רבניים ולמועצות דתיות בנוגע לפעילותם במסגרת הענקת שירותי דת, הן מגמתיות ונועדו להצר את צעדיהם ואת סמכויותיהם. לכך היא לא תיתן ידה.
הגב' גביזון תהיה שופטת אחת בגוף של 14 שופטים, שמתוכם לפחות 11 בעלי השקפת עולם ותפישה משפטית זהה לזו של השופט אהרון ברק, ולכן פסיקתם זהה כמעט לחלוטין לזו שהתווה בדרכו.
הפרופ' גביזון תהיה אינטלקט מספר אחת בבית-המשפט העליון, אם אומנם תתמנה לאחר פרישת ברק ומישאל חשין. בכל זאת, ייקח לה זמן רב לגבש רוב סביב שיטתה המשפטית, משום שבשנות כהונתו ברק דאג לבנות בית-משפט בצלמו הוא. כך הפוסק העליון בכל עניין פוליטי הוא בית-המשפט העליון, ולא הממשלה שפועלת מכוח אמון העם והכנסת.
מצפים ממנה שתחזיר את בית-המשפט העליון למעמדו הטבעי, קרי: הרשות החלשה והפחות קובעת בענייני משפט בין שלוש הרשויות. היום בית-המשפט העליון הוא הגוף הפוליטי (ואני מדגיש: הפוליטי) החשוב במדינה.
לעובדה שלפרופ' גביזון יש דעה, ברק קורא "אג'נדה", בלשונו המתייוונת. והרי פירוש רש"י לדבריו: 'מאחר שהיא משפטנית מהמעלה הראשונה שחושבת אחרת באשר להיקף סמכויות בית-המשפט העליון, אדאג שלא תכהן בו'. וזה אדם שמטיף לפלורליזם, לפתיחות למגוון דעות ותפישות משפטיות. הכל כמובן לתפארת המליצה, עד שצריך ליישם זאת הלכה למעשה.
יש לדעת כי הגב' גביזון, באופן בסיסי, היא אישה עם השקפת עולם שבשיח הישראלי אפשר להגדירה כשמאלית מובהקת. חרף זאת, דעותיה לגבי תפקיד בית-המשפט העליון וסמכויותיו תובעות להציב לו גבולות, וזה יושר אינטלקטואלי מן המעלה הראשונה.@
הנדוניה עם מינויה קרמניצר המסוכן
מרדכי איזנברג, משפטן ויו"ר התנועה להגינות שלטונית
כלל וכלל לא, זהו מקסם שווא ואל לו לציבור הדתי להירדם בשמירה.
הסכנה הגדולה הנושבת מבית-המשפט העליון איננה האקטיביזם השיפוטי או כוחו המופרז של בית-המשפט, אלא תכניה ומהותה של הפסיקה והנורמות עליה היא נשענת, נורמות אשר לרוב מנוכרות ומנוגדות לערכי היהדות ומסורת ישראל מתוך הדגשת אופיה 'הדמוקרטי-חילוני' של המדינה על חשבון אופיה היהודי-לאומי.
פרופ' רות גביזון מגלה אומנם פתיחות, מתינות והבנה לצרכי הציבור הדתי ואף השקיעה מאמץ רב בהידברות אשר הביאה לאמנת מדן-גביזון, אך עדיין אין לומר כי היא-היא המייצגת האותנטית של הציבור הדתי.
כפי הנראה, יתבצע מינויה של רות גביזון בתוספת 'איזון' בדמות מינויו השנוי במחלוקת של פרופ' מרדכי קרמניצר, מעין המשך לשיטת האיזונים והבלמים של בית-המשפט העליון. אם כן, שלא ברצונה ושלא בטובתה, מביאה איתה גביזון נדוניה שלילית בדמות מינויו של איש אקדמיה אשר שילח חרצובות לשונו ללא הרף בציבור הדתי ובערכיו, והדוגל באג'נדה קיצונית של קידוש ה'חופש' לסוגיו השונים, עד לכדי "זכות יסוד עליונה".
קרמניצר ודומיו הם הסכנה הממשית, וכנגד סכנה זו, על הציבור הדתי להילחם ולהביא למינויים 'מאזנים' בדמותם של הרב שלמה דיכובסקי, עו"ד יעקב וינרוט או עו"ד יצחק מירון ודומיהם. רק תיקון שכזה בייצוגיות בית-המשפט העליון עשוי להביא להשבת אמון הציבור בו, בהיותו בית-משפט עליון המייצג את גווניה השונים של מדינת היהודים כמו גם את האינטרסים הלגיטימיים של שארית הפליטה אשר הקימה את ביתה הלאומי היהודי בארץ ישראל.@
קול אחר במקהלה מונוטונית
עו"ד אילן בומבך, ראש לשכת עו"ד בתל-אביב והמרכז
קשה לחלק שופטים לפלגים וקשה לדבר על רות גביזון כתקווה של ציבור מסוים.
אינני בטוח שהציבור הדתי יודע מה השקפותיה של פרופ' גביזון בנושא דת ומדינה, למשל. התחושה שהיא תהיה טובה לדתיים נובעת מהעובדה שכיום לבית-המשפט העליון יש מדיניות ברורה שאותה מוביל מזה שנים רבות נשיאו, אהרון ברק.
לפי השופט ברק, שום נושא אינו חסין מהתערבותו של בית-המשפט וכלשונו: "מלוא כל הארץ משפט". הציבור הדתי חש את נחת זרועה של השקפה זו כשבית-המשפט העליון לא היסס להתערב בנושאי דת ומדינה ובנושאים רבים הסותרים השקפת עולמה של ההלכה רפורמים, נסיעה בשבת, גיורים, מכירת חזיר וכיוצא באלה נושאים שנפשו של האיש הדתי סולדת מהם.
בעבר הרחוק יותר, בית-המשפט העליון היה נוקט ריסון ונזהר שלא להיכנס למחלוקת המקטבת את הציבור, לשסע בין חלקי העם. כיום הוא איננו מדיר רגליו מעיסוק במחלוקות אידיאולוגיות, ורבים בציבור הדתי חשים שקולם אינו נשמע בבית-המשפט העליון.
צריך שלא כל השופטים יהיו עשויים מעור אחד, חשוב שיהיה פלורליזם רעיוני. לפרופ' גביזון יש אידיאולוגיה משלה, קול אחר, ובכך ייחודה ותועלתה. זו גם הסיבה שקיימת התנגדות כלפיה.
היא מסוגלת להיות בדעת מיעוט ואולי היא תסחוף שופטים נוספים. היא באה עם מטען משפטי בלתי מבוטל, היא חוקרת מוערכת בעולם המשפט, יש לה מקוריות, יצירתיות ותבונה משפטית רבה, ואין ספק שהיא תהיה שופטת מצוינת.
נראה שבמינויה יש יתרונות לציבור הדתי, ולו בשל העובדה שהיא שונה, שהיא אחרת, שהיא איננה מבטלת דעתה מפני דעת אחרים. משנתה היא השקפה שמשלה בכיפה לפני שנים רבות: בית-המשפט העליון אינו נכנס למחלוקות לא לו; טבען של מחלוקות אידיאולוגיות שתבררנה בשיח הציבורי, בכנסת ובתקשורת; בבית-המשפט העליון יידונו רק מחלוקות משפטיות טהורות.
יש נושאים שבעבר לא היו עוברים את מפתנו של בג"ץ, נושאים ערכיים למשל. כיום הם אף חולפים בנקל על משוכה זו. כיום כל פסק דין נתלה לאו דווקא במקורות משפטיים אלא בהשקפת העולם של השופט הדן בתיק.@
אמנת גביזון-מדן היא עדות לרגישותה
פרופ' מיכאל קורינאלדי, המכללה האקדמית נתניה (מועמד לכהונה בבית-המשפט העליון בסבב הקודם)
המינויים לבית-המשפט העליון אינם מבוססים על מתן ייצוג לסקטורים השונים בציבוריות הישראלית, אלא על הרמה המקצועית והתכונות האישיות של המועמדים.
עם זאת, כפי שהמליצה ועדת זמיר (הוועדה לסדרי הבחירה של שופטים, 2001), "יש לתת משקל גם לעיקרון השיקוף החברתי". כישורי המועמדים כוללים יכולת מקצועית מעולה, מחויבות לחוקיה ולערכיה של מדינת ישראל, יושרה אישית ומקצועית, איכות אנושית ומזג שיפוטי. נוסף על כך, מן הראוי כי המועמדים יהיו מומחים בתחומים נדרשים כגון במשפט ציבורי ובמקורות מורשת ישראל (המשפט העברי).
מן הראוי כי בקרב המועמדים לבית-המשפט העליון יהיו לא רק שופטים בתיקים של בתי-המשפט המחוזיים, אלא גם עורכי דין בכירים ומנוסים ומשפטנים בעלי יכולת מעולה מן האקדמיה, אשר קשורים לעולם המעשה המשפטי. ואכן, בעבר היו מינויים מן אנשי האקדמיה, לדוגמה הפרופ' יצחק אנגלרד, וגם עתה יש מינוי מתאים מתוך האקדמיה. ללא כל ספק, פרופ' רות גביזון היא מועמדת בעלת התכונות הדרושות לשופט בית-המשפט העליון הן ברמה המקצועית והן ברמה האישית.
לאחרונה עלתה שאלה חדשה בדבר תפישתו של המועמד את התפקיד של בית-המשפט העליון. נשיא בית-המשפט העליון סובר כי תפישתה של פרופ' רות גביזון נגד אקטיביזם שיפוטי נוגדת את דרכו הנוכחית של בית-המשפט העליון ומסורתו, ובדבריו יש צדק. על דברים אלה נמתחה ביקורת ציבורית מכיוונים שונים.
ראוי להזכיר את אמנת גביזון-מדן, שעניינה הצעה מקיפה לטיפול במחלוקות בענייני דת ומדינה בישראל, ממנה ניתן ללמוד על החשיבות ועל הרגישות הציבורית לענייני דת ומדינה ודרך פתרונן פרי רוחה של גביזון.
יש לקוות כי יימצא בסופו של דבר שביל זהב מתאים שיפרוץ את הדרך למינויה של פרופ' רות גביזון או איש אקדמיה ראוי אחר, ויפה שעה אחת קודם.@
ח"כ שאול יהלום, יו"ר סיעת המפד"ל וחבר הוועדה לבחירת שופטים
רות גביזון אינה התקווה של הציבור הדתי בבית-המשפט העליון.
התקווה של הציבור הדתי בבית-המשפט העליון היא שופטים או שופטות בעלי השקפת עולם ציונית-דתית המסתמכת על המשפט העברי, רואה את מדינת ישראל כמדינה יהודית ומתנגדת באופן מוחלט להפרדת הדת והמדינה.
רות גביזון אינה כזאת. השקפת עולמה היא חילונית, אם כי ציונית. בדרך כלל גוברים אצלה ערכי הדמוקרטיה על ערכי היהדות.
יחד עם זאת, מגלה רות גביזון התנגדות אמיצה ומרשימה לגישתו השיפוטית של נשיא בית-המשפט העליון אהרון ברק, המכפיפה את כל חוקי הכנסת, גם חוקים שנובעים מתוך השקפת עולם של בית הנבחרים, לביקורת שיפוטית של בית-המשפט העליון, אפילו מדובר בנושאים הקשורים לביטחון המדינה או למהות הציונות.
רות גביזון טוענת שאל לו לבית-המשפט העליון להתערב בנושאים הנמצאים במחלוקת אידיאולוגית בעם ובמדינה ושיש להשאיר את ההכרעה בנושאים אלה לכנסת.
אנו, במפד"ל, מזדהים עם השקפת עולם זו ושוללים את השלטת השקפת העולם של בית-המשפט העליון על הכנסת, הנבחרת באופן דמוקרטי.
נוסף על כך, פועלת רות גביזון בצורה אמיצה בנושאים הקשורים לאחדות העם היהודי, כדוגמת השתתפותה בקביעת אמנה להסדרת היחסים בין דתיים וחילוניים בצורה מוסכמת. הכוונה לאמנה שחוברה על-ידה ועל-ידי הרב יעקב מדן, כיום ראש ישיבת ההסדר הר-עציון.
בספר החוקים של המדינה מצויים עשרות חוקים שהם תוצאה של הישגי הציונות הדתית בכלל והמפד"ל בפרט, והמשך מגמת הביקורת השיפוטית של בית-המשפט העליון מסכן את המשך קיומם.@
ייקח לה זמן רב להשפיע
עו"ד יורם שפטל
חד-משמעית: לא. הגב' רות גביזון איננה משפטנית שהשקפת עולמה היא פסיקה דתית. במסגרת פסקי הדין היא ודאי לא תכתוב החלטות שיש בהן קידום ענייני הדת במדינת ישראל.
עם זאת, במאמריה היא כותבת שפסיקותיו של בית-המשפט העליון בנושאי דת, לרבות חוקים כמו אלה שמקנים סמכויות לבתי-דין רבניים ולמועצות דתיות בנוגע לפעילותם במסגרת הענקת שירותי דת, הן מגמתיות ונועדו להצר את צעדיהם ואת סמכויותיהם. לכך היא לא תיתן ידה.
הגב' גביזון תהיה שופטת אחת בגוף של 14 שופטים, שמתוכם לפחות 11 בעלי השקפת עולם ותפישה משפטית זהה לזו של השופט אהרון ברק, ולכן פסיקתם זהה כמעט לחלוטין לזו שהתווה בדרכו.
הפרופ' גביזון תהיה אינטלקט מספר אחת בבית-המשפט העליון, אם אומנם תתמנה לאחר פרישת ברק ומישאל חשין. בכל זאת, ייקח לה זמן רב לגבש רוב סביב שיטתה המשפטית, משום שבשנות כהונתו ברק דאג לבנות בית-משפט בצלמו הוא. כך הפוסק העליון בכל עניין פוליטי הוא בית-המשפט העליון, ולא הממשלה שפועלת מכוח אמון העם והכנסת.
מצפים ממנה שתחזיר את בית-המשפט העליון למעמדו הטבעי, קרי: הרשות החלשה והפחות קובעת בענייני משפט בין שלוש הרשויות. היום בית-המשפט העליון הוא הגוף הפוליטי (ואני מדגיש: הפוליטי) החשוב במדינה.
לעובדה שלפרופ' גביזון יש דעה, ברק קורא "אג'נדה", בלשונו המתייוונת. והרי פירוש רש"י לדבריו: 'מאחר שהיא משפטנית מהמעלה הראשונה שחושבת אחרת באשר להיקף סמכויות בית-המשפט העליון, אדאג שלא תכהן בו'. וזה אדם שמטיף לפלורליזם, לפתיחות למגוון דעות ותפישות משפטיות. הכל כמובן לתפארת המליצה, עד שצריך ליישם זאת הלכה למעשה.
יש לדעת כי הגב' גביזון, באופן בסיסי, היא אישה עם השקפת עולם שבשיח הישראלי אפשר להגדירה כשמאלית מובהקת. חרף זאת, דעותיה לגבי תפקיד בית-המשפט העליון וסמכויותיו תובעות להציב לו גבולות, וזה יושר אינטלקטואלי מן המעלה הראשונה.@
הנדוניה עם מינויה קרמניצר המסוכן
מרדכי איזנברג, משפטן ויו"ר התנועה להגינות שלטונית
כלל וכלל לא, זהו מקסם שווא ואל לו לציבור הדתי להירדם בשמירה.
הסכנה הגדולה הנושבת מבית-המשפט העליון איננה האקטיביזם השיפוטי או כוחו המופרז של בית-המשפט, אלא תכניה ומהותה של הפסיקה והנורמות עליה היא נשענת, נורמות אשר לרוב מנוכרות ומנוגדות לערכי היהדות ומסורת ישראל מתוך הדגשת אופיה 'הדמוקרטי-חילוני' של המדינה על חשבון אופיה היהודי-לאומי.
פרופ' רות גביזון מגלה אומנם פתיחות, מתינות והבנה לצרכי הציבור הדתי ואף השקיעה מאמץ רב בהידברות אשר הביאה לאמנת מדן-גביזון, אך עדיין אין לומר כי היא-היא המייצגת האותנטית של הציבור הדתי.
כפי הנראה, יתבצע מינויה של רות גביזון בתוספת 'איזון' בדמות מינויו השנוי במחלוקת של פרופ' מרדכי קרמניצר, מעין המשך לשיטת האיזונים והבלמים של בית-המשפט העליון. אם כן, שלא ברצונה ושלא בטובתה, מביאה איתה גביזון נדוניה שלילית בדמות מינויו של איש אקדמיה אשר שילח חרצובות לשונו ללא הרף בציבור הדתי ובערכיו, והדוגל באג'נדה קיצונית של קידוש ה'חופש' לסוגיו השונים, עד לכדי "זכות יסוד עליונה".
קרמניצר ודומיו הם הסכנה הממשית, וכנגד סכנה זו, על הציבור הדתי להילחם ולהביא למינויים 'מאזנים' בדמותם של הרב שלמה דיכובסקי, עו"ד יעקב וינרוט או עו"ד יצחק מירון ודומיהם. רק תיקון שכזה בייצוגיות בית-המשפט העליון עשוי להביא להשבת אמון הציבור בו, בהיותו בית-משפט עליון המייצג את גווניה השונים של מדינת היהודים כמו גם את האינטרסים הלגיטימיים של שארית הפליטה אשר הקימה את ביתה הלאומי היהודי בארץ ישראל.@
קול אחר במקהלה מונוטונית
עו"ד אילן בומבך, ראש לשכת עו"ד בתל-אביב והמרכז
קשה לחלק שופטים לפלגים וקשה לדבר על רות גביזון כתקווה של ציבור מסוים.
אינני בטוח שהציבור הדתי יודע מה השקפותיה של פרופ' גביזון בנושא דת ומדינה, למשל. התחושה שהיא תהיה טובה לדתיים נובעת מהעובדה שכיום לבית-המשפט העליון יש מדיניות ברורה שאותה מוביל מזה שנים רבות נשיאו, אהרון ברק.
לפי השופט ברק, שום נושא אינו חסין מהתערבותו של בית-המשפט וכלשונו: "מלוא כל הארץ משפט". הציבור הדתי חש את נחת זרועה של השקפה זו כשבית-המשפט העליון לא היסס להתערב בנושאי דת ומדינה ובנושאים רבים הסותרים השקפת עולמה של ההלכה רפורמים, נסיעה בשבת, גיורים, מכירת חזיר וכיוצא באלה נושאים שנפשו של האיש הדתי סולדת מהם.
בעבר הרחוק יותר, בית-המשפט העליון היה נוקט ריסון ונזהר שלא להיכנס למחלוקת המקטבת את הציבור, לשסע בין חלקי העם. כיום הוא איננו מדיר רגליו מעיסוק במחלוקות אידיאולוגיות, ורבים בציבור הדתי חשים שקולם אינו נשמע בבית-המשפט העליון.
צריך שלא כל השופטים יהיו עשויים מעור אחד, חשוב שיהיה פלורליזם רעיוני. לפרופ' גביזון יש אידיאולוגיה משלה, קול אחר, ובכך ייחודה ותועלתה. זו גם הסיבה שקיימת התנגדות כלפיה.
היא מסוגלת להיות בדעת מיעוט ואולי היא תסחוף שופטים נוספים. היא באה עם מטען משפטי בלתי מבוטל, היא חוקרת מוערכת בעולם המשפט, יש לה מקוריות, יצירתיות ותבונה משפטית רבה, ואין ספק שהיא תהיה שופטת מצוינת.
נראה שבמינויה יש יתרונות לציבור הדתי, ולו בשל העובדה שהיא שונה, שהיא אחרת, שהיא איננה מבטלת דעתה מפני דעת אחרים. משנתה היא השקפה שמשלה בכיפה לפני שנים רבות: בית-המשפט העליון אינו נכנס למחלוקות לא לו; טבען של מחלוקות אידיאולוגיות שתבררנה בשיח הציבורי, בכנסת ובתקשורת; בבית-המשפט העליון יידונו רק מחלוקות משפטיות טהורות.
יש נושאים שבעבר לא היו עוברים את מפתנו של בג"ץ, נושאים ערכיים למשל. כיום הם אף חולפים בנקל על משוכה זו. כיום כל פסק דין נתלה לאו דווקא במקורות משפטיים אלא בהשקפת העולם של השופט הדן בתיק.@
אמנת גביזון-מדן היא עדות לרגישותה
פרופ' מיכאל קורינאלדי, המכללה האקדמית נתניה (מועמד לכהונה בבית-המשפט העליון בסבב הקודם)
המינויים לבית-המשפט העליון אינם מבוססים על מתן ייצוג לסקטורים השונים בציבוריות הישראלית, אלא על הרמה המקצועית והתכונות האישיות של המועמדים.
עם זאת, כפי שהמליצה ועדת זמיר (הוועדה לסדרי הבחירה של שופטים, 2001), "יש לתת משקל גם לעיקרון השיקוף החברתי". כישורי המועמדים כוללים יכולת מקצועית מעולה, מחויבות לחוקיה ולערכיה של מדינת ישראל, יושרה אישית ומקצועית, איכות אנושית ומזג שיפוטי. נוסף על כך, מן הראוי כי המועמדים יהיו מומחים בתחומים נדרשים כגון במשפט ציבורי ובמקורות מורשת ישראל (המשפט העברי).
מן הראוי כי בקרב המועמדים לבית-המשפט העליון יהיו לא רק שופטים בתיקים של בתי-המשפט המחוזיים, אלא גם עורכי דין בכירים ומנוסים ומשפטנים בעלי יכולת מעולה מן האקדמיה, אשר קשורים לעולם המעשה המשפטי. ואכן, בעבר היו מינויים מן אנשי האקדמיה, לדוגמה הפרופ' יצחק אנגלרד, וגם עתה יש מינוי מתאים מתוך האקדמיה. ללא כל ספק, פרופ' רות גביזון היא מועמדת בעלת התכונות הדרושות לשופט בית-המשפט העליון הן ברמה המקצועית והן ברמה האישית.
לאחרונה עלתה שאלה חדשה בדבר תפישתו של המועמד את התפקיד של בית-המשפט העליון. נשיא בית-המשפט העליון סובר כי תפישתה של פרופ' רות גביזון נגד אקטיביזם שיפוטי נוגדת את דרכו הנוכחית של בית-המשפט העליון ומסורתו, ובדבריו יש צדק. על דברים אלה נמתחה ביקורת ציבורית מכיוונים שונים.
ראוי להזכיר את אמנת גביזון-מדן, שעניינה הצעה מקיפה לטיפול במחלוקות בענייני דת ומדינה בישראל, ממנה ניתן ללמוד על החשיבות ועל הרגישות הציבורית לענייני דת ומדינה ודרך פתרונן פרי רוחה של גביזון.
יש לקוות כי יימצא בסופו של דבר שביל זהב מתאים שיפרוץ את הדרך למינויה של פרופ' רות גביזון או איש אקדמיה ראוי אחר, ויפה שעה אחת קודם.@