היא היתה בסך הכל ילדה בת שמונה כשצפתה בעימות טרום-הבחירות הטלוויזיוני בין שמעון פרס ליצחק שמיר, אבל כבר אז היה לה ברור לאיזה צד היא נוטה. דמותו של פרס גרמה לה סלידה עזה, בעוד שמיר עורר אצלה התלהבות ואמפתיה: "אני לא יודעת להסביר, הוא היה סבא נחמד כזה", היא נזכרת בחיוך קטן ממרחק השנים.
מאז שהיא זוכרת את עצמה, איילת שקד היתה תמיד נושאת הדגל הלאומי-ימני בסביבתה הקרובה והרחוקה. כמי שגדלה ומתגוררת גם כיום עם משפחתה בשכונת בבלי - מעוז תל אביבי בורגני ותיק, רגילה שקד להיות עוף ליכודניקי מוזר בעיני החברה עימה היא באה במגע יומיומי - אנשים תומכי ציפי לבני, אהוד ברק ושמאלה מזה. אבל בדידותה האידיאולוגית לא מפריעה לה לפעול במלוא המרץ לקידום האג'נדה הלאומית-ציונית-ימנית בה היא מאמינה. מזה כשנה עומדת שקד בראש המיזם הציוני-לאומי האינטרנטי 'ישראל שלי', שהוקם בשיתוף חברים נוספים. יחד איתם ועם אלפי הגולשים שחברו להם, אפשר להצביע גם על הישגים לטובת המחנה אותו היא מייצגת.
הימנית שבחבורה
על פניו, איילת שקד היא לא טיפוס של אנשי 'ארץ ישראל השלמה' הקלאסיים: אישה צעירה בשנות השלושים לחייה, נשואה לקיבוצניק מגונן במקור (עד השבוע גם תומך של אהוד ברק), שאיתו ועם שני ילדיה היא מנהלת חיים שלווים בלב תל אביב. אשת קריירה בתחום ההייטק כבר לא מעט שנים, כולל נסיעות לחו"ל מעת לעת, שמנהלת אורח חיים חילוני - חוץ מקידוש בליל שישי או תפילות יום הכיפורים בסניף בני עקיבא השכונתי. אבל כמה דקות של שיחה מגלות ששקד נושאת עימה השקפת עולם מוצקה שעמדה במבחן לאורך שנים. הבית בו גדלה אמנם לא היה אקטיבי פוליטית וגם לא מזוהה באופן בולט, אולם שקד עצמה זוכרת את הוויכוחים האידיאולוגיים בינה לבין חבריה, שהיו פס הקול שליווה הן את שנות פעילותה בתנועת הצופים והן את תקופת לימודיה בתיכון עירוני ד' בתל אביב.
הטונים סביבה החלו להשתנות רק עם גיוסה לצה"ל. שקד שירתה כמש"קית חינוך בגולני, שם נפגשה עם לוחמים רבים חובשי כיפות סרוגות וכאלה שמתגוררים מעבר לקו הירוק. "התחזקתי בצבא", היא מעידה על עצמה, ומבהירה שלא במובן הדתי אלא בנטייה ימינה. היא הוצבה בחברון, שם הוטל עליה להעביר סיורי מורשת והיסטוריה באתרים היהודיים בעיר לכל חייל שמצטרף לגדוד. מה שעוד עזר לה "להתחזק" היו הקשרים שפיתחה במהלך השירות עם תושבי חברון היהודים.
עם שחרורה מצה"ל פנתה ללימודי הנדסת חשמל ומדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב. החיה הפוליטית שבה היתה רדומה במהלך אותן שנים, ומיצתה את עצמה בלהיות חברת ליכוד רשומה. שקד כבר נכנסה עמוק לעבודה בעולם ההייטק, כאשר חברה יצרה את הקשר בינה לבין יו"ר הליכוד בנימין נתניהו. היה זה לאחר בחירות תשס"ו (96'), כאשר הליכוד בראשות נתניהו התרסק אל שפל חסר תקדים במספר המנדטים. "אף אחד לא האמין אז שנתניהו יהיה ראש ממשלה שוב", נזכרת שקד - שמקפידה אגב על השם 'נתניהו' ולא 'ביבי' - "חוץ ממני. כולם אמרו לי שהוא גמור, אבל אני האמנתי בו". נתניהו חיפש אז אנשי הייטק צעירים שיבואו מבחוץ וישתלבו בעבודה בלשכתו, ושקד היתה אחת מהם. לאחר ראיון, שובצה שקד לתפקיד מנהלת הלשכה. כצפוי, היא מסרבת להסגיר פרטים פיקנטיים מדי, ובכלל לספר על העבודה לצידו של יו"ר הליכוד, כשהיא מסבירה בתמימות כי "לדעתי אדם שמשמש עוזר לפוליטיקאי, זו משרת אמון. לא הולכים אחר כך לפתוח את הפה". מה שבכל זאת היא מוכנה לומר הוא ש"העבודה אצל נתניהו היתה בית ספר לחיים. זה עזר לי מאוד. אני משתמשת הרבה במה שלמדתי שם". ניסיון נוסף לדלות מפיה איזושהי התייחסות לנתניהו מתוך ההיכרות האישית עימו, גורם לה למבוכה רצינית:
אותו מנהיג פוליטי שהכרת מתוך העבודה בלשכה - את סומכת עליו היום? את מודאגת מה"זגזוג" האידיאולוגי שלו, או שלדעתך זוהי רק טקטיקה שמאחוריה אידיאולוגיה ימנית מוצקה?
שקד לוקחת לעצמה כמה שניות כדי לברור היטב את מילותיה: "לנתניהו יש משנה סדורה ומובנית. מהמהלכים האחרונים שלו, כולל ההקפאה, ייתכן שהוא שינה אותה מעט", היא נזהרת. "ייתכן שהוא נתון ללחצים גדולים שמי שלא נמצא שם לא יודע מה הם. צריך תמיד להזכיר לו מאיפה הוא בא, מי בחר אותו, מי קהל התומכים שלו. לא להרפות לרגע מלעזור לו לזכור מי הקהל שלו".
יחד עם זאת, היא מוכנה להציג עמדה נחרצת נגד החלטה מדינית מסוימת של נתניהו: "ההקפאה היתה משגה איום ונורא. לא היה צריך להגיע לזה. בכלל, אני נגד תנאים מוקדמים במו"מ. היום כולם מבינים שזו היתה טעות. היום כולם רואים שאם נעמוד על שלנו לא יקרה כלום. נתניהו הרי סירב בסוף להקפאה נוספת, ולא קרה לנו כלום".
לתת לציבור להתבטא
שנה וחצי של עבודה אינטנסיבית בלשכת נתניהו הספיקו לשקד. "זה תחום מרתק, מאוד מעניין", היא אומרת על התפקיד, אבל מסיבותיה שלה בחרה לחזור להייטק. שנתיים מאוחר יותר, בתש"ע, חוברת שקד אל רפי טרבלסי ואל נפתלי בנט - מנכ"ל מועצת יש"ע דהיום, גם הוא מיוצאי לשכת נתניהו, ויחד הם הוגים מיזם אידיאולוגי חדש. "כשעבדנו אצל נתניהו פנו ללשכה המון מתנדבים שרצו לעשות כל מיני דברים ולא היה מה לתת להם לעשות. הבנו שבציבור יש הרבה רצון לעשות וצריך לנתב את זה לאן שהוא", משחזרת שקד איך נולד הרעיון. שלושתם הגיעו לתובנה משותפת שהובילה אל הפרקטיקה: "הבנו שיש היום כמה מוקדי כוח - התקשורת, המשפט והאקדמיה". לעומת שלושת המוקדים הללו, הנשלטים לדבריה על ידי השמאל, קיים מוקד כוח נוסף: "יש את הציבור, והוא נוטה ימינה. בואו ניתן לו לבוא לידי ביטוי". אז איך נותנים לציבור הימני המושתק לבוא לידי ביטוי, ואיך מנתבים עשייה של אלפי אנשים כשאין תקציב ואין מערך לוגיסטי? לשם כך מצאו אנשי ההייטק הצעירים פתרון דל תקציב שאינו דורש שום מערך ארגוני מסורבל: רשת האינטרנט. תנועת 'ישראל שלי' - המפעילה אתרים בעברית ובאנגלית תחת שם זה וכן דף פייסבוק פעיל במיוחד, היא הכלי דרכו מרוכזות פעולות ציבוריות של פעילי המחנה הלאומי מכל הגוונים, שהספיק לרשום בשנה האחרונה לא מעט הישגים לטובת האינטרס הציוני והלאומי של מדינת ישראל.
הנתונים העדכניים יכולים בהחלט לגרום קורת רוח לשלושת היזמים: ל'ישראל שלי' ישנם כבר קרוב ל-18 אלף חברים רשומים דרך הפייסבוק, ובחודש האחרון נרשמו מעל שני מיליון צפיות בעדכונים באתר. רק לשם הפרופורציה, מעדכנת שקד, בדף הפייסבוק של 'השמאל הלאומי', שהחל לפעול כשנה לפני 'ישראל שלי', יש רק כ-7,000 חברים.
אז על איזו פעילות בעצם מדובר כאן? "התנועה מתמקדת בעשייה ציונית, בדגש על עשייה", מסבירה שקד "לא דיבורים. אנחנו לא עוסקים רק בהתיישבות, אלא בכל הנושאים הלאומיים - חיזוק צה"ל, מעמד ישראל בעולם, חיזוק ערכי היהדות, מורשת ציונית ועוד". וב'ישראל שלי' כמו ב'ישראל שלי' - שקד מעדיפה להמעיט בדיבורים ולעבור להישגים המעשיים:
"שכונת נוף ציון בירושלים - במשך כמעט חודש, בימים הקריטיים לפני ההצבעות למי תימכר החברה שבונה את השכונה, הפעלנו לחץ מאסיבי על הנושים - הן על בנק לאומי והן על חברת 'דש איפקס'. פרסמנו את מספרי הטלפון באתר, וגולשי ישראל שלי הרימו טלפונים אל לשכת המנכ"ל, אל היו"ר. דף הפייסבוק של בנק לאומי נאלץ להיסגר בשל עודף הפניות של הגולשים בעניין. לא בחלנו באמצעים. לקוחות של הבנק הודיעו שהם יעזבו אם הבנק לא ידאג שהשכונה לא תימכר לידיים ערביות. בסופו של דבר זה עובד. זה להפעיל לחץ נקודתי ציבורי עליהם ממש, משהו שהם חווים על בשרם, זה לא שמועות מבחוץ. לחץ ציבורי גם מלחיץ חברות ציבוריות - הם צריכים את הלקוחות". לפני כשבוע הוכרע הקרב על נוף ציון לטובת איש העסקים היהודי רמי לוי, והשכונה ניצלה מהשתלטות ערבית. שקד יודעת שלהצלחה אבות רבים, אבל מבחינתה יש כאן הוכחה ש"לחץ ציבורי יכול למנוע דברים כאלה".
גם בנושא נוסף שעמד לאחרונה על סדר היום הציבורי והממשלתי, לא טמנו חברי 'ישראל שלי' את ידם מחוץ למקלדת. הסכמתן של החברות הישראליות הבונות בעיר רוואבי להחרים את מוצרי יו"ש והגולן הסעיר גם את אנשי התנועה. רשימת החברות אמנם חסויה, אך שם אחד נחשף בכל זאת - חברת 'איטונג'. "כשהתברר לנו שאיטונג עובדים עם רוואבי, ביקשנו מאנשים לפנות ישירות למנכ"ל החברה ולהפעיל עליו לחץ. פרסמנו את מספר הטלפון ואמרנו לאנשים לשאול אותו האם אכן חתם על ההסכם המחרים מול אנשי רוואבי. כשהוא קיבל מאה טלפונים ללשכה ודף הפייסבוק שלו התמלא, הוא לא יכול להתעלם. איטונג יצאו אמנם בתגובה שהם עובדים בכל מקום בארץ וכו', אבל עדיין הם לא הודו שלא חתמו", מדייקת שקד.
עניינו של יונתן פולארד זוכה גם הוא לגיבוי של אלפי הגולשים, ודרך האתר נאספו כמאה אלף חתימות על עצומה הדורשת את שחרורו שהועברה לראש הממשלה. התנועה גם ניהלה קמפיין שגיבה את הצעת חוק 'אסירים נדרשים' שהחלה להתגלגל בכנסת, במטרה להחמיר את תנאי הכליאה של אסירי חמאס על מנת לזרז את שחרורו של גלעד שליט. נתניהו הורה להקפיא את הצעת החוק לעת עתה, אולם לדברי שקד "האבסורד הוא שכיום הלחץ הציבורי בנושא שליט הוא רק על הממשלה ולא על החמאס. העלינו באתר סרטים אירוניים שמראים את המחבל שרצח יהודים רואה היום טלוויזיה ומבקר בקנטינה. הפלשתינים רגישים מאוד לאסירים שלהם ולכן שם צריך ללחוץ עליהם".
ל'ישראל שלי' 18 אלף חברים, שני מיליון כניסות לאתר בחודש האחרון. איילת שקד / צילום: עפר עמרם
העם עם השייטת
פעילות שהיוותה מקפצה ראשונית ל'ישראל שלי', ושגם הוכיחה למובילי התנועה את האפקטיביות שלה, נערכה בעקבות פרשת המשט התורכי. "הסיפור הזה עורר הרבה פטריוטיזם, וזה נתן לנו תנופה גדולה", מספרת שקד. גולשים רבים הצטרפו לקבוצה וביקשו לפעול נגד הדה-לגיטימציה שנעשתה לישראל וללוחמי השייטת. תוך זמן קצר התארגנו הגולשים באופן ספונטני לחלוקת סטיקרים 'כולנו שייטת 13' בצמתים ברחבי הארץ, ולהפגנה מול שגרירות תורכיה. "הפייסבוק מאפשר לרכז הרבה אנשים לעשייה, בלי הרבה תקציב. מדובר גם בפעולות פשוטות שמשתלבות בסדר היום של האנשים, זה לא דורש מהם להפסיד יום עבודה, והן אכן משפיעות".
שקד מעידה על עצמה, כאחת ממנהלות האתר, שהפעולות הנדרשות ממנה לצורך התפקיד אינן באות בסתירה לסדר היום התובעני במקצוע ממנו היא מתפרנסת. "אנחנו כמה אנשים שמתחזקים את האתר ומדי פעם מכניסים עדכונים. אנחנו בודקים מדי פעם באתר כשעולה רעיון לאיזו פעולה, דרך האקטואליה היומית או באמצעות אחד החברים, שולחים את הרעיון לכולם ומאשרים אותו, ומעלים פוסט שמסביר מה צריך לעשות. זה הכל עבודה של חמש דקות, מקסימום חצי שעה. נורא פשוט. בזמן מינימלי - אפקט מקסימלי", היא טובעת פתגם מתאים ומוסיפה: "אני עובדת במשרה מלאה, נוסעת לחו"ל ועושה את הכל דרך האינטרנט".
תחום עשייה בולט נוסף של האתר הוא הסברה לטובת ישראל. לשם כך הוקם 'קומנדו יוטיוב'. מאחורי השם, שכמו נלקח מסרטי אקשן, עומדת חבורת גולשים שתפקידה לחפש סרטי הסברה טובים ב'יוטיוב' ("ומסתבר שיש הרבה כאלה", דברי שקד) ולהפיץ אותם בארץ ובעולם דרך הצינור של 'ישראל שלי'. מיזם נוסף שמשיק לתחום ההסברה הוא קורס עורכי 'ויקיפדיה' בעברית ובאנגלית שקיימה התנועה, אותו העביר בהתנדבות אחד מבכירי עורכי 'ויקיפדיה' - עמיחי בנט (אין קשר לנפתלי בנט, היא מדגישה). "מדובר באנציקלופדיה אובייקטיבית, אי אפשר להכניס שם פרופגנדה. אבל המטרה היא לוודא שהעובדות בערכים יהיו מדויקות, וכן להכניס עובדות שרצויות מבחינתנו. למשל, בפיסקה הראשונה על ערך המשט התורכי לא צוטט שום גורם ישראלי, רק 'פעילי זכויות אדם'. אלו עובדות אמיתיות, אבל צריך לדאוג שהן ייכתבו שם".
קהל היעד להצטרף ל'ישראל שלי' מבחינתה של שקד הוא "כל ציוני-ישראלי, גם אנשי מרכז. גם חברים בקדימה יכולים להזדהות עם רוב הפעולות שלנו". ניסיון לאפיין את קהל החברים שכבר רשומים באתר, נידון כמעט לכישלון: שקד מספרת שמדובר במשפחות ומבוגרים, אבל גם בני נוער וחיילים. הגולשים החילונים עולים להערכתה במספרם על אלו הדתיים.
אז מה בעצם הבשורה החדשה שהפעילות שלכם מביאה למחנה הלאומי?
"תנועות כמו שלנו, כמו גם 'אם תרצו' ו'לאטמה', לא היו קיימות בעבר. אצלנו נותנים לימין יותר במה ולגיטימציה. אנחנו לא פראיירים, אנחנו נותנים 'פייט' חזרה'", היא מסבירה ללא גינונים "אני נגד חרמות, אבל כשאמנים מחרימים את אריאל - צריך להחרים בחזרה. זה הדבר החדש שלנו - לתת קרב חזרה. מאז רצח רבין הימין נדחק לפינה, צריך לומר - לא עוד".
המפגש הווירטואלי שלך מול אותם אלפי ישראלים מדי יום, עוזר לך להיות אופטימית לגבי עתידו של העם הזה?
שקד לא מהססת: "אני רואה סביבי אנשים מקסימים וטובים. השריפה בכרמל היתה דוגמה איך אנשים יצאו מגדרם לעזור. האתר שלנו הופגז בפניות לעזור. רק באותם ימים הצטרפו אלינו כאלפיים איש, וניתבנו אנשים לארגונים בשטח כדי שיוכלו להגיע לשם ולסייע. אני חושבת שהמדינה שלנו במצב טוב, מצב מצוין".