חודש יוני נקבע על ידי תנועת הלהט"ב כחודש הפגנת הכוח שלה. מתקיימים בו שלל אירועי להט"ב חגיגיים – בראשם המצעדים הצבעוניים – וכלי התקשורת דואגים לפמפם אותם לכל סלון מדן ועד אילת. סמל התנועה, דגל בצבעי הקשת המבטא רבגוניות בתחום הנטיות המיניות של האדם, יתנוסס בשבועות הקרובים מעל ראשינו בכל אתר ואתר. בשורות הבאות אבקש להציג סוג של מבט־על על מהותה של התנועה הלהט"בית בכלל ועל אפיונה המקומי במדינת ישראל בפרט. למען הסר ספק: דבריי מכוונים ללהט"ב כתנועה חברתית־פוליטית מאורגנת, לשיטות שהיא נוקטת ולתפיסת העולם שהיא מקדמת. אשר לאנשים פרטיים המתמודדים עם נטייה חד־מינית שלא בחרו בה, ורובם אף היו מעדיפים שלא תהיה נוכחת בחייהם – הדיון ברשות הרבים התקשורתית יותר מזיק ממועיל. אל מול היחיד המתמודד הגישה חייבת להיות רגישה, אינדיבידואלית ומודרכת על פי כלל הברזל המוסרי "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", הרחק מהצעקנות התקשורתית. לעומת זאת, אל לנו לשתוק נוכח האידיאולוגיה הלהט"בית המבקשת להעמיד את החברה כולה על יסודות שלא רק סותרים הלכה זו או אחרת, אלא מאיימים על הערכים הבסיסיים ביותר של היהדות, ובראשם על הגרעין שממנו צמח וממשיך לצמוח העם היהודי – המשפחה. אמירה זו צריכה להיאמר שוב ושוב, גם אם היא נאמרה כבר אלף פעמים. חודש הלהט"ב שבפתח מספק סיבה טובה לחזור עליה, ואנחנו נמשיך להשמיע אותה בכל הזדמנות ומעל כל במה. עקשנים אנחנו. לתרומה לקרן בחירה לחצו כאן תנועת הלהט"ב היא תנועה מהפכנית לוחמת המבקשת לשנות סדרי עולם. המהפכה שהיא חוללה במדינות המערב, ובעשור האחרון גם אצלנו, היא דרמטית, שכן בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית הפרקטיקות המיניות של האדם – ודווקא אותן פרקטיקות שנחשבו בכל הדתות ובכל שיטות המוסר עד לא מכבר לחריגות ואסורות – מוצגות לראווה בראש חוצות. ולא זו בלבד, אלא שתנועת הלהט"ב הצליחה להשתיק כמעט כל קול בזירה הציבורית שמתנגד לכך – בתקשורת, באקדמיה, במערכת החינוך, בכנסת ובמערכת המשפט. אם זו לא מהפכה, אינני יודע מהפכה מהי. המונח להט"ב ראשי התיבות להט"ב כוללים במונח אחד ל סביות, ה ומואים, ט רנסג'נדרים ו ב יסקסואלים. צירוף האותיות להט"ב הומצא בשנת 2001 ונכנס לשימוש בתקשורת הישראלית ובשיח הציבורי כשנה לאחר מכן. ממציאו, פעיל שמאל תל־אביבי בשם שבי גטניו, השקיע מחשבה רבה בהמצאת מקבילה עברית זו למונח האנגלי LGBT (שהיה בשימוש בארצות הברית מאז שנות השמונים של המאה הקודמת). המאמץ המחשבתי שהשקיע גטניו בעיצוב המונח העברי בא לידי ביטוי בשינוי קטן אך בעל משמעות לעומת האוריגינל האנגלי: גטניו החליף את סדר האותיות B ו־ T . השיקול המכריע והמפורש לטובת זניחת סדר האותיות המקורי – שהיה מניב בעברית את הצירוף להב"ט – היה הקונוטציה החיובית שהמונח להט"ב מעורר: האסוציאציה עם הפועל "להיטיב". תיוג זה התברר כקלף מנצח, שכן כאשר בשנת 2015 הוכנסו – ביוזמת נפתלי בנט, שר החינוך דאז – חמישה ארגוני להט"ב במעמד של ארגונים יועצים למשרד החינוך, הסטארט־אפ הבנטי שווק במערכת החינוך בשם "באנו להיטיב". ככה בונים תודעה – מי לא ירצה להיטיב?! עוד באותו נושא: מי שמפחד מהאמת שלי - מעדיף לעשות שיימינג צפו: רימוני עשן בפרלמנט ההונגרי אמרתי לאמא שלי שאני לא רוצה להתחתן והיא התרגשה מזה סופו של האימאם הראשון שיצא מהארון כללו של דבר, הקִרבה בין להט"ב ל"להיטיב" סייעה בתיוג תנועת הלהט"ב כאחד ממפעלי החסד הגדולים במדינה. זו גם הסיבה לכך שארגוני הלהט"ב מוותרים לעת עתה על קידום מושג עדכני עוד יותר שנמצא היום בשימוש בחו"ל, LGBTQ , שבעברית היה יוצר את צירוף האותיות להטב"ק. האות ק' מייצגת בו את קבוצת ה ק ווירים (מי שאינם מוכנים להגדיר את עצמם מבחינת מינם) המשוועים גם הם לייצוג. אולם הוספת הק' הייתה משבשת את אפקט ההטבה, כך שאנחנו נשארים בינתיים עם המונח הישן והטוב, להט"ב. לשם השלמת הפן הלשוני יצוין שהצעקה האחרונה בחו"ל – לפחות עד למועד כתיבת שורות אלה – היא ראשי התיבות LGBTQ+ , שבהם הסימון + נועד להבטיח שלא נפספס איזה וריאנט שטרם נצפה. עד כאן הדיון הלינגוויסטי המלומד שהיה יכול להיות משעשע לו רק כל זה לא היה קורה במציאות, לנגד עינינו המשתאות. התנועה הלהט"בית – תפיסת עולמה, דרכי פעולתה ויעדיה לפי הנרטיב הלהט"בי, הציוויליזציה האנושית כולה – בפרט זו שעוצבה על ידי היהדות והדתות שיצאו או הושפעו ממנה (נצרות ואסלאם) – היא סדרה ארוכה ואכזרית של דיכוי "מיעוטים מגדריים" שלא השתלבו בתרבות המקראית הפוסלת כל זוגיות אחרת מלבד הזוגיות בין איש ואישה. פסוקים כמו "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" (בראשית ב, כד) או "זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם" (בראשית ב, ה) היו לצנינים בעיני הלהט"בים. לפי התפיסה הלהט"בית פסוקים אלה משמשים אמתלה דתית לגישה מסלילה (המכניסה את האדם למסלול שהחברה כופה עליו). לשיטת תנועת הלהט"ב, עלינו להוקיע גישה זו ולהחליפה בגישה המבשרת חופש מוחלט בתחום המיני. זהו כאמור שינוי חברתי עמוק ומהפכני, והוא כולל מגוון רחב של מרכיבים, ובהם: א. הכרת המדינה בנישואים חד־מיניים. ב. המצאה של ה"זכות להורות", שעד לפני שלושים שנה אף אחד לא ידע על קיומה (גם לא זוגות הטרוסקסואליים) ושאין לה כל ביסוס בהגות המערבית המודרנית – שכן במסגרת הדיון בזכויות האדם שהתנהל בהגות החברתית בארבע מאות השנים האחרונות, אף פעם לא עלתה על שולחן הדיונים זכות בשם הזכות להורות. זכות זו, שגם מחוץ להקשר הלהט"בי אינה אלא פרי דמיונם של ממציאיה, מקבלת אצל להט"ב טוויסט מיוחד: היא נועדה לגבות את הדרישה הפוליטית שהמדינה תגדיר כהורים גם שני אנשים בני אותו המין, כאשר לאמיתו של דבר רק אחד מהם הוא ההורה הביולוגי (שרכש שירותי פונדקאות או לחלופין תרומת זרע) והשני הוא בן זוגו. ג. הכנסת תעמולה להט"בית למערכת החינוך (כולל גני ילדים). מאז שהוכנסו ארגוני להט"ב למשרד החינוך, המעורבות שלהם בתוכניות הלימודים ובהשתלמויות מורים רק הולכת וגוברת. במיוחד נמצא על הכוונת החינוך הממלכתי־דתי, שטרם נכבש. ד. עידוד תרבותי של בני הנוער (בתוכניות טלוויזיה, בפרסומות, בסרטים ועוד) להתנסות בשלל גווני הקשת הלהט"בית. אחד היעדים המרכזיים של ארגוני הלהט"ב הוא להביא את הבשורה לצעירים ובכך להרחיב את שורותיהם. ויש תוצאות: עינינו הרואות שמספר ההומואים, הלסביות והטרנסג'נדרים נמצא בשנים האחרונות בעלייה מתמדת. ה. איומים ברדיפה משפטית ובחרם מקצועי על מטפלים שמוכנים לנסות ולסייע לאנשים בעלי נטייה חד־מינית שאינם חפצים בנטייתם. את האיומים האלה מצדיקים ארגוני הלהט"ב בטענה שכל טיפול המנסה להשפיע על נטייתו המינית של המטופל הוא "טיפול המרה" מזיק – גם אם המטופל רוצה בו. אף כי אכן שיטות טיפול מסוימות גרמו בעבר יותר נזק מתועלת, אין שחר לטענה הגורפת ששום טיפול אינו עוזר בשום מקרה. ההפך הוא הנכון: יש עדויות רבות וכן מחקרים שמוכיחים שיש הצלחות. וחמור מכך: הפסילה הגורפת של כל טיפול פסיכולוגי המבקש להשפיע על הנטייה המינית של המטופל איננה אתית, באשר היא שוללת את הבחירה החופשית של המטופל. פסילה זו היא בעלת אופי אידיאולוגי ומשמשת אך ורק לכפייה חברתית, מקצועית ומשפטית. ו. סכנה של חרם אקדמי (או, במקרים של חוקרים צעירים ללא קביעות, של קץ הקריירה האקדמית) הרובצת מעל ראשו של כל מי שיבקש לערוך מחקר שאינו מתיישר עם האג'נדה הלהט"בית. כל זה קורה מול עינינו בשנים האחרונות. השערורייה המוסרית והערכית שבמצב הקיים אינה קטנה רק משום שהתרגלנו למצב. היא נשארה אותה שערורייה. לסיכום: המדינה נדרשת לקדם מבחינה חינוכית, ערכית, משפטית ותקציבית את מיסוד התרבות הלהט"בית כתרבות השלטת ולהיות שותפה פעילה בדיכוי מתנגדיה. אם כן, התנועה הלהט"בית מקדמת, במסווה של תנועה למען זכויות הפרט, אידיאולוגיה טוטליטרית השואפת לבלעדיות. לאחר אלפי שנות ציוויליזציה שבהן שלטה בכל תורות המוסר, אם דתיות ואם פילוסופיות־חילוניות, התפיסה שעל האדם להכפיף את תאוותיו המיניות לשליטת השכל, התנועה הלהט"בית הפכה את היוצרות. היא מקדמת בכוח, בשם הנאורות, רגרסיה תרבותית קיצונית שבמסגרתה מוגדרת זהותו של האדם – או "האני האמיתי" שלו (ביטוי האהוב במיוחד על תנועת הלהט"ב) – באמצעות נטיותיו המיניות, בעדיפות לכאלה שמימושן נחשב בעבר הלא רחוק לחריגות מצערת. נכון שהתרגלנו, אבל אוי לבושה שככה היה לנו. *** לתרומה לקרן בחירה לחצו כאן
