ממעמקי השמאל הפרוגרסיבי, כלשונו, מביע המדען וההוגה פרופ' אבשלום אליצור תמיכה בפועלה של 'קרן בחירה' המבקשת לסייע לצעירים בעלי נטייה להט"בית למצוא את הדרך להקים משפחה וזוגיות של גבר ואישה.
בראיון לערוץ 7 מספר פרופ' אליצור על תפיסתו ועל האופן בו התקבלה עמדתו כשהעז לבטא אותה לפני מספר שנים. כבר בפתח דבריו מדגיש פרופ' אליצור כי אינו פסיכולוג, אם כי לפני מספר שנים הרצה באוניברסיטת בר אילן על פסיכולוגיה ועל חקר המוח, וכשהביע את עמדתו בנושא זה בהרצאה שנשא בפני האגודה הישראלית לטיפול מיני ו"קמו עלי להורגני מכל צד, חשוך, הומופוב וכך הלאה", הוא מספר.
עוד מציין פרופ' אליצור בראשית דבריו כי עמדותיו רחוקות באופן כללי מעמדות מובילי 'קרן בחירה' שכן הוא "חילוני, ליבראל ושייך הרחק מהמחנה שממנו עולה יוזמה כזו. אני מגיע מהמקום העמוק בשמאל הפרוגרסיבי דמוקרטי ליבראלי".
על דבריו באותה הרצאה הוא מספר: "יש אנשים אומללים בגלל נטייתם כי החברה מציקה להם ומאמללת אותם. זכותם של בני אדם לחפש אושר ואהבה כרצונם, זה א' ב', אבל מה קורה למיעוט שבתוך המיעוט, הרבה פעמים יש חילוניים ולאו דווקא דתיים, שאומרים שהם מבינים שזו לא מחלה, אבל הם רוצים להשתנות כי לא טוב להם עם זה. יש שאומרים להם מה פתאום, הוכח מדעית שזה ביולוגי ונמצא בגנים, ולא נכון להתכחש, ויש שאומרים שרצונו של אדם כבודו. אני לא מעלה על הדעת אדם שמגדיר עצמו ליבראל החרד לזכויות אדם שלא ישיב כך".
בדבריו מציין פרופ' אליצור שכאשר מגיעים אליו אנשים דתיים או חרדים ומציגים בפיו מצוקה שכזו הוא מפנה אותם לעולם הרבנים, שם יש מי שנפתחו לתחום ויוכלו לסייע להם בדרך כזו או אחרת. "אבל מה עושים כשמישהו בא ואומר שלא מעניין אותו מה אומרים, וגם אם כולם מקבלים אותו הוא לא רוצה בכך? אני לא מכיר שום גישה אחרת מלבד לעמוד דום ולכוף ראש בפני זכותו של אדם לחיות את חייו ולחפש את זהותו כרצונו".
פרופ' אליצור מדגיש כי אינו מקבל את התיוג של 'טיפולי המרה' שכן "אף אחד לא רוצה להמיר כאן אף אחד", אלא מדובר בתחום הפסיכותרפיה שעיקרו ההבנה שהאדם נתון לשינוי מתוך דיאלוג פנימי בתוכו. "מה לגבי הומוסקסואל שלא הסתכל על נשים ובפסיכותרפיה נפתחו דברים והוא גילה בתוכו רצונות ונטיות שונות וכעת הוא רוצה להקים משפחה, היעלה על הדעת שמישהו ימנע ממנו זאת ויתערב בחיפוש שלו אחרי מהותו?".
בדבריו מזכיר פרופ' אליצור את עורכת הדין צפנת נורדמן שלדבריו כתבה את אחד המסמכים המרגשים והמבריקים ביותר הקוראים שלא להתערב ברצונו של אדם כאשר מדובר באיש מקצוע האמון על המקצוע ועל האתיקה של המקצוע, והוא נפגש עם מטופל הרי שהמקום הוא קודש ולא מתערבים בו.
"אני מסתייג ממעשים מסוימים, אבל כל עוד קרן בחירה עומדת על כך שהקשר בין מטפל למטופל לא יופרע על ידי אידיאולוגיות ולא יפחידו אותם ולא יציקו להם, חובת כולנו לעמוד לצד הדרישה הזו. אני לא מכיר דבר בסיסי מזה", אומר אליצור.
לנוכח כל זאת שאלנו את הפרופסור מה אם כן מביא אנשים ליבראלים להתנגדות אגרסיבית כל כך להיגיון פשוט כל כך, ולטעמו יש לכך שני טעמים, והראשון בו הוא תחושת הרדיפה של קהילת הלהט"ב, רדיפה שלטעמו קיימת גם כיום וממנה נובע החשש של אנשיה משידול חברים בתוכה לצאת החוצה והדברים דומים ליהודי המתנגד להמרת דת של יהודי אחר או לישראלי המתנגד לירידת ישראלי אחר מהארץ.
לבד מכך, אומר פרופ' אליצור, "למה הציבור הליבראלי ממרר את חיי? למה יש אנשים מהכיוון הפמיניסטי שרודפות אחריי באף וחימה? כאן זה אולי משהו ממשנתו של פרויד", הוא אומר ומעריך כי במקום כלשהו בתודעה קיים חשש שאם ניתן לטפל בלהט"ב ולהפוך אותו לסטרייט יוכל טיפול אחר להוביל לתוצאה הפוכה.
פרופ' אליצור מתאר את שיחותיו עם מבקשי עזרה. "זו אמנם לא מחלה, אבל יש מי שאומר שסוג כזה של חיפוש זוגיות לא מתאים לו ומאמלל אותו, גם ללא קשר לתורה ומצוות אלא קשר להכרתו הפנימית, לאנשים האלה אין מענה למצוקה שלהם וחשוב שיהיה. אני מבין שיש התנגדות לפסיכותרפיה אצל דתיים וחרדים, שמא הדבר יביא להרהורי כפירה, אבל זה שליבראליים חוששים מטיפול שמא חלילה יתגלה שם שאנשים יכולים להשתנות... לזה אנחנו צריכים לשים סוף".