הרב אלישע וולפסון
הרב אלישע וולפסון צילום: י.ל - ישיבת הר הבית

הרשל"צ הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א, התבטא בחריפות נגד העולים להר הבית כהלכה.

אומנם, המקשיב היטב לדבריו ישים לב שהרב יוסף נאמן לאמיתה של תורה ואמר שהעולים להר הבית לאחר טבילה למקומות המותרים וודאי לא עושים שום איסור, שהרי הלכה מפורשת ומוסכמת היא בש"ס ובפוסקים שמותר גם לנו היום כשאנו בחזקת טמאי מתים להיכנס להר הבית לאחר טבילה במקווה טהרה כהלכה, תוך שמירה שלא להיכנס לשטח העזרות והחיל, כפי שנוהגים היום העולים להר הבית כהלכה.

אם כך, על מה יצא הקצף? הרב יוסף הצביע על שתי נקודות.

האחת, כל גדולי ישראל האמיתיים אסרו את העלייה להר הבית, ואם כן לא יעלה על הדעת להקל ראש ולעשות מעשה נגד הוראת כל גדולי ישראל.

השנית, העולים להר הבית, על אף שעולים כהלכה, הרי שהם גורמים מכשול גדול לרבים, שבאים אחריהם יהודים שלא טבלו ועולים פנימה לתוך הר הבית, ולא זו בלבד אלא נכנסים לפני ולפנים למקום המקדש ממש, שבוודאי אסור לכל השיטות באיסור חמור של כרת, וכל זאת בגלל העולים להר הבית כהלכה, שמחטיאים את הרבים בעוון זה.

אבקש כעת להציע מדוע רבים מגדולי הפוסקים בדורנו מורים לעלות להר הבית כהלכה, ולא חוששים לחששות שאמר הרב יוסף.

ראשית לכל, צריך לדעת שרבים מגדולי ישראל בכל הדורות התירו את העלייה להר הבית ואף עלו בעצמם. נביא כאן מעט מדבריהם הקדושים.

כתב ר' אברהם בר חייא הנשיא, מגדולי הראשונים: "ובתחילה כשהחריבוהו הרומיים לא היו מונעים את ישראל מלבוא אליו ולהתפלל בתוכו, וכמו כן היו מלכי ישמעאל נוהגים עמם מנהג טוב והרשו אל ישראל לבוא אל הבית ולבנות בו בית תפילה ומדרש, והיו כל גלויות ישראל הקרובים אל הבית עולים אליו בחגים ובמועדים ומתפללים בתוכו ומעמידים תפילתם כנגד תמידין ומוספין, ועל המנהג הזה נהגו כל ימי מלכות ישמעאל...".

הראב"ח מתאר בדבריו בפירוש מסורת של עלייה לתפילה בהר הבית במועדי ישראל, עד כאלף שנה לאחר החורבן.

הרמב"ם, הנשר הגדול, עלה בעצמו להר הבית וכתב על כך באיגרתו: "ביום שלישי בשבת ארבעה ימים לירח מרחשוון שנת שש ועשרים ליצירה יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו".

הרדב"ז, מגדולי הפוסקים בכל הדורות, פסק להלכה ולמעשה עד היכן מותר להתקרב לכיפת הסלע אשר במרכז הר הבית, נצטט מעט מדבריו החשובים: "הדבר ברור שתחת הכיפה שם אבן השתיה בלי ספק הנקרא אצלם אלסכרא". ועוד כתב שוב: "אין ספק כי האבן הזאת, אשר תחת הכיפה, היא אבן השתיה אשר עליה היה הארון בבית קדש הקדשים".

את דברי הרדב"ז המתיר להתקרב עד סמוך לכיפת הסלע תוך שמירה שלא להיכנס לתחום העזרה, הביאו להלכה החיד"א, השע"ת וכף החיים.

גם הגאון הרב חיים אלפנדרי זצ"ל בספרו דרך הקודש כתב: "וצריך להודיע בזמן הזה... אם מותרים אנו ליכנס תוך הר הבית", ובהמשך פירט את התנאי המרכזי לפני הכניסה למחנה לוייה וכתב: "ואם כן תורה יוצאה לזמנינו זה שמותר ליכנס שם כשיטבול".

ובספרו הביא את דברי המהרי"ט מקונטרס צורת הבית: "אמר יוסף, זיכני ה' לעלות בהר ה' בתוככי ירושלים תוב"ב להסתופף בחצרותיו ולבקר בהיכלו השמם, שנת ונחת שלחנו מלא דש"ן, וישבתי בה ימים אחדים כאורח נטה ללון וכו'".

וראו מקורות נוספים בספר הר הבית כהלכה.

כעת נביא מדברי רבותינו בדור האחרון לגבי העלייה להר הבית, שנכתבו לאחר ששבנו בחסדי ה' אל הר המוריה במלחמת ששת הימים.

כך כתב הרב הראשי לישראל הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל: "להסגיר אותו לערבים שהם יחללו את קדושתו ויקנו חזקה עליו, ע"י שאנו נדיר רגלינו מלעלות לשם, בוודאי שזה נוגד את ההלכה ויש בזה משום איסור של "'לא תחנם' - לא תיתן להם… ברור שהעברת השליטה המעשית היום יומית בהר הבית לוואקף, נחשבת מבחינת ההלכה כאילו גרמנו לחורבנו המחודש של הר הבית…".

הרב גורן ראה את החזרתו של ההר לידי המוסלמים כהחרבת בית המקדש בשלישית! על כן כתב: "בוודאי ובוודאי שמצווה להיכנס ולהפגין נוכחות יהודית בהר הבית, כי אין חטא יותר חמור מהסגרת מקום המקדש וקדשי הקדשים של האומה היהודית לערבים, לאחר שזכינו בחסדי ה' לשחרר אותו מידם במלחמת ששת הימים", הוסיף הרב גורן.

גם הרב הראשי לישראל הרשל"צ הרב יצחק ניסים זצ"ל, על אף שהוא בעצמו חתום בראש הכרוז בשנת תשכ"ז לאסור את העלייה להר הבית, ראה לאחר זמן למה גורם האיסור ועד כמה הוא פוגע בשליטתנו על מקום המקדש, על כן חזר בו מהאיסור הכולל והורה ליחידים היתר: "מניעת דריסת רגל יהודי מהר הבית עלולה להתפרש כוויתור על שייכותנו ועל ריבונותנו על ההר, דבר האסור על פי ההלכה. מפני טעם זה, קבע, אין זה נכון לאסור את העליה להר הבית על כל הרוצה לעלות. איסור העליה להר הבית כמותו כהפקרת הר הבית והסגרתו לידי זרים, וחלילה לנו לעשות כן".

הגאון הרב דוד חיים שלוש זצ"ל התיר בספרו 'בני עמי' את העלייה להר הבית וכתב: "עתה שזיכנו ה' והשיב לנו את הר הבית, עלינו להודות לו ולהתפלל לפניו במקום הקדוש שהנחיל לנו. ואם אבותינו בדורות קדומים הקימו בית כנסת על הר הבית עם ספר תורה והתפללו בו, והרמב"ם התפלל בו… ורב שמואל בר שמשון מרבני צפת השתטח לפני העזרה, מדוע לא נעשה כן אנחנו? ועל ידי עריכת תפלה בהר הבית בגבול המותר תשוב השכינה למעונה".

גם הגאון הרב יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל ציין בשיעורו בישיבת 'נהר דעה' את היתרו לעלות להר הבית אחרי הקפדה על התנאים ההלכתיים: "אתם יודעים שאני מתיר לעלות להר הבית. מי שיודע על עצמו שהוא טהור, טבל, מותר להיכנס לשטח שהוא מחנה לויה, השטח הסמוך לכותל. אני מתיר, והתנועות שמעודדות עליה להר הבית אכן אומרות זאת בין השאר בשמי".

אביא כאן גם את דבריו של הגאון הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל שכתב: "העובדה שיהודים רבים אינם עולים למקום המקדש, מעודדת את אויבינו לחשוב שכבר נתיאשנו ח"ו ממנו, וגם המנהיגות החלשה שלנו סבורה שלא אכפת לאף אחד אם ח"ו יוותרו על מקום מקדשנו".

הרב רבינוביץ הוסיף וכתב כי: "לפיכך, יש להוסיף בהעלאת המודעות לחורבן בית מקדשנו במעשים, וצריך לעלות להר הבית ולהלך היכן שמותר, מתוך הקפדה הן בעת הכנות ההלכתיות לעליה, והן בעת ההליכה בהר הבית ושמירת מורא מקדש ובכך נקיים מצות עשה 'ומקדשי תיראו'".

הרשימה ברוך ה' עוד ארוכה אך לא כאן המקום להאריך. כיום, ישנם למעלה ממאתיים רבנים אשר מתירים ומחזקים את העלייה להר הבית כהלכה, ביניהם גדולי התורה, אבות בתי דין ודיינים מופלגים, רבני ערים ויישובים, ראשי ישיבות ותלמידי חכמים מובהקים, אשר מחזקים את העולים ואף עולים בעצמם עם תלמידיהם להתפלל וללמוד תורה בהר הבית.

כמדומני, שאחר שרואים את דברי גדולי ישראל אלו, קשה לומר שהעלייה להר הבית כהלכה נעשית נגד הוראתם של גדולי ישראל, אלא ישנה מחלוקת בסוגייה זו, וכדרכה של תורה, יעשה כל אחד כפי שרבותיו מורים לו.

יתירה מכך, הרבנים המתירים אינם חולקים על גדולי ישראל שהורו בעבר שלא לעלות, אלא מבינים שהמציאות מאז שגדולי ישראל הורו לאיסור ועד היום השתנה בהחלט, ועל כן היום יש להורות שמותר ואף מצווה רבה לעלות להר כהלכה. כפי שכבר ביאר זאת פה בערוץ 7 הרב יצחק ברנד שליט"א.

כעת, אשיב בקצרה לטענה השנייה, שהעלייה להר גורמת מכשול לרבים.

על טענה זו השיב בטוב טעם כבר לפני שנים, הגאון הרב חיים דוד הלוי זצ"ל, רבה של תל-אביב ומחבר קיצור שולחן ערוך 'מקור חיים' וכך כתב: "יש אמנם החוששים פן ואולי היתר הכניסה יגרור אחריו הכשלת רבים באיסור כרת שייגררו להכנס גם לשטח האסור, או שיכנסו לשטח הר - הבית ללא טבילה וחליצת נעלים כדין. אך לענ"ד אין כדאי בחששות אלה לאסור על עצמנו הכניסה להר - הבית, כי אלה שאינם חוששים לקדושת המקום הלא גם עתה נכנסים הם לפני ולפנים, ומי הוא המפסיד מגזירה זאת רק יראי ה'... וחזקה על אלה הרוצים לשפוך שיחם ושיגם לפני בוראם במקום קדוש זה, שיזהרו לבל יכשלו באיסור כל שהוא.

זאת ועוד, הלא ידוע הוא שאין אנו רשאים לגזור גזירות מדעתנו לאסור את המותר, מאחרי תקופת התלמוד.

מעתה, סיכום ההלכה הוא ברור, שאם תיערך מדידה מוסמכת, ויקבע בדיוק מקום ה"סורג" הנ"ל, יהיה מותר להכנס עד שם, למי שטבל וטיהר עצמו כדין אחרי חליצת – מנעלים".

הרב יוסף מתאר מצב בו כלה עולה ביחד עם כל השושבינים והצלמים וכו', ובכך רבים נכשלים ואף נכנסים למקומות האסורים. דברים אלו נכתבים בלי להכיר את המציאות בשטח. למעשה, כלה שזוכה לעלות להר, עולה לבדה או עם אמא שלה וכדו', בטבילה כהלכה, בקדושה ובטהרה, בלי להכשיל אף אחד.

ניתן לראות בעיניים, שהעלייה להר הבית כהלכה הולכת ומתחזקת מיום ליום, ולא רק שהעלייה לא גורמת מכשול, אלא ההפך הגמור - העולים להר הבית זוכים למנוע רבים מעוון, לקיים מצוות "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש", וזוכים להורות לעם ישראל את הדרך לשוב לציון כהלכה, לרומם את השכינה מעפר ולהחזיר עטרה ליושנה.

אשרי הזוכים להיות שותפים במהלך קדוש זה אשר משיב את השכינה למעונה לאחר אלפיים שנה.