הרב דב ליאור והרב יעקב אריאל
הרב דב ליאור (88) והרב יעקב אריאל (84) נחשבים לגדולי פוסקי ההלכה של הציונות הדתית כיום. במידה רבה של ודאות, כל פסק הלכה שייחתם על ידי אחד מהם יהפוך למקור הלכתי כבד משקל עבור הציבור הציוני־דתי. בגילם המופלג שניהם פרשו ממשרת הרבנות הרשמית שבה כיהנו עשרות שנים - הרב ליאור בקריית ארבע־חברון ובראשות ישיבת ניר והרב אריאל בעיר רמת גן. אבל סמכותם ומעמדם כזקני ובכירי הרבנים של הציונות הדתית במקומם עומדים.
ספרי ההלכה שכתבו הרב אריאל ('באהלה של תורה') והרב ליאור ('דבר חברון'), לצד אלפי תשובות שלהם שפזורות באתרי אינטרנט תורניים, מאמרים תורנים, שיעורי תורה, מכתבים ציבוריים, וכמובן - אלפי התלמידים שגידלו, מהווים בסיס איתן למעמדם התורני והציבורי. מעל לכול עומדים רוחב ידיעותיהם בתורה והיכולת שלהם לפסוק הלכה כמעט בכל סוגיה הבאה לפתחם - יכולת שנקנתה בעשרות שנים של התמדה בלימוד התורה.
בסגנונם הציבורי אפשר לזהות הבדלי גישה. הרב אריאל זהיר יותר בהתבטאויות פוליטיות שנויות במחלוקת, ואפילו בסוגיות הלכתיות ציבוריות כמו עלייה בטהרה להר הבית הוא מסרב לענות. לעומתו הרב ליאור מתבטא בחופשיות בענייני ארץ ישראל, אינו נמנע מעיסוק בפוליטיקה, ואף ידוע כמנהיגה הרוחני של מפלגת עוצמה יהודית.
לשני הרבנים מעורבות בלתי פוסקת בשאלות שעל סדר היום. די לראות את שורת המוסדות והארגונים שהרב אריאל מכהן כנשיאם, ביניהם ישיבת ההסדר רמת גן, הישיבה הקטנה דרך חיים, ארגון חותם, מכון התורה והארץ, פורום תקנה, קרן יחד, מדרשת אוריה ומדרשת אביב ועוד. מכהונתו כנשיא ארגון רבני צהר פרש עקב חילוקי דעות. בעבר כיהן כרב המושב כפר מיימון, ראש הישיבה התיכונית במושב וראש ישיבת ימית.
הרב דב ליאור כיהן בעבר גם כרב המושב כפר הרא"ה, כאב בית הדין לממונות בקריית ארבע, כדיין במערכת בתי הדין הרבניים לתקופה קצרה, כיו"ר ועד רבני יש"ע, ועד היום מכהן כנשיא ישיבת שבי שומרון. לאחר פטירתה של אשת נעוריו נישא בשנית לרבנית אסתר, אלמנתו של הרב אפרים שחור.
הם גדלו באותם בתי מדרש. שניהם בוגרי ישיבת כפר הרא"ה, ממנה המשיכו - הרב ליאור בשנת תש"ט והרב אריאל בשנת תשט"ו - לישיבת מרכז הרב בראשות מורם ורבם הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל.
כנשיא מכון התורה והארץ, לפסיקותיו של הרב אריאל יש השפעה רבה במיוחד בתחום המצוות התלויות בארץ. בין פסיקותיו המפורסמות של הרב ליאור: תמיכה בעלייה להר הבית ובהטלת פתיל תכלת, וכן הוראתו לברך על שוקולד בורא פרי העץ. רבים מהעולים להר נשענים על פסיקתו. בסוגיות רבות שני הרבנים משלבים ידיים בפסיקה משותפת. כך למשל, במחלוקת הידועה בציונות הדתית לגבי שנת השמיטה הכריעו השניים שאוצר בית דין עדיף מהסתמכות על היתר המכירה.
גם אם בציונות הדתית מידת הכפיפות לגדולי הדור אינה משתווה לנהוג בציבור החרדי, עדיין אין ספק שלדעתם התורנית וההלכתית של בכירי וזקני הפוסקים יש משקל רב בעיני עולם התורה הציוני והציבור בכלל.
***