יגאל גרוס
יגאל גרוס צילום: באדיבות המצולם

בפרשת השבוע מספרת התורה על חטא קרח ועדתו, ועל בקשת ה' ממשה ואהרון להבדל מתוך עדתם. מהמילה "תוך" לומדת הגמרא במסכת ברכות (כא ע''ב), שכל דבר שבקדושה ייעשה בלא פחות מעשרה אנשים.

בעקבות כך נעסוק השבוע בשאלה, האם מותר להגיד 'קדושה' 'וברכו' גם כאשר חלק מהמתפללים כבר התפללו ואינם חלק מהמניין, והאם בשביל להתחיל חזרת הש''ץ צריך שעשרה מתפללים יסיימו את תפילתם.

פריסה על שמע

כמה אנשים צריך לאמירת ברכו? הגמרא במסכת מגילה (כג ע''ב) כותבת שאין פורסים על שמע, עוברים לפני התיבה, קוראים בתורה ונושאים כפיים בפחות מעשרה. מה הכוונה "פורסים על שמע"? לדעת רש''י (ד''ה אין) ותוספות (ד''ה ואין), כוונת הגמרא לומר שאפשר לפרוס את התפילה ולחלקה לחלקים.

דהיינו, אם יש עשרה שהתפללו ביחידות ולא אמרו ברכו וקדושה, מותר לאחד מהם להגיד קדיש, ברכו, ברכה ראשונה של קריאת שמע (יוצר אור), ומיד חזרת הש''ץ, בצורה זו ישלימו את אשר הפסידו. כאשר יש עשרה שלא התפללו, וודאי שאפשר להעלות אדם שיאמר קדושה וברכו. דנו הראשונים, האם רק בשביל עשרה אנשים מותר לפרוס על שמע, או שאפשר גם בפחות מכך:

א. הרמב''ם (תפילה ח, ד) כתב שאפשר להסתפק גם בששה שלא שמעו (ובלבד שיהיו איתם עוד ארבעה אנשים שמשלימים לעשרה), וכן מופיע במסכת סופרים (י, ז). אסמכתא לדבריו הביאו מהפסוק בשופטים בו כתוב ''בפרוע פרעות בישראל, בהתנדב עם ברכו ה''. המילה ברכו היא המילה השישית - רמז לכך שבמקרה של שישה אנשים שלא שמעו, אפשר לומר ברכו וקדושה.

ובלשונו: ''וכיצד היא תפלת הציבור יהיה אחד מתפלל בקול רם והכל שומעים, ואין עושין כן בפחות מעשרה גדולים ובני חורין, ושליח ציבור אחד מהם, ואפילו היו מקצתן שכבר התפללו ויצאו ידי חובתן משלימין להם לעשרה והוא שיהיו רוב העשרה שלא התפללו, וכן אין אומרים קדושה ולא קוראין בתורה ומברכין לפניה ולאחריה ולא מפטירין בנביאים אלא בעשרה".

ב. התוספות (מגילה שם) למדו אחרת את הפסוק וכתבו, שאפילו בשביל שלושה אנשים שלא שמעו קדושה וברכו מותר לפרוס על שמע. הם פירשו שלומדים רק מהמילים 'בפרוע פרעות בישראל', את כמות האנשים שלא אמרו קדושה וברכו, ואין צורך ברוב מניין וכפי שטען הרמב''ם.

ג. דעה שלישית והמקילה ביותר היא דעתו של רש''י (מובא בתוספות) שכתב, שאפילו בשביל אדם אחד שלא שמע קדושה וברכו מותר לפרוס על שמע, וכן כתב תרומת הדשן (מובא בבית יוסף סט) שנהגו העולם.

מהי תפילה בציבור

להלכה פסק השולחן ערוך (או''ח סט, א), שלכתחילה רק עבור ששה אנשים שלא התפללו מותר להגיד ברכו וקדושה, ובדיעבד אפילו עבור אדם אחד (וכפי שלפעמים עושים המאחרים). עוד דנו הפוסקים, כמה אנשים שכבר התפללו מותר לצרף בשביל להתפלל שמונה עשרה, והתפילה בכל זאת תחשב תפילה בציבור:

א. הדרכי משה (סט) כתב, שכשם שבקדיש ובקדושה אפשר להסתפק בשישה שלא שמעו, מכיוון שרובו ככולו, כך כדי שתפילה תחשב תפילה בציבור, די בששה אנשים שלא התפללו (שהרי שניהם דבר שבקדושה). כך עולה גם מדברי הרמב''ם (תפילה ח, ד), וכן פסקו להלכה המשנה ברורה (סט, ח) והמנחת יצחק (ט, ו).

אמנם לכאורה, הרי כפי שראינו בקדושה ובברכו אפשר בדיעבד להסתפק באדם אחד שלא התפלל, אם כן גם בשביל שתפילה תחשב בציבור לכאורה אפשר להסתפק באדם אחד שלא התפלל. למרות זאת אין הדבר כך, וצריך לפחות ששה אנשים. בטעם החילוק הסביר שולחן ערוך הרב (סט, ה), שהתפילה צריכה להיות בציבור, וציבור זקוק לפחות לששה שלא התפללו.

ובלשונו: ''אף על פי שאפילו יחיד שלא שמע קדושה יכול לירד לפני התיבה ולחזור ולהתפלל כל התפילה בשביל הקדושה, מכל מקום אם לא התפלל עדיין אין לו להתפלל בלחש תחלה אלא אם כן יש ששה שהם רוב מנין שלא התפללו עדיין שאז הם כמו צבור גמור, אבל בפחות מששה שלא התפללו לא יתפלל הש"ץ בלחש תחילה".

ב. דעה חולקת מופיעה במהר''י מינץ (סי' טו) שכתב, שאם עשרה התפללו וסיימו את התפילה, ובאו אחר כך עשרה נוספים - יכולים העשרה החדשים להתפלל. מתוך דבריו הבין הדרכי משה, שדווקא כאשר נכנסו עשרה אנשים חדשים אפשר להתפלל, אבל אם נכנסו פחות מכך - הם לא יכולים לצרף למניין את האנשים שכבר התפללו.

הרב משה פיינשטיין (אג''מ א, כח - ל) גם צעד בשיטה זו וסבר, שבשביל שתפילה בלחש תחשב תפילה בציבור צריך עשרה שלא התפללו. בטעם הדבר שאי אפשר להסתפק ברוב, ביאר שמכיוון ש'ציבור' היוצרים תפילה בציבור מורכב דווקא מעשרה אנשים (וכדברי הגמרא במגילה), לא שייכים כאן דיני רוב, וכפי שבפסח לא אוכלים רוב כזית מצה, כיוון שהתורה הצריכה כזית מצה בדווקא.

לעומת זאת בקדיש ובקדושה מספיק שיהיו עשרה שחלקם כבר יצאו ידי חובה, מכיוון שאין כאן עניין ליצור משהו ציבורי, והיחיד שעוד לא יצא ידי חובה עומד במרכז העניין. הסיבה שבכל זאת הצריכו שיהיו עשרה בזמן האמירה היא, שיש תנאי שבכל דבר שבקדושה צריכים עשרה אנשים, אבל הם לא חלק מהותי מהעניין.

ובלשונו: ''בדבר אם תפילה בצבור די בשישה שלא התפללו וארבעה שהתפללו. הנה לכאורה אין להחשיב זה לתפלה בצבור, שתפילת הצבור שייכת רק כשכל הצבור מתפללים שהם כל העשרה. ורק לעניין אמירת קדיש וקדושה שהעשרה שצריכין הוא רק משום שדבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה סגי בזה שיהיו שם עשרה אף שארבעה כבר שמעו".

ג. בפועל נראה כפי שכתבו המנחת יצחק (שם) והגרש''ז אוייערבך (הליכות שלמה ה, ח), שלכתחילה כאשר מתפללים ביחד תפילת לחש, טוב שעשרה יתפללו יחד וכך לצאת ידי חובת כל השיטות. כאשר אי אפשר ואין עשרה, מכיוון שחלק כבר התפללו וודאי שאפשר לסמוך על הסוברים שמספיק שישה (ובתנאי כמובן שישנם לפחות עוד ארבעה בבית הכנסת המשלימים לעשרה).

המתנה בחזרת הש''ץ

לפעמים, גם אם התחילו עשרה אנשים להתפלל ביחד, יש שמאריכים ומסיימים הרבה אחרי הציבור. כאשר המניין גדול אין זו בעיה, מכיוון שבדרך כלל יהיו עשרה אחרים שסיימו להתפלל ואפשר יהיה להתחיל בחזרת הש''ץ. כאשר מדובר במניין קטן נוצרת בעיה, כיוון שרוצים להתחיל בחזרת הש''ץ, ואין עשרה אנשים שסיימו להתפלל.

האם מותר להתחיל גם כאשר אין עשרה שיענו לחזן בחזרת הש''ץ? בעניין זה יש סתירה בשולחן ערוך: מצד אחד, בעקבות דברי הרא''ש בתשובה (ד, יט) פסק השולחן ערוך (קכד, ד), שבמהלך חזרת הש''ץ על הקהל לשתוק, להאזין לברכות ולענות אמן, ואם אין תשעה אנשים שמקשיבים לברכות ''קרובים להיות ברכותיו (של הש''ץ) לבטלה''. בפשטות עולה, שעל מנת להתחיל את חזרת הש''ץ יש צורך בתשעה אנשים שיענו.

מצד שני, בעקבות דברי המהר''ם (הגהות מיימוניות תפילה ח, ט) פסק השולחן ערוך (נה, ו), שגם אם יש אחד מהעשרה שעדיין מתפלל או אפילו ישן, אפשר להתחיל חזרת הש''ץ, ומוכח שלא צריך תשעה שיענו בחזרת הש''ץ.

יישוב הסתירה ולהלכה

נחלקו האחרונים ביישוב הסתירה:
א. שולחן ערוך הרב (נה, ד) כתב, שיש לחלק בין קדיש לבין חזרת הש''ץ. כאשר השולחן ערוך הקל באדם המתפלל כוונתו לאמירת קדיש (ולכן הם כתובים בסימן נה העוסק בדיני קדיש). לעומת זאת תשובת הרא''ש המחייבת שכל המתפללים יקשיבו, עוסקת בדיני חזרת הש''ץ (ולכן הם כתובים בסימן קכד העוסק בדיני חזרת הש''ץ), וכך כתב הבן איש חי (ויחי).

ובלשונו: ''אם הם עשרה בצמצום, ואחד מהם מתפלל תפילת י"ח שאינו יכול לענות עמהם קדיש, אף על פי כן מצטרף עמהם, והוא הדין אפילו אם היו ב' או ג' או ד' מתפללין, כל שנשאר רוב שעונין קדיש ואמנים מותר לומר קדיש. מה שאין כן בחזרה דבעינן (שצריכים) תשעה שומעים חזרת ש"ץ ועונין אמן, וכאשר יתבאר לקמן".

ב. הציץ אליעזר (יב, ט) והילקוט יוסף (הערות סי' קכד) חלקו וכתבו, שמדברי הבית יוסף משמע שאין חילוק בין קדיש לקדושה, ואם בסימן נה פסק השולחן ערוך שאפילו אם אחד מהנוכחים עדיין מתפלל אפשר לומר קדיש, הוא הדין בחזרת הש''ץ, וכשאחד מהנוכחים עדיין מתפלל אפשר להתחיל את חזרת הש''ץ.

אם כך כיצד יישבו את דברי השולחן ערוך שהביא את דברי הרא''ש, שכל התשעה צריכים להקשיב לדברי הש''ץ ולענות 'אמן'? הם כתבו, שיש לדייק בדברי השולחן ערוך שלא כתב שהמתפלל חזרת הש''ץ ללא תשעה עונים ברכתו לבטלה, אלא "שקרובים ברכותיו לבטלה", משמע שמעיקר הדין אין בכך בעיה, אלא שבכל זאת ראוי שתשעה יענו לחזרת הש''ץ.

עם כל זאת, למרות שמעיקר הדין כאמור לשיטתם גם אם אחד מהאנשים עדיין מתפלל אפשר להתחיל חזרת הש''ץ, לכתחילה (במקום שאין בכך טורח רב) פסק השולחן ערוך (נה, ז) בעקבות המהר''ם, שכדאי לחכות למתפלל הנוסף כדי לזכות גם אותו לענות קדושה, וכך נקטו גם הם להלכה.

ובלשונו של הציץ אליעזר: ''מכל האמור ומבורר נראה דשפיר (= שבהחלט) אפשר לסמוך ולהקל ולהתחיל חזרת הש"ץ במניין מצומצם, גם כשאחד עומד עדיין בתפילה, מובן כשאין נחיצות ויש אפשרות לחכות, דצריכים לחכות עד שיגמור גם היחיד, וזהו גם אפילו כשיש בלעדיו עשרה, כדי לזכותו, כדאיתא במהר"ם שם וכנפסק בשולחן ערוך שם בסימן נה סעיף ז".

ג. המגן אברהם (נה, א) בדעה שלישית והמקילה ביותר הבין את השולחן ערוך כדעת שולחן ערוך הרב, דהיינו שצריך מניין בשביל להתחיל חזרת הש''ץ, ורק בקדיש הקלו. עם זאת, למעשה פסק שמספיק לחכות לששה אנשים בשביל להתחיל חזרת הש''ץ. בטעם הדבר הביא את המהרי''ל שכתב, שמתוך כך שהרבה אנשים מדברים בחזרת הש''ץ מוכח שלא צריך תשעה עונים.

חזרת הש''ץ קצרה

לעיתים יש חשש שלא כל הנמצאים במניין יענו על ברכות החזן, במקרים כאלה על החזן להתנות שאם אין מספיק עונים אז תפילתו תהיה תפילת נדבה. אפשרות נוספת לפתור את הבעיה היא, להתפלל תפילה קצרה. השולחן ערוך (רלב, א) פסק, שאם הזמן קצר ויש חשש שיעבור זמן המנחה - יש להתפלל חזרת הש''ץ בנוסח מקוצר.

גם במקום שיש חשש שלא מספיק אנשים יענו על החזרה נחשב המקרה כשעת הדחק, ומותר לומר את חזרת הש''ץ בנוסח מקוצר (אם כי לדעת הקבלה אין לעשות כך). במקרה זה יש שסוברים שיש להתפלל עם החזן בלחש עד קדושה (רמ''א, כף החיים) ולהמשיך לאחר קדושה בתפילה, ויש שסוברים שיש לשתוק עד שיגיע החזן לקדושה, ולאחר קדושה להתחיל את התפילה.

יגאל גרוס הוא אברך בישיבת מרכז הרב

מצאת טעות? tora2338@gmail.com