עבודה מהבית

"שנינו עובדים בדיסקרטיות מול זוגות שנמצאים בקושי, ואפילו בשיחות בינינו אנחנו לא מזכירים שמות ופרטים מזהים אחרים, אבל לפעמים יוצא לנו לטפל באותם מקרים", אומר הרב שלמה שושן.

הרב שושן (63) מכהן כדיין בבית הדין הרבני בצפת וטבריה וכראש ישיבת ההסדר בבית שאן, ויחד עם אשתו אורה (62), עובדת סוציאלית במקצועה המנהלת את מרכז המשפחה של 'חיבורים – בית שאן והעמק', הם משקיעים את מיטב כוחם ומרצם בענייני זוגיות ושלום בית, בעיקר בבית שאן עיר מגוריהם ובסביבה.

העבודה לתיקון הזוגיות של אחרים חדרה אליהם הביתה ופעלה גם עליהם עצמם. "העולמות שלנו נפגשו בעוצמה רבה יותר מהרגע שהוא התחיל לכהן כדיין", משתפת אורה בגילוי לב. "כשהוא היה בעולם של לימוד תורה זה היה גבוה ולפעמים לא כל כך מחובר עם המציאות, אבל ברגע שהוא פגש את המצוקות האנושיות, משהו בינינו מאוד נפגש והתחבר. הוא פגש את המורכבות האנושית, הבין עד כמה זוגות צריכים כלים לתיקון, התחיל לקרוא חומרים בנושא. משהו בחיבור בינינו נהיה יותר פתוח, ובעקבות זה הוא גם נהיה יותר קשוב אליי. אגב, כמובן שזה השפיע גם על הילדים, כי כשבני זוג מסתדרים טוב זה גם מביא איתו הורות טובה".

הרב שושן מספר גם הוא בכנות על העבודה הזוגית שעשה באופן אישי בעקבות העיסוק המשותף שלו ושל אשתו בהשכנת שלום בית: "אני מאוד משתדל לפנק אותה בהרבה דברים. פעם הייתי מאוד מחושב מבחינה כספית, ובאופי שלי אני אחד שלא אוהב בזבוזים - ולגבי עצמי אני עדיין כזה, אבל לגביה שחררתי. אורה זה אור ה', אור אין סוף, והיא אוהבת לקנות דברים, להעשיר את החיים. חוץ מזה, היום אנחנו גם משוחחים יותר מבעבר, משתפים אחד את השני ברגשות מתוך כנות וכבוד הדדי".

"הילדים היו בעננים"

אחד הזוגות שליוו בני הזוג שושן בתהליך טיפולי הוא זוג שהתגרש והחליט להינשא שוב. את סיפורם הם מביאים מכלי ראשון: "התחתנו באושר, היינו נשואים במשך 13 שנים ואז החלטנו להתגרש", אומרת לי אפרת (השמות המקוריים שמורים במערכת) בשעה שאנחנו יושבים בסלון ביתם המרווח והמעוצב היטב בסגנון מרוקאי של משפחת שושן. גם הכיבוד הרב והטעים שמונח לפנינו מגלה טפח על הכנסת האורחים השופעת בבית הזה. "לפני הגירושין הגענו לאורה לפגישה אחת, אבל מבחינה נפשית לא היינו פנויים לטיפול. היא מדהימה, וניסתה להשכין שלום בינינו, אבל היינו נעולים על הפרידה. לאחר הגירושין עלו לנו קשיים סביב שני ילדינו וסביב מחלוקות בינינו שהשפיעו עליהם, וחזרנו אליה שוב לטובת הדרכה הורית להורים גרושים. רצינו ללמוד איך לדבר עם הילדים, איך להתנהג איתם וכן הלאה".

"היה אז חודש אלול", אומר הבעל שי (שם בדוי), "פניתי לאורה ואמרתי לה שאני רוצה שתדבר עם גרושתי. רציתי שהיא תעזור לנו לחזור. הרבה זמן הלכתי עם הרצון הזה, אבל ימי אלול הם ימים של חשבון נפש ואפשרות לתיקון, והרגשתי שזה עיתוי מצוין. אז ביקשתי מאורה שנקיים פגישה משולשת ובה נעלה את הנושא. נפגשנו, ביקשתי סליחה ומחילה מכל הלב, אבל היא לא הסכימה לסלוח. חודש וחצי אחר כך נפגשנו שוב, ביקשתי סליחה בפעם השנייה, ואז היא התרצתה. המשכנו את הטיפול עם אורה, שהפך מטיפול של הדרכה הורית לטיפול זוגי".

איך הילדים הגיבו לשינוי החיובי?

"בהתחלה לא סיפרנו להם כדי לא ליצור אצלם ציפיות", אומרת אפרת, "אבל לאט לאט בעלי הגיע יותר ויותר והם הרגישו שיש משהו באוויר. הבן הקטן שלנו לקח את הגירושין הכי קשה, זה פגע בו ממש. בכיות באמצע הלילה, התפרצויות בבית הספר. באחד הלילות הוא התעורר בבכי מטורף ואמר לי שחלם שסבא של בעלי, שהיה צדיק ומקובל גדול, כועס מאוד על אבא. סבא של בעלי נזף בו בחלום ואמר לו שאשתו צדיקה וטובה ושהוא חייב לחזור אליה, ובעלי ענה שהוא רוצה אבל אני לא, ושזה לא תלוי בו. בסוף החלום, כך הילד אמר, בעלי הגיע אלינו הביתה, החזיק לי את היד ונכנסנו יחד הביתה. הפגישה שבה סלחתי לבעלי התקיימה ממש כמה ימים אחרי שהבן שלי סיפר לי על החלום. הרגשתי שזה סימן משמיים, ושאפשר לפתוח דף חדש. אז סיפרנו לילדים שאנחנו חוזרים, והם כמובן היו בעננים".

ניתוק מגוש קטיף, חיבור לבית שאן

לזוג שושן שבעה ילדים ו־19 נכדים. לפני למעלה מ־16 הלכה אורה אחר חלומו של בעלה, ועזבה חממה מגזרית נוחה ביישוב פסגות לטובת מגורים בבית שאן. בנוסף לכך, נראה שמה שהחל כוויתור כואב ורווי דמעות הפך לימים לברכה גדולה בחייה, וכיום הם מעידים שהם מצליחים לקיים תחת קורת גג אחת - של אותה משפחה ואותה עמותה - שני מפעלי חיים שוקקים, וכל אחד מהם עסוק בשליחותו בדרכו.

"נולדתי בקריית שמונה", אומר הרב שושן, "למדתי בישיבה בכפר הרא"ה ואחר כך בכרם ביבנה. בסוף שיעור ד' התחתנו, והמשכתי בישיבה כאברך, ולאחר מכן עברנו לפסגות. למדתי שמונה שנים במסלול דיינות, ושימשתי כר"מ וראש כולל בישיבת בית אל. הכול היה טוב ויפה, אבל הרגשתי שצריך לצאת מהחממה".

"לילה אחד שלמה מעיר אותי", מספרת אורה, "ואומר לי שכבר כמה לילות הוא חולם את אותו חלום: הוא מגיע לבית דין של מעלה, ושם שואלים אותו אם הוא עושה את מה שהוא צריך לעשות בעולם הזה".

עד כמה החלום היה משמעותי בהחלטה על שינוי חייכם?

"שלמה אדם מאוד רציונלי, ולא עשינו את הצעד הזה רק בגלל החלום, אבל הוא חיזק את המהלך הזה. גרנו בפסגות, היה לנו ממש טוב, ואמרתי לשלמה שאני לגמרי לא מבינה מה חסר לו בחיים. אמרתי שאנחנו עושים דברים מאוד חשובים, מיישבים את הארץ, עוסקים בתורה ובחינוך, אבל הוא אמר שלהרגשתו אנחנו מנותקים מהעם".

"היינו מאוד קשורים לגוש קטיף", מספר הרב שלמה, "וזה היה חלק עיקרי מהעניין. אחרי שאבא שלי יצא לפנסיה ההורים שלי עברו לגוש, וגם שלוש מאחיותיי גרו שם. בחודש האחרון לפני הגירוש היינו שם, והרגשנו בעוצמה את הניתוק הזה מעם ישראל. בתקופה ההיא לקחנו חלק במסע שכנוע של מתפקדי הליכוד. עברנו בין משפחות בבת ים, דיברנו עם האנשים וכולם אמרו לנו שהם מסכימים איתנו, אבל יחד עם זאת חלק מהם שאלו: 'אנחנו מעריכים את אורח החיים שלכם, אבל למה אנחנו לא פוגשים אתכם ביומיום? איפה אתם כל השנה?' המשפטים האלה טלטלו אותי וגרמו לי להבין את הצורך לייבא תורה של אמונה ואהבה, תורת ארץ ישראל, מבתי המדרש של הישיבות שלנו אל הציבור הרחב".

מתוך האפשרויות הרבות שעמדו על הפרק, מדוע דווקא בית שאן?

"אכן היו אז כמה וכמה הצעות וכיוונים, אבל בסופו של דבר הגענו לבית שאן מכמה סיבות. בבית שאן לא הייתה ישיבה גבוהה, וגילינו כאן אנשים חמים עם טוב לב מיוחד. לשמחתנו התקבלנו בהרבה חום ואהבה. ברוך ה' הקמנו כאן את עמותת 'חיבורים – בית שאן והעמקים' שמתכללת את כל הפעילות שלנו: ישיבת הסדר משגשגת שברוך ה' רק הולכת וגדלה, גרעין חברתי הכולל שבעים משפחות שעסוקות בחיבור התושבים לזהות יהודית, 'מרכז משפחה' שאורה מנהלת העוסק בכל הקשור לזוגיות ומשפחה - מציעים בו טיפולים זוגיים ומשפחתיים במחירים מסובסדים כדי שכולם יוכלו ליהנות מהם, הרצאות וכנס שיא שנתי. כמובן שיש לנו עוד חלומות רבים לגבי המקום".

לגור ב"עמדת שושן"

לאורה הצעד לא היה מובן מאליו, אבל היא מסבירה את התהליך שעברה מתוך תורת הזוגיות שבה היא עוסקת: "לפעמים חושבים שאם אישה הולכת עם החלום של בעלה, או ההפך, זה אומר שאחד מבני הזוג מוותר על עצמו. זה לא נכון. בתוך זוגיות אוהבת, צריכים להיות קשובים אחד לשני. האיש הוא עמוד השדרה של הבית, וחשוב שהוא יהיה זקוף. וגם אם החלום שלו פחות מדבר אלייך, חשוב מאוד להיות בהקשבה וכדאי לראות איך את יכולה להשתלב בו. מעבר לכך, הרגשתי שיש לי כוחות ושאמצא את עצמי בבית שאן, למרות שזה בהחלט לא היה קל. בשנה הראשונה שלנו כאן בכיתי המון. להעביר שבעה ילדים מהמסגרות שלהם זה לא עניין פשוט, והיו גם קשיים נוספים. יחד עם זאת, אני יכולה לומר שהמעבר לא היה מאוד דרמטי, כי משהו באווירה כאן ובמרקם האנושי מזכיר את מה שהכרנו בפסגות".

אחרי שנת הבכי הראשונה, אורה חוותה עם השנים פריצת דרך משמעותית דווקא בבית שאן: "הרבה פעמים כשאתה עושה צעד אתה לא יודע מה הוא יוליד, אבל אם אתה עושה אותו מתוך אמונה והסכמה פנימית, אתה מקבל הרבה מתנות בדרך. למשל, לא חשבתי שאקים כאן מרכז כל כך משמעותי וגדול. בהתחלה בכלל חיפשתי עבודה בתור עובדת סוציאלית, ולהפתעתי דווקא כאן חוויתי פריצת דרך משמעותית מבחינה מקצועית. גרנו ליד ירושלים, עיר שיש בה כל כך הרבה דברים שאהבנו, ולא חשבתי בכלל על שינוי כזה דרמטי. המרחב הגאוגרפי בבית שאן פתח לי עולמות של שקט פנימי, ובכלל לא ידעתי שיש בתוכי כל כך הרבה מתח. בפסגות היו אתגרים מסוג אחר, בעיקר ביטחוניים. לבית שלנו קראו 'עמדת שושן' כי גרנו בקצה היישוב, חטפנו יריות מכל הכיוונים ונאלצנו למגן את הבית עם שקי חול. גם בדרכים ירו עלינו, והיו לא מעט פיגועים קשים. עם כל המורכבות שבדבר, התרגלנו למתח הזה עד שכבר כמעט לא הרגשנו בו, ופתאום אתה מגיע לאזור שקט כזה, עם מעיינות מהממים ומרחבים פתוחים, והרגשתי שהנפש שלי יכולה לקלוט דברים חדשים.

"מאוד התפתחתי בשנים האלו ולמדתי טיפול מסוג שונה, פחות התמקדות בתיאוריות, ופיתוח מודעות עצמית שנוגעת ברבדים עמוקים של הנפש. העמקתי בתורת הנפש של הרב אשלג, תורת ימימה, פסיכולוגיה אינטגרטיבית יהודית של מכון אבולעפיה ועוד. כל אלה עיצבו אותי מחדש והשפיעו על הגישות הטיפוליות שאני מטפלת בהן".

במה מתמקדת הפעילות שלך במרכז המשפחתי שהקמת בעיר?

"אני מטפלת זוגית ומשפחתית כבר עשרים שנה, ועוסקת בהדרכת הורים, טיפול בחרדות ובדיכאון וטיפול רגשי פרטני. במסגרת פעילות העמותה הקמתי את 'מרכז משפחה' ואנחנו מעניקים בו טיפולים למגוון רב של בעיות הקשורות לעולם המשפחה. כיום יש 12 מטפלים במרכז, אני אחת מהם, ובמקביל אני גם מנהלת את כלל הפעילות. חוץ מזה אני גם יוזמת סדנאות עם אנשי מקצוע בתחומים שונים הקשורים למשפחה על פי הצרכים שאני נתקלת בהם בחדרי הטיפולים, ובין היתר מארגנת את 'חמישי זוגי' - פעם בחודש ביום חמישי מגיעים זוגות, יוצאים מהשגרה שלהם ונפגשים במרחב זוגי נעים, ובכל פעם יש פעילות חווייתית אחרת, למשל נגרות זוגית, וזה משפיע על הזוגות בכל מיני רבדים. ההשקעה בקשר הזוגי חשובה מאוד, והמיזם הזה בא לענות בדיוק על הצורך הזה.

"בנוסף לכך, זו השנה השישית שאנחנו מארגנים כנס שנתי, שהוא למעשה יום מרוכז של הרצאות וסדנאות שעוסקות בנושא זוגיות ומשפחה, ומטרתו להביא למודעות של אנשים רבים ככל הניתן עד כמה חשוב להשקיע בקשר הזוגי, ושיאמינו שגם אם דברים השתבשו בדרך – אפשר לטפל ולתקן. השנה הכנס יתקיים בט"ו בתמוז. המטרה היא שזוגות יגיעו יחד לכנס, ושיפנו יום שלם כדי לחזק ולתחזק את הזוגיות שלהם. בשנים האחרונות יש צמא הולך וגובר לתכנים האלה, ואנחנו רואים איך ההרצאות בכנס משנות לאנשים את החיים לטובה, ומשפיעות על כל תחומי החיים".

"בסידור הגט הראשון בכיתי"

פרט להיותו ראש ישיבה, הרב שושן מכהן, כאמור, כדיין, ומטבע הדברים עוסק לא מעט בענייני זוגיות ושלום בית. "בבית הדין החוויות הרבה פעמים אינן פשוטות. בגט הראשון שהיה לי כדיין, יצאתי החוצה ובכיתי. הבעל היה חבר מאוד טוב של הבן שלי, זיהינו אחד את השני, והייתה לי מזה טראומה נוראית. זוג צעיר, עם שני ילדים, שהולך להתגרש לנגד עיניי. ברור שעם הזמן הרגש מתקהה, אבל זה עדיין לא פשוט.

"בבית הדין אנחנו משתדלים לגלות הבנה ואמפתיה לכאב שהזוגות שמגיעים להתגרש מעלים בפנינו, וכמובן גם מנסים להשכין שלום בית כשנראה שהמצב עדיין בר תיקון. יחד עם זאת, יש מקרים שבהם אנחנו פועלים להסדרת גט כמה שיותר מהר. אני מדבר בעיקר על מקרים שבהם אנחנו מזהים אלימות, בגידות, מחלות נפש קשות וכדומה. לפעמים אנחנו מבינים שכל שעלינו לעשות הוא להציל עשוק מיד עושקו. לפני כמה שנים הגיע אלינו זוג, הבעל רצה שלום בית והאישה לא, ראינו שהוא מאוד בעייתי ולכן חתרנו לגט מהיר. הבעל האשים אותנו ואמר שאפילו מזבח בוכה כשזוג מתגרש, ושגם הוא בוכה, אז אמרנו לו שאשתו בכתה מספיק בגללו. אבל שוב, ברוב המקרים אנחנו אכן פועלים למען שלום בית. אנחנו יושבים עם הזוג או עם אחד מהם, מסבירים את חשיבות המשך הזוגיות ונוטעים בהם אמונה ביכולת לעשות שינוי. הרבה זוגות לא ניסו ללכת לטיפול, וגם בקרב אלה שכן, יש הרבה שלא באמת השתדלו והשקיעו. אנחנו מסבירים כמה זה חשוב ומועיל, ומפנים את האנשים לקבל כלים מאנשי מקצוע".

תוכל לתת דוגמאות של זוגות שהגיעו לבית הדין והצלחתם לשכנע אותם ללכת לטיפול?

"לפני כמה זמן הגיע אלינו זוג, והבעל אמר: 'אני לא מוכן להמשיך יותר, אשתי מעירה לי על כל דבר כמעט'. העמקתי קצת בנושא, והתברר שהוא מדבר אליה ואל הרבה אנשים אחרים בצורה לא יפה ולא מכובדת. שאלתי אותו למה הוא מדבר ככה, והוא ענה שזו השפה שלו, שהוא לא עושה את זה כדי לפגוע, פשוט ככה הוא מדבר, ובבית של ההורים שלו אף אחד אף פעם לא אמר לו כלום על זה. אמרתי לו שההורים שלו עשו לו עוול כשלא העירו לו אף פעם, וכך למרבה הצער הוא נשאר עם ההתנהגות הלא טובה שלו, וכעת אשתו עושה לו תיקון ועליו להודות לה. ברוב המקרים הגברים הם הבעיה", מודה הרב שלמה, "הם לא מספיק מודעים לצדדים הרגשיים של האישה ואומרים דברים שיכולים לפגוע".

"צריך לזכור שמה שממלא את המרחב הזוגי הוא היכולת לראות את החיובי והטוב שבנו והיכולת לראות את מה שיש בבן או בת זוגנו, את מה שהם מביא לזוגיות, ולא את מה שאין", מוסיפה אורה. "הנטייה האנושית היא להמשיך לעסוק בבעיות, בביקורת שיש לנו, במה שלא טוב. יש לנו אשליה שאם נדבר על הקושי, זה יקדם את המציאות. אך ההפך הוא הנכון. המבט המעמיק על הטוב מעצים ומשדרג אותו. לכן אני נוהגת לפתוח את השיחה השבועית בטיפול באופן כזה שכל אחד מספר לשני מה הוא שם לב שקידם את הקשר. מה כל אחד הבחין שהשני השתדל בו. זה תמיד גורם לריכוך ולהרגשה טובה. לאחר מכן ניתן לפנות לדברים שצריכים עוד עבודה בהם, לאחר שראינו גם במה התקדמנו.

"צריך לזכור שיש שפות שונות של אהבה, ועלינו ללמוד להשתמש בכולן וכך להעצים את המרחב הזוגי. ישנה שפה של מילים טובות, שפת המגע, זמן איכות משותף, מתנות, ומעשים יומיומיים של עזרה הדדית אחד כלפי השני", מפרטת אורה.

הרב שושן, למה לדעתך מרבית הזוגות לא פונים לטיפול רציני או לא משקיעים בו?

"יש כל מיני סיבות, וגם לא פעם שמעתי שמדובר בעניין כספי, וזה מגוחך כמובן. המלצנו על טיפול לאחד הזוגות שהגיע אלינו, והבעל אמר שהוא לא מוכן כי זה יקר. שאלתי אותו כמה זה אמור לעלות, והוא אמר שהוא מניח שצריך עשר פגישות בעלות של 300 ש"ח לפגישה, כלומר סך הכול 3,000 ש"ח. הסברתי לו שלהתגרש זה הרבה יותר יקר, ופירטתי לו למה. היה לי מאוד קל להוכיח את זה. הוא ראה שאני צודק, וברוך ה', מאז לא ראינו אותם יותר".

יש מקרים שבהם אתם חושבים שכמעט אין סיכוי לשלום בית, ובסופו של דבר מופתעים לטובה?

"בהחלט, לפעמים ממש רואים ניסים בעיניים, וכשזה קורה זה מדהים. לפני כמה שנים הגיע אלינו זוג, הבעל רצה שלום בית והאישה לא. יש להם שמונה ילדים, חלקם כבר היו נשואים אז. באיזשהו שלב בנישואין שלהם הבעל התחיל עם עניין הסמים, וזה הביא להתנהגויות קשות שלו כלפי אשתו. הוא בן אדם טוב בבסיסו, אבל הסמים הרסו אותו. מדובר באדם רציני, אחד שסיים לימודי רבנות, אבל ראינו שמשהו רע עובר עליו. אפילו אלינו הוא דיבר מאוד לא יפה. תוך כדי הדיונים הוא נכנס לכלא על עניין הסמים, וכשביקשנו ממנו שייתן גט הוא אמר: 'עוד כמה חודשים אשתחרר והיא תחזור אליי'. המשכנו לנסות לשכנע אותו, אבל הוא היה בשלו והבטיח שילך לטיפול. אחרי השחרור הוא אכן הלך לטיפול – ולאחר זמן הוא ואשתו הודיעו לנו שהם סוגרים את התיק.

"אחרי שנים של ניסיון בבית הדין אני יכול לומר שבזכות הנוכחות שם הבנתי משהו שפחות שמתי לב אליו קודם. הרבה אנשים מתחתנים, אבל אין להם כלים להבין מה היא זוגיות. הסימפטומים הם תמיד רק תוצאה של משהו הרבה יותר עמוק, שהביא לקרע, אדישות, חוסר עניין, דיבור לא יפה או התנהגות רעה. ברוב המקרים ברור לי שאם הייתה לזוגות הכוונה לפני ותוך כדי הנישואין, הם לא היו מגיעים לגירושין. אנשים לפעמים משקיעים מאות אלפי שקלים בחתונה שלהם, אבל לא משקיעים כמעט כלום בללמוד איך לשמר את הזוגיות ולהעשיר אותה בקביעות".

דיין בבית הדין, אבא ובעל בבית

באופן אישי, כיצד עבודתך כדיין השפיעה על חיי הנישואין שלך?

"בזכות המפגש בבית הדין עם המציאות של גירושין ומשברים אני הרבה יותר מודע למקום של הצדדים הרגשיים בקשר, להתחשבות במה שקורה בינינו. אני מנסה להיות מי שאני צריך להיות באמת, כלומר להיות יותר נחמד, רגיש ומתחשב. פעם הייתי דיין בבית. היום אני דיין בבית הדין, ובעל ואבא בבית. אגב, גם בישיבה אומרים לי שמאז שמוניתי לדיינות השיעורים שלי השתנו והפכו להיות ממוקדים וברורים יותר.

"מעבר מזה, זה גם ממש השפיע על הזוגיות האישית שלנו. הסדנאות בימי חמישי שאורה סיפרה עליהן היו נראות לי בעבר כבזבוז זמן, אבל היום אני מגיע אליהן יחד איתה ואפילו נהנה, וגם מבין את הערך המוסף שזה מביא לקשר. חשוב לי לשמוע מאורה אילו תהליכים טיפוליים אנשים עוברים, כמובן בלי להיכנס לפרטים אישיים, כדי שאזהה אפשרויות כאלה בבית הדין".

"ברור שגם לנו יש לפעמים ויכוחים, אבל אנחנו יודעים איך ליישב את הדברים בינינו, ואנחנו גם מנסים להשתפר עוד ועוד כל הזמן", מספרת אורה. "זה משהו שלא בא לשלמה באופן טבעי, אבל הוא יודע שזה חשוב אז הוא משקיע. אנחנו כל הזמן עובדים כדי לשפר את הזוגיות שלנו, יוצאים יחד, מדברים, עושים הליכות. חשוב לי לומר שעיקר העניין הוא להתמקד בדברים שאתה צריך להשתפר בהם, ולא במה שבן הזוג צריך לשפר. כשזוגות באים אליי לטיפול ומתלוננים אחד על השני, אני אומרת להם שיחשבו על החלק שלהם בסיפור. אני שואלת אותם איזה דבר שלילי הם מביאים למרחב הזוגי, ואומרת להם: 'אתה רוצה שיקרה משהו? את רוצה? תעשו את זה. תבנו את זה. אל תתלוננו על זה'".

מה הדבר המשמעותי ביותר ליצירת זוגיות בריאה?

"אחד הדברים החשובים בקשר זוגי הוא יכולת אינטליגנציה רגשית, ואצל גברים הרבה פעמים יש נטייה להיות פחות מעורבים רגשית. הם לא תמיד מבינים את הצורך. אתמול היה אצלי זוג שהתחתן לפני שנתיים, והאישה אמרה: 'הקשר בינינו כל כך חסר לי. רק אני משתדלת בעניין הזה. אני מרגישה שהוא לא זוכר אותי בכלל, לא אומר מילים טובות. אני מתעניינת בו והוא לא מתעניין בי בחזרה'. שאלתי את הגבר מה דעתו על מה שהיא אמרה, והוא ענה: 'אני לא צריך כלום, לא צריך את הדברים האלה, ולכן חושב שגם היא לא צריכה. היא רוצה שאני אקנה לה פרחים, אבל בשביל מה יש לה כרטיס אשראי? שתקנה פרחים אם זה חשוב לה'.

"ניסיתי להסביר לו את הצורך שלה ולכן שאלתי אותו מה הוא צריך בחיים, והוא ענה: 'אני צריך את החופש שלי'. אמרתי לו שכמו שהוא צריך את החופש שלו, ככה היא צריכה שהוא יראה לה אהבה, ואז נפל לו האסימון. הוא הבין שכל בן אדם צריך משהו. קשר של אהבה זה לא כשאתה נותן מעצמך את מה שאתה חושב שאתה צריך ורוצה לתת, אלא כשאתה נותן את מה שבן הזוג שלך רוצה וצריך לקבל - אפילו אם אתה לא מבין למה, או חושב שזה מיותר. אם כל הזוגות יאמצו את הכלל הזה יהיו בעולם הרבה יותר שלום בית והרבה יותר אהבה. נכון שלנו תהיה הרבה פחות עבודה", אורה מחייכת, "אבל אנחנו ממש מייחלים לכך, בתפילה כנה".

***