ד"ר חנה קטן
ד"ר חנה קטן ערוץ 7

כתוב במסכת פסחים שבעה דברים מכוסים מבני אדם אלו הן יום המיתה ויום הנחמה ועומק הדין ואין אדם יודע מה בלבו של חברו ואין אדם יודע במה משתכר ומלכות בית דוד מתי תחזור ומלכות חייבת מתי תכלה.

בדרך כלל אדם אינו יודע מראש מתי יצא מן העולם ו'יאסף על עמו'.

אולם לעיתים אצל חולה סופני אפשר לשער מתי יגיע סופו. לפעמים המוות הוא מידי, אבל בדרך כלל לפני המוות קיים מצב של גסיסה. הגוסס הוא חולה סופני בשלבים האחרונים של חייו, כשהמוות צפוי תוך זמן קצר, אם כי קשה להגדיר את הגסיסה בדקות ושעות או בתיאור פיסי מדויק.

לעיתים קרובות בשלב הגסיסה הגוסס אינו בהכרה או שהכרתו מעורפלת, אך לפעמים הוא בהכרה מלאה. אם נראה שדעתו מיושבת עליו – כל מעשה והחלטה שלו יש להם תוקף גמור. כל עוד נשמת רוח חיים באפיו הגוסס הוא כחי לכל דבר, ומחללים עליו את השבת. חז"ל עמדו על זכותו של הגוסס לחיות, ולכן אסרו אפילו לנגוע בו כשהנגיעה אינה לצורך שלומו ורפואתו שמא נגיעה זו תקרב את מותו ברגע אחד, וכן אסרו לומר לו או לידו אף דברי שבח אם הם עשויים לתת לו תחושה שסופו קרב.

אסור לעשות בגוסס אפילו פעולות רפואיות שגרתיות, כמדידת לחץ דם, חום ודופק, אם אין צפויה בהם תועלת ממשית להארכת חייו. חז"ל מדמים גוסס לנר שמהבהב ועומד לכבות, שכל תנועה קטנה עלולה להביא לכיבויו המידי.

בימינו רוב הגוססים נמצאים בתהליך של טיפול רפואי, בדרך כלל במתקו רפואי, תוך כדי ניסיון לרפואתם או לפחות לעצור את הידרדרות מצבם. רבים מהם מורדמים ומונשמים. לכן קשה להגדיר מתי החולה נמצא במצב של גסיסה על פי ההלכה, ומצוי יותר מצב של ספק-גוסס. לעיתים קרובות, בעיקר כאשר החולה מחובר למכשיר הנשמה, מדובר על ספק משולש – ספק חי, ספק גוסס, ספק מת, ולכתחילה יש לנקוט לחומרה משלושת ההיבטים האלו – יש לתת לו כל טיפול מציל חיים אפשרי, אין לגעת בו או להזיז אותו שלא לצורך רפואי דחוף, ואסור לכוהנים להיכנס לחדר שבו הוא נמצא.

מקובל שיש לעיתים צורך ברוגע וביישוב נפש כדי שהנשמה תיפרד מהגוף, וטרדה או הפרעות מסוגים שונים מעכבים את יציאת הנפש גם אם הגיע זמנה לצאת מהגוף. לכן על אף שכאמור אין לקצר את חיי הגוסס אפילו בשיניה אחת – מותר להסיר דבר המעכב את יציאת נפשו אם הוא סובל ייסורים. כך למשל מותר להשתיק רעש חזק שמונע את יציאת נפשו של הגוסס, אך אין כמובן להפסיק טיפול או הנשמה שמחזיקים אותו בחיים.

ידוע הסיפור על שפחתו של רבי .מותו של רבי יהודה הנשיא מפורט בדברי אגדה בתלמוד הבבלי : בשעה שבקשה נשמתו לצאת מן העולם, גזרו חכמים תענית וביקשו רחמים , ואמרו : כל מי שיאמר נפטר רבי , יידקר בחרב . וכך עיכבו ועיכבו את יציאת הנשמה. עלתה שפחתו של רבי לגג , ואמרה : עליונים מבקשים את רבי והתחתונים מבקשים את רבי , יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים . ולא היו שותקים חכמים מלבקש רחמים . נטלה כד והשליכה מהגג לקרקע , ומפני הרעש הפתאומי שתקו מלבקש רחמים ונפטר רבי , והגיעה מנוחה לנשמתו.

מכון פועה עוסק רבות בכל נושא קדושת החיים ומורה נבוכים בלבטים סביב סוגיות כגון אלו. זה חסד של אמת עם המתים ויתרה מכך- עם החיים הנבוכים.