אכילת בשר מעכבת את הגאולה. עם אכילת הבשרים, מאמץ האדם אל קרבו גם את המידות הבהמיות, ומסגל לעצמו מן החייתיות שבבהמה. הנפש הבהמית מתבוללת בנפש האדם.
לבו גס בקרבו. התאווה לבשר, מאלצת את האדם לפגוע בבעלי החיים, אף לצערם ולהרגם. היא גם מעצימה את מידת האכזריות שבו ומביאה את האדם לשפל רוחני עד כדי מסוגלות אכילת אבר מן החי.
רק עם בוא העת, בו יבין האדם שנפשית אינו מסוגל לאכול בעלי חיים, תינטל ממנו תאוות הבשרים, ויזין נפשו מפירות הארץ ותבואתה או אז גם יתקיים דבר הנביא ישעיה (י"א ו') "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ". ימים בהם ישלוט באדם צלם האלוהים שבו. וכתוצאה מכך, לא נדע עוד מלחמה. שלום ישרור בין אדם לאדם, בין האדם והחיה. בין חיה לחיה. כל ברואי תבל יחיו בהרמוניה בשלום בצדק ושוויון. בל נשכח! נגיף הקורונה בא מאכילת בשר העטלף.
בעשרת הדורות הראשונים, מאדם הראשון ועד נוח, היה האדם מנוע מלאכול בשר ובוודאי להרוג חיה או בהמה כדי לאוכלה. בראשית, לא הייתה לאדם תאווה לאכול בשר. האדם היה ניזון מפרי העץ תבואה וקטניות והחי מהעשב שבשדה "ויהי כן" משמעותו כי כלל לא היה תאב לבשר, והריגת החיה כהריגת אדם הייתה בעיניו (טור).
רש"י על הפסוק "הנני נותן לכם כל עשב זורע זרע" אומר "לא הרשה לאדם להמית בריה ולאכול בשר" גם התוספות סוברים שאסור להרוג בהמה. אם החיה מתה, מותר היה לאכול בשרה (סנהדרין נ"ט, נ"ו).
אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון, לא הותר לו בשר לאכילה, דכתיב בבראשית (א' כ"ט) "הנה נתתי לכם עשב.. לכם יהיה לאוכלה ולכל חית הארץ" ולא כתוב בתורה - חית הארץ ניתנה לכם לאכלה.
בעולם החדש, זה שאחרי המבול, השתנה טבע הבריאה וה' התיר לבני נח לאכול בשר, שנאמר בתורה שם (ט' ג') "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאוכלה כירק עשב נתתי לכם את כל" רש"י מפרש: כשם שנתתי לכם לאכול ירקות פירות תבואה וקטניות, כך מהיום והלאה, אחרי המבול, התיר לנח ובניו לאכול בשר; להוציא אכילת אבר מן החי שנאמר "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" (בראשית ט' ד') ולהוציא אכילת שרצים טרפות ונבלות.
מספרת התורה "ויצמח ה' אלוהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל. ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע" (שם ב' ט'). הגן עדן כלל את כל הפירות מהם ניזון האדם. הגן סיפק את כל צרכיו הגשמיים של האדם. תוך שימת דגש ש"נחמד למראה" קודם ל"טוב למאכל". כלומר; סיפוק הנאה מחוש היופי קודם לסיפוק מחוש הטעם, כדי למנוע מהאדם מלהידרדר לדרגת בהמה (רש"ר).
ההתדרדרות הרוחנית ערב המבול, יצרה את המציאות של אין שמחה אלא בבשר. אין שמחה אלא ביין (רמב"ם יו"ט ו' י"ז). לכן נפסק להלכה שבזמן הזה החיוב לקיים מצוות ושמחת בחגך, באכילת בשר ושתית יין (יחווה דעת ו' ל"ג).
זו איננה שמחה אולטימטיבית אבל תוך כדי הקפדה על אכילת בשר ושתיית יין במינון הנכון, יתאפשר בעולם הזה קיומם של חיים אנושיים עם שמחת חיים. יין ישמח לבב אנוש. יין ישמח אלוהים ואנשים. התאווה לבשר ויין עלולה לאבד שליטה. ההתמכרות להם מסוגלת להוביל את האדם עד אלי מוות, בדומה לבן סורר ומורה.
לכן רבי שלמה לוריא מזהיר (ים של שלמה חולין ו'): חלילה לך ללוות כספים לסיפוק צרכים בלתי נשלטים. אבל מי שיש לו קצת כסף וזקוק לבשר לחיזוק גופו או אפילו לקיים מצוות שמחת החג ועונג שבת מותר לו לרכוש בשר ויין אבל בל יפריז בהם. "ולא יסגף גופו כלל". לצורך חיזוק גופו – כן. לעדן "עצמו בתפנוקים" – לא.
האבודרהם כתב שאין מברכים על בשר בורא חיית הארץ אלא שהכל ללמדך שבעלי החיים לא נבראו לכתחילה למאכל אלא למלאכה.
לעתיד לבוא, כל בני האדם יגיעו לרמתו הרוחנית של אדם הראשון, יהא האדם, נטול תאוות משחיתות כתאווה לאכילת הבשר או שתיית יין (עץ הדעת גפן היה). לעתיד לבוא, שמחת אמת תשרה על האדם, לא שמחה מזויפת, זו הנובעת מתוך שכרות או סמים.
כבר היום תעשיית הפוד נט מגלה אפשרויות לגידול תרבית תאים ולהנדס אותם גנטית כך שיצרו כל חלבון שהוא מהם ייצרו בשר או ביצה שלא מן החי. אוכל תעשייתי זה יכלול גם תרופות מרפאות או מונעות מחלות לחיזוק בריאותו של האדם וכל תורת השחיטה ומאכלות אסורות יתייתרו. אפילו בבית המקדש לא יעלו על המזבח קורבנות מן החי אלא מן הצומח, ובא לציון גואל ולכל העולם גאולה.