'ואתחנן אל ה'' - משה רבנו שהוריד לנו את התורה מתחנן אל ה'. אותו משה רבנו שהתפלל את התפילה הכי קצרה, 'אל נא רפא נא לה', מתפלל בפרשתנו, לא פחות מחמש מאות וחמש עשרה תפילות, ובכל זאת לא נענה.
הקב"ה אומר למשה, 'רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה'. יש ואבא אומר 'לא!'. ויש אומרים שלו היה ממשיך בתפילותיו היה נענה, אך כשאבינו שבשמים אומר לחדול אז לא שואלים שאלות וחודלים.
ובכל זאת יש לכאורה מקום לשאול: משה רבנו שעמד והתפלל לא פחות מחמש מאות וחמש עשרה תפילות, האם לא היה בכך משום ביטול תורה? מה חשוב יותר, לימוד תורה או תפילה?
מחד כתוב בחז"ל – 'הסתכל באורייתא וברא עלמא', משמע שתורה קדמה לתפילה. מאידך, אבותינו אברהם, יצחק ויעקב, תקנו תפילה, טרם שקיבלו את התורה. ולא עוד אלא שעבור כולנו שנולדנו אחר מתן תורה, לכאורה, תורה ותפילה מבחינתנו ירדו כרוכים לעולם. מה איפה חשוב יותר תורה או תפילה?
פעמיים מזכירה הגמרא את הביטוי : 'מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה'! פעם לעניין תפילה, ופעם לעניין דרך ארץ היינו מלאכה. במסכת שבת י', ע"א בעניין תפילה - אמר רבא: חזייא לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה, רבא ראה את רב המנונא מאריך בתפילה, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה! והוא, רב המנונא סבר: 'זמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד'.
פעם שנייה מופיע ביטוי זה במסכת ברכות לה: בעניין דרך ארץ - במחלוקת הידועה של רבי ישמעאל ורבי שמעון. תנו רבנן, 'ואספת דגנך', מה תלמוד לומר 'ואספת דגנך'? לפי שנאמר: 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך' - הנהג בהם מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל.
כידוע, רבי שמעון בר יוחאי ובנו תלמידו רבי אלעזר כשיצאו מהמערה, אחרי 12 שנה חזו אנשי דקא כרבי וזרעי, ראה שאנשים חורשים וזורעים, אמר רבי שמעון: 'מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה?!' כל מקום שהיו נותנים בו עיניהן - מיד נשרף. וטעמו עימו: אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה וכו', תורה מה יהיה עליה? אלא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום- מלאכתן נעשית על ידי אחרים. וכידוע אומרת הגמרא– 'הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם'.
אבל יש גם גמרא בברכות ל: הדנה על המתח שיש בין השלשה כאחד, בין תורה, תפילה ודרך ארץ [פרנסה], מהו המינון הראוי לעבדי ה'? הן של תפילה והן של דרך ארץ, והן של מלאכה. וכך אומרת הגמרא במסכרת ברכות, ל': כתוב במשנה 'חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים'. אומרת הגמרא: 'תנו רבנן: חסידים היו שוהים שעה אחת, ומתפללים שעה אחת, וחוזרים ושוהים שעה אחת', 'וכי מאחר ששוהים תשע שעות ביום בתפלה - תורתן היאך משתמרת ומלאכתן היאך נעשית? אלא מתוך שחסידים הם, תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת".
חסידים ואנשי מעשה. קודם כל חסידים ודבקים בה' או אז יש ברכה בהיותם אנשי מעשה, אך מה חשוב יותר תורה או תפילה? מרן הרב קוק זצ"ל אומר בעין אי"ה בשבת פרק א שהתורה היא הידיעה השכלית, והתפילה היא הפנמה, שהרי התורה לא מסתפקת בידיעה, רחמנא ליבא בעי! התורה מחברת אותנו לחיי נצח, לחיי עולם. ואילו התפילה מפנימה ומטעימה בנו את התורה, עד שתהיה חלק מאיתנו, חלק מעצמיותנו. מעין מה שמספרים על החזו"א שכשהיה עונה לשאלה, היה אומר תחילה – 'ליבי אומר לי' ואחר כך בדק את המקורות. מרוב תורה שלמד והטמיע אותה בקרבו, נעשתה לו התורה כטבע, כחלק מעצמיותו. כידוע כיום בעולם ההייטק, יש הרבה תוכנות מצוינות, אבל בלי הפנמה, בלי הטמעת התוכנית החדשה בקרב העובדים, העיקר חסר מהספר.
נמצאנו למדים שהגבולות לתורה ולתפילה ואף למלאכה תלויות באדם ובזמן. הקב"ה אומר למשה רבנו לפני קריעת ים סוף, 'מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו'. יש, ואין זה זמן ואפילו לתפילה קצרה, עת לעשות מעשה 'דבר אל בני ישראל ויסעו'. הרצי"ה זצ"ל היה אומר בשם הרב מבריסק - מי שלא יודע מתי לסגור הגמרא עדיף שלא יפתח אותה.
יש ומשה מתפלל תפילה קצרה – 'אל נא רפא נא לה'. ויש וצריך למעלה מחמש מאות תפילות, ואף הן אינן מספיקות כדי לקרוע את הגזירה. כך או כך, התפילה היא מעין תבלין לתורה. ודומה כי כל אדם רשאי להאריך או לקצר לפי נטיית לבו. על כל עבד ה', להתאים את מינון לימוד התורה ואורך התפילה היאה לו. עליו להתאים תפילה של ראש לתפילה של יד. את מחשבה למעשה. ידיעה בראש והפנמה שבלב.
אחר אותה קריעת ים סוף שהזכרנו, לימד משה רבנו את בני ישראל לומר שירה. 'אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה''. משה רבנו, ידע להנחיל לישראל את ההרמוניה שבין השניים, על ידי שסחף את עם ישראל והעלהו למדרגת 'ויאמינו בה'', בהרמוניה מופלאה של הידיעה וההפנמה, הבאה לידי ביטוי בשירה ובזמרה.
שירה שכוללת גם תורה וגם תפילה. וכפי שכותב בהקדמה בעל פאת השולחן, רבי ישראל משקלוב, שעמד בראש העלייה השלישית של תלמידי הגר"א לארץ ישראל, כל החוכמות נצרכים לתורתנו הקדושה ... וחכמת המוסיקה ... רוב טעמי תורה וסודות שירי הלוויים ... אי אפשר לידע בלעדיה. ...
וכאמור, שתיהן גם התפילה וגם התורה נקראות שירה. תפילה - בדברים רבה בפרשת ואתחנן על הפסוק – 'אז יבדיל משה', אמר רבי איבו: כיוון שברח משה אחר שטמן את המצרי בחול, התחיל אומר שירה שנאמר 'וישב בארץ מדין וישב על הבאר', מה ישראל אמרו שירה על הבאר, אף משה אמר שירה על הבאר.
ואף תורה נקראת כידוע שירה. דכתיב, 'ויכתוב משה את השירה הזאת ביום ההוא, ולמדה את בני ישראל'. יכנו ה' שכל אדם ימצא את השירה שלו לה'.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונ