זאת ככל הנראה הייתה השנה שלה. בתוך קריירה ארוכת שנים ורבת תהפוכות, זהבה בן (53) מסיימת שנה תוססת במיוחד, שהחזירה אותה לאור הזרקורים ולחיבוק החם של הקהל.
השנה הזאת נפתחה עם זכייתה בתוכנית הריאליטי "האח הגדול עונת ה-vip" והמשיכה במסע הופעות בארה"ב ובהופעות על הבמות הגדולות והנחשקות בישראל, ובהן – גולת הכותרת מבחינתה של בן - הבמה בקיסריה.
היא נהנתה משיתופי פעולה עם אמנים שונים כמו עדן בן זקן ודודו אהרון, השתתפה בפרסומות ובקמפיינים נחשבים ואפילו הצליחה סוף-סוף, לקנות לעצמה דירה.
ש: איך את מסכמת את השנה הזו?
"מדהימה. מרגשת. כל פעם מחדש אני נרגשת מכך שאני, זהבה, הילדה הקטנה מהשכונה בבאר שבע, מופיעה על במות ענקיות מול למעלה מ-60,000 איש. זה פשוט מטורף. חוויה עוצמתית שאי אפשר לתאר".
רוצה לקבל מגזין נשים לחודשיים בדמי משלוח בלבד?
***
מהאופן שבו פילסה את דרכה לפסגה וזכתה להצלחה מטאורית, בן בקלות יכולה לשמש פרזנטורית לכוחו של אמון ביכולות הפנימיות ובכשרון. אמון כזה, שגם בתקופות המטלטלות בחייה, שימש לה כמצפן מכויל היטב.
היא נולדה בשכונה ד׳ בבאר שבע, השביעית מבין עשרת ילדיהם של עזיזה וסימון בניסטי, שניהם עולים ממרוקו. אימה הייתה עקרת בית ואביה מוזיקאי שהתמחה בשירה המרוקאית ופרנס את משפחתו בדוחק מהעברת שיעורי מוזיקה, ייצור כלי נגינה ושירה בחאפלות מרוקאיות. משפחתה הייתה חמה ואוהבת והבית היה מסורתי ופשוט ולדבריה של בן, המוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום. "אני לא יכולה לשכוח את האווירה בארוחות השבת הגדולות עם הקידוש, החזנות והזמירות שבהן היינו יושבים יחד כל בני המשפחה ושרים כל הערב וכולם שמחים וצוחקים", היא נזכרת בגעגוע.
בילדותה למדה בבתי ספר בעיר ובגיל שתים-עשרה, החליטה שהיא רוצה להיות עצמאית ובחרה לעבור עם אחותה התאומה (הזמרת אתי לוי א.ס) ללמוד בפנימייה חרדית לבנות בירושלים.
בפנימייה, המוזיקה והשירה המשיכו ללוות אותה ועל אף שהייתה ילדה ביישנית, אהבה לשיר בכל הזדמנות שניתנה לה, שימשה חזנית בתפילה והשתתפה בטקסים, אבל גם בחלומות הגדולים שלה לא יכלה לדמיין את הבמות המפוארות שאליהן השירה עוד תוביל אותה. כשהייתה בת שש-עשרה, נפטר אביה מבעיות בלב ועד היום בן כואבת את העובדה, שלא זכתה לכך שיראה אותה בהצלחתה.
רוצה לקבל מגזין נשים לחודשיים בדמי משלוח בלבד?
אל המפגש המכונן שהפך את המוזיקה מתחביב למקצוע, בן כלל לא התכוננה. "בגיל שמונה-עשרה, כשסיימתי את הלימודים, יום אחד הגיע אל אמא שלי זמר חאפלות מהאזור שלנו. הוא אמר שהוא שמע שאני שרה יפה ושאל אם היא מסכימה שאבוא לשיר אתו באיזה מועדון. עד היום אין לי מושג מאיפה הוא שמע עלי אבל אמא הסכימה ואני כמובן נעניתי בשמחה ונסעתי אתו לפאב קטן בשדרות. הרפרטואר ששמענו בבית הורכב משירים בערבית, תורכית ומרוקאית, אז שרתי שיר שהכרתי בתורכית".
בן מספרת שבין המאזינים בקהל ישב אלי בנאי, שהיה אז אמרגן ידוע ומנהל מוסיקלי בז׳אנר הים-תיכוני. "הוא התלהב ממה ששמע וזמן קצר אחרי אותו מפגש, הוא הפך לסוכן הרשמי שלי במשך 18 שנים".
הקריירה ממריאה
עם הדרייב להצלחה שטבוע בה, אפשר היה לנחש שבן תגיע רחוק. מצוידת בערמות של מוטיבציה, התמדה וכישרון, היא הסתערה על ההזדמנות שניתנה לה והחלה לסלול את דרכה למרכז הבמה.
"הייתי קמה מוקדם בבוקר כדי לתפוס את האוטובוס הראשון שיוצא מבאר שבע לתל אביב, ולא יוצאת מאולפן ההקלטות עד שיצא האוטובוס האחרון מתל אביב לבאר שבע. הייתי משמיעה לאלי חומרים חדשים, עובדת על שירים, מקליטה וחוזרת הביתה. כך במשך שבעה חודשים עד שיצא האלבום הראשון שלי, או יותר מדויק - הקסטה הראשונה שלי ׳טיפת מזל׳, שבזכותה התפרסמתי לראשונה".
ש: מהשכונה הקטנה והמוכרת בבאר שבע לתעשיית המוזיקה בתל אביב - לא פחדת מהמעבר?
"האמת שאמא שלי מאוד פחדה עלי. נסעתי בשעות הלילה המאוחרות, הופעתי במקומות שכוחי אל ובמועדונים שונים ומשונים עם טיפוסים שלא תמיד נעים לבחורה צעירה להיות במחיצתם, אבל אני לא זוכרת שפחדתי, כי מאוד מאוד רציתי את זה. לא התעסקתי בכל מה שמסביב, אהבתי לשיר וזה כל מה שרציתי לעשות. כשהייתי צעירה, הזמרות המוכרות בז׳אנר הים-תיכוני היו אהובה עוזרי ומרגול (מרגלית צנעני א.ס) ואני הייתי הזמרת הראשונה שיצאה עם אלבום בגיל עשרים ואחת, כל כך צעירה. אני מאמינה שזה קרה רק בגלל שהעזתי והאמנתי בעצמי".
האלבום - "טיפת מזל", שיצא ב-1989, הביא לה מזל ובשפע כשהפך תוך זמן קצר להצלחה מסחררת ונמכר במאות אלפי עותקים. בן, כמו סינדרלה מהאגדות, נשלפה מחייה והוכתרה למלכת הזמר המזרחי. בין לילה היא הפכה לאחת הזמרות המושמעות והמוכרות ביותר בארץ, קיבלה חשיפה עצומה בערוצי התקשורת הנחשבים, והוזמנה להופיע בקונצרטים ומופעי ענק ברחבי אירופה, ארה"ב ובמדינות ערביות, שאהבו את הזמרת הישראלית ששרה משירי אום כולתום.
ש: איך התמודדת עם הפרסום וקהל המעריצים שפרצו לחייך בבת אחת?
"האמת שהייתי די בהלם. בדיוק עברתי להתגורר מעל התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, ובאותה תקופה מה שנשמע בתחנה המרכזית, הכתיב את הפלייליסט ונחשב למיינסטרים, כמעט כמו ערוצי הרדיו המובילים של היום. בכל פעם שהייתי עוברת שם כולם היו רצים אלי, מדברים איתי, מבקשים שאחתום להם על הקסטות שלי והיו משמיעים אותי בכל פינה. הוזמנתי להופעות, לראיונות והייתי בעשייה כל הזמן. לא יכולתי להסתובב מבלי שייגשו אלי, בקנה מידה של לפני שלושים שנה זה ממש מטורף".
שלוש שנים לאחר הוצאת האלבום, יצא לאקרנים הסרט "טיפת מזל" בבימויו של זאב רווח והעצים את הבאז סביבה. בסרט היא כיכבה בתפקיד ראשי ושרה את שיר הנושא "טיפת מזל", שהפך לקלאסיקה בתרבות הישראלית, אבל בן מצטנעת. "אני אישה פשוטה, בלי אגו ותמיד הייתי עם רגליים על הקרקע. אני חושבת שהפשטות והכנות שלי זה מה שקנה את האנשים. לא המעריצים ולא הכסף שינו אותי וזה ככה עד היום. אני אוהבת לשיר, לעבוד קשה וזה מה שעושה לי טוב, אין הנאה יותר גדולה מלשמח קהל".
רוצה לקבל מגזין נשים לחודשיים בדמי משלוח בלבד?
נופלת וקמה
היא הוסיפה להתפתח ולהשקיע בקריירה המוזיקלית שלה ובמשך השנים הופיעה ללא הפסקה והוציאה למעלה מ-15 אלבומים, כששניים מהם אף נכנסו לרשימת האלבומים הישראליים הנמכרים ביותר בכל הזמנים.
כשהייתה בת 27, נישאה לאסף רוזן שהיה אז שחקן כדורגל בהפועל הוד השרון וסמוך ליום הולדתה ה-30 נולד בנם המשותף: בן. כשמלאו לו חודשיים בלבד, החליטו השניים להתגרש ומאז בן גידלה אותו לבדה.
"אבא שלו היה מעורב בגידולו ותמיד הייתה לו דלת פתוחה כדי שיוכלו להיות בקשר. זה היה לי חשוב ועודדתי אותם להיפגש, גם אחרי שהוא נישא מחדש ונולדו לו שתי בנות. עד היום בן ואסף חברים טובים".
בן מעידה על עצמה שהיא אמא טוטאלית ובכל זאת, לא רצתה לעצור את התפתחותה המקצועית. "היו לי אז המון מופעים בארץ ובחו"ל ופתאום אני מוצאת את עצמי עם תינוק קטן ואין מי שישמור עליו. לא רציתי בייביסיטר זרה ולכן הבאתי את אחותי הגדולה, מדלן, יחד עם שבעת הילדים שלה לתל אביב ושכרתי להם דירה קרובה לשלי כדי שהיא תוכל לשמור על הבן שלי בזמן שאני עובדת ומופיעה. היא ממש הייתה האמא השניה של בן".
אבל אחרי הנסיקה לגבהים, הפרסום והתהילה, חלה תפנית והקריירה של בן החלה לדעוך. מופע שהעלתה נכשל והביקוש למופעים אחרים הלך ופחת. סכסוך כלכלי הביא אותה להיפרד מבנאי - מנהלה האישי, והיא עברה בין כמה מנהלים שאף אחד מהם לא הצליח להזניק את הקריירה שלה מחדש.
היא שקעה בחובות כבדים וההתרסקות הכלכלית שלה סוקרה בהרחבה בתקשורת. הטענות שהעלתה היו, שמנהלים שונים רימו אותה ולקחו סכומים נכבדים מהכנסותיה. ב-2005, כשלא הצליחה לממן לעצמה קורת גג, ערכו לכבודה חבריה האומנים מופע צדקה אבל למרבה הצער, רוב הכנסותיו נעלמו מבלי שהגיעו לידיה. בחלוף השנים, בן לקחה אחריות על הטעויות שעשתה בדרך והודתה שהתנהלה בתמימות ובחוסר הבנה, אבל גם ברגעי השפל של חייה, היא המשיכה לשדר אופטימיות ולכוון גבוה.
"בחיים פעם חווים עליה ופעם ירידה. לאורך הקריירה שלי עברתי שנים קשות, אבל נפשית אני מאוד חזקה ותמיד הסתדרתי בכוחות עצמי בלי לבקש עזרה מאף אחד".
כשגם הניסיון עם מנהלים אחרים לא צלח, היא חישבה מסלול מחדש, החליטה לנהל את עצמה במשך שלוש שנים והתגברה על המכשולים בקור-רוח. "אחרי שנכוויתי, לא סמכתי על אף אחד יותר ולקחתי את עצמי בידיים שלי. הבנתי שאני צריכה להיות יותר מעורבת, סגרתי הופעות לבד. בנוסף לקשיים שהאימהות החד-הורית מביאה עימה, התמודדתי עם הקשיים של הניהול, זה לא היה פשוט בכלל, אבל למזלי תמיד הייתי אופטימית ואני עדיין כזו. ידעתי שאני אחזור בגדול. לכן אף פעם לא הייתי עצובה מכך שהקריירה והמצב הכלכלי שלי היו פעם במקום אחד והיום במקום אחר, תמיד הסתכלתי קדימה והאמנת בעצמי".
ש: מה עשית בפועל?
"הייתי צריכה לפרנס ילד וזו אחריות גדולה, הייתי חייבת לשרוד. נאלצתי לוותר על דברים בגלל המצב הכלכלי ואפילו למכור את הדירה שהייתה לי ולישון לתקופה באוטו, אבל לא ויתרתי. ניהלתי את עצמי, בררתי את ההופעות בפינצטה ולמרות הקושי - הרגשתי טוב עם זה ולאט לאט דברים התחילו להסתדר. לאורך הקריירה שלי ידעתי עליות ומורדות, אבל אני באמת מאמינה שהכול לטובה ושמכל ניסיון למדתי, כשהייתי למעלה וגם כשהייתי למטה. לא נשברתי אלא יצאתי מחוזקת".
ש: מה עזר לך לצאת מהתקופה הזו?
"הכרתי את המנהל הנוכחי שלי יוני דרפנר, שהוא נקודת אור בחיי ואני מודה לאל שנפגשנו. הוא איתי כבר 3.5 שנים והוא הדבר הכי טוב שקרה לי. נפגשנו במהלך שיתוף פעולה שעשיתי עם להקת אתניקס ומרגע שנפגשנו השתנו חיי".
עולם חדש נפתח
בחריצות והשאפתנות שמאפיינות אותה, בן יצאה לדרך חדשה. בשנים האחרונות כאמור, התחלף כל צוות ההפקה והניהול שמקיף אותה ולדבריה לא מעט מהפריצה החדשה שלה, נזקפת לזכותם. "ניהול טוב הוא אחד הדברים החשובים ביותר לאומן. ניהול נכון מאפשר לי להיות כל הזמן בשטח ובעשייה ומצד שני גם שומר עליי ועוטף אותי". לדבריה, הציבור טועה לחשוב שהקאמבק והשינויים בחייה, התרחשו בשל ההשתתפות והזכייה שלה בתוכנית הריאליטי ׳האח הגדול vip׳ לפני כשנה. "לפני כן עשינו הרבה דברים גדולים ומיוחדים כמו למשל ההשתתפות בטקס הענקת פרס ישראל ביום העצמאות. דווקא הכניסה לבית האח הגדול הייתה הדבר האחרון שרציתי לעשות בחיי", משתפת בן בכנות ומספרת שקדמו לכך הצעות רבות, להן לא נענתה.
ש: מה גרם לך לשנות את דעתך לבסוף?
"משהו בטיימינג התאים וגם יוני היה איתי, הרגשתי שיש איתי גב חזק ומישהו שאני יכולה לסמוך עליו שרוצה אך ורק בטובתי, כי להיכנס לשם זה ללכת אל הלא נודע וחששתי מאוד. באותה תקופה הקורונה גם הייתה בשיאה, כולם ישבו בבתים, לא היו הופעות, אז החלטתי לתת לזה צ׳אנס כדי שיכירו את זהבה בן האישה ולא הזמרת. להראות את הדרך שלי, להעביר מסרים ולנפץ סטיגמות".
ואכן, במהלך השהות בבית האח הגדול, בן הצליחה להעביר דרך המסך את אישיותה החמה, השקטה והצנועה ולא להיגרר למריבות, לתככים ולמזימות שמתרחשים תדיר בבית האח. כשאפשרו לה, נמנעה מלהצביע בהדחות ובלטה ביחסים הטובים ששמרה עם כל הדיירים. "לא באתי לחנך ולהיכנס לעימותים עם אנשים, מי שמכיר אותי, יודע שאני לא אחת שתריב. ואם אני נפגעת, אני אומרת לבן אדם בשקט בצד. זה האופי שלי, והשתדלתי להיות חברה, אמא ואחות לכולם".
אחד הרגעים המרגשים ששודרו בתוכנית, היה המפגש של הזמרת עם בנה בן (23), לאחר ימים ארוכים בהם לא התראו. במפגש הוא אמר לה שהוא גאה בה והמסר העניק לה כוח להמשיך. כשהיא נכנסה לבית האח הוא פרסם פוסט ובו כתב: "אם תהיי כמו שאת, אפילו השמיים בשבילך הם לא הגבול". בן סיפרה שלמעט ההשתתפות בתוכנית, הם לא נפרדו ליותר מכמה ימים ולכן הקשר ביניהם קרוב מאוד ומיוחד במינו או כמו שהיא מתארת, "הוא כל העולם שלי".
בסצנה נוספת נוגעת ללב, בן סיפרה לאח הגדול שבלילה אמה נגלתה אליה בחלום וחיזקה אותה. "היא אמרה לי 'אני איתך, אל תפחדי". בהמשך שיתפה את חבריה הדיירים ברגשי אשם שהיא נושאת מאז שפספסה את רגעי חייה האחרונים של אמה. "לא הספקתי להיפרד ממנה. אני כועסת על עצמי שלא הספקתי לראות אותה, היא חסרה לי מאוד, אוי אמא. אני מאוד אוהבת אותה ויודעת שהיא גאה בי", אמרה בדמעות.
ש: היו לך לא מעט סצנות נוגעות ללב בבית האח הגדול. איך את מסכמת את החוויה?
"מצד אחד, זה מקום מאוד אינטנסיבי וצריך נפש מברזל. להיות שם במשך תקופה זה לא דבר קל. מצד שני, כל החיים הייתי בשביל אחרים ומעולם לא לקחתי בשבילי, והבית הזה - עם כל מה שקרה בו - נתן לי הרבה ביטחון. גרמו לי, או אם לדייק הכריחו אותי, להסתכל פנימה וסוף סוף לאהוב את עצמי וזה הדבר הכי חשוב שלמדתי שם. זו הייתה חוויה לא פשוטה אבל קרו לי שם גם הרבה דברים טובים. ובעיקר, הכרתי חברים חדשים ונפתחה לי דלת מדהימה".
ש: דלת מדהימה פלוס מיליון שקלים.
"לא העליתי בדעתי שאזכה. הגעתי מתוך רצון להראות שאפשר ללכת בדרך יפה, צנועה עם דרך ארץ ולהראות שכל אחת יכולה להצליח ולהגשים חלומות גם אם יש נפילות בדרך. כשיצאתי משם קיבלתי כל כך הרבה אהבה מהקהל ואנשים אמרו לי שהם שמחים שסוף-סוף הטוב ניצח בפריים טיים ולא התככים והמזימות. ילדים כתבו לי שבזכותי הם למדו איך לכבד את ההורים שלהם, וכשילד אומר לי כזה דבר, זה הכי מרגש אותי בעולם, אני מרגישה שעשיתי משהו שאנשים לומדים ממנו ואני טופחת לעצמי על השכם. נתינה, עזרה לזולת, סבלנות, כבוד ואהבה אלו הערכים שעליהם גדלתי. הייתי אני, הכי אותנטית ואמיתית שיש, והקהל ראה את זה. אני גאה בעצמי ובדרך שלי".
מהרגע שבן יצאה כזוכה הגדולה מבית האח הגדול, הרבה אפשרויות נפתחו בפניה והיא כבר הספיקה להשתתף בכמה קמפיינים ופרסומות, לחזור להופיע על הבמות הנחשבות ביותר ביניהן מנורה בתל אביב, ארנה בירושלים, להשתתף בפסטיגל ולהגשים את החלום הגדול שלה - להופיע על הבמה בקיסריה. כשאני מציינת בפניה את הישגיה המרשימים, היא מודה לאלוקים ("אני מאמינה, מדברת אליו ושומרת שבת") ועונה בפשטות שובת לב שבסופו של יום, מה שהיא רוצה זה לשיר.
הכול לטובה
בימים אלו, כשלוח הזמנים שלה צפוף, עמוס בחזרות, הופעות וקמפיינים, בן התקשתה למצוא זמן לריאיון, אלא שלפתע היא חלתה בקורונה, היומן התפנה כמעט לחלוטין, והצלחנו לקיים את שיחתנו בנחת, בזום כמובן. כשאני מבקשת ממנה לחזור לימים של תחילת הקריירה שלה ולהיזכר בדרך שבה זמרות סללו את דרכן לבמה, היא אומרת שבעבר, תעשיית המוזיקה הייתה מקום מורכב יותר ובפרט עבור נשים צעירות.
"לא היו פלטפורמות כמו שיש היום, לא היו ריאליטי, פייסבוק, רשתות חברתיות. אני באתי ממש מהרחוב, מהכלום. אם אבא שלי היה חי כשהתחלתי את הקריירה המוזיקלית שלי, אני בטוחה שהוא לא היה מקבל בקלות את הדרך שעברתי ואת העובדה שאני זמרת כל כך צעירה, אפילו שהוא בא מהתחום, לכן אני ממש שמחה על כך שהיום יש במות גדולות ותוכניות פריים טיים, יש יותר אפשרויות וקל יותר להצליח. אבל אני לא חושבת שהמסלולים האלו מורידים מהערך של הזמרים שמשתתפים בהן. בכל מקרה הם עובדים קשה בשביל להגיע להישגים, זה פשוט מקל על התהליך וגם לנשים צעירות, הרבה יותר קל לפרוץ".
כשאני מבקשת ממנה להיזכר ברגע מרגש שהמקצוע זימן לה, היא משתפת אותי שבטרם מות אמה מסיבוכים של מחלת הסכרת לפני כ-14 שנים, היא זכתה לקחת אותה לטיול שורשים במרוקו. "לקחתי אותה להופעה מיוחדת שהייתה לי בצרפת ואחריה נסענו יחד למרוקו למקומות שבהם נולדה וגדלה. זו הנחמה שלי, שהספקנו", משתפת בן וניכר כי הזיכרון מרגש אותה מאוד.
ש: לאורך הקריירה שלך הרגשת סוג של אפליה, שלא מספיק משמיעים אותך או את המוזיקה המזרחית ברדיו?
"מאז ומעולם המטרה שלי הייתה פשוט לבוא לשיר ולשמח אנשים. לכן לא חשבתי על כך אף פעם. לא שמתי לב לעניינים כאלה ולא באתי בטענות שמשמיעים או לא משמיעים אותי, המשכתי בשלי. גם היום זה ככה. מבחינתי כל בוקר שבו אני מתעוררת וקמה לעשיה - זה טוב בשבילי, אני מבסוטית ומודה לאלוקים".
ש: ומה לגבי זוגיות?
"הרבה פעמים שואלים אותי והאמת, אני לא מחפשת או מתאמצת כדי שזה יקרה. כמובן שאני רוצה ואשמח לזוגיות אבל אם וכאשר זה יבוא, אז זה יבוא. הרבה שנים אני לבד עם בן, הילד שלי וזה לא הפריע לי. מבחינתי להיות לבד זו לא נכות".
ש: לסיום הריאיון, מה תאחלי לעם ישראל ולעצמך?
"לעם ישראל האהוב ארצה לאחל בריאות והרבה אושר ואהבה. ולעצמי אאחל בריאות, המון עשייה, עבודה קשה ושאמשיך לשיר כל ימי חיי. ויאללה אני מחכה כבר להיות סבתא".