הרב ד"ר שרון שלום, רב קהילה בקריית גת, ומרצה בכיר באוניברסיטאות מתארח אצל דודו סעדה לכבוד חג הסיגד החל היום, כ"ט בחשוון, ומתאר את מסע העלייה שלו לירושלים בהיותו בן 9 שנים, ללא הוריו, מסע רגלי של כאלף קילומטר שלקח כחודשיים עד לסודן, שם המתינו במחנה פליטים בתנאים קשים עד לעלייה לארץ.
הוא מספר איך התקבל בארץ ע"י אנשי השייטת: "עלינו כ-150 איש במבצע סודי במסירות של אנשי המוסד, הגענו לחוף הים, זה היה פחד אימים, והגיעו מולנו אנשים שהיו ממש כמו מלאכים, אנשי הקומנדי הימי. הם פוגשים ילד זר, חום, ומתחילים להזיל דמעות. זה היה מפגש אחים מרגש, של אחים שנפרדו. אז אחד השחיר ואחד הלבין, אבל במהות הנשמות נפגשו אחרי 2000 שנה".
מהות חג הסיגד - חגם של יהודי אתיופיה – זהו חידוש הברית. כמו זוג שמתחתן באהבה וחיי השיגרה שוחקים ויש רפיון, פעם בשנה מתכנסים וכורתים ברית, קצת כמו חג השבועות. טקסי החג נחגגו באתיופיה באווירה שמיחה, עם התרוממות רוח, הכנעה וטהרה. האווירה היא ממש כשל קבלת התורה.
יש קושי לשמר מנהגים מסורתיים קדומים בקרב הדור הצעיר שנולד בארץ ורוצה להשתלב בחברה הישראלית: חכמי הקהילה ראו לנכון להמשיך לחגוג את החג גם בארץ ישראל. ישנם מנהגים רבים של יהודי אתיופיה שמשמרים מנהגים קדומים מימי התלמוד. "איך מעבירים מסורת לדור הבא, ולא חוו חוויות? - זו שאלה קשה. לא פשוט לחבר דור צעיר שמנסה להשתלב בארץ ומנסה לברוח משם. אסור שחג הסיגד יהפוך לחג האינג'רה. הדור הצעיר של יוצאי אתיופיה שנולד פה זקוק לזה, לחיבור המסורתי, ורבים יתחברו אם זה יהיה בצורה הנכונה: צריך לשמר את המהות העמוקה של החג וכך הדור יתחבר בצד הנכון ולא בצד הפולקלוריסטי. זהו עניין כריתת הברית. להיות גאה במה שאתה".
האזינו לנו בספוטיפיי ובגוגל פודקאסט .
האזנה נעימה.