ד"ר מיכאל אבולעפיה
ד"ר מיכאל אבולעפיהצילום: נעמה שטרן

התחלה// נולד בצרפת בשנת 1967, גדל בפרברי עיר הבירה פריז. "הבית היה מסורתי, אך במהלך שנות הילדות התחזקתי".

אבא// דניאל (90), עבד לפרנסתו שנים רבות כרואה חשבון. "איש פשוט וטוב, קיבלתי ממנו הרבה אהבה".

אמא// ליז (80), "אישה מהממת" שמארגנת שיעורי התעמלות בוקר עם נשות נתניה, שם היא מתגוררת בשנים האחרונות מאז עלו ארצה. "גם ממנה קיבלתי הרבה חום ואהבה וגם מסורת".

יהדות מאירה// הלימודים היו בבית ספר כללי, לא בבית הספר היהודי שהיה קרוב לבית, "אבל כבר מגיל עשר הייתי בתנועת נוער של הצופים היהודים וניהלתי כמה מחנות, זה מה שחיזק אצלי את הזהות היהודית והישראלית". בגיל ארבע עשרה, כשלמד בתיכון לא יהודי, התחיל להגיע לשיעורי תורה. "הכרתי הרבה מתלמידי החכמים של יהדות צרפת. מאוד אהבתי את גישת היהדות המוארת של מניטו, הרב יהודא ליאון אשכנזי זצ"ל". מגיל שמונה עשרה עד גיל עשרים ושלוש למד אצל שלמה בן זקן, שניהל את בית הספר אורסיי אחרי מניטו. "בגיל שמונה עשרה כבר רציתי לעלות לארץ, אבל אבא שלי התנגד".

סטודנט// אחרי סיום לימודי התיכון החל בלימודי רפואה באוניברסיטת פייר ומארי קירי בפריז. במהלך לימודי הרפואה ובמסגרת תוכנית לחילופי סטודנטים הגיע ארצה למשך שנתיים של לימודים והתמחות בבתי החולים שערי צדק, הדסה עין כרם ואיתנים. "כבר באותם ימים רציתי להיות פסיכיאטר ילדים". בסוף אותן שנתיים חזר לצרפת כדי לסיים את שנת הלימודים האחרונה. לאחר סיום לימודי רפואה כללית בצרפת החל בשש שנים של התמחות בתחום בריאות הנפש.

התחזקות טבעית// ההתקרבות הרוחנית הייתה שם לכל אורך הדרך, מגיל שתים עשרה וגם במקביל ללימודי הרפואה. "זה היה תהליך מאוד איטי. עד היום אני לא זוכר אם חזרתי בתשובה. מצד אחד, כל הזמן הרגשתי שאני דתי. מצד שני, הזיוף היה מאוד גדול מבחינה הלכתית, עד שלאט לאט הגעתי להקפיד על כל מה שצריך. תפילה, ברכת המזון, שבת. הכול קרה באופן טבעי. גם ארץ ישראל וגם החזרה בתשובה. לא הייתי צריך להחליט, זה פשוט קרה". גם במהלך הלימודים בישראל, לכל אורך הדרך, גם כסטודנט צרפתי וגם לאחר מכן היה מקפיד להגיע בקביעות ללמוד תורה בכמה מקומות, ביניהם מכון מאיר. כך במהלך ההתמחות במחלקת הילדים בבית החולים הפסיכיאטרי איתנים הקדיש את חופשת הסמסטר ללימודים במכון מאיר.

חייל צרפתי בישראל// לפני ההתמחות התגייס לצבא הצרפתי והוצב כרופא בעיר העתיקה בבית החולים סנט לואי בירושלים, מול השער החדש. התפקיד היה להיות אחראי על מחלקה פנימית. "אבא שלי לא היה מוכן שאוותר על גיוס לצבא הצרפתי, מבחינתו זאת חובה מוסרית לתרום למדינה שבה התגוררנו. התנאי שלי לגיוס היה שאתגייס כרופא ושאשרת בישראל וכך היה. כך גם כיבדתי אותו וגם הייתי בארץ". בסופה של השנה התחתן.

החצי השני// שירה לבית משאש. "ישראלית שעשתה שליחות בטולוז שבצרפת. חברים משותפים מההכשרה של בני עקיבא הכירו בינינו באחת השבתות". הזוג הצעיר התחתן וקבע את ביתו בירושלים. בהמשך התגוררו במדרשת עמליה, שם היא עבדה.

קודש ונפש// לאחר החתונה התגייס לצה"ל למשך שישה חודשים של שירות צבאי ייעודי לרופאים. בסיומם החל בהתמחות ובמקביל המשיך ללמוד תורה במכון מאיר. "הייתי משתתף בשיעורים של הרב צוקרמן, הרב אבינר והרב שרקי, שמבחינתי היו השתלבות של תורה ופסיכיאטריה. הם היו מדברים על קודש ואני הייתי שומע נפש. הייתי קורא נפש ושומע קודש. השפה הייתה מאוד מקבילה וחיפשתי כל הזמן את החיבור. הייתי כותב הרבה, גם שירים".

צעקה// במהלך השנים כתב יותר מעשרים ספרים המשלבים את עולם הפסיכיאטריה בתוך התורה. ביניהם: 'אמנות ההכלה', 'הגנן והפרי', 'ההגדה הטיפולית והחינוכית' ועוד. "אני שומע כל הזמן צעקה שאנחנו צריכים לדבר בשפה רוחנית־נפשית, לחבר בין הציבורים ולחבר בין הלשונות. כשמדברים בפסיכולוגיה על תהליך העצמאות של תינוק, מדברים על נסירה בשפה של חז"ל. כשמדברים על 'תוהו ובוהו וחושך על פני תהום' – מדברים על משבר. כל דבר שחז"ל עסקו בו, הם דיברו על המשבר והתיקון. הציבור הדתי צריך להבין שבלי נפש אי אפשר להתמיד בעבודת ה' שלנו, ואילו לציבור הכללי צריך להדגיש שהרוחניות לא באה לדכא את הנפשיות אלא להעצים את החיים".

מעמיד אלטרנטיבה// מתוך מטרה להקים דור חדש של מטפלים שידברו בשתי השפות במקביל ייסד את מכון אבולעפיה לפסיכותרפיה. "על פי נתונים שקיבלתי, 700,000 איש בארץ לוקחים כיום תרופות פסיכיאטריות, הרבה יותר ממה שצריך. זה נורא מדאיג אותי. גם השימוש המופרז בריטלין יצא מכל פרופורציה. הרגשתי צורך לפעול בכיוון של העמדת אלטרנטיבה בתחום הנפש. כך הקמנו כמה מרפאות והעמדתי תלמידים שפועלים בכל מיני מסגרות. בכל שנה מאה תלמידים נוספים לומדים במכון, בתוכנית תלת־שנתית שלוקחת אנשי מקצוע וממנפת אותם ובסיומה מקבלים תעודה של אוניברסיטת חיפה". את המכון הקים יחד עם אחותו רחל, "מתוך רצון לחבר בין גוף, נפש ורוח". שנים רבות היא ניהלה את המקום.

נודדים// לאחר סיום העבודה של רעייתו במדרשת עמליה החלה המשפחה הצעירה לנדוד ברחבי הארץ. הם התחילו בשכונת קריית משה בירושלים, עברנו ליישוב כוכב השחר ומשם לכוכב יעקב, שם התגוררו במשך עשור. "לאחר הגירוש מגוש קטיף הרגשתי את הצורך להתחבר לעם ישראל ויצאנו לשליחות בשכונת תלפיות בירושלים, אחריה עברנו להתגורר ברמת השרון ומשם לתל אביב. אשתי ניהלה את המדרשה של 'ראש יהודי' ואני הייתי מעביר שיעורי תורה. הבית שלנו היה בית יהודי פתוח והומה אדם. הייתה לנו טראומה מהגירוש של גוש קטיף ורצינו לפעול, עד שהבנתי שזה פחות מתאים לילדים המתבגרים וחזרנו ליישובים. גרנו בעלי במשך שבע שנים ואז חזרנו לירושלים. עברנו דרך עיר דוד ומעלה הזיתים עד שהתמקמנו לאחרונה בשכונת ימין משה".

בית ספר לנפש// במסגרת מערכת גפ"ן במשרד החינוך הוא מלמד את השיטות שלו בתוכנית שנקראת 'בית ספר לנפש' בבתי ספר שונים בכיתות ט' עד י"ב, ובנוסף לכך מעביר הרצאות בכל רחבי הארץ "במטרה למנוע את ההפרעה הנפשית הבאה. צריך להחזיר לאדם את האמון שהוא יכול להיות בריא לגמרי ולא להשאיר אותו תחת טיפול תרופתי כל החיים".

ניגון מבריא// במהלך השנים כתב והקליט שירים שאף יצאו לאור באלבום מוזיקלי 'הנגן והכלי'. "הניגון מחבר את האדם לעומק החיים, בשבילי זאת הייתה הבראה. להלחין, לנגן, לשיר. כך אני מבריא את עצמי כל פעם מחדש. מדי פעם אנחנו מקיימים ערבי שירה אצלנו בבית. גם לפני ואחרי שבת אנחנו יושבים לנגן. כל הבנים שלנו הם מוזיקאים והבנות רקדניות. לחזק את כוחות הנפש והיצירה, זה חלק מעבודת ה'. אבולעפיה בספרדית זה בריאות ואיזון בין האנרגיות שבאדם".

הנחת// תשעה ילדים. נריה (26) נשואה ואם לשניים. יעל (25) למדה פסיכולוגיה ועובדת בתחום המחול. דניאל (25) נשוי ואב לשלושה. אליהו (21) נשוי, מסיים את השירות הצבאי בגבעתי במסגרת ישיבת ההסדר ברמת גן. ידידיה (20) משרת בשריון במסגרת ישיבת ההסדר בנוף הגליל. רחלי (19) סיימה שירות לאומי במבואות יריחו ולומדת מחול. הלל דוד (18) לומד בישיבת ההסדר ברמת גן. אמונה (14) לומדת באולפנת מעלה לבונה. ויהודה (12) לומד בתלמוד תורה מוריה בירושלים.

אם זה לא היה המסלול// "לא חושב שהייתי עושה משהו אחר, אני כל כך דג במים בתחום הזה, במשפחה שלי ובארץ ישראל".

במגרש הביתי

בוקר טוב// מתחיל את היום בחמש וחצי ("במקרה הטוב"). "קם, לומד תורה עד המניין לתפילת שחרית ברבע לשבע. אחרי התפילה עם הבן שלי, חוזר הביתה. מתחיל את יום העבודה בשמונה וחצי, שנמשך עד אחת וחצי. יומיים בשבוע יושב ולומד תורה, עם חברותות ושיעורים. בשאר הימים מעביר שיעורים, הרצאות וסדנאות ברחבי הארץ".

פלייליסט// "מאוד אוהב את השירה הישראלית של פעם, מאוד מתחבר לצלילי השירים של מתי כספי. בנוסף לכך אני שומע גם את המוזיקה היהודית הטובה, שם ספוטיפיי ושומע רנדומלית".

השבת שלי// "זמן להתכנסות, פחות שבתות ציבוריות. במהלך השבוע אנחנו כמעט לא מתראים כמשפחה, זה הזמן להיות עם הילדים".

דמויות מופת// הרב חיים אידלס, רב שכונה בצפון תל אביב. "אני מתחבר לרכות, לגודל ולגובה הרוחני שלו, ולפנים שלו אל הציבור".

מפחיד אותי// "אני מאמין בטוב, אני רואה שהטוב הולך ומתגלה. אני אופטימי, חולה אהבה ומלא תקווה. רק ה' יתברך מפחיד אותי. אני משתדל להתבודד ולהיות איתו כמה שאפשר".

משאלה// "בית מקדש".

כשאהיה גדול// "אני חולם להיות שותף במהפכה בתחום בריאות הנפש ובחינוך".

לתגובות: yosefpr@gmail.com

***