התחזית: ללא שינוי

לאחר עיכובים רבים, ביום שלישי השבוע הצליחה הקואליציה העתידית להתקדם צעד נוסף לעבר הקמת הממשלה החדשה, כאשר חבר הכנסת יריב לוין נבחר לתפקיד יושב ראש הכנסת. באופן רשמי, מדובר במינוי זמני בלבד שנועד להעביר את החוקים שהציבו השותפות כתנאי להשבעת הממשלה. אלה גם הדברים שאמר ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו בדברי הברכה שלו ללוין: "זה מינוי זמני מאוד". אלא שבמסדרונות הכנסת ההנחה הרווחת יותר היא שלא יהיה מינוי קבוע יותר ממינויו הזמני של לוין ליושב ראש הכנסת.

במהלך הימים שקדמו להצבעה עלו ההשערות שלמרות שורת התפקידים שהוצעו לו, עם דגש על תיק המשפטים, לוין מתכנן לכהן בכנסת הבאה כיושב ראש. נזכיר כי לוין מילא את התפקיד בכנסת ה־23. בליכוד, שם רבים היו מעוניינים בתפקיד היוקרתי, ניסו חלק מהח"כים למנוע בתחילה את בחירתו של לוין, ואיפשרו אותה רק לאחר שהובהר שהיא תהיה זמנית בלבד ולצורך העברת החוקים שצריך להעביר לפני השבעת הממשלה.

אלא שלוין, בנאום שנשא לאחר זכייתו בהצבעה, רמז ברמז עבה למדי שהוא אינו מתכנן להיות יושב ראש זמני בלבד. הוא דיבר על הצורך לחזק את מעמדה של הכנסת, ועל כך ש"אעשה ככל יכולתי למלא גם שליחות זאת". מאוחר יותר, בריאיון לחדשות 13, חיזק חבר הכנסת דוד ביטן את התחושות של רוב השחקנים בזירה הפוליטית ואמר שהנאום של לוין לא נשמע כנאום של יושב ראש זמני. לא כדאי לפטור את דבריו של ביטן כספקולציות בלבד. בשל כתב האישום שהוגש נגדו, לביטן לא יתאפשר לכהן כשר, וכך הפך בשבועות האחרונים לזה שלא מרגיש צורך להיות כפוף למשמעת המסרים של מפלגתו. בראיונותיו הוא מתאר למעשה את התחושות והשיחות הפנימיות של חבריו בליכוד, שלא יכולים להרשות לעצמם לדבר בחופשיות טרם חלוקת התפקידים.

הבחירה בלוין לכהן כיושב ראש הכנסת ה־25, אם אכן תהפוך לקבועה, היא ככל הנראה האירוע הפוליטי החשוב ביותר שהתרחש עד כה מאז הבחירות. הסיבה לכך היא העובדה שלוין יועד להיות שר המשפטים בממשלת נתניהו השישית. למעשה, העובדה שבציונות הדתית ויתרו ללא מאבק על תיק המשפטים נעוצה בעובדה שלוין אמור היה לקבל את המשרד לידיו.

במערכת הפוליטית לוין נחשב כנץ בענייני מערכת המשפט, וכבר שנים ארוכות קורא לבצע בה רפורמות. הבחירה המסתמנת של לוין שלא לקבל את משרד המשפטים מעוררת חשש כבד בקרב כל השותפות הקואליציוניות, ואף בקרב חלקים נרחבים בליכוד עצמו, כי גם הפעם נתניהו ימנע ביצוע שינויים במערכת המשפט. אלא שהפעם, בניגוד לפעמים הקודמות שבהן נתניהו מנע אקטיבית שינויים במערכת, מדובר בעניין מורכב הרבה יותר.

השינוי העיקרי שעליו מדובר במשא ומתן הוא פסקת ההתגברות. השותפות עצמן לוחצות לקדם את הנושא בתוך זמן קצר מהקמת הממשלה, אלא שנתניהו מבקש לדחות זאת לכנס הקיץ ולהכניס את הסוגיה כחלק מחוק יסוד: החקיקה. אלא שבשביל לא מעט מהשותפות זה כבר יהיה מאוחר מדי.

הקונסטרוקציה לא חשובה

"אין באמת אפשרות שכנס החורף יעבור בלי חקיקת פסקת ההתגברות, פשוט כי אין ברירה אחרת", אומר גורם בכיר בקואליציה הבאה. "יש גל חקיקה מסיבי למדי שאי אפשר לבצע אותו בלי פסקת התגברות שתמנע מבג"ץ לבטל אותו".

בתוך גל החקיקה המסיבי נמצאים בין היתר חוקים כמו חוק אי תשלום ביטוח לאומי לילדי מחבלים, חוק שנפסל בבג"ץ בעבר, כמו גם חוק האזרחות שנפל בכנסת הקודמת. לגבי החוק הזה, שנועד למנוע איחוד משפחות פלשתיניות בישראל, בג"ץ כבר סימן את הקו שאליו הוא מכוון כשדרש מהכנסת להבהיר האם היא מתכננת לתקן את הסעיפים הבעייתיים לשיטתו. לצד חוקים אלה, הסוגיה המרכזית שבשבילה צריך לחוקק את פסקת ההתגברות היא חוק הגיוס. "בעוד חודש וחצי חייבים לחוקק חוק גיוס חדש, כי זה הדד־ליין. הבעיה היא שכמו כל הפעמים הקודמות, גם הפעם בג"ץ צפוי לבטל את החוק, ולכן חייבים פסקת התגברות כדי לעקוף את זה. בשביל החרדים מדובר בנושא קיומי, ולכן אין באמת אפשרות שפסקת ההתגברות לא תחוקק כבר בכנס החורף הקרוב. אישית אני מאמין שזה יקרה עוד לפני התקציב", אומר הגורם.

ביהדות התורה אכן רוצים את פסקת ההתגברות כדי לפתור את בעיית חוק הגיוס, אך מבחינתם אין מניעה גם למצוא פתרון אחר. "לא אכפת לנו אם יפתרו את הבעיה בעזרת פסקת התגברות או כל פורמט אחר. מה שאנחנו צריכים זה שיימצא הפתרון כך שחוק הגיוס יעבור", אומר גורם ביהדות התורה שמעורב במשא ומתן. "זה גם המסר שאנחנו מעבירים בחדרים עם הליכוד שוב ושוב".

אבל בהתבטאויות הפומביות גפני מדבר אך ורק על פסקת ההתגברות ולא על שום פתרון אחר.

"נכון. זה בגלל שאנחנו לא חושבים שיש פתרון אחר. אבל אם יציגו לנו משהו שיעמוד משפטית, לא משנה לנו הקונסטרוקציה. בסוף יש כאן בעיה שצריך לפתור".

ואתם חושבים שהליכוד באמת מנסה למצוא את הפתרון?

"בהחלט. זאת התחושה ולכן אנחנו יודעים שיימצא הפתרון. אבל אנחנו צריכים שהוא יהיה סגור מראש עוד לפני הקמת הממשלה, ולכן אנחנו מתעקשים שזה ייכנס בתוך ההסכמים הקואליציוניים".

הפתרון שהציעו בימים האחרונים בליכוד הוא לחוקק חוק יסוד חדש בשם חוק יסוד: לימוד התורה. משמעות החוק היא שמדינת ישראל רואה בלימוד התורה ערך יסוד בזהותה היהודית של מדינת ישראל. בדרך זו, סבורים בליכוד, ניתן יהיה לעקוף את בג"ץ, בדומה למודל חוק יסוד: הלאום, ובכך למנוע ממנו את האפשרות לבטל את חוק הגיוס. אלא שלא לחינם גפני סבור כי מדובר בפתרון לא ריאלי. אחרי הכול, מדובר בחוק יסוד שונה דרמטית מכל שאר חוקי היסוד של מדינת ישראל, וברור למדי שתהיה לו התנגדות ציבורית רחבה, כולל בקרב חלק בלתי מבוטל מתומכי הליכוד.

עצם הרעיון לחוקק את חוק יסוד: לימוד התורה במקום את פסקת ההתגברות עורר חששות רבים בקרב שאר השותפות לגבי תוכניותיו האמיתיות של נתניהו בנוגע למערכת המשפט בקדנציה הקרובה. כזכור, השינויים במערכת המשפט היו הבטחת בחירות מרכזית של כל מפלגות הקואליציה הבאה. לאור המהלכים אחרונים, גורמים במפלגות השונות אומרים ל'בשבע' כי הם מתכוננים למאבק מול נתניהו אם ראש הממשלה המיועד ינסה למסמס שוב את השינויים במערכת המשפט.

"הרעיון למסמס את השינויים במערכת המשפט הוא אולי משאלת הלב של נתניהו, אבל זאת לא תהיה תוכנית העבודה. אנחנו הפעם בהרכב קואליציוני אחר, וכולם רוצים לבצע את השינויים ההכרחיים במערכת", אומר גורם בכיר בגוש הימין.

נתניהו כבר רמז שהוא לא מתכנן להעביר את פסקת ההתגברות בכנס החורף, אלא לחכות לפחות לכנס הקיץ.

"זה לא יקרה. כל השותפות יבעירו את הכנסת אם הוא ינסה למסמס את זה שוב. גם בתוך הליכוד הרבה חברי כנסת יתחילו במלחמה חזקה נגד נתניהו אם הוא ינסה למנוע את המהלכים".

"הסיכוי שהרפורמות שהובטחו בבחירות יתממשו לא מאוד גבוה. בסוף נתניהו יבלום את זה", אומר היועץ האסטרטגי רוני רימון, שותף במשרד רימון־כהן ומי שניהל את קמפיין הבחירות של נתניהו בשנת 2009. "במהלך מערכת הבחירות אנשים שכחו שנתניהו נתון לרצונה הטוב של מערכת המשפט. יש שלושה שופטים בירושלים, שהם חלק מהמערכת, והם אלה שיחרצו את גורלו. כל הסעיפים שבהם הוא נאשם הם סעיפים שנתונים לפרשנות. אין שום הוכחה חותכת בפרשות האלה, אלא הסתברויות ופרשנויות משפטיות כאלה ואחרות. לכן הוא צריך את רצונם הטוב של השופטים, ובשביל זה הוא לא יכול לתת את ידו למה שנתפס, לפחות בעיני המערכת, כהרס המשפט במדינת ישראל".

זאת גם הסיבה שעושה רושם שיריב לוין ויתר על תפקיד חלומותיו כשר משפטים?

"כן, ולא בפעם הראשונה. בפעם הקודמת שלוין ויתר על תיק המשפטים זה היה בממשלת המעבר של נתניהו, כשאמיר אוחנה בסוף קיבל את התפקיד. אז אפשר עוד היה לתרץ את סירובו להיכנס למשרד בכך שמדובר היה בתקופה קצרה למדי, עם המגבלות של ממשלות מעבר, ולכן אין לו בשביל מה להיכנס למשרד כשהוא לא יכול לממש את האג'נדה שלו. הפעם אין את התירוץ הזה, וההסבר היחיד שנראה הגיוני הוא העובדה שהוא הבין שנתניהו יבלום אותו, ולכן עדיף לו להיות יושב ראש הכנסת ולא שר המשפטים שלא יכול להגשים את האני מאמין שלו שעליו הוא מדבר שנים".

ובמקביל לכך, במשך אותן שנים, נתניהו מונע באופן סדרתי שינויים במערכת המשפט.

"במשך כל השנים נתניהו חשב שהוא עושה עסקה לא כתובה עם מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל, עם דגש על בית המשפט העליון. זאת עסקה שמשמעותה 'אני אשמור עליכם ואתם תשמרו עליי'. בפועל, אם להיות מעט ציניים, נתניהו עמד בצד שלו בעסקה אבל מערכת המשפט לא. רק אחרי שזה קרה התחילה סביבתו לדבר על שינוי מערכת המשפט. אבל הוא עצמו עדיין זוכר את הנקודה הבסיסית, שגורלו תלוי במערכת המשפט".

נשאל זאת כך: אם לנתניהו לא היה משפט, הוא היה מתחיל בצעדים לשינוי מערכת המשפט?

"לא. לנתניהו מערכת המשפט והכוח שלה לא הפריע עד שזה הגיע אליו. לכן אם לא היו נפתחים התיקים, הוא גם לא היה דוחף בצורה כזאת או אחרת לדבר על שינויים במערכת. אגב, אותו דבר יקרה אם בסוף נתניהו יצא זכאי בצורה כזאת או אחרת בתיקים. הוא לא יבצע שינויים דרמטיים אלא רק דברים משניים יותר".

מה יפו הלילות בכנסת

הפער בין הרצונות והתוכניות שאיתם יריב לוין מגיע לטיפול במערכת המשפט ובין תוכניותיו של נתניהו עצום למדי. פסקת ההתגברות היא אולי הסוגיה המדוברת ביותר, ובהתאמה גם המורכבת ביותר, אך היא ממש לא היחידה. לצידה נמצא שינוי שיטת בחירת השופטים לבית המשפט עליון, כאשר השאיפה הגדולה של גורמים כמו לוין או חבר הכנסת שמחה רוטמן, מי שבקרוב ייכנס לתפקיד יושב ראש ועדת החוקה, היא לעבור למודל האמריקאי לבחירת שופטי עליון. כלומר, באמצעות שימוע והצבעה בכנסת. סוגיה נוספת היא פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה.

"הרפורמות הללו מגיעות מתוך הבנה שיש כאן מערכת שיצאה מאיזון", אומר עו"ד אהרן גרבר, סגן ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת. "הרעיון של הפרדת הרשויות בישראל התערער בעשרות השנים האחרונות, אבל בזמן האחרון זה רק הולך ומחמיר. הגענו לשיא שבו בית המשפט העליון מתערב ואומר שיבטל חוקי יסוד. למעשה הוא כבר עשה את זה פעם אחת כשהמציא את הרעיון של ניצול לרעה של חוק יסוד לגבי פשרת האוזר".

צריך להבין, התערבות בג"ץ בחוקי יסוד היא לא עוד אירוע, שכן כל התיאוריה שבעזרתה בג"ץ מתערב היום בחוקים מבוססת על מעמדם של חוקי היסוד כמעין חוקה של מדינת ישראל, כאשר לישראל אין בפועל חוקה. התערבותו של בית המשפט וביטול חוקי יסוד למעשה חותרים תחת הסמכות שבג"ץ עצמו יצר כדי לבטל חוקים. "זאת פרשה שאנחנו חייבים לעצור אותה עכשיו, כי זה הרבה מעבר למדרון חלקלק. בעתירה נגד חוק יסוד: הלאום הייתה דעת מיעוט של השופט קרא שסברה כי צריך לבטל לחלוטין את חוק הלאום. גם דעת הרוב לא פסלה את הרעיון שבג"ץ יתערב בפסילת חוקי יסוד, אלא למעשה הניחה את התשתית לכך. לכן חשוב לסגור כעת את הפרצה הזאת".

איך זה אפשרי? הרי אם בג"ץ החליט שהוא יכול לפסול חוקי יסוד, הוא גם יכול לפסול את פסקת ההתגברות שהיא חלק מחוקי היסוד.

"אתה צודק, וזאת בדיוק הסיבה למה המהלך הזה לבד לא מספיק. אני אגיד לך יותר מזה, אפילו לציין במפורש בחוקי היסוד שאין לבית המשפט סמכות לדון בחוקי יסוד אינה מספיקה, כי כמו שאמרת, בג"ץ עוד יבטל גם את זה. לכן צריך שורה של מהלכים לשינוי, שכוללים גם שינוי שיטת בחירת השופטים, גם הגדרה מאוד ברורה כיצד בג"ץ יכול לדון בחוקיות של חוק, וגם להחזיר את המילה האחרונה בחזרה לכנסת, שבסוף היא זו שנבחרת על ידי העם, באמצעות פסקת התגברות שמצריכה לא יותר מ־61 חברי כנסת".

יגידו לך שכל הדברים האלה הם מהפכת־נגד למהפכה החוקתית של בג"ץ, ולא מהלכים שנועדו לתקן את מה שצריך לתקן בו.

"קודם כול, אלה בדיוק הדברים שצריך לתקן במערכת כיום. דבר שני, אני ממש לא רוצה להחזיר את הגלגל לאחור. להחזיר את הגלגל לאחור אומר שלבית המשפט אין שום יכולת לפסול חוקים. חלק מהמשמעות של הרפורמות הוא שאנחנו כן מקבלים את הרעיון של ביקורת שיפוטית חוקתית. הרי פסקת התגברות למעשה אומרת שבית המשפט יכול לבטל חוק. כל הרעיון הוא להשיב את האיזון בין המערכות השונות. הרי מה שקרה בעשרות השנים האחרונות הוא שבית המשפט החליט על דעת עצמו, בניגוד לעמדת המחוקק, הרשות המכוננת והציבור, שלישראל יש חוקה, והיא חוקי היסוד. אין לתופעה הזאת אח ורע בעולם, ואת זה צריך לתקן. וככל שנתעכב יותר עם התיקון, הוא יצטרך להיות חזק וחריף יותר. כשרצו לתקן את הבעיה ב־2009, אף אחד לא דיבר על שינוי שיטת בחירת השופטים. אלא שמאז התדרדרנו הרבה יותר, והיום גם הצעד הזה הכרחי".

בינתיים במליאת הכנסת ממשיכה הקואליציה המתגבשת להניח את התשתית להקמתה. מיד לאחר בחירתו של לוין לתפקיד יושב ראש הכנסת ביום שלישי השבוע החל מרתון דיונים, תחילה בארבעה חוקים: חוק דרעי, שיאפשר לו לשמש כשר בממשלה הבאה; תיקון פקודת המשטרה, כך שהיא תעבור להיות כפופה לאיתמר בן גביר, השר לביטחון לאומי המיועד; חיקוק מחדש של החוק שמאפשר להשביע שר נוסף במשרד, במטרה שהציונות הדתית וש"ס יוכלו לממש את התפקידים שניתנו להם לשרים נוספים במשרדי הביטחון והפנים; והחוק לביטול אפשרות הפיצול של ארבעה ח"כים ממפלגה.

בליץ החקיקה שאליו נכנסה הכנסת נולד בעקבות העובדה שהתאריך האחרון שבו נתניהו יוכל להכריז "עלה בידי" הוא ה־21.12, כלומר ביום רביעי הקרוב, כאשר שבוע אחר כך צריכה הממשלה להיות מושבעת. לוח הזמנים הצפוף לצד החקיקה הרבה שצריכה לעבור עוד בטרם השבעת הממשלה מובילים את הקואליציה הבאה ללא מעט לילות לבנים מתוכננים, קונספט שאליו הם התרגלו כשכיהנו באופוזיציה עד לא מכבר.

***