לפני כשנה אלמונים הרסו והשחיתו מערות קבורה יהודיות מימי בית המקדש השני בגיא בן הינום בסמוך לעיר העתיקה בירושלים. חבר מועצת העיר ירושלים יוסף שפייזר פנה בבקשה דחופה לראש העיר, משה ליאון, כדי שיפעל לשיקום האתר ולהתקנת אמצעי מעקב כדי שמקרים כאלה לא יישנו בעתיד.
במכתב לליאון כתב שפייזר: "מדיווח שהתקבל על ידי תושבים עולה כי אתרי המורשת מושחתים, ואתרים רבים סובלים מהרס רב. למען זכר ההיסטוריה והמורשת, עלינו מוטלת החובה לשקם את ההריסות ולדאוג לאמצעים העוקבים אחר הנעשה במקום".
המקרה הזה אינו בודד. עשרות אתרי עתיקות בירושלים נשדדים ונהרסים. אחרים מוזנחים. אך את המציאות הזאת יוסף שפייזר, שהדגל שלו הוא המאבק למען שימור העתיקות ואתרי המורשת, אינו מוכן בשום פנים ואופן לקבל. הוא נלחם על כך לילות כימים.
"מתוקף תפקידי כחבר מועצת העיר בירושלים ראיתי ונחשפתי לאתרים רבים בתחומי העיר שנהרסים לאט לאט", אומר שפייזר ומונה את הסיבות: "ראשית כול, הלאומניות. לדוגמה, בהר הצופים ישנן מערות קבורה ומקוואות טהרה מימי הבית השני, ומה עושים במקום מיוחד זה? מדורות והשחתה. ככל הנראה מדובר בפורעים מהכפרים הסמוכים. בתי בד, מקוואות טהרה ובתי מגורים עתיקים פשוט נהרסים ומושחתים על רקע לאומני".
הסיבה השנייה, ויש שיאמרו מרכזית לא פחות, היא שודדי עתיקות. "בירושלים פועלות כמה חוליות של שודדים". תופעה כאובה ולא פחות מטרידה את מנוחתו של שפייזר היא הזנחה. "ישנם אתרי עתיקות שנמצאים במערב העיר. הם לא נבזזים או נפגעים מוונדליזם והרס לאומני של ערבים אלא הם פשוט נזנחים. עשרות רבות של אתרים שרשות העתיקות חפרה בהם בעבר, פשוט מוזנחים. כמעט בכל שכונה יש לנו דוגמאות לכך. כך למשל יש בפסגת זאב, ברמות, בהר חומה, בגילה, בגבעה הצרפתית, ברמת אשכול, בעין כרם ובליפתא. האתרים הללו לא נפגעים אלא פשוט נזנחים, אף אחד לא מטפל בהם, אז לקחתי על עצמי לטפל בנושא".
שפייזר לא מסתפק רק במכתבים בהולים או באמירות כלליות, הוא יזם כמה דיונים במועצת העיר ופועל כל העת לשיפור המצב. שפייזר נמצא בקשר הדוק בנושא עם ראש העיר משה ליאון, עם רשות העתיקות, מינהל חינוך ירושלים (מנח"י), ובקצרה: כל גוף רלוונטי שיוכל לשנות את המצב. לדברי שפיזר, אם המצב לא ישתנה, הוא לעולם לא יוכל לחזור להיות כמקדם. "האתרים הארכיאולוגיים ואתרי המורשת הם משאב מוגבל, בלתי ניתן לחידוש, ובמקרים רבים פגיע מאוד לנזקים מסוגים שונים ולוונדליזם, לעיתים בעל אופי לאומני, ולכן טיפול מתאים ותחזוקה קבועה הם אמצעים הכרחיים על מנת להבטיח את הישרדותם של האתרים", מדגיש שפייזר. "שימור האתרים הוא משאב חינוכי כרקע פיזי להבנת ההיסטוריה, כאמצעי לביסוס השורשים במקום ובזמן וליצירת תחושת שייכות לאומית. השימור מאפשר חקירה מתמשכת של העבר והעברת הממצאים לדורות הבאים, מתוך הכרה בבעלות המשותפת של כל הדורות על נכסי העבר".
מבחינת שפייזר, שגם היה מועמד ברשימת הציונות הדתית לכנסת, חרף היותו באופוזיציה של עיריית ירושלים (סיעת התעוררות), בענייני ארץ ישראל אין קואליציה ואופוזיציה. "לאחר שהעליתי את הסוגיה תוך הבאת כל הגופים הרלוונטיים שהסבירו על המצב ודנו בו, מדובר בישיבות רבות ושולחנות עגולים עם כל מי שנדרשנו להביא, ראש העיר משה ליאון הבין את החשיבות ונרתם לטפל בסוגיה. הוא יזם תוכנית מהפכנית וראשונית לטיפול באותם אתרים ביחד עם רשות העתיקות ומנח"י בתקצוב של מיליוני שקלים", משבח שפייזר.
הפתרון שהציע שפיזר מחולק למעשה לשלושה חלקים. ראשית כול, מודעוּת, בשיתוף הקהילה. "העירייה בשיתוף עם רשות העתיקות תדאג לפזר שילוט למען יידעו תושבי העיר מהו הערך של המקום שבו הם יושבים ובו הוראות מפורשות מהן הסנקציות שיוטלו על מי מהם אשר לא ישמור על המקום". שנית, פיקוח. "העירייה בשיתוף עם אגף האכיפה תפקח על האתרים באמצעות הצבת מצלמות וכלה בפקחים אשר יסתובבו ויחלקו קנסות למפרי ההוראות". והפקטור השלישי הוא ניקיון. "עיריית ירושלים תקצה משאבים לקידום ועידוד התושבים לנקות את האזור ואף תדאג שאגף שפ"ע ואגף איכות הסביבה ידאגו לכך".
כאמור, שפייזר לא השאיר זאת ברמת הדיון. "רתמתי את רשות העתיקות ומנח"י, את ראשת אגף שפ"ע - שיפור פני העיר, ואגפים נוספים כמו ראש אגף תעבורה וראש אגף תפעול. לעיתים לא היה ברור כי באחריות שלהם לנקות ולטפח את האתרים הללו. עד עכשיו זה נפל בין הכיסאות וכעת יש שיתוף פעולה כולל למען האתרים".
שפיזר פעל להכנסת הנוער וחניכי החינוך בלתי פורמלי לתמונה במסגרת התוכנית המקיפה לאותם אתרים בשיתוף הקהילה. "פעם ראשונה שקורה דבר כזה", אומר שפייזר בהתפעלות. "דבר ראשון, אותם אתרים במרכז השכונות בירושלים מקבלים אדנה, מטופלים מחדש, וכך אנחנו שומרים על המסורת. שנית, התושבים מבינים לראשונה שהאתרים הללו נמצאים מתחת לאף שלהם, אתרי מורשת כמו חווה חשמונאית נמצאים ממש בפסגת זאב. כאן דיברו עברית וכאן סחטו זיתים לשמן למקדש לעולי הרגל, אין ספק שזה מחזק את הקשר שלנו לקרקע".
שפיזר מדבר על כל אתר ואתר כבבת עינו. הוא מכיר כל מקום לפרטי פרטיו, ודואג כל כמה זמן לרדת לשטח לבדוק מה מצבו. לדוגמא מערות הקבורה מימי הבית השני בהר הצופים, חורבת ראס א טויל, דיר ע'זאלי וחר' כעכול שבשכונת בפסגת זאב, חר' תליליה בשכונת ברמות ואף במערת האשכולות המפורסמת בשכונת סנהדריה. "כולם היו מוזנחים, פגועים, מלאים בפסולת ובשאריות של מדורות וזאת על קצה המזלג, המקומות שבדקנו הם רק דוגמא לתופעה רחבה של הזנחה והרס. כאמור, מקומות שהם נכס ארכיאולוגי הפכו למאגר אשפתות".
אני צופה עם שפייזר בתמונות מהשטח ומזדעזע יחד איתו. במקום אחד ליד העיר העתיקה, מקום בו נקבר חנן כהן גדול, רואים ברווזים במקום, במערת קבורה בהר הצופים מדורה על אתר העתיקות, ברמות אשכול סיטוט בדומה לכותל המערבי מוצב ללא טיפול ובמקום נוסף מקווה טהרה בו ניתן לראות במפורש היכן הטמאים יוצאים והיכן הטהורים היו נכנסים, וכיום נראה כמו מזבלה. "המצב קסטרופה, וזה בירושלים, ביו"ש המצב פי 20 חמור", קובע שפייזר.
בירושלים שפייזר פועל לשימור האתרים ובפרט החוות החשמונאיות, ככה שהם לא יהרסו, אך כששפיזר מדבר על אתרי יהודה ושומרון, הוא ממש עומד על סף דמעות, לאור ההרס הנורא והחסר פורפורציה שמתחולל באתרים. "קטסטרופה, נורא, הם פשווט הורסים בשיטתיות אתר אחרי אתר. כך למשל, בתל ארומה הצופה על רכס איתמר, ישנו מבצר חשמונאי, והם באו עם באגר והרסו אותו, והמבצר הלך לעולמים. היסטוריה חשמונאית שלא חקרו ולא ידעו מה היה שם, כמו דעא"ש הם הורסים הכל, המצב ביהודה ושומרון חמור".
כשאני מספר ליוסף שפייזר, מורה דרך ודוקטורנט במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה בבר אילן תחת הנחייתם של פרופ' בועז זיסו וד"ר יחיאל זלינגר מרשות העתיקות, אודות אתרים עם זיקה חשמונאית בהם סיירתי לאחרונה ביהודה ושומרון הוא מיד מפרט לי על המקום לפרטי פרטיו, דבר המראה עד כמה הוא מחובר וקרוב לנושא.
"מתוך כך שאני חוקר את הארץ ומטייל בה בשנים האחרונות נחשפתי בטיולים ובהדרכות שלי ביהודה ושומרון להרס השיטתי של אתרי המורשת שלנו. אתרים שלמים חרבים. החל מאתרי המורשת חרבים מתקופת התנ"ך כמו המזבח בהר עיבל, המשך בתל ארומה וארמונות החשמונאים וכלה בהורקניה, כל אלו אתרים חשובים של המורשת שלנו שנהרסים באופן שיטתי על ידי הרשות הפלשתינית. הרבה מההרס כאמור מכוון בעניין לאומני כמו לדוגמא בסבסטיה בשומרון".
גם ביהודה ושומרון שפייזר לא שוקט על השמרים. "התחלתי לשתף פעולה עם ארגון חשוב בשם 'שומרים על הנצח' שתפקידו הוא לשנות את המציאות ולהגן על אותם אתרי מורשת שנעלמים לנו ביו"ש", משתף שפייזר ומפרט על אתר כזה באיזור גוש שילה עליו אנחנו משוחחים. "הערבים שוחטים את המקום, פעם אפשר היה להכנס למערות, כיום הם טוחנים את המקום, בעודד עשרים שנה לא יהיה שם כלום. אם במערת הקבורה של הכהן הגדול בירושלים יש דיר גמלים, ובכל מקום זורקים זבל ומשחיתים, אנחנו רק מקבלים 'חום', יותר ויותר".
לקראת סיום הראיון, ובאווירת חג החנוכה הבא עלינו לטובה, אני מבקש לשמוע על המחקר המרתק שפירסם שפייזר לאחרונה במסגרת הדוקטורט שלו על התקופה החשמונאית, מחקר אותו מגדירים בעולם הארכיאולוגיה כ'פורץ דרך'. המחקר התפרסם לאחרונה ב"כנס חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים", הבמה הכי מכובדת לארכיאולוגיה בארץ. בחנוכה בכנס כנס מורשת מודיעין והחשמונאים שם ירחיב שפייזר על נושא החשמונאים במודיעין ואיך זה קשור להתיישבות סביב ירושלים, לימינו וחג החנוכה.
"המחקר נעשה במסגרת הדוקטורט ובו מיפינו אתרים סביב ירושלים מהתקופה החשמונאית. כזכור, חוות חשמונאית מעין אלו הם אתרים מהתקופה החשמונאית אליו שלחו מתיישבים לבנות חווה רחוקות, קרי, לא סביב העיר העתיקה אלא מרחק יותר גדול מירושלים, כפי שהיום המדינה דוחפת אנשים להתיישב בנגב כדי להפריח את השממה", מתאר שפייזר. "מצאתי במחקר שלי שהחוות האלו שנמצאו למשל בפסגת זאב היו למעשה התיישבות במקומות אסטרטגים, ממש כמו לשלוח היום להתיישבות ביו"ש". שפייזר השתמש בתוכנות שמדדו זמני מרחק מהעיר, וכל הגעה ליעד, הוא לפחות שעה וחצי מהעיר העתיקה, קרי, מרחק ניכר.
מה עשו בחוות? "בחוות הכינו בעיקר תוצרת שמן ויין למקדש ועולי הרגל" טוען שפייזר. שפייזר מראה לי מתקן ייחודי להכנת שמן טהור שנמצא באחד מאתרי העתיקות בירושלים. " אולי באמצעותו הכינו שמן טהור למנורה. במסכת מנחות כתוב שאת השמן האיכותי ביותר שמרו למנורה, הוא לא עבר סחיטה. במקום לרסק את הזיתים ולתת להם סחיטה רצינית, הם רסקו את הזיתים והשמן שנטף באופן טבעי הוא המובחר ביותר, ולכן הצענו במחקר שזה השמן שהשתמשו למנורת המקדש, השמן היקר ביותר".
שפייזר טוען במחקרו כי גם עשו יין בגיתות. "הפיקו כמויות משמעותיות של יין טהור למקדש לשמוש עבודת המקדש ועבור מאות אלפי עולי הרגל. כמעט בכל חווה היו גיתות. ואיך הפועלים היו טהורים? הם הקפידו על דיני טומאה וטהרה והיו להם מקוואות טהרה חצובים. אני מציע במאמר שבכל מקרה אותם אנשים שגרו בחוות נטהרו לפני שהלכו לעבוד, ואז ניגשו להפקת השמן זית או יין. מדובר היה באנשים שהקפידו על טהרה, לא נגעו באנשים או בחפצים טמאים, אלו היו אנשים יראי שמיים ברמת הטהרה הגבוהה ביותר", מסכם שפייזר.
***