'וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן' – ביקש לישב בשלווה וקפץ עליו רוגזו של יוסף, וכי יוסף רוגז היה? הרי יוסף היה צדיק, רגוע ושלו, למדן שכבר בגיל שבע-עשרה הספיק ללמוד מאביו את כל שלמד יעקב-אבינו בבית מדרשם של שם ועבר במשך 14 שנה, וכדברי המדרש: 'כל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו'. נער נבון ורגוע, המסלסל בשערו, חולם חלומות ואף משתף בהם את אחיו, בני בלהה וזלפה, נשות אביו. דומה כי הרוגז היה של יעקב-אבינו בגין עניינו, התנהגותו, של יוסף, על שדיבר אודות חלומותיו.
בחורף ה'ת"ש בימי הזעם עם עלותו ארצה למד אמו"ר, ע"ה, בישיבת 'תפארת ישראל' בחיפה והתעצב אל ליבו כי לא שמע מהוריו, הי"ד, דבר שנותרו בפולין. ניסה לעודדו ראש הישיבה, הרב דוב-מאיר רובמן זצ"ל, ובדרך קעלם אמר לו: כלום חושב אתה שאתה מבית טוב יותר מאשר יוסף הצדיק? הרי זה למרות יחס האחים אליו, סלסל בשערו ודאג להופעתו החיצונית. הרי לך שאין לדאוג, אלא אם כן הדאגה עשויה לקדם עניין כלשהו, ואם לאו, אין לדאוג ולהתעצב.
אך יותר מתיישב על הלב פירוש אחר למילה רוגז, והוא פירושו של המלבי"ם במקום אחר, על דברי יוסף אל אחיו, אחר התוודעותו אליהם, בדרכם הביתה אל אביהם, כשהוא פונה אליהם ואומר – 'אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ'. אומר המלבי"ם, אל תיראו כלום בדרך מפני ליסטים..., היינו לרגוז מלשון לפחד ולירא, כמו הפסוק בתהלים: 'רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה', שעניינו, היו יראים מן הקב"ה וכך לא תחטאו, או הפסוק בדברים, 'וְנָתַן ה' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז'. לב הירא את ה'. יעקב אכן פחד, שהרי עם פרסום חלומותיו של יוסף, מתקרב רגע האמת בו יתברר, מי משנים-עשר בניו ינהיג את עם ישראל, קביעה אשר עליה כבר רמז בנתינת כתונת הפסים ליוסף. יעקב-אבינו חשש, ולא בכדי מפני התנכלות האחים ליוסף ככל שיחששו יותר שמא אף יצאו מכלל ישראל, כפי שאירע בדורות הקודמים, כשישמעאל ועשו 'יצאו מהמשחק' ונחשבו כקליפות. קליפות הנושרות ומשאירות את הגרעין, ממנו יצא עם ישראל.
נמצאים אנו, אפוא, בעיצומו של מהלך ברור, כיצד וממי תהיה לידתו של עם ישראל, מי עיקר ומי טפל. בימינו נתקלים אנו יותר ויותר בקושי להבחין בין טפל לעיקר –מחד מידע עצום בכל תחום, נגיש וקל ביותר להשגה, אך הקושי הוא במציאת המרגלית מתוך הררי החול והצורך לסנן בכברה כמות עצומה של אותו חול ואותה פסולת, עד מציאת אותה מרגלית. וכפתגם העממי, מרוב עצים לא רואים את היער.
בא רש"י בראשית הפרשה ואומר לנו כיצד התורה מלמדת אותנו להבחין בענייננו בין עיקר לטפל, בין גרעין לקליפה, בין עשו ליעקב, אשר לו קדמה ההבחנה בין ישמעאל ליצחק, עד הקמת בית ישראל. לשם כך, כתבה לנו התורה בסוף הפרשה הקודמת, את ישובי עשיו ותולדותיו בדרך קצרה, כי אינם ספונים וחשובים שיפרשו לנו היאך התיישבו וסדר מלחמותיהם, כי הם הטפל ביחס לעיקר, הוא יעקב- אבינו ותולדותיו, המסופרים לנו בדרך ארוכה, לפי שחשובים הם בפני המקום. ועוד קודם לכן אנו מוצאים בעשרה דורות שמאדם הראשון עד נח, ומנח עד אברהם, שהתורה מתעכבת רק בנח ובאברהם. ניצוץ אחד יוצא ממפוח ושורף את כל הפשתן. וכדברי הנביא עובדיה, 'והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש'.
אך דבר נפלא ועמוק יותר, מביא ידידי הרב שמעון כהן, ממקימי עולה של תורה בבאר- שבע, בשם רבי אברהם טבע, בעל 'צרור המור' על התורה, מגדולי המקובלים בספרד לפני למעלה מחמש מאות שנה. לדבריו, אם נעמיק, הרי שלמרות שתולדות עשו נאמרו בדרך קצרה, ניתן ללמוד הרבה גם בדרך בה נכתב הקיצור. כחלום דניאל על ארבע מלכויות, המשולים לאריה, דוב, נמר ולחיה נוספת, העולים על במת ההיסטוריה ונעלמים ממנה, ובכללם אנטיוכוס הרביעי שאת הניצחון עליו נחגוג בחנוכה הקרב ובא, כן עלייתם וירידתם של תולדות עשו.
עלייתם כיצד? תחילה פותח הכתוב ב'עשו הוא אדום', אותו עשו הבודד הנמשך אחר הנראות ולא אחר התוכן, אחר אותו 'מן האדום האדום הזה'. אחר כך עולה הוא מדרגה ובאה סדרת האלופים, אלופי עשיו. ושוב עולה מדרגה כשמגיעים מלכי אדום – 'ואלה המלכים'. אך מכאן ואילך חלה ירידה, תחילה נעלמים המלכים ובמקומם שבים האלופים, והפרק חותם בירידת עשו למצבו ההתחלתי, עשו הבודד - 'עשו הוא אדום'. בכך מסתיימת תקופת עליית 'הרייך עשיו הרשע' וירידתו מהבמה, עליית הרייך המבקש להנחית 'פתרון סופי' על ישראל, על ידי הריגת יעקב אחיו, וב"ה, ללא הצלחה.
לעומת עשיו, וכל ארבעת המלכויות, מרגע שדרך כוכב מיעקב, החלה דרך ישראל, דרך ארוכה אך נצחית כראוי לעם הנצח. עם זאת, מסכת הבירורים, מיהו המוץ ומיהו התבן, ממשיכה גם בבית יעקב פנימה; יעקב-אבינו בוחר ביוסף כמנהיגם של ישראל ולשם כך עושה לו כתונת פסים, כפי שאומר הספורנו – כתונת פסים זו הינה לאות שיהיה הוא, יוסף, המנהיג בבית ובשדה. ולא בכדי, שהרי ליוסף היו כל המעלות: חכם ובעל כשרון שלמד את כל תורת אביו בגיל צעיר. יוסף יפה-תואר ומראה, יוסף לא רק חולם כמחשבת אביו, אלא אף פותר חלומות, הוא שולט ביצרו ורואה לנגד עיניו את דיוקן אביו, עד שהמדרש אומר 'אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ' - זהו יוסף. לימים יתברר שיוסף נושא חן אפילו בעיני שר בית-הסוהר, ועל כולנה יוסף הוא בכור רחל, אותה ביקש יעקב לשאת לאשה ברדתו חרנה, ועבורה עבד את לבן, ולא עוד אלא שראובן, בכור לאה, בחטאו איבד את הבכורה. לכן, ביקש יעקב-אבינו להתאים לו את כתונת הפסים, את כתונת העור והאור שעשה אלוקים לאדם הראשון, ושלימים ילבשם מנהיגם של ישראל, אהרן הכהן-הגדול, כשעל ליבו חושן-האפוד בו משובצות שתים-עשרה אבנים יקרות כנגד י"ב שבטי י-ה.
מנגד, האחים חששו שיוסף מבקש להוציאם מכלל ישראל ולכן ביקשו להמיתו ולקרוע את כותנתו- כתונת המלכות, ולהביאה לאביהם שיווכח שטעות בידו, שהרי יוסף איננו, כי טרוף טורף. למרות כל תלאותיו, שהותו בבור מלא עקרבים, מכירתו לישמעאלים ולמדיינים, יוסף נשאר יוסף הצדיק הבוטח בה', אך בשביל משקל שני סלעים מילת, שנתן יעקב ליוסף, יותר משאר בניו, נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים, ובמצרים שם הוברר סופית שמיטתו של יעקב שלימה, וכל בניו ללא יוצא מן הכלל בונים יחדיו את בית ישראל.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל