בזמן שהמערכת הפוליטית סוערת בעקבות הרפורמות במערכת המשפט שהציע השר יריב לוין, הכנסת המשיכה בשבוע החולף להתניע את פעילותה. הקמת הוועדות נמשכה, חבר הכנסת יולי אדלשטיין מונה ליושב ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת דוד ביטן מונה ליושב ראש ועדת הכלכלה, וחבר הכנסת אלי דלל (ליכוד) מונה לראשות הוועדה לזכויות הילד.
גם חלוקת התיקים סביב שולחן הממשלה המשיכה במהלך השבוע. במטרה לפתור את בעיית המאוכזבים בליכוד, השרה גלית דיסטל אטבריאן שודרגה לתפקיד שרת ההסברה, לאחר שקודם לכן כיהנה כשרה ללא תיק במשרד ראש הממשלה. מי שנכנסה למשבצת הריקה של דיסטל היא מאי גולן, שמונתה לשרה ללא תיק במשרד ראש הממשלה. שתי השרות היו חלק מקבוצת המאוכזבים בליכוד, ונתניהו אף דאג לעקוץ את שתיהן כשהכריז על מינוין בישיבת הסיעה של הליכוד ביום שני השבוע.
מי שטרם נמצא לו מקום סביב שולחן הממשלה, והמשיך להיות הקול הבולט במאוכזבי הליכוד, הוא חבר הכנסת דודי אמסלם. כזכור, במהלך המשא ומתן הקואליציוני הוצע לאמסלם לכהן בתפקיד כלכלי בכיר, אך הוא סירב לכך והציב אולטימטום שבו דרש או את תיק המשפטים (שהלך ליריב לוין) או את תפקיד יושב ראש הכנסת (שקיבל אמיר אוחנה).
שורת המאוכזבים בליכוד, חלקם חברי כנסת וחלקם שרים, ממשיכה להדיר שינה מעיניו של ראש הממשלה נתניהו, שחושש כי הקבוצה הזאת תחליט להצביע נגד הקואליציה. למעשה, החשש הזה הפך להיות מוחשי למדי כאשר בצמרת הקואליציה חששו שחברי הכנסת הללו יפתחו בשביתה איטלקית כדי לעכב את העברתו של החוק הנורבגי.
לא סתם סומן החוק הנורבגי כנקודת התלקחות בימים האחרונים, שכן מדובר במהלך החקיקה המרכזי של הקואליציה בשבוע החולף, וחוק שחשוב מאוד לנתניהו להעביר. החוק אינו חדש בספר החוקים הישראלי, אלא שבליכוד ביקשו להרחיב אותו אף יותר מהגרסה של הממשלה הקודמת, שהובילה לכך שלא פחות מ־22 חברי ממשלה, שרים וסגני שרים התפטרו במסגרתו. לפי המודל החדש, ייקבע שמפלגות שיש להן יותר מ־18 חברי כנסת יוכלו להפריש עד שליש סיעה במסגרת החוק, במקום מגבלת החמישה שהייתה בחוק הקודם. במקרה של הקואליציה הנוכחית רק הליכוד ייהנה מהשינוי, ועשרה מחבריו יוכלו לצאת מהכנסת במסגרת החוק.
התיקון החדש מאפשר על הנייר ללא פחות מ־26 חברי ממשלה להתפטר מהכנסת במסגרת החוק הנורבגי, מה שישבור את השיא של הממשלה הקודמת. אלא שנכון לעכשיו, המספר בפועל יהיה קטן בהרבה. מי שתממש לחלוטין את האפשרות היא הליכוד, שלחצה על הרחבת החוק במטרה להכניס גם את המקומות הנמוכים יותר לכנסת. נכון לכתיבת שורות אלה, ארבעה שרים מהמפלגה - מיקי זוהר, חיים כץ, עידית סילמן ועמיחי שיקלי - כבר התפטרו, ובמקומם נכנסו חברי הכנסת דן אילוז, אריאל קלנר, אתי עטיה ועמית הלוי. למעט אילוז, כולם כבר כיהנו כחברי כנסת בעבר.
האוצרות בסוף הרשימה
למרות ההתעקשות של צמרת הליכוד על הרחבת החוק הנורבגי, לא כולם בליכוד סבורים שזה רעיון נכון עבור ראש הממשלה. בשיחות עם 'בשבע' שיתפו כמה חברי ליכוד בכירים את חששותיהם מפני חברי הכנסת החדשים. "בעיניי זאת טעות של נתניהו. כשיש לך חבר כנסת נורבגי אחד למפלגה, או שניים לכל היותר, אתה יכול לשלוט בהם. אתה יכול לוודא שהם לא יצביעו נגד המפלגה או יהיו עצמאיים מדי. אבל כשיש לך עשרה חברי כנסת נורבגיים, אלה שנמצאים בצמרת רשימת הנורבגיים מוגנים כמעט כמו חבר כנסת רגיל, והם למעשה לא תלויים בחסדי השרים", אומר אחד מהם.
מה רע בזה? הרי אחת הטענות העיקריות נגד החוק הנורבגי היא שהוא יוצר מעמד של חברי כנסת שגורלם תלוי בשרי מפלגתם.
"כי מדובר בחברי כנסת שלא הצליחו להיבחר למקומות גבוהים, והם יודעים שהמשך הקריירה הפוליטית שלהם תלוי בכך שהם יעשו מספיק כותרות כדי שהשטח יכיר אותם. בגלל השיטה של הבחירות בליכוד, למעשה כל חברי הכנסת האלו לא יוכלו להתמודד שוב במחוזות, אלא רק על המקומות הארציים, ובשביל להיכנס במקום ריאלי כלשהו הם יצטרכו ממש לבלוט. לכן, במובן מסוים, מדובר בחברי הכנסת הכי בעייתיים מבחינת הקואליציה".
לא רק בקרב חברי הליכוד נשמעות טענות אלה, אלא גם בקרב גורמים מהקואליציה הקודמת. "זה בסוף מה שקרה בימינה. שירלי פינטו יכלה לעשות מה שהיא רוצה, להגיד מה שהיא רוצה ולגרום נזק למפלגה של בנט על ימין ועל שמאל כי היא ידעה שהיא לא תצא החוצה מהכנסת", אומר הגורם.
למה היא ידעה שהיא מוגנת? הרי שקד הייתה יכולה לעשות מה שמתן כהנא עשה ולהוציא אותה.
"בניגוד למתן, שהיה לחלוטין עם בנט לאורך כל הדרך, שקד הבהירה מהרגע הראשון שאין שום סיכוי שהיא תתפטר מהממשלה. במבט לאחור קשה להגיד שהיא טעתה, כי מתן לא הצליח אחר כך לחזור לשולחן הממשלה. גם פינטו ידעה את זה, ולכן הרשתה לעצמה לפעול בהתאם".
טענה נוספת שנשמעת בקרב חברי הליכוד שסבורים כי מדובר במהלך שגוי שמוביל ראש הממשלה היא שלא ידוע מי הם אותם חברי כנסת, ועד כמה הם יכולים להביך את מפלגת השלטון. "באזורים האלה בדרך כלל יש את ה'אוצרות' - חברי כנסת שאף אחד לא שם לב אליהם כשהם התמודדו, אבל פתאום הם נכנסים למשכן. זה לא מאוד חכם להכניס כל כך הרבה נורבגיים", אומר חבר כנסת מצמרת הליכוד.
בעוד בליכוד מתכננים להשתמש במכסה המלאה שמאפשר החוק, בשאר המפלגות המצב שונה בתכלית. בש"ס, שיכולה להוציא עד חמישה מחבריה במסגרת החוק, מסתפקים כעת בשר אחד בלבד שיצא מהכנסת - השר הנוסף במשרד הרווחה, יואב בן צור. במקור, גם השר יעקב מרגי התפטר במסגרת החוק, אלא שלאחר מכן הוא משך את התפטרותו. הטיעון הרשמי הוא שמרגי פרלמנטר מצטיין, ולכן הנהגת ש"ס העדיפה שיישאר בכנסת. הטיעון הרווח במסדרונות הכנסת הוא שמרגי חזר בו מהתפטרותו לאחר חקירה שנפתחה נגד מי שהיה אמור להיכנס במקומו לכנסת, שבמהלכה נתפס חלק מרכושו.
גם בעוצמה יהודית מסתפקים בנורבגי אחד בלבד, אלא ששם התמונה מורכבת מעט יותר. עד כה רק השר עמיחי אליהו יצא במסגרת החוק הנורבגי, ולמעשה הוא היה הראשון לעשות זאת מחברי הממשלה. במקומו נכנס לכנסת חבר הכנסת יצחק קרויזר. למפלגה יש עוד שני שרים, בן גביר ווסרלאוף, כך שעל הנייר עוד שני חברי כנסת יכולים להיכנס. אלא שבפועל וסרלאוף אינו יכול לצאת במסגרת החוק, שכן הוא רשום כמפלגה נפרדת משיקולים של יחידות מימון. בסביבת בן גביר אומרים ל'בשבע' כי גם השר לביטחון לאומי אינו מתכוון להתפטר מהכנסת בשלב זה. תיאורטית, גם חבר הכנסת אלמוג כהן היה יכול להתפטר לו היה מתמנה לתפקיד סגן השר שהובטח למפלגה, אלא שלאחר שנחתמו ההסכמים "גילו" בליכוד כי אין אפשרות למנות יותר משני סגני שרים למשרד, ואילו הם הבטיחו ארבעה סגנים במשרד ראש הממשלה. בעקבות זאת כהן נותר נכון לעכשיו מחוץ לממשלה. בעוצמה יהודית כועסים על כך, ועדיין מנסים למצוא נוסחה שתאפשר לכהן להתמנות לסגן שר.
גם ביהדות התורה מתכננים כרגע לממש רק מקום אחד במסגרת החוק הנורבגי: שר הבינוי והשיכון גולדקנופף כבר התפטר מהכנסת במסגרת החוק, מה שסלל את חזרתו של חבר הכנסת יצחק פינדרוס למשכן. למפלגה ישנם עוד שר נוסף ושני סגני שרים, אך נכון לכתיבת שורות אלה הם אינם מתכוונים להתפטר מהכנסת.
בציונות הדתית המצב מורכב הרבה יותר. ישנה הבטחה מפורשת של יושב ראש המפלגה, שר האוצר סמוטריץ', ששני הבאים בתור ברשימה, צבי סוכות והרב יצחק זאגא, ייכנסו במסגרת החוק, אלא ששאלת המועד נותרה פתוחה. בתחילת השבוע התקיימה פגישה בין סמוטריץ' לסוכות, ובה הודיע שר האוצר כי בכוונתו להתפטר בעצמו מהכנסת על מנת שסוכות ייכנס. אלא שגורמים בכירים במפלגה מסבירים כי המהלך אינו עומד להתרחש בקרוב.
"ברור שסוכות והרב זאגא יהיו חברי כנסת, אבל זה יצטרך לחכות. בגלל שורת הנושאים הקריטיים שיש כרגע על השולחן בכנסת, מעדיפים אצלנו שיהיו חברי כנסת מנוסים, כאלה שכבר מכירים את כל הטריקים וההפתעות האפשריות, ולא חבר כנסת חדשים. אנחנו מדברים פה על התקציב, ובמיוחד על הרפורמות במערכת המשפט", אומרים הגורמים.
לא סומכים אצלכם על חברי הכנסת המיועדים?
"ודאי שסומכים. זה לא העניין. החשש הוא שיהיו חברי כנסת מהקואליציה שינסו לסכל את הרפורמות במשפט. אלה יכולים להיות חברי הכנסת המתוסכלים שם, או חברי הכנסת החדשים בחוק הנורבגי, שלא את כולם אנחנו מכירים. צריך לזכור שיש לנו ארבע אצבעות פור. זה לא כל כך הרבה".
זה לא חשש מוגזם מדי?
"ממש לא. ראינו מה היה בממשלה הקודמת. למעשה אנחנו אלה שעשינו את זה בממשלה הקודמת. ראינו איך אפשר להגיע לחוליות החלשות ולגרום להן להצביע נגד הממשלה. שים לב - שועלי הכנסת, כמו סער ואלקין, התריעו מראש על פרישת סילמן ועוד שלל דברים, אבל מי שהופקדו על ניהול הקואליציה וניהול האירועים היו הטירונים הפוליטיים, ובסוף זה נפל. לכן אנחנו רוצים שחברי הכנסת הכי מנוסים שלנו יהיו בכנסת בזמן הרפורמות במשפט, כי הם אלה שיודעים לזהות הכי טוב תקלות שאולי יגיעו".
אם ככה, מתי צפויים סוכות וזאגא להיכנס?
"אני מהמר שכל המהלך יידחה בכלל למושב הקיץ של הכנסת, אבל אם תהליכי החקיקה ייגמרו מוקדם יותר, אז כבר במושב הזה. בסוף, כנראה שהרפורמות והתקציב יועברו בערך באותו זמן, והדד־ליין להעברה של התקציב הוא סוף מרץ. מיד אחר כך אמורים לצאת לפגרת פסח. אלה בערך לוחות הזמנים".
לאור הנתונים הללו, יוצא שלמרות שעל הנייר ישנם 26 בעלי תפקידים בממשלה שיכולים לצאת במסגרת החוק הנורבגי, בפועל רק כ־15 צפויים לצאת, לפחות בשלב זה. מדובר במספר נמוך משמעותית מהממשלה הקודמת. יחד עם זה, כדאי לציין שרבים מחברי הקואליציה כיום ביקרו בחריפות את הממשלה הקודמת על השימוש הנרחב בחוק הנורבגי.
"מצב לא בריא"
סוגיית החוק הנורבגי נתונה כבר שנים ארוכות במחלוקת ציבורית חוצת צדדים פוליטיים. ישנם טיעונים רבים שנשמעים בעד השימוש בחוק ואף הרחבתו עוד יותר, ומנגד טיעונים רבים נגדו. אחד מהם, שכבר הזכרנו כאן, עוסק בעצמאות חברי הכנסת הנורבגיים. מי שמכיר את הסיטואציה מקרוב הוא חבר הכנסת לשעבר יום טוב כלפון, שמתאר בשיחה עם 'בשבע' כיצד נראים חייו של חבר כנסת נורבגי ועד כמה הם שונים מאלו של חבר כנסת נבחר רגיל. "אני המקרה היחיד בהיסטוריה בישראל שהועף על רקע אידיאולוגי", הוא אומר.
עד כמה חבר כנסת נורבגי חופשי להצביע לפי צו מצפונו?
"פחות מחבר כנסת רגיל, אבל זה לא אומר שחבר כנסת רגיל יכול לעשות מה שהוא רוצה. יש משמעת קואליציונית שמחייבת גם חבר כנסת רגיל, ואפשר להטיל על חבר כנסת שלא מצביע עם המפלגה שלו לא מעט סנקציות: לשלול את חברותו בוועדות, למנוע ממנו להגיש הצעות חוק, ובמקרים ממש קיצוניים אפילו להפריש אותו, כמו שעשו לשיקלי. בעיקרון, הדבר היחיד שאי אפשר לקחת ממנו הוא היותו חבר כנסת", מתאר כלפון. "לעומת זאת, כשמדובר בחבר כנסת נורבגי זו כן אופציה, וזה שיבוש של השיטה שלנו. באופן תיאורטי ומוקצן, אצלנו כיום חבר כנסת נורבגי יכול להיות מפוטר מהכנסת כי הוא לא אמר שלום לשר מהמפלגה שלו במסדרון בבוקר. הכוונה שלי היא שכל הנושא הזה לא מוסדר אצלנו בחוק".
בגרסת המקור הנורבגית המודל פועל אחרת?
"ודאי. אגב, זה לא רק שם. החוק הנורבגי קיים בנורבגיה כבר מהמאה ה־19, ולכן הוא קרוי על שמם, אבל מיישמים אותו בעוד הרבה מאוד מדינות. אצלנו, כהרגלנו בקודש, אימצנו את החוק בצורה שלומיאלית למדי, ויצרנו מצב שלמעשה אין שום סנקציה על השרים שתמנע מהם לסחוט את חברי הכנסת הנורבגיים. לא קבענו נהלים באילו מקרים אפשר להעיף חבר כנסת נורבגי, לא יצרנו סנקציות על שרי הממשלה כדי שאם הם יחליטו להתפטר ולחזור לכנסת הם לא יוכלו להתמנות שוב לשרים באותה ממשלה, לא יצרנו שום מנגנון שיבטיח את עצמאות חברי הכנסת".
החוק הנורבגי הוא בכלל חוק טוב?
"בעיניי, אם מחוקקים אותו כמו שצריך אז כן. יש לו היגיון מאוד חשוב. אם אנחנו רוצים לחזק את הפרדת הרשויות, זה לא הגיוני שחבר ממשלה יהיה גם חבר כנסת שאמור לפקח על עבודת הממשלה. זאת הסיבה שבהרבה מאוד מדינות אתה לא יכול להיות גם חבר ממשלה וגם חבר פרלמנט. זה בדיוק כמו שחבר כנסת לא יכול להיות שופט בבית המשפט העליון. לכן אני בעד שכל חבר ממשלה יתפטר מהכנסת", אומר כלפון. "אבל יש לזה עוד חשיבות מעשית. בפועל לשרים אסור להגיש הצעות חוק ואסור להם להיות חברים בוועדות. למעשה, תפקידם הפרלמנטרי של שרים מסתכם בלהצביע במליאה. בכנסת קטנה כמו שלנו זה לא מצב בריא. כשיש לך מעט שרים בקואליציה רחבה זה עוד יכול לעבוד, אבל כשחצי מהקואליציה מכהנת גם בממשלה זה פשוט עוצר את כל עבודת הכנסת והממשלה".
איך זה משפיע בפועל?
"זה גורם לכך שכל חבר כנסת פשוט בקואליציה יצטרך להיות חבר בחמש או שש ועדות. זה בלתי אפשרי, כי בהרבה מקרים דיוני הוועדות חופפים. חברי הכנסת פשוט רצים מדיון לדיון, נמצאים בפועל דקות ספורות בכל ועדה. הם לא באמת יכולים להקשיב לגורמים, לשאול שאלות ולעבוד כמו שצריך כדי להוביל לחקיקת חוקים מוצלחים, ובסוף הם גם קורסים, כי בן אדם אחד לא יכול להיות נוכח בשני מקומות בו־זמנית. ואתה מכיר את מסדרונות הכנסת, חדרי הוועדות לא תמיד קרובים האחד לשני. זה לא מאפשר לכנסת לעשות את העבודה שלה הן כרשות מחוקקת וכן כרשות מפקחת על הממשלה.
"גם מהצד של השרים זה יוצר בעיה קשה", מוסיף כלפון, "תחשוב מה קרה בממשלה הקודמת. כמעט כל שבוע נאלצנו להעביר יומיים בפיליבסטרים כל הלילה. זה אומר שהשרים שלא התפטרו מהכנסת היו אמורים להיות בדיוני המליאה ההם עד לזריחה, ושעתיים אחר כך לרוץ למשרדים שלהם כדי לעבוד. אתה חושב ששר הביטחון, האוצר, ביטחון הפנים או כל תפקיד אחר יכול באמת לבצע אותו בצורה כזאת?"
אבל יש גם בעיות בחוק הנורבגי חוץ מעצמאותם של חברי הכנסת, וזה הניתוק של השרים מהכנסת ומהסיעות שלהם.
"אתה צודק שזה לא מודל מושלם, אבל את הבעיות הללו אפשר לפתור, לפחות חלקית. אגב, זאת לא בעיה רק של השרים הנורבגיים. גם בני גנץ, שלא היה שר נורבגי, לא בדיוק היה נגיש בכנסת הקודמת. אפשר לחייב את כל השרים להיות פעם בשבוע בכנסת, נניח בזמן השאילתות. ככה חברי הכנסת יוכלו להפנות אליהם שאלות ישירות, הם יהיו מחויבים לענות עליהן ולא לשלוח את סגני השרים שיענו במקומם, וכך גם יתאפשר לחברי הכנסת לקדם הצעות חוק או תוכניות שדורשות סיוע של השרים.
"אפשר למצוא פתרונות, אבל בעיקר צריך לחוקק את החוק הנורבגי כמו שצריך", מסכם כלפון. "אני ניסיתי לעשות את זה בכנסת הקודמת, אבל לצערי הפוזיציה השתלטה על השיח. חברי הכנסת היום, כמו שמחה רוטמן, שמובילים את תיקון החוק הנורבגי, סירבו לשתף פעולה כדי לתקן אותו כמו שצריך בכנסת הקודמת".
***