נוריה בן ארצי, בנו של הרב ניר בן ארצי מהמושב תלמים, פתח לאחרונה מחדש את סיפור החטיפה של אביו, כשהפעם הוא תיאר את הסיפור מנקודת מבטו כילד.
כזכור, הרב בן ארצי "נעלם" בשנת 2005, ועד חודש אוגוסט 2008 לא הופיע בציבור. תלמידיו המשיכו לקבל מסרים בשמו, אך רק באמצעות מנהלי העמותה של המוסדות שהקים הרב בן ארצי. לאחר כשלוש שנים הופיע הרב בן ארצי וסיפר שחסידיו חטפו וכלאו אותו בדירות שונות בטבריה, בתת-תנאים.
לאחר כחמש שנים, בפברואר 2013, הורשעו ארבעת מנהלי העמותה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ועל כל אחד מהם הוטלו חמישה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי לרב בן ארצי בסך 10,000 ש"ח כל אחד. במסגרת תביעה נוספת הושג הסכם פשרה, ולפיו שלושה מהחוטפים ישלמו לתלמידי הרב בן ארצי, אשת העסקים רעיה שטראוס, ואברהם משה מרגלית, פיצוי של 700 אלף ש"ח. לצד הפיצוי התחייבו החוטפים למסור מכתב התנצלות וחרטה על קבלת תרומות מתלמידי הרב בן ארצי על סמך מסרים פיקטיביים שמסרו החוטפים בשם הרב בן ארצי.
בסרט שמסכם את תולדות הפרשה, שהופק על ידי אבישי כפיר ובוים על ידי לוי זיני, נמצאת השתתפותו המוטלת בספק של הרב בן ארצי בשמחת בר המצווה של בנו כסיפור מרכזי. כעת, נוריה בן ארצי שיתף בחוויותיו מאותה השמחה, מנקודת מבטו כנער בר המצווה המדובר.
"אבא שלי לפני שלושים שנה התחיל לקבל קהל", סיפר בן ארצי. "עם השנים הוא התחיל לגדול והתחילו לעבוד אצלו אנשים. אבא שלי אדם תמים וכסף לא מעניין אותו. הוא אדם שכל כולו נתינה וחסד מהבוקר עד הלילה, ואנשים שעבדו אצלו ניצלו את התמימות שלו ואת הטוב שלו ולקחו כספים במרמה מהמשפחה שלנו, ומאנשים שבאו לאבא שלי. הם אמרו שהכל זה בשם הרב".
"עשו לנו בעצם הפרד ומשול במשפחה", ציין. "כדי לשלוט במשפחה, או בכללי באנשים, צריך להתחבר אליהם בעזרת רגשות ולהפריד אותם אחד מהשני. אהבנו אותם כי היינו חיים באותה משפחה, היינו שבתות וחגים ביחד, אוכלים מאותה צלחת. הם היו אנשים מקסימים וטובים, היו להם זקנים וכיפות והחיצוניות שלהם מאוד הטעתה אותנו ועוד הרבה אנשים. האנשים האלה פגעו במשפחה שלי במשך 15 שנה. שלטו בנו, שלטו בהורים, שלטו באנשים שעבדו אצל אבא שלי מסביב. עשו מה שבא להם והכל בשביל שני דברים - כח וכסף. הכסף הפך אותם לאכזריים. אני גדלתי בלי אבא וביום הולדת שלי החלטתי לפתוח את הפצע שלי".
"תשאלו אותי איך חוטפים את אבא? אצלנו במשפחה זה היה הרגל, היינו רגילים לכך שאבא לא נמצא בבית", סיפר. "מגיל קטן אסור להפריע לאבא. אני גר במושב ליד הבית של ההורים שלי, ואם אני רוצה ללכת ללשכה לראות את אבא שלי הייתי חוטף בעיטה וצעקה 'תעוף מפה, אתה מפריע לאבא'. הרחיקו אותנו מאבא. אנחנו רגילים שאבא חודשיים בארה"ב, חודש במקסיקו, בלונדון, יש לו משרדים בטבריה, בתל אביב, כל הזמן הוא נוסע, הוא לא נמצא בבית וחוזר פעם בכמה חודשים כי זאת העבודה שלו. אנחנו האמנו שאבא נמצא בשליחות על עם ישראל אבל בעצם זה לא היה נכון. הם עשו פה הפרד ומשול. הרגילו אותנו למציאות שאבא לא נמצא בבית. מגיל קטן לא היה לי אבא".
"ואז הגיעה התקופה של הבר מצווה שלי", הוסיף. "סביב גיל 12 התקשר אליי אחד מהם ואמר לי 'נוריה, אתה פושע, אתה ילד רע, המידות שלך לא טובות ובגלל שאתה לא עושה מצוות ואתה עושה עבירות אבא שלך לא חוזר הביתה'. בגיל 12 חטפתי פצצה לחיים שלי. השתנו לי החיים מאותו רגע. מילד שמנסה להיות נורמלי, מכניסים לך את האצבע המאשימה שאבא שלך לא חוזר הביתה. מה כבר יכול לעשות ילד בן 12? כלום ושום דבר. חייתי בבושה. הורדתי את הראש למטה והתביישתי מכל אדם".
"היה לי מאוד קשה עם זה ולא ידעתי עם אבא בא או לא בא לבר מצווה", ציין. "בסוף אבא הגיע לבר מצווה לשעה. הוא הגיע מאוד חיוור, מאוד חלש, הוא היה בתת משקל, אבל אנחנו היינו בטוחים שהוא בתיקון על עם ישראל".
"הוא היה 15 שנים בשליטה שלהם, אבל 3 שנים כלוא בדירה בטבריה עם תת תנאים, בלי מזגן, בלי מיטה, עם לחם ומרגרינה ובלי המשפחה שלו", סיפר בקול חנוק. "הם אמרו לו שאמא שלי התחתנה עם מישהו אחר, הם אמרו לאמא שלי שאבא שלי נשוי עם מישהי אחרת. הם אמרו לנו שאבא בסיגופים ושליחות והם אמרו לאבא שהילדים שלו שונאים אותו".
בן ארצי הוסיף וסיפר: "3 שנים הוא היה שם, ויום אחד אחת השכנות שאלה אותו למה אתה בוכה, אין לך משפחה? הוא ביקש ממנה להתקשר לדוד שלי חי. הוא בא לשם, הביא לו לאכול והתחיל להבין שמשהו אינו כשורה. לאט לאט הלחיצו את האנשים שחטפו את אבא שלי. הם הבינו שאין להם ברירה, הם שחררו אותו, כמובן אחרי שאיימו עליו שאם ידבר יפגעו בו ובמשפחה".
גם אחרי שחזר הרב בן ארצי לביתו, לקח לו זמן לספר את שאירע. "אבא שלי הגיע לתלמים אחרי 15 שנה שהוא נמצא בחו"ל או בטבריה, כל פעם במקום אחר", סיפר. "הוא הגיע הביתה ובמשך שנה הוא לא דיבר מילה, כי הוא פחד מהאנשים האלה. אחרי שנה, בפורים, אבא שלי פוצץ את הפרשה וסיפר שהאנשים שעבדו אצלו חטפו אותו והתעללו בו".
"עזבתי את הדת, ההורים שלי לא שפטו אותי"
האשמה שסחב נוריה בן ארצי והטלטלה הקשה בחייו, גרמו לו גם להוריד את הכיפה. "סביב גיל עשרים עזבתי את הדת", ציין. "לא הסתרתי את זה מאף אחד. הייתי קיצוני לצד השני. הרגשתי שכל מה שאני עושה נגד הקב"ה זה משמח אותי, כי עברתי קשיים בחיים, הייתי פצוע. ההורים שלי הבינו את הכאב שלי, לא שפטו אותי, אהבו אותי. אבא שלי אמר לי 'נוריה, אני אשמח לראות אותך בבית הכנסת', אבל הוא לא העניש אותי אם לא באתי לבית הכנסת".
לדבריו, הגישה המכילה גרמה לו דווקא להחזיר את הכיפה, כשבדרך הוא הבין שהוא צריך לסלוח לאנשים שהרעו לו ובכך לסלוח גם לעצמו. "כמה זה חשוב הגישה הטובה והנעימה", אמר. "אבא שלי תמיד אמר לי אין דבר כזה דתי וחילוני, יש דרך ארץ. במשך שבע שנים לא הייתי דתי וחיפשתי את האושר שלי. לא מצאתי את האושר שלי. היה לי נחמד אבל זה לא האושר האמיתי. מתי מצאתי את האושר? כשהחלטתי להתחיל לשחרר את העבר שלי, למחול ולסלוח לאנשים שפגעו בי. לאט לאט זה חלחל לי בראש ולקח לי זמן, ובסוף מחלתי וסלחתי לאנשים האלה. כשזה קרה התחלתי להתקרב לקב"ה, לאט לאט, להתחיל לשמור שבת לאט, להיות קצת פחות עם הטלפון. לאט לאט בניתי את השמחה והטוב, והיום אני דתי בצורה מאוזנת".
לסיום אמר: "המסר הוא שצריך למחול ולסלוח לעבר שלנו. זה קשה אבל אפשרי. ההורים שלי דתיים מאוד, אבל הם עטפו אותי, הם כיבדו אותי ואני כיבדתי אותם ובזכות זה חזרתי בתשובה".