התקדמותה של חקיקת הרפורמה המשפטית זכתה לביקורת בין־לאומית בשבועות האחרונים, כולל קריאות מפורשות לשינוי החקיקה - מה שעלול להיתפס כניסיון של מדינות אחרות להיכנס לעומק הפוליטיקה הישראלית ולהשפיע עליה מבחוץ.
לא צריך להיות מופתעים. ממשלות זרות תמכו ותומכות בצדדים פוליטיים מסוימים, במקרה הטוב מבלי לדעת למה בדיוק משמש הכסף שהן תורמות לארגונים אזרחיים, ובמקרה הרע תוך עצימת עיניים מהניסיון הברור להתערב בנעשה מבחינה פוליטית במדינה אחרת.
במקרה של הרפורמה מובילה את ה"דאגה", כפי שהיא מכונה בלשון מכובסת, ארצות הברית. ארבעה חודשים לא מצא נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן סיבה לשוחח עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, קל וחומר להזמין אותו לביקור ראשון בוושינגטון מאז נבחר שוב לראשות הממשלה ונכנס לתפקידו. השבוע בחר ביידן ליזום שיחה כזו, כשהממשל האמריקני מתדרך שהעילה לקיומה הייתה ה"דאגה מהרפורמה המשפטית".
ג'ון קירבי, דובר המועצה לביטחון לאומי בבית הלבן, אומנם ציין את חשיבות המפגש עם הפלשתינים בשארם א־שייח' ביום ראשון, אך לא חסך את דעת הממשל על הרפורמה. "הנשיא הפציר בראש הממשלה להמשיך ולחפש אפשרויות לפשרה ולפתור את המצב בדרך שתשמר את מערך האיזונים והבלמים וגם בהלימה להסכמה הרחבה בקרב הציבור הישראלי", אמר בתדרוך לכתבים. ייתכן, כפי שנפרט בהמשך, שיש כאן ניסיון לקשור בין שני הנושאים שעל הפרק.
קירבי ציין שהאמריקנים אף מוכנים לסייע במאמצי השיח הפנים־פוליטי הישראלי. "נעשה כל מה שנוכל כדי לסייע, הנשיא ביידן מחויב לעשות זאת, אך את הפרטים הקטנים יקבעו מנהיגי ישראל".
לפני שבועות אחדים התייחס ביידן לרפורמה במערכת המשפט וטען כי עצמאות מערכת המשפט היא מרכיב חשוב בדמוקרטיה הישראלית וגם בזו האמריקנית. לדעתו, "כל שינוי מהותי צריך להתבסס על הסכמה רחבה". בשבוע שעבר התבטא בנושא מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן וטען כי "הרפורמה המשפטית בישראל צריכה להיות מושתתת על קונצנזוס".
התמונה העולה היא שהממשל מתגייס ומשקיע כוחות לא מבוטלים, לפחות באופן הצהרתי, בריכוך רפורמה משפטית במדינה אחרת, ידידה טובה, תוך התערבות שהאמריקנים עצמם לא היו מוכנים לקבל כמותה לעולם.
בפרלמנט האירופי התקיים דיון חריג יחסית לגבי הרפורמה המשפטית. כמה מחברי הפרלמנט, שמעולם לא נחשבו אוהבי ישראל, דיברו בחריפות נגד המהלך הישראלי, ואחד מהם אף טען כי האיחוד צריך להבהיר לישראל שאישור הרפורמה ישפיע באופן שלילי על היחסים בין הצדדים.
אחד ממובילי הדיון היה שר החוץ האירופי ג'וזף בורל, אדם שידוע בעמדותיו הפרו־פלשתיניות וביחס שלילי עקבי לישראל הכולל ביקורת בנושאים שונים. הוא פתח בתמיהה מדוע נזף בו שר החוץ הישראלי, שלדבריו טען באוזניו שמדובר בהתערבות בענייניה הפנימיים של ישראל.
בורל, שיודע דבר או שניים על התערבות בענייניהן של מדינות אחרות, היתמם. "ניסיתי להסביר לשר החוץ הישראלי בצורה ידידותית שהגיוני שחברי הפרלמנט יהיו מודאגים מהמצב בישראל ויקבעו דיון על המהלכים שמקודמים בה. ישראל שותפה לנו, והבסיס לשותפות הוא דמוקרטיה ושלטון החוק, ואנחנו מצפים שכל זה יימשך. גם הממשלה וגם האופוזיציה משתמשות בשפה קשה, ונראה כי פשרה תהיה קשה להשגה".
ראש הממשלה שמע ביקורת על הרפורמה גם במהלך מפגשיו האחרונים בפריז עם הנשיא הצרפתי עמנואל מקרון ובגרמניה עם הקנצלר אולף שולץ. הביקורת הייתה פומבית ולא מוסתרת, וייתכן מאוד שתישמע גם בביקור שעורך נתניהו בסוף השבוע בבריטניה, שבמהלכו ייפגש עם ראש הממשלה רישי סונאק.
גרמניה תושיע את היהודים
העולם אכן מביע דאגה, אבל האם היא נובעת רק מתמונות המחאות, מעוצמת הוויכוח הפוליטי כפי שהוא משתקף בתקשורת הזרה ומדיווחי הדיפלומטים היושבים בתל אביב ובירושלים? לא בטוח בכלל, הגם שלתקשורת הישראלית, שנקטה צד כמעט באופן מוחלט, יש בוודאי חלק בעניין.
אחרי שספגו ביקורת, הפוליטיקאים שמתנגדים לרפורמה מתראיינים פחות לערוצים זרים, כדי שלא יואשמו בהוצאת שם רע לישראל. לשם כך הם שולחים דמויות מוכרות מהשמאל הישראלי, כולל ראשי ממשלה לשעבר, שיעשו את העבודה ויציירו לעולם תמונת מצב אפוקליפטית.
כך התארחו לאחרונה אהוד ברק וציפי לבני ברשת CNN. באולפן הביע ברק זעזוע כבד מהרפורמה, וכינה אותה "התקפה על נשמתה וטבעה של הדמוקרטיה שלנו, עצמאותו של מערכת המשפט וערכי מגילת העצמאות". הוא הדגיש שהמצב בישראל מעורר צורך במרי אזרחי וציין כי נקיטת מרי כזה "אינה רק זכות אזרחית אלא חובה של ממש".
לבני טענה כי "העולם צריך להבין שלא מדובר ברפורמה שבאה להיטיב, אלא בשינוי מהותה הבסיסית של מדינת ישראל". על הכאוס שיוצרות המחאות אמרה: "זה סימן לאופטימיות. הדבר מעיד על הולדתה של ישראל מחדש כמדינה שנאבקת על הדמוקרטיה".
האמירות הללו של ברק, לבני ואחרים מצטרפות לניסיונות להשחיר את שמה של ישראל בעולם גם מצד גורמים אחרים. בשבוע שעבר, מאות סופרים, אומנים ואנשי אקדמיה ישראלים קראו לגרמניה ולבריטניה לבטל את ביקוריו של ראש הממשלה בהן. הם הפנו קריאה לתקשורת בשתי המדינות שתפעיל לחץ על המנהיגים שלהן שלא "לאפשר לגיטימציה בין־לאומית לנתניהו" בזמן חקיקת הרפורמה.
בין החותמים על המכתב הסופרים דויד גרוסמן ודורית רביניאן והבמאי עמוס גיתאי, שכתבו: "לנוכח מנהיגותו המסוכנת וההרסנית של בנימין נתניהו, ולאור התנגדותם של אזרחים ישראלים רבים למהלכי החקיקה ולפירוק מוסדות המדינה כפי שהוא מוביל, אנו מבקשים משלטונות גרמניה ובריטניה להודיע לנאשם נתניהו שביקוריו הפוליטיים אינם רצויים. מדינת ישראל נמצאת כעת במשבר החריף והחמור ביותר בתולדותיה, בתהליך מואץ ומסוכן של הפיכתה מדמוקרטיה משגשגת לדיקטטורה תיאוקרטית".
חבר הכנסת דני דנון, שגריר ישראל באו"ם לשעבר ויושב ראש הליכוד העולמי, מודאג מאוד מהפגיעה בשמה של מדינת ישראל למטרות פוליטיות ולסיכול מהלכים שמקודמים באופן דמוקרטי. "בהחלט יש זרמים שונים בישראל שמנסים לערב את הקהילה הבין־לאומית בוויכוח הפנימי שלנו", הוא אומר, "והם מצליחים באופן חלקי לייצר דאגה בעולם כשהם מגזימים מאוד בתיאור המצב. ראינו בראיונות לתקשורת הזרה את אהוד ברק וציפי לבני מלבים את האש ומנסים לייצר אווירה של 'סוף העולם', וזה עובד: בפגישות מדיניות שומעים מבני השיח שלנו דאגה מהמצב. אני התראיינתי אחריהם ברשת CNN והבהרתי שהתיאורים שלהם רחוקים מאוד מהמציאות.
"חשוב לציין שבעולם לא מבינים לעומק את הפרטים של הרפורמה ומה היא כוללת, אבל ממהרים להביע דאגה מכיוון שהם רואים את ההפגנות ואת גודל המחלוקת".
הנשיא האמריקני ג'ו ביידן התקשר במיוחד לנתניהו השבוע כדי לדבר איתו על הרפורמה. האמריקנים מתבטאים בשבועות האחרונים שוב ושוב נגד המהלך.
"אני חושב שקצת מגזימים, כי בשיחה כזו מעלים נושאים מדיניים, סוגיות ביטחוניות, וגם מדברים על מה שהם רואים בתקשורת ומביעים דאגה מהמצב. בפועל אני לא רואה שיש משבר, איומים או לחצים בנושא הזה. בסוף הרי מדובר בתהליך דמוקרטי ובחקיקה של הכנסת.
"הממשל האמריקני - ואני מדגיש שמדובר בממשל ולא בנשיא עצמו - הוא מאוד ליברלי, בכל המובנים. ברגע שהם מזהים אבק של פגיעה ברעיונות ליברליים, אף שברור להם שבמהות אין כאן אירוע יוצא דופן - הם נעמדים על הרגליים האחוריות. בממשל הדמוקרטי הנוכחי הקולות הפרוגרסיביים התחזקו, הם קולניים ונשמעים הרבה יותר מאשר דעת הרוב שם. מבחינתם הם קיבלו כאן הזדמנות לבקר אותנו. נכון לומר שהכול נובע מאווירה שמלבים אותה כאן בישראל ושנותנת תחמושת לליברלים שממילא תקפו אותנו לפני כן – להמשיך במתקפות שלהם", קובע דנון.
מה היית עושה אחרת? ציבורית נראה כאילו הרפורמה קודמה במהירות וכמעט ללא הסברה.
"ברור לכולם שמבחינה הסברתית הרפורמה לא שווקה נכון, לא בישראל ולא מחוצה לה. אנחנו חייבים לפעול בנושא הזה ביתר שאת ולהסביר לידידינו בעולם את כל הפרטים. בשבוע שעבר נסעתי לבחריין בראש משלחת הכנסת לכנס הפרלמנטרים, והיו לנו שם פגישות מדיניות עם נציגים מכל העולם. במהלך הפגישות פשוט הסברנו את הסוגייה לעומק – על מה מדובר, מה המשמעות האמיתית של הרפורמה, מה השינוי הנדרש. כשאתה פועל בצורה הזו אתה מפרק את החשש, ואם לא עושים זאת - זה עלול להוביל לחששות שהדמוקרטיה בישראל עומדת בפני פגיעה. במדינות שמבחינתן ישראל היא סמל הדמוקרטיה במזרח התיכון, ההצגה המוגזמת של המהלכים האלה גורמת לשחיקה של מעמדנו.
"אנחנו צריכים לצאת לתהליך הסברה חזק כלפי חוץ. אני נפגש עם שגרירים ומשוחח עם בכירים מחוץ לישראל, ולדעתי ראש הממשלה בעצמו חייב להידרש לסוגייה הזו ברמה ההסברתית. עליו להתראיין יותר לרשתות הזרות, להעביר את המסרים ולהסביר את העמדה. בעולם צריכים להבין שאומנם נעשים שינויים, אבל אין פירושם שמעתה ימונו שופטים קטגורית על ידי הממשלה באופן חד־צדדי".
מנוף ושמו רפורמה
השגריר לשעבר יורם אטינגר, ששימש קונסול וציר בשגרירות ישראל בארצות הברית, רואה בהתערבות האמריקנית המוגברת חלק ממכלול שבו הסוגייה משמשת להגברת הלחץ על ישראל ליישר קו עם הממשל בסוגיות אחרות.
"ביחסים דיפלומטיים מקובל ולגיטימי מאוד להפעיל לחצים כאשר יש מנוף ללחצים. מזכיר המדינה האמריקני העביר לנשיא את המסר שכל מחלוקת הרפורמה טומנת בחובה הזדמנות להגדיל את הלחץ על ראש הממשלה נתניהו בשני נושאים עיקריים שבהם יש מחלוקת בינו ובין ג'ו ביידן ואנתוני בלינקן: הנושא הפלשתיני והסוגייה האיראנית. לשם כך הם ממנפים כל אמצעי שיש ברשותם, ועכשיו הם מנצלים לשם כך את נושא הרפורמה", טוען אטינגר.
לפי כמות הביקורת וההתבטאויות מהצד האמריקני נדמה שהנושא מעסיק אותם מאוד.
"מי שסבור שהבית הלבן מתעסק בנושאי הרפורמה, מי שסבור שהנשיא, מזכיר המדינה, היועץ לביטחון לאומי או מישהו מעוזריהם בכלל טרח לקרוא את סעיפי הרפורמה והנימוקים של המתנגדים והתומכים - טועה טעות קשה מאוד. אין להם שום עניין ברפורמה המשפטית, במיוחד מאחר שהרפורמה מכוונת למעשה לאימוץ השיטה האמריקנית לבחירת שופטים, באמצעות נבחרי העם".
אז לדעתך מדובר בעצם בניצול הזדמנות לשם ניסיון "ליישר" את ישראל עם הרצונות והשאיפות של ארצות הברית לאזור?
"המחלוקת הזו מספקת לממשל הזדמנות להפעיל לחץ על ישראל, והתקווה שלהם היא שהלחץ הזה אולי יטה את הכף לכיוונם בנושא הפלשתיני, שבו הם מצפים ולוחצים לוויתורים נוספים של מדינת ישראל לרשות הפלשתינית ולהימנעות מבנייה ביהודה ושומרון ומהכרה ביישובים חדשים – כדי לאפשר הקמת מדינה פלשתינית. האמריקנים מנסים לשנות את המדיניות הישראלית באופן דרמטי – בעיקר בנושא הפלשתיני – ולשם כך הם משתמשים בכל הדרכים העומדות לרשותם".
אבל הממשלה כבר הודיעה על כמה חודשי הימנעות מאישורי בנייה ביהודה ושומרון.
"נכון, ולכן האמריקנים מרגישים שהלחץ שלהם בנושא הרפורמה משיג את המטרה האמיתית שהם חותרים אליה, והם ממשיכים בו בכל הכוח. לכן חשוב שממשלת ישראל תפעל לפי תקדימי העבר. ראשית, עם כל הכבוד לבית הלבן ולמחלקת המדינה, הרקורד שלהם באופן כללי במזרח התיכון הוא של כישלון סדרתי בכל הזירות. לכן זו שגיאה לעמוד דום כאשר מזכיר המדינה דורש, תובע ומציב לנו תוכניות ויעדים. לדעתי, כל מי שמצוי בנושאים האלה חייב להגיב בספקנות גדולה מאוד כאשר מובעות כל מיני ציפיות ממחלקת המדינה באשר לדרך שבה צריכה ישראל להתנהל. מניסיון העבר, כל מה שממליצה מחלקת המדינה - ההפך הוא הנכון.
"פרט לספקנות העמוקה כלפי ההמלצות והתביעות של מחלקת המדינה, חשוב גם להסתמך על התנהלותם של מנהיגי עבר בישראל. בן גוריון, אשכול, גולדה מאיר, בגין ושמיר עמדו תחת לחצים הרבה יותר כבדים מצד האמריקנים, כשהמצב הדמוגרפי, הכלכלי והצבאי היה פחוּת מאוד ביחס למצב היום, וברוב המקרים הם הדפו את הלחץ והביאו למתיחות עם ארצות הברית. הם אומנם פגעו בפופולריות שלהם בוושינגטון בטווח הקצר, אבל הביאו להערכה אסטרטגית ארוכת טווח כלפי ישראל. אני מקווה שגם היום ממשלת ישראל תשכיל לפעול כמו ראשי הממשלה ההם, שהיו משני מציאות בכל הקשור למעמדה האסטרטגי של ישראל, שלא יירתעו מלחצים ושיבינו שבמזרח התיכון, כאשר אתה מוותר למישהו אתה מקרין חולשה, והיא רק מגבירה את התיאבון כלפיך".
במערכת המדינית מודעים לכך שהסברת הרפורמה בעייתית מאוד. מצד אחד הדיפלומטים הם שליחים של מדינת ישראל ואף קיבלו לידיהם שורה של מסרי הרגעה שהתבקשו להעביר במדינותיהם, ומצד שני בקרב חלק מהם יש ספקות גדולים לגבי המהלך, דבר שלא מסייע להסביר אותו. הקרב הזה ברמה הבין־לאומית נראה די אבוד. יש כמובן עוד מה לעשות, אפשר לפעול בקרב התקשורת הבין־לאומית ובקרב מנהיגים ובכירים במדינות שונות, אבל התמונות והדיווחים מכאן ונבואות הזעם של ראשי האופוזיציה שמהדהדות היטב בכלי התקשורת הזרים מייצרים בסופו של דבר תמונת מצב שגורמת להפעלת לחץ ברמה המדינית למיתון הרפורמה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו מודע היטב למצב הזה. כמי שבמשך שנים נחשב לדמות שמיטיבה לנווט בשדה המדיני - הסברת הרפורמה נדמית כנקודת כשל מבחינתו, ולפי שעה גם אין מאמצים גדולים מצידו לשנות זאת. הוא נמצא במגננה ואינו יוצא למתקפת הסברה. הדבר גם יכול להעיד על אי־שביעות הרצון של נתניהו מהרפורמה ומדרך קידומה.
כך או כך, במצב הנתון יתקשה מאוד ראש הממשלה להסביר כל מהלך אחר מלבד עצירת החקיקה אחרי הצעדים שכבר קודמו, ופתיחה בהידברות נרחבת. נתניהו זקוק לתמונה של עצירת המחאות, אך נראה שדווקא מובילי המחאה מעוניינים להגביר אותה, כשהרפורמה המשפטית משמשת תירוץ וכסות למהלך האמיתי: הפלת ממשלת הימין.
***