המדריך המלא לפסח לספרדים

פתיחה להלכות פסח

נאמר בתורה: (שמות יב' יט') "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל מחמצת ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ", ולהלן נאמר (י"ג, ז') "מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך", ועוד נאמר (שמות י"ב, ט"ו) "תשביתו שאור מבתיכם".

וא"כ נמצינו למדים שחוץ מאיסור אכילת חמץ יש איסור גם שלא ימצא ולא יראה ברשותו של האדם חמץ וכן מ"ע להשבית את החמץ, וע"כ יש להזהר בזה מאוד ולהתאמץ בכל עוז לפני הפסח לנקות נקיון יסודי את כל הבית וכן כל מה שברשותו עלית הגג חצר, מחסן, רכב וכו' שלא ישאר חשש חמץ וכן נוהגים לכבס ילקוטי הילדים ולבדוק שלא השאירו שם חמץ וכן בכיסי הבגדים והמעילים. וידועים דברי האריז"ל: 'שכל הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה', וע"כ כאמור יתאמץ וישתדל כל אחד ביחד עם בני ביתו בענין זה ולא יצא תקלה ח"ו, וכידוע שבזמנים של מצווה כגון ערש"ק וערב יו"ט יצר הרע זהו השטן נכנס לבתים מישראל ומנסה בכל כוחו להביא את האדם לכעס ולמריבה ובפרט עם בני ביתו וע"כ צריך ליתן את הדעת שכל ההכנות כולם יעשו בשמחה נחת ורוגע ולסייע ולעזור לנוות ביתו זו אשתו בכל ההכנות הנצרכות לחג קדוש זה ועי"ז יבער היצר הרע מליבו וישא ברכה מעם ה'.

קודם הבדיקה: אסור לאכול פת או עוגה יותר משיעור של כביצה (דהיינו 54 גרם) מחצי שעה קודם לזמן הבדיקה אך לאכול פחות משיעור זה וכן פירות וירקות אפי' יותר משיעור זה מותר וכן לשתות מים תה או קפה מותר.

התחיל בהיתר: אם אכל בהיתר דהיינו קודם החצי שעה הסמוכה וכן אם התחיל מלאכה קודם זמן זה מעיקר הדין אינו חייב להפסיק, אך אם רצה להפסיק תבוע"ב.

לימוד תורה: אסור להתחיל ללמוד מזמן שצריך להתחיל בבדיקה. ואם התחיל לפני זמן זה - אם הוא לומד לבדו א"צ להפסיק, אבל בשיעור הנמסר לרבים יכולים ללמוד אפי' שעה או שעתים קודם זמן הבדיקה כיוון שמזכירים זה את זה וא"כ אין חשש שישכחו לבדוק. וכ"ז דווקא בשיעור של הלכה או דף יומי [ומ"מ טוב שהרב יזכיר להם בסוף השיעור לבדוק] אך שיעור של פלפול אסור שמא ימשכו אחר הפלפול, ואם ברור להם שאין חשש ביטול תורה ויחזרו לאחר הבדיקה עדיף להקדים הבדיקה קודם לשיעור.

תפילת ערבית: הגיע זמן הבדיקה ולא התפלל עדין ערבית יקדים להתפלל ואח"כ יבדוק ואם יש שם אדם שיכול לבקש מימנו שיזכיר לו לבדוק עדיף טפי.

מנהגים בבדיקה: נוהגים עם ישראל קדושים להכין קודם לבדיקה עשר חתיכות פת עטופים בניילון (וזה עדיף מנייר כסף כיוון שבביעור הוא מתכלה מהר) סגור היטב ומניחם אותם בפינות הבית אך נכון להקפיד א. שבני הבית יניחו ולא הבודק. ב. שירשמו לעצמם איפה הניחו שלא יהיה תקלה אם בעה"ב לא ימצא. ולוקח עימו הבודק צלחת ובתוכה חתיכת לחם וסכין שיסייע בעדו לחטט בפינות הבית וכן מלח מעט וגם נוהגים ליטול ידים קודם הבדיקה והוא משום נקיות.

אופן הבדיקה: הבדיקה עצמה צריכה להיעשות באופן שבודק בכל פינה ופינה בבית ובעליית הגג, בחצר ובמרפסת, מחסן ובית הכסא, ארונות, מקררים, תחת המיטות והארונות. אך בספרים עצמם א"צ בדיקה. ואל יקוץ במצווה זו אלא יתאמץ בה ביותר ולפום צערא אגרא, (ומסופר על חכם בן ציון אבא שאול זצוק"ל שבעת חוליו הייתה ידו האחת משותקת ובכ"ז נשען על ידו השניה והנר בידה ובדק במאמץ עילאי במשך זמן מרובה).

וכן הבדיקה תעשה לאור נר שעווה ולא אבוקה. עבר ובדק לאור אבוקה צריך לחזור ולבדוק בנר שעווה רגיל אך לא יברך שנית, ואין צריך לכבות את האורות בבית בעת הבדיקה אלא ישאיר האור דלוק והנר יסייע לו יותר במקומות הנסתרים כגון מתחת לארונות וכדו'.

אם רוצה לבדוק את ביתו בנר חשמלי או פנס כדי שיוכל לראות יותר טוב בחורים ובסדקים יכול לבדוק באופן זה ולברך עליו ואין זה דומה לאבוקה שאין לבדוק עימה.

קודם הבדיקה מברך "ברוך אתה ה' אמ"ה אקב"ו על ביעור חמץ". (וכידוע דמברכים על ביעור ולא על בדיקה כיוון שהבדיקה הכשר מצווה היא לביעור).

אין לדבר בין הברכה לבדיקה. ואם הפסיק בדיבור בענין הבדיקה אינו חוזר ומברך, אך אם דיבר שלא מענין הבדיקה צריך לחזור ולברך. וכשהתחיל בבדיקה רשאי לדבר רק מענין הבדיקה אך לא לדבר בעניינים אחרים כלל, ומ"מ אם עבר ודיבר שלא מענין הבדיקה אינו חוזר ומברך כיוון דיש כאן סב"ל. ומותר לענות אמן ויהא שמיה רבא בבדיקה עצמה, וכן אם שמע קול רעמים מברך, וכן אם נצרך לנקביו והתפנה יכול לרחוץ ידיו ולברך אשר יצר וממשיך בבדיקה.

ברכת שהחיינו: להלכה אין מברכים שהחיינו על בדיקת חמץ, אלא שחיישינן לדעות הפוסקים שנקטו כן לברך (הראב"ד והפר"ח) ולכן ממנהג חסידות לפני הבדיקה יניח פרי חדש לפניו ויברך על ביעור חמץ, ויתחיל בבדיקה ולאחר מעט זמן יפסיק ויברך שהחיינו על ראיית הפרי וימשיך בבדיקה וכשיסיים הבדיקה יברך על הפרי העץ -אדמה ויאכל. (ויש מפוסקי זמנינו שנתנו עצה אחרת בזה יעוין בכה"ח סי' תל

"ב ועוד).

ברכה על שאר מקומות: כיון שצריך לבדוק גם את שאר המקומות השייכים לו, כשמברך על הבדיקה בביתו יכווין לפטור גם את שאר המקומות הצריכים בדיקה, כגון; חצר, רכב, משרד, חנות וכו'. אלא שאם מקומות אלו רחוקים מביתו, אז כשמברך בביתו יכוון לפטור אך ורק את הבדיקה בביתו, ובאופן זה יוכל לבדוק בשאר המקומות בברכה.

שליחות בבדיקה: אם רוצה בע"ב שבני ביתו ישתתפו עימו בבדיקה, יברך ושומעים ברכתו ומוציאם ידי חובה וכל אחד הולך למקום אחר בבית ובודק.

אך אם לא שמעו ברכת בע"ב אין ראוי שיבדקו, כיוון שנמצאים שעושים המצווה בלא ברכה. אך אם אין בע"ב בודק וממנה שליח, יברך השליח שעושה את המצווה (ולענין ביטול חמץ כשהשליח בודק ראה לקמן).

מקום המיוחד לחמץ: אם יש חדר שהקצה אותו למוצרי חמץ ומוכרו לגוי אינו צריך בדיקה כלל.

ביטול החמץ: אחר הבדיקה יבטל את החמץ ויפקירנו ע"י שיאמר כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטיל ולהווי כעפרא דארעא, וצריך לומר בשפה המובנת לו ונוהגים לחזור ולומר כן ג' פעמים וטוב שבאחד מהם יוסיף ויאמר ליבטיל ולהווי הפקר כעפרא דארעא.

וכשבעל הבית מצווה לשליח לבדוק לכתחילה נכון שבעל הבית יאמר את הנוסח הביטול ובדיעבד אם ביטל השליח בנוסח כל חמירא דאיכא ברשות פלוני ליבטיל וכו' ביטולו מועיל. ואם בעל הבית נמצא במקום אחר יכול לבטל מהמקום בו הוא נמצא ואם אין ידוע אם ביטל יכולה אישתו ע"י שתאמר הנוסח 'כל חמירא דאיכא ברשות בעלי ליבטיל' וכו' והעיקר שתאמר בשפה המובנת לה.

בבוקר ליפני זמן ביעור חמץ צריך לצחצח השיניים היטב וכן מי שיש לו שיניים תותבות צריך לנקותם היטב אך אין צריך להגעילם והרוצה להחמיר יערה עליהם מים רותחים מכ"ר ודיו.

ביעור חמץ: מצווה עשה מדרבנן לבער החמץ ערב הפסח ויכול לבערו בכמה אופנים כגון לשורפו או לפוררו ברוח ולזורקו לים וכן יכול לפוסלו מאכילה ע"י שישפוך עליו נפט הרבה והמנהג כיום לשורפו.

וצריך לקחת עימו את כל החמץ שרוצה לשורפו כולל עשרה פתיתי חמץ שמצא בבדיקה וכן נוהגים לשרוף בשעת ביעור חמץ גם הלולב, ערבה וכן פתילות של חנוכה ואם יש לו חמץ כגון כיכר וכדו' רצוי שיפרסנו לפרוסות קטנות כדי שהאש תתפס בהם היטב ולאחר שנשרף קצת מן החמץ ולפחות כזית מן החמץ יאמר נוסח הביטול ויוסיף כשאומר "דחזיתיה ודלא חזיתיה" בלשון הקודש "שראיתיו ושלא ראיתיו" וכן יאמר בפעם האחרונה לשון "הפקר כעפרא דארעא".

מצווה זו שייכת גם בנשים, ולכן אם הבעל אינו שורף החמץ ומבטלו תעשה האישה את הביעור והבעל יבטל, ואם אינו מבטלו תבטל האישה וכדלעיל.

קודם זמן האיסור יכול להשליך החמץ בחצר במקום שעופות מצויים ואם מצאו לאחר זמן איסורו שלא אכלוהו העופות לא ישאירנו שם אלא יבערו ואם זרקו לפח האשפה והפקירו ליפני זמן איסורו ומצאו לאחר זמן זה מעיקר הדין אינו צריך לבערו והמחמיר תבוע"ב.

מכירת חמץ לגוי: ראוי לכתחילה לסיים לפני חג הפסח כל חמץ שיש לו ברשותו אמנם אם נשאר בכ"ז חמץ מקצה לו מקום מיוחד בביתו ומוכרו לגוי וצריך לעשות זאת רק ע"י הרבנות המקומית או ע"י בד"צ ולא יעשה לבדו בינו לבין הגוי באופן עצמאי כיוון שיש בזה דינים ופרטים רבים ויכול להגיע לידי מכשול בשטר המכירה יש לציין שהוא ממנה אותם שלוחים שלו לעשות המכירה ומוכר אך ורק את החמץ שברשותו ולא את כלי החמץ שאם יעשה כך יצטרך להטביל לאחר הפסח את כלי החמץ ואם טעה ומכר את הכלים מטבילם בלא ברכה לאחר הפסח.

מי שאינו משאיר חמץ בביתו כלל, יעשה בכל אופן מכירת חמץ שמא יש לו חמץ בביתו שאינו יודע עליו או תערובת חמץ ואם לא ימכור יאסר בהנאה לאחר הפסח.

ערב פסח

בערב פסח אסור לעשות מלאכה לאחר חצות היום, ולכן צריך להשתדל לעשות כל ההכנות לפני ערב פסח.

ומצינו בזה ב' טעמים; א', כדי שלא ימנע מעשיית דברים הנחוצים לליל הסדר, כגון אפיית מצה הכשר כלים וכדו'. ב', מכיוון שבזמן שבית המקדש היה קיים היה אסור לעשות מלאכה מחצות היום ואילך כיוון שזה הוא זמן הקרבת קרבן הפסח, (וכידוע שגם בשאר ימות השנה מי שהביא קרבן לבית המקדש היה אסור בעשיית מלאכה כל היום, דיום טוב שלו הוא). א"כ גם היום בעוונותינו שחרב בית המקדש ובטל קרבן הפסח לא נתבטל איסור זה. וזמן האיסור כאמור מחצות ואילך, אך לפני חצות זה תלוי במנהג המקום. ומי שמתגורר בירושלים ראוי לו להחמיר ולהסתפר ביום יג' כיוון שיש מחלוקת לגבי מנהג ירושלים.

וכל איסור זה הוא במלאכה גמורה דהיינו תספורת, תפירת בגדים חדשים או עשיית כלי וכדו', אך אם יש בגד שנקרע מעט ורוצה לתופרו מותר, ואפילו הוא מעשה אומן (והאומן עצמו לא יטול שכר על התיקון שעושה אלא אם כן זה מעשה הדיוט). וכן אם לא הסתפר מחמת ששכח והגיע חצות היום יכול להסתפר או על ידי עצמו או על ידי ישראל עני שאין לו מה לאכול בליל הסדר, או על ידי גוי. אך אם היה אנוס כגון הבא ממדינת הים וכדו', יכול להקל להסתפר על ידי ישראל ובשכר. וכן מותר לגזוז הציפורנים אחר חצות וכן לצחצח מנעליו לכבוד יום טוב וכן לגהץ הבגדים. וגם אם הוא זוכה ללמוד בזמן לחוץ זה ורוצה לכתוב דרך לימודו רשאי.

אם יש צורך להפעיל מכונת כביסה סמוך לחצות וממשיכה לפעול לאחר חצות יש להקל בזה.

אכילת מצה בערב פסח: אסור לאכול מצה בערב פסח, (ואם בשוגג אכל מצה רגילה כשיעור, יש לו לברך ברכת המזון) אך מצה עשירה וכן מצה מטוגנת או מבושלת מותר וכן עוגיות שעשויות מקמח מצה ומעורב בהם עוד דברים כגון יין או דבש מותר לאוכלם, ועיין בילקו"י וכו.

וכל ההיתר לאכול מצה עשירה ועוד זהו רק עד שעה עשירית ביום אך לאחר שעה עשירית אסור לאכול מצה עשירה וכן לא לאכול מאכלים כבדים כדי שיגיע תאב לליל הסדר ויכול לאכול דגים/ פירות/ירקות/ תבשילים קלים/ אורז וכדו' ובמקום הצורך יכול לאכול מעט מהמצה עשירה דהיינו פחות מ 54 גר'.

אכילת מצה לקטן שאינו מבין סיפור יציאת מצרים מותר בערב פסח אבל אם קטן זה מבין בסיפור יציאת מצרים באופן הנכון יש להימנע מלתת לו לאכול מהמצה כיוון שנאמר והגדת לבנך בעבור "זה" עשה ה' לי. לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, ואם יאכל מהמצה בערב פסח אין שייך לומר לו בעבור זה כיוון שאין המצה חידוש בשבילו.

תענית בכורות

נוהגים הבכורים בערב פסח להתענות זכר לנס שעשה ה' יתברך לבכורים של ישראל כשנגף בבכורי מצרים. נשים בכורות המנהג הוא שלא מתענות. וכן בכורים יכולים להפסיק תעניתם ע"י השתתפות בסעודת מצווה כגון ברית מילה פדיון וכדו' וכן סיום מסכת או השתתפות בסיום מסכת ע"י שמקשיבים לסיום וכן צריכים לטעום מהסעודה לפחות כזית ואפי' פירות בשיעור זה מועיל.

הסיום עצמו שפוטר הינו סיום מסכת מהש"ס אבל סיום מסכת קטנה של משניות עם פירוש גם מועיל אלא שיועיל רק למסיים עצמו ולא כדי לפטור אחרים. וכן סיום מסכת בלי הבנה כלל אינו מועיל ואפילו למסיים עצמו. אך סיום ספר זוהר אחד בגירסא עם הבנה אפילו מעט בלי להבין כל הסודות מועיל לפטור את הבכורים.

אבל בתוך י"ב חודש על אביו או אימו שהוא בכור מותר ללכת לסיום מסכת לפטור עצמו וכן הדין באבל בתוך שלושים על שאר קרובים. אבל אם נמצא בתוך שבעה אין להקל אלא יפדה התענית בצדקה.

יש שנהגו שאם יש להם בן בכור קטן שצמים במקומו עד שיגדל, ויכולים לנהוג כך אלא שטוב שישתדלו לילך לסיום מסכת ולשמוע הסיום וכן לטעום מעט. אך אם תינוק זה קטן פחות משלושים יום ללידתו פטורים לחלוטין מתענית זו ומכל מקום אם יכולים בנקל להשתתף בסעודת סיום זה עדיף טפי לצאת ידי כל הדעות.

המוצא חמץ בפסח בחג/בשבת אסור לטלטלו כיוון דמוקצה הוא אלא מכסהו ע"י כלי מגבת וכדו', ובמוצאי החג/שבת יבערו אך אם מצא החמץ בחוה"מ יוציאו מביתו וישרפנו או יזרקנו בשירותים ומכיוון שביטל החמץ בערב יו"ט אין צריך לבטל שוב וכשמגביה החמץ יתכוון שלא לזכות בו ואם מצא ברה"ר אסור להגביהו ואפילו אם מתכווין שלא לזכות בו.

הדלקת נר יו"ט: מדליקה האשה נר ומברכת "ברוך אקב"ו להדליק נר של יו"ט", ואינה מברכת שהחיינו אלא בקידוש תשמע ברכת שהחיינו מעורך הסדר ותכוין לצאת בזה ידי חובה.

מתפללים ערבית בשמחה גדולה וגומרים את ההלל בברכה בתפילת ערבית בשמחה גדולה, וראוי שיכוון בברכה ראשונה על ההלל לפטור את ההלל שקוראים בבית בסוף הסדר על כוס הרביעי.

הנשים גם צריכות לקרוא את ההלל בברכה ויעשו זאת קודם הקידוש של ליל הסדר וצריך בעה"ב להמתין בסבלנות לבנות הבית שיקראו את ההלל.

ליל הסדר: הכנות אחרונות. הכנת כריות נוחות כדי שיוכל להסב בצורה הראויה וכוסות לשתיית היין למשתתפי הסדר וכן כזיתות מוכנות לכל אחד ואחד של מצה וכן ב' כזיתות למרור. וכרפס לכל הפחות קלח לכל משתתף, ויראה לפני שמתחיל שהקערה מלאה בכל הסימנים שלוש מצות מרור זרוע ביצה חזרת חרוסת כרפס. ואת מי המלח או החומץ מניחים חוץ לקערה. הזרוע שמניחים בקערה צריך להיות צלוי.

בלילה קדוש זה ישנם מצוות רבות דאורייתא ודרבנן, וידוע שדעת הגאון מווילנא שחישוב כל מצוות ליל הסדר הינו 64 מצוות, וא"כ ראוי שיהיה שימת לב על כל פרט לעשותו באופן הראוי וכך יקיים ליל הסדר כהלכתו.

מצוות הסיבה: הכל חייבים בהסיבה גברים ונשים, ונעשית באופן שמיסב על צד שמאל וביד ימין מחזיק היין/כזית המצה. ואם היסב על צד ימין כאילו לא היסב כלל (וכידוע מרבותינו ז"ל שמצוות הסיבה שנעשית כראוי מכפרת על הגאווה והתנשאות שהיה לאדם במשך השנה). ולא יסב באופן שנשען על ירך עצמו כיוון שנראה כדואג ח"ו אך יכול להסב על ירך חבירו. וחיוב זה הוא בשתיית ארבע כוסות וכן באכילת הכזיתות של מצה. גם אָבֵל חייב בהסיבה, ובתוך הסעודה עצמה כל המיסב בה תבוע"ב. ובאכילת הכרפס ג"כ אין חיוב מן הדין ואם ירצה לאכול בהסיבה רשאי ובברכת המזון לא יסב כלל.

(אדם שהוא איטר יד יסב על צד שמאל של כל אדם ובדיעבד היסב בימין יצא ומי שנשתתקה ידו או גידם בידו הימנית יסב על צד ימין כדי שיוכל להשתמש בידו השמאלית, ובדיעבד אם לא היסב לא מעכב).

אם לא היסב בג' כוסות חוזר ושותה בהיסבה, ובכוס הרביעית אם נשאר קצת יין בכוס ימלאנו שוב וישתה בהסיבה אך בלא ברכה, ואם הכוס ריקה ימלאנה ואם ירצה לברך יכול לברך. וכ"ז באדם בריא, אך אם הוא אינו בקו הבריאות וקשה עליו מאוד לחזור ולשתות יכול להקל ולא לחזור ולשתות. ולגבי ארבע הכזיתות במצה ראשונה חוזר לאכול בהסיבה, בכורך אינו חייב ואם חוזר תבוע"ב, ובאפיקומן כל עוד שלא בירך ברכת המזון ראוי שיחוש ויחזור לאכול. וכ"ז באיש אבל נשים אם לא היסבו יצאו ידי חובה ואינן צריכות לחזור ולשתות בהיסבה.

יש לציין; כזית: 27 גר' עדיף 30 גר'. רביעית יין 81 מ"ל ומהדרין 150 מ"ל. רוב רביעית 41 מ"ל והמהדרין 76 מ"ל. וכל חישוב הכזיתות לפי מרן הראש"ל הם לפי משקל ולא נפח.

סימני הסדר הם;

קדש, ורחץ, כרפס,

יחץ, מגיד, רחצה, מוציא מצה,

מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה.

נוהגים לומר כל סימני סדר אלו בניגון ובנעימה קודם תחילת הסדר וכן לפני כל פעולה נכון לומר; 'קדש' לפני הקידוש, 'מגיד' לפני ההגדה, וכן ע"ז הדרך.

קדש: קודם שמתחיל בקידוש יש להזכיר למשתתפי הסדר שיכוונו לצאת ידי חובה של הקידוש, וכן שברכת 'על הגפן' פוטרת כוס שני ובברכת שהחיינו לפטור את עצם יו"ט וכן המצה ומרור וכן בגדים חדשים, והנשים צריכות גם לכוון בכל זה, ובפרט שאינם מברכים שהחיינו בהדלקה, וכן יש להזכירם לשתות הכוס בהסיבה.

הכוס שלפניו צריכה להיות מכילה לכל הפחות רביעית יין (לערך 81 מ"ל), ורצוי יותר משיעור זה לכתחילה. וטוב שימזוג כל אחד לחבירו והוא דרך חירות.

אפילו מי שהיין מזיקו או ששונא יין חייב לדחוק עצמו ולשתות ארבע כוסות ויכול לצאת ידי חובה גם במיץ ענבים, ובשיעור הנזכר לעיל דהוא 81 מ"ל לכתחילה, אך אם בכל זאת יכול להגיע לחולי או ליפול למשכב פטור. לאחר שסיים הקידוש שותה בהסיבה וצריך לשתות כל הכוס, ואם שתה רובו יצא.

אם רוצים בני הבית וכן העורך של הסדר לאכול מעט לאחר הקידוש מותר להם לאכול פירות/אורז/דגים/מצה עשירה/מבושלת עד כ 50 גר', וכאמור לא ימלאו כריסם מדי כיוון שצריכים לאכול מצה לתיאבון. והמנהג הוא לאכול ביצה מבושלת לאחר הקידוש ואומרים זכר לקורבן חגיגה ומברכים לאחריה בורא נפשות רבות.

ורחץ: חז"ל תיקנו לנו שבכל דבר מאכל אשר טיבולו במשקה משבעת המשקים צריך נטילת ידיים בלי ברכה. וסימנך י"ד שח"ט ד"ם והם: יין דבש שמן טל חלב דם מים. ולכן כעת לפני שמטבלים את הכרפס במי המלח נוטלים ידים בלי ברכה.

כרפס: לוקח כרפס בשיעור פחות מכזית דהיינו 15/ 17 גר' ומטבילו במי המלח (ואם מטבילו במי לימון ראוי שיהיה הרוב מים) ומברך בורא פרי האדמה ומכווין לפטור את המרור שיאכל בהמשך וכשיטבילו יעשה זאת באופן שוודאי אצבעותיו נוגעות במשקה.

לכתחילה עדיף שעורך הסדר יברך ויפטור את המסובים אך אם רוצים כל אחד לברך בפני עצמו רשאים לעשות כן ואכילת הכרפס אינה צריכה הסיבה. וטוב להשאיר מעט כרפס בקערה כדי שתישאר שלימה.

יחץ: לפני שמתחיל בקריאת ההגדה לוקח מיתוך ג' המצות המונחות בקערה את המצה האמצעית ובוצע אותה לשניים את החלק הקטן משאיר בין שני המצות והחלק הגדול משאירו לאפיקומן ורבים נוהגים לחצות החלק הגדול כשמצייר במחשבתו האות ו' והחלק הקטן מצייר במחשבתו האות ד' ונוהגים לעטוף אותו במפה זכר למה שנאמר משארותם צרורות בשמלותם על שכמם ומצניעין אותו לאפיקומן.

ולאחר סיום קריאת ההגדה ושתיית כוס שני נהוג שמחפשים הילדים הקטנים את האפיקומן ומי שמוצאו מקבל פרס וכל זה עושים כדי להחזיק את הילדים שיהיו ערניים עד לסוף הסדר.

מגיד: מצוות קריאת ההגדה בשמחה רבה. ולפני שמתחיל מגביה הקערה ואומר "הא לחמא עניא וכו'" ויש נוהגים שכל אחד מהמסובים מגביה ואומר הא לחמא וכו' ומניחים הקערה בסוף השולחן שכביכול אכלו כבר כדי שישאלו התינוקות. ויש שאומרים להסירה מהשולחן אפילו שאין מסירים אותה בפועל.

יש הנוהגים לסובב הקערה מעל ראשי המסובים ואומרים 'בבהילו יצאנו ממצרים' הא לחמא עניא בני חורין.

מוזגים כוס שני ואומרים בנעימה מה נשתנה הלילה הזה וכו', מחזירים את הקערה ומגלים את המצה שבקערה ומתחילים באמירת ההגדה עבדים היינו וכו'.

יאמר ההגדה בנעימה ובשמחה וירבה בפירושים ובחידושים נפלאים שזו עיקר מעלת אמירת ההגדה וכמובן שצריך לעשות זאת באופן הראוי ולפי סוג המשתתפים ובעיקר יספר לילדים בתיאורים יפים שיכנס לליבם.

ומצווה זו ראוי שכל אחד מהמשתתפים יאמר בפיו, וכן הנשים אלא שגם בזה יש דין שומע כעונה ולכן יכול עורך הסדר לומר בפיו בקול רם וישמעו ובאופן זה א"צ שכל אחד יאמר בפיו.

אשה שלא שמעה מבעלה/עורך הסדר את ההגדה והסתפקה אם אמרה את ההגדה, אינה צריכה לחזור מספק, אך נכון שתאמר פסח מצה ומרור וטעמיהם.

אסור להפסיק בדיבור באמצע ההגדה אלא א"כ לצורך גדול. ונכון להחמיר שלא לעשן סיגריות באמצע קריאת ההגדה וההלל.

כשאומר עורך הסדר דם ואש ותימרות עשן נוהגים לשפוך מן הכוס עצמו לתוך כלי או כוס שבור וכן כשמזכיר דצ"ך עד"ש באח"ב ובפרט דם צפרדע וכו' ויוצא סה"כ ט"ז פעמים וכשמסיים שופך כולו ושוטפין הכוס וממלאה שוב.

וכשיגיע למצה זו צריך להגביה וכן במרור וראוי להגביה המצה הפרוסה אך כשאומר פסח שהיו אבותינו אוכלים לא יגביה הזרוע כיוון שנראה כמקדישו אלא מצביע עליו ודיו.

באמירת ההלל מותר לשבת ויש נוהגים לעמוד והמחמיר בזה תבוע"ב.

ברכת 'אשר גאלנו' בסוף המגיד קודם נט"י - לכתחילה צריך לאומרה קודם חצות לילה ובדיעבד גם אם עבר חצות יברך בשם ומלכות.

ראוי שיאמר למסובים לפני שנוטלים שלאחר הנטילה כשאוכלים כזיתות המצה לכווין שזהו זכר לבצקם של אבותינו שלא החמיץ כיון שיצאו בחיפזון ממצרים ויכווין להוציאם בברכות ויכוונו גם הם.

רחצה: נוטלים ידיים בברכה, (אך אם יודע בוודאות שלא הסיח דעתו מנטילה ראשונה נוטל בלי ברכה).

מוציא מצה: יקח המצות כסדר שהניחן כשהמצה הפרוסה באמצע ויאחזן בידו ויברך המוציא ועל אכילת מצה והמנהג הוא שלאחר שמברך המוציא שומט מידו את המצה התחתונה ונשאר בידו העליונה והפרוסה ומברך על אכילת מצה כאמור ובוצע משתיהן כזית מכל אחד ומטבילם במלח שלפניו ואוכל בהסיבה את שני הכזיתות ונותן מהמצה גם לשאר המסובין ואם הם מרובים ולא יספיק להם אוכלים שני כזיתות ממה שהכין קודם הסדר.

אם אינו יכול לאכול משני הכזיתות ביחד יאכל של המוציא תחילה שהיא המצה השלמה ואח"כ של אכילת מצה והיא הפרוסה ובדיעבד או במקום צער יכול לאכול כזית אחד ויוצא ידי חובה.

וכשמחלק למסובין יטעם מהמצה בלי הסיבה כדי שלא יהיה הפסק, ויחלק להם ואז יאכל את הכזיתות שלו בהסיבה.

אם לא הספיק להכין כזיתות המצה למסובין קודם החג יכול עכשיו לשקול במשקל מכני ואין בזה חשש כיוון שהוא מדידה של מצווה שמותר בשבת ויום טוב.

ויש בעניין הכזיתות פוסקים אשר נקטו כמה וכמה דרגות הידור בשיעור מספר הכזיתות ומי שרוצה להדר בזה תבועה"ב אך יש את עיקר הדין והוא כזית בהמוציא מצה ועוד כזית בכורך וכזית נוסף באפיקומן.

אכילת המצה תעשה באופן שאוכל אותה לבדה ללא שום תוספת ליפתן, וכן לועס טוב בפיו ובולע.

אם אכל את הכזית אך לא בהסיבה לא יצא וצריך לחזור ולאכול בהסיבה ולא יברך עליה שוב אפילו אם הפסיק בינתיים בשיחה אך אישה שאכלה בלי הסיבה אינה צריכה לחזור ולהיסב.

מי שקשה עליו לאכול המצה וללעוסה מותר לו להשרותה במים ולאוכלה אך אין להשרותה במי פירות/יין/מרק וכדו'. ומי שהוא זקן או חולה ואין לו אפשרות לאוכלה באופן כזה של השריה במים מותר לפורר לו אותה לפירורים דקים ויאכל באופן זה.

זמן אכילת הכזית הוא כדי אכילת פרס ויש בזה כמה דעות מהו שיעור זה. ולהלכה 4 דק' עד 7.50 דקו' וזה הנכון לכתחילה.

ובנוסף, על החיוב ההלכתי של אכילת מצה יש לזכור דברי הזוהר הקדוש (דף קפ"ג) שכידוע המצה היא מיכלא דאסוותא, דהיינו 'מאכל הרפואה' וביאר בזה הרה"ג חכם בן ציון אבא שאול באורל"צ (ח"ג עמ' קס"ו) שזה בעיקר מועיל לרפואת הנפש, וע"י שנקיים מצוה זו של אכילת מצה מתקן את נשמתו וממילא מתרפאת הנפש.

מרור: יקח כזית מרור וישקיענו מקצתו בחרוסת והמחמיר לשוקעו כולו תבועה"ב. אך לא ישקענו ביותר כדי שלא יאבד טעם מרור, ולכן צריך לנערו מהחרוסת שמעליו ומברך על אכילת מרור ואוכלו בלא הסיבה.

זמן אכילת המרור הוא עד חצות ואם אחר ולא אכלו עד חצות יכול לאוכלו אך בלי ברכה.

כורך: לוקח כזית מהמצה השלישית וכזית מרור וכורכם יחד וטובלה בחרוסת ואומר הנוסח המובא בהגדה זכר למקדש כהלל וכו' ואוכלם יחד בהיסבה.

אם שכח ולא אכל בהסיבה וקשה לו לחזור ולאכול שוב יכול להקל ובדיעבד יצא ידי חובה. וכ"ש נשים שיש להן להקל בזה, אך אם רוצה להחמיר ע"ע תבועה"ב.

וכן אם אכל את המצה והמרור אך שכח לטבל בחרוסת וקשה לו לחזור ולאכול שוב אין צריך לחזור ולאכול שוב אלא מהיות טוב נכון שיקח מצה ומשהו מרור ויכרכם ויטבילם בחרוסת ויאכל בהיסבה.

שולחן עורך: יסעד ליבו בשמחה כיד ה' הטובה עליו והחכם עיניו בראשו שלא לאכול יותר מדי כדי להשאיר מקום לאפיקומן הנאכל על השבע, דהיינו שהוא ישביע אותו.

נוהגים שלא לאכול צלי בליל הפסח, לכן אוכלים מאכלים מבושלים בלבד, אך אם רוצה לאכול תבשיל שצלאו ואח"כ בישלו המיקל יש לו על מה שיסמוך.

צפון: לאחר גמר הסעודה אוכלים כזית מצה מהמצה השמורה במפה (האפיקומן) בהסיבה ואומר: "זכר לקרבן הפסח הנאכל על השבע", ויכווין באכילתו שהוא זכר לפסח וכן זכר למצה הנאכלת עם הפסח.

אם אכל ללא הסיבה יצא ידי חובה בדיעבד, אך אם עדיין לא בירך ברכת המזון ויכול לחזור ולאכול אז ראוי שיאכל שוב כזית בהיסבה. ואם קשה עליו מאוד אין צריך לחזור. ואם בירך ברכהמ"ז ונזכר שלא היסב אין צריך לחזור ולאכול בהיסבה.

יש לאכול את האפיקומן קודם חצות, ובדיעבד כשלא הספיקו יאכלו לאחר חצות.

לאחר אכילת אפיקומן אסור לאכול או לשתות יין וכדו' אבל מים תה או קפה וכן מיצי פירות מותר. (ועיין בתשובה בסוף העלון). ואם אכל פירות וכדו' אחר האפיקומן חוזר ואוכל אפיקומן, אך אם בירך כבר ברכת המזון אין צריך לחזור ולאכול אפיקומן.

ברך: יטול ידיו מים אחרונים, שוטפין הכוס ומוזגין כוס שלישי ומברכים עליו ברכת המזון. והנכון הוא שיקח כל אחד כוסו ביד ימין לאורך כל ברכהמ"ז ויש לברך מתוך סידור/הגדה ויזכיר יעלה ויבוא וכו'.

ובסיום ברכת המזון מברכים בורא פרי הגפן ובברכה זו יש לכווין לפטור כוס רביעית ושותים בהיסבה.

הלל מוזגים כוס רביעית ואומרים את ההלל ומתחיל שפוך חמתך וכו' ואח"כ לא לנו וכו' ובסופו שותים הכוס בהיסבה ולאחר זאת מברכים ברכה אחרונה.

נרצה: ירצה ה' פעלו ותהי משכורתו שלימה מעם ה'.

מצווה להמשיך ולספר ביציאת מיצרים עד שתחטפנו שינה. ונוהגים לומר שיר השירים בהתלהבות ובשמחה וכן יש נוהגים גם לומר פיוט חד גדיא.

שו"ת בהלכות וענייני חג הפסח

א.

ש. האם נכון להחמיר בסיגריות שיהיו כשרות לפסח?

ת. על נושא זה דנו רבים מן הפוסקים יש שרצו להחמיר ויש המקילים בזה ומי שרוצה להחמיר בענין זה תבועה"ב אך וודאי שאין לקבוע דבר זה במסמרות ולאסור איסר כשיש כר נרחב למי שרוצה להקל בזה ונבאר דבר זה בקצרה ידוע שרוב הסיגריות כיום מכילים בתוכם חומרים וחומציות שונות אשר יש בהם אחוזים של חמץ ולפעמים משרים את הטבק עצמו בשכר קודם הפסח וראה להמשנ"ב (סימן תס"ז ס"ק ל"ג בשם המג"א) שכתב להחמיר בזה וסיים שם דבריו המשנ"ב שיש לבדוק אם הרגילות להשרות בשכר משמע שאם זה הרגילות יש להחמיר לעשן סיגריות אלו בפסח וכן כתבו להחמיר הבית מאיר (סי' תס"ז ס"ח) וכן בשו"ת מהר"ם שיק (באור"ח סי' רמ"ב) וכיום הוברר הדבר שיש תערובת של חמץ בסיגריות וע"ז פירסמו בשנים עברו חוברת אשר מבארת שאסור לעשן סיגריות בפסח חוץ מאלו שיש עליהם כשרות אלא שהנכון הוא שדבר זה אינו ברור בשופי כיוון שמנו בין החומרים אשר פירסמו שהם חמץ את חומר הנקרא מלח לימון שכידוע מרן ביחו"ד (ח"ב סימן ס"ב) העלה להקל בזה אפילו באכילה ממש וכן כתבו על חומר בשם הסורביטול שכידוע עיקרו מיוצר מגלוקוזה שברובו עשוי מתירס וגם שאר החומרים יש מהם דברים המותרים ויש מהם דברים של חשש איסור וזה נחשב זה וזה וזה גורם ועיין בדברי מרן ביבי"א (ח"י סימן ל"ז או"ד) שהאריך בדבר זה ולמסקנתו דשרי ועל דברי המשנ"ב שאוסר מצינו להחכם צבי ובנו היעב"ץ ועוד שחולקים על דברי המג

"א ונוקטים להלכה שכל שהחמץ נפסל מאכילת כלב קודם הפסח מותר בהנאה כמבואר בש"ע סימן תמ"ב דהיינו גם אם נבוא להחמיר מידין אחשביה לשיטתם אין אחשביה כשמשתמש בצורה זו של הרחה או שאיפה, וכן כתב בשו"ת יעלה אסאד (חאו"ח סימן ט"ז) וכן הגר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת (תליתאה ח"א סי' קל"א) וכן העלה מרן אשר אנו הולכים לאורו בחזון עובדיה (עמ' קי"ט) וכן בספרו יחו"ד (ח"ב סימן ס"א) וכן ראה להרה"ג אשר וויס (בהג"שלפ מנחת אשר בשערי תשובה סימן כ"ג) שגם העלה להקל בזה אמנם יש מפוסקי זמנינו שרצו לומר שיש להחמיר מטעם שזה אולי יכול להיות ראוי לעז או לכבש וא"כ זה לא נפסל מאכילה אך אחר המחילה מכבודם עז או כבש אינו ראיה כיוון שאוכלים גם דברים שאינם ראוים לאכילה כגון פלסטיק או ניילון ונראה שלכן נקטו חז"ל כלב דייקא וראה עוד בספר ויען שמואל (חלק י"ז התשע"ד) להרב הכותב שם. ולכן להלכה נראה שיש למי שמיקל על מה שיסמוך ומי שרוצה להחמיר כיום מפורסם סוגי סיגריות שיש עליהם כשרות כגון טיים גולף רויאל ונובלס אך להלכה כאמור לעיל יש להקל בזה והמחמיר תבועה"ב ועיין בספר מחקרי ארץ (ח"ג סימן ט"ו) במה שהאריך בזה כיד ה' הטובה עליו ותרו"צ וכן הו"ה למי שמכין סיגריות באופן עצמאי שלא צריך לחשוש לדבק הנמצא בשולי הנייר כיוון שכאמור נפסל מאכילת כלב וגם אינו ניכר כלל ולענין יו"ט אם מותר להכין סיגריות נראה מדברי מר"ן בשו"ע (סימן תצ"ה) שיש להכין את הסיגריות האלו מערב יו"ט כיוון דמכשירי אוכל נפש שיכול לעשותם מבעו"י אסור לעשותם ביו"ט וא"כ סיגריות אלו אינם מפיגים טעמם למשך 24 שעות ולכן יכין לעצמו מערב יו"ט כמות הסיגריות הנצרכות לו ובנוסף גילגול הסיגריות בזמנינו הוא עמיד לאורך זמן וע"כ יש להחמיר בזה ולהחשיבו כמכשירי אוכל נפש שיש להכינם מערב יו"ט. וע"ע בהליכות עולם (ח"ב עמו' ט"ו) למרן הראש"ל מה שהעלה בזה.

ב.

ש. האם מוצרי קוסמטיקה צריכים הכשר לפסח?

ת. הנה ידוע דברי מרן השו"ע (בסימן תמ"ב ס"ד) שיש איסור לאכול חמץ גם אחר שנפסל מאכילת כלב וז"ל "דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל או שאינו מאכל כל אדם כגון התרייאקה וכיו"ב אע"פ שמותר לקיימו אסור לאוכלו עד אחר הפסח ואע"פ שאין בו מן החמץ אלא כל שהוא הרי זה אסור לאוכלו". ומרן נקט בזה כדעת הרא"ש דנחלקו הראשונים בביאור הגמ' (בפסחים כ"א) שנאמר שם שחמץ שנפסל מאכילת כלב מותר בהנאה והר"ן בסוגייא שם למד שהנאה לאו דווקא אלא הוא הדין אכילה שמותר אלא שמכיון שלא מצוי כ"כ שאדם יאכל חמץ שנפסל מאכילת כלב נקטה הגמרא לשון הנאה והרא"ש נקט שהנאה דווקא הוא דמותר אך אכילה אסור והחילוק הוא שבאכילה של האדם הוא מחשיבו למאכל למרות שנפסל מאכילת כלב וא"כ בנידו"ד וודאי שיש להקל בזה כיוון דהווי רק שימוש חיצוני ולא דבר אכילה אלא שמצינו שיש שרצו להחמיר מדין סיכה כשתיה (ראה להב"י יור"ד סימן פ"ד ובסימן קי"ז וכן להכנה"ג אות י"ז ובזב"צ אות מ"ה), והיא סוגיא המצויה בש"ס ולענייננו בגמ' מס' שבת (דף פ"ו) דמבואר שם שסיכה כשתיה נאסר לענין תענית יוה

"כ אלא שבנידו"ד יש להקל כיוון שיש לנו את דברי התוס' בנדה (דף ל"ב ד"ה ובשמן) שהעלה דכל דין זה של סיכה כשתיה הוא רק לענין תענית יוה"כ אך לגבי שאר איסורים לא אמרינן ועוד שיש עוד מן הפוסקים שנקטו דכל דין של סיכה כשתיה נאמר כשהאיסור ראוי לאכילה משא"כ בנידו"ד שאינו ראוי לאכילה אפשר להקל בזה, כך העלה הגאון פר"ח (יו"ד סי' קי"ז ס"ק ד') וכן נקט החזו"א (דמאי סי' ד' ס"ק י"ג) וכן הוא להלכה דיש להקל בזה. וראה עוד לאורל"צ (בח"ג פר"ח הע' ו') וכן להגרש"ז אוירבך בהליכות שלמה פסח (פרק ד' סעיף יא') וכן העלה הראש"ל הרב יצחק יוסף (בילקו"י מועדים עמו' ש"פ) אלא שנראה שאם הוא אודם עם טעם טוב ראוי להחמיר שיהיה עם הכשר.

ג.

ש. האם מאכל לבעלי חיים צריך הכשר לפסח?

ת. כידוע שחמץ בפסח הינו אסור באכילה ובהנאה וכן תערובת חמץ, כמובא במרן השו"ע (תמ"ב ס"א) וז"ל: "תערובת חמץ עוברים עליו בבל יראה ובבל ימצא וכו' וזהו דווקא בדברים הנאכלים. אך תערובת שאינה ראויה לאכילה מותר לקיימה בפסח דהיינו מותרת בהנאה אך לא באכילה. וראה עוד להמ"ב (ס"ק כ"ב) במה שחילק. וכן בחז"וא (אור"ח סי' קטז ס"ק ז') שכתב שאפילו אם ראוי לאכילת כלב מ"מ כיוון שנפסל מאכילת אדם מותר להשהותו. וטעמו שדין זה שונה מפת שעיפשה שמרן החמיר בה שכל עוד שלא נפסלה מאכילת כלב צריך לבערה, ולעומת זאת חמץ שמעורב בערבת עבדנין אין חובה לבערו שנפסל כבר מאכילת אדם, כיוון שפת אע"פ שעיפשה כל עוד שראויה למאכל כלב יש בכוחה להחמיץ עיסות אחרות משא"כ שאר הדברים כיוון שהם דברים מאוסים אין בכוחם להחמיץ עיסות אחרות כבר בשלב שאינם ראוים למאכל אדם. והנה תערובת חמץ שראויה למאכל אדם וכן חמץ שאסורים האיסור הוא גם משעה שישית של ערב פסח ולכן מזמן זה אסור להאכיל את הבע"ח בסוג חמץ זה, אך מה שנפסל מאכילת אדם ונתערב קודם הפסח מותר להנות ממנו וע"כ יכול להאכיל הבע"ח במה שרגיל להאכילם כל השנה (ועיין באול"צ ח"ג פרק ח' אות ה') אך נראה עדין שצריך לראות טיב מוצרים אלו ולדוג' מי שיש ברשותו תרנגולים וכדו' בדרך כלל מביאים להם שיירי מאכל שבדר"כ הוא חמץ ופעמים שראוי למאכל אדם או שמביאים להם תערובת שיש בה חיטים וכיוצ"ב אז ברור שבימי הפסח צריך לתת להם משהו חילופי במקום זה. וכן לגבי כלבים שאוכלים מין מאכל ושמו "דוגלי", שלפי מה שבררתי מאנשים שמחזיקים כזה מאכל בביתם, הוא מאכל שיש בו תערובת חמץ וכן ראוי כמובן למאכל כלב וביותר מכך גם בני אדם יכלו לאכול מימנו אלא שגם כך יש בו דברים האסורים באכילה ללא קשר לחמץ, ולכן אינו ראוי לאכילה אך מבחינת עצמותו הינו ראוי ולא נחשב פגום וע"כ להלכה כל מאכל של בעלי חיים לגופו. אך מאכל דגים יכול להאכיל את הדגים שלו במה שרגיל תמיד. אך מאכל לכלבים יש להחמיר ולהאכיל דבר שאין בו חשש חמץ וסוג מאכל זה קיים היום בחנויות וניתן לברר זאת, ע"כ.

ד.

ש. איזה יין ראוי לשתות כדי לצאת ידי חובת ארבע כוסות לכתחילה?

ת. בתחילה נציין שיש מצווה לקדש על יין אדום דווקא, ומנהג בני ספרד לקדש על יין אדום אפילו אם הלבן משובח ממנו. וזה מבואר בדברי הגמרא בפסחים (ק"ח), ר' יהודה אומר צריך שיהא בהם טעם ומראה יין ומביא ראיה מהפסוק 'אל תרא יין כי יתאדם'. וכך מבואר ג"כ בירושלמי בפרק ערבי פסחים דזה המצווה אלא שאם היין השני משובח יותר מהאדום אך עדין לא לבן מידי יש לצאת בו ידי"ח ובשעת הדחק כשאין לו יין אחר יכול להשתמש ביין לבן. ויש בעניין זה גם רמזים על דרך הדרש שהיין האדום מרמז על מה שנהג פרעה לרחוץ בדמם של תינוקות ישראל וכן על דם המילה ודם קרבן הפסח, וכן בפרי מגדים נקט שזה לזכר מכת דם וכן בכה"ח (בס"ק ע"ח) כתב שהוא רמז לעתיד לבוא שנאמר מי זה בא מאדום וכו' 'מדוע אדום ללבושך', וכמבואר כ"ז בחזו"ע (פסח עמ' יג'). אך לעניין איזה סוג יין מבושל/מפוסטר נבאר דמרן השו"ע (בסימן תע"ב סעי' י"ב) כתב דיוצאין ביין מבושל ובקונדיטיון וכן בסימן (רע"ב סעיף ח') הביא בסתם דעת הפוסקים שמקדשין על יין מבושל ועל יין שישבו דבש ובדעת הי"א הביא שאין מקדשין על יין כזה, וא"כ לפי כללי הפסיקה (עין יבי"א ח"א ועוד) נקטינן להלכה כהסתם, ולכן לכתחילה יכול לקדש על יין מבושל. אלא שיש מחמירים כיוון שדעת היש אומרים זוהי דעת הרבה מן הראשונים. ולעניין יין מפוסטר נחלקו האחרונים אם דינו כמבושל או לא, דעת הגאון רי"ש אלישיב (בקובץ תשובות ח"א סימן ע"ז) וכן דעת הגאון רש"ז אוירבך במנח"ש (ח"א סימן כ"ח) שמפוסטר אינו כמבושל, אך דעת הגאון חכם בן ציון אב"ש (באול"צ ח"ב הערה י"ח) וכן דעת מרן ביבי"א (ח"ח יור"ד סי' ט"ו) שדינו של מפוסטר כמבושל. וא"כ להלכה יין מפוסטר כשר לכתחילה לארבעה כוסות. ומי שקשה לו כגון נשים או מי שחושש שלא יוכל לערוך את הסדר כהלכתו אם ישתה יין ממש יכול לקדש ולשתות ארבע כוסות ע"י מיץ ענבים והן אמת שראוי למי שיכול למזוג מיץ ענבים ולערב בו יין ממש ואז יוצא ידי"ח של הפוסקים שנקטו שבארבע כוסות יש דין מיוחד של שמחה ולכן צריך יין ממש [וראה עוד למרן בשו"ת חזו"ע סימן ז'].

ה.

ש. מהו הענין דווקא בארבע כוסות?

ת. ראה בירושלמי (ריש פרק ערבי פסחים) ד' כוסות אלו הם כנגד ארבע לשונות של גאולה הנאמרים בפסוקים "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מיצרים. והיצלתי אתכם מעבדותם, וגאלתי אתכם בשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם". ויעוין עוד במדרש רבה (סוף פ' וישב וכן עוד בירושלמי) ריב"ל אומר כנגד ארבע פעמים שנזכר כוס בחלום האמור עם שר המשקים. א. וכוס פרעה בידי. ב. ואשחט אותם אל כוס פרעה. ג. ואתן את הכוס על כף פרעה. ד. ונתת כוס פרעה בידו. [אמנם מצינו לרש"י (פסחים ק"ח ד"ה) ארבע כוסות שביאר ששלוש כוסות הם כנגד שלוש כוסות האמורות בפסוק וכוס פרעה בידי והכוס הרביעית היא כנגד ברכת המזון, והקשו המפרשים שסותר עצמו שהרי ביאר במשנה (דף צט' ד"ה ארבע כוסות) שהוא כנגד ארבע לשונות של גאולה. אלא שביאר הרב החיד"א בספרו פתח עינים שהטעם לארבע כוסות משום כוסות פרעה נאמר בירושלמי בשם ריב"ל, ולכן כשביאר רש"י את דברי ריב"ל לגבי חיוב ארבע כוסות לנשים נקט את הענין של הכוסות המוזכרים בענין שר המשקים אך בסוגיא עצמה נקט על פי רבא שמנה את שלוש כוסות האמורות במצרים ועל זה הוסיף את הכוס של ברכת המזון]. עוד הביא הירושלמי בשם רבי לוי שהם כנגד ארבע מלכויות ששיעבדו את ישראל והם הכשדיים. מדי. יוון. אדום. ועין עוד שם וכן ראה עוד לרבינו בחיי (שמות יב', כג') שארבע כוסות כנגד ארבע אותיות הוי"ה להורות על מה שאומרים בהגדה ויוציאנו ה' ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו דהיינו שעל ידי ארבע אותיות שמו של ה' נפעלו כל ארבע מיני גאולות. וראה עוד לרבינו האור החיים (וארא ו' ו').

ו.

ש. האם מותר לשתות תה או קפה לאחר גמר ליל הסדר?

ת. ידועים דברי מר"ן השו"ע (סי' תפ"א ס"א) וז"ל: "אחר ארבע כוסות אינו רשאי לשתות יין אלא מים". וברמ"א הוסיף וכל המשקין דינן כיין, ומי שהוא איסטניס או תאב הרבה לשתות יכול לשתות כוס חמישי ויאמר עליו הלל הגדול, ע"כ. ויש לבאר, דאיסור זה עיקרו הוא מאיסור אכילה לאחר האפיקומן המוזכר בסימן תע"ח ס"א ובמ"ב שם ס"ק א' ומקורו מדברי הרמב"ם (מהל' חמץ ומצה פ"ח הל' ט').

והנה מצינו כמה טעמים בפוסקים למה אסור לשתות אחרי אפיקומן, והובאו דבריהם במשנ"ב (ס"ק א') או משום דיש מצווה לספר ביציאת מצרים ואפילו כל הלילה עד שתחטפנו שינה, וא"כ אם ישתה יכול להשתכר. ויש שנקטו הטעם שלא יראה כמוסיף על הכוסות. ויש עוד שנקטו שהוא משום שלא יבטל טעם מצה. והנה יש בזה נפק"מ בין הטעמים דלטעם הראשון שהזכרנו משמע ששאר המשקים שאינם משכרים מותר לשתות, וכן לטעם שנראה כמוסיף על הכוסות א"כ גם שאר משקים הנחשבים כחמר מדינה יהיה אסור לשתות. ולמד המשנ"ב שם שמדברי מרן והרמ"א משמע שנקטו כמו כל הטעמים להחמיר והנה בטור כתב וז"ל כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל, יראה מדברי רב יוסף טוב עלם שאסור לשתות אחר ארבעה כוסות וכן כתב רי"ף: 'בתר דאכלי כל מגדני ופירי אכלי בסוף כזית מצה דמנטרא ולא טעמין בתר הכי כלום בר מכסא דברכת מזונא וכסא דהליליא ומאן דצחי לית ליה רשותא למשתי חמרא אלא מיא', וכן כתבו כל הגאונים. ותימא מנא לן הא, דהא לא קאמר אלא אין מפטירין לאחר הפסח אפיקומן, היינו שלא לאכול אבל למישתי שרי ומנהג פשוט שלא לשתות יין. עכ"ל ועל זה כתב מרן בב"י שהעולם נהגו כדברי הרי"ף ומכל מקום מותר לשתות מים ומיהו שאר משקין נראה דלמאן דאסר לשתות יין הכי נמי אסר בהו וכן הביא עוד את דברי המרדכי שהחמיר על עצמו לא לשתות גם מים. ונראה שלא נקט את כל הטעמים אלא בעיקר את טעם הרי"ף ובכל אופן מצינו לפוסקים רבים שלמדו בדעת מרן הש"ע שיש להתיר גם שאר משקאות ולאוו דווקא מים. וראה להרב רבי יוסף מולכו בשו"ג שלמד שמה שכתב מרן שאר משקים הכוונה למשכרים כגון שיכר ויין, אבל קפה או מי פירות שרי כיוון דלאוו חמר מדינה, וגם לא מיחזי כמוסיף. וכן נראה מפשטות דברי הראשונים והביאם מרן רבינו בשו"ת חזו"ע (סימן נ') בגוף התשובה, והמה בעל המאור והרוקח ומחזור ויטרי והמנהיג ועוד. ובנוסף יש את טעמו של רבינו גרשום מאור הגולה שאם אינו יושב בשולחן אין בזה נראה כמוסיף. וכן מצינו לעוד אחרונים רבים שהעידו שכך היה המנהג, וראה להפר"ח שנקט להקל לשתות קפה וכן להרב ברכ"י (סימן תפ"א) ועוד, וכך הוא להלכה שאם נשאר ער ורוצה לקיים המצווה של סיפור יציאת מצרים ונפלאותיו של הבורא ישתבח ומעוניין לשתות תה או קפה עם סוכר וכן שאר מיצים יכול להקל בזה ובפרט אם הוא כבר לאחר חצות ליל, וכן העלה מרן הראש"ל בילקו"י (מועדים פסח כרך ג' עמו' תשל"ב) וכמובן שאם לא נזקק לזה ויכול ללמוד רק עם שתית מים או כלל לא לשתות יכול לנהוג כך אך עיקר הדין להקל בזה וכאמור ע"כ.