אדם לאדם דם מדם
בפרשת השבוע, פרשת צו, נאמר: "כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל כָּל דָּם וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ". בהמשך ספר ויקרא, בפרשת אחרי מות, נאמר: "וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר... כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת".
במהלך הפרשה ולאורך ספר ויקרא אנו רואים הדגשה גדולה על איסור אכילת הדם, על החובה המיוחדת לכסות את אותו. שואל הרב דרוקמן, מה הופך את איסור אכילת הדם לחמורה כל כך?
בתשובתו מביא הרב דרוקמן מספר מקורות המדברים על הנושא. הרמב"ם אומר - הכוונה של התורה בכלל מצוותיה הינם הסרת העבודה זרה ומחיית זכרה מהעולם, התורה ניתנה לאומה הישראלית בתקופה שהאלילות שלטה בעולם, עובדי האלילים היו שותים את הדם של הבהמה וראו בכך חיבור ל"שדים" חלקם אף השאירו את הדם על השולחן לצרף את ה"שדים", לסעודתן. התורה רצתה להשריש תופעה זו ממחשבותיהם של בני ישראל לכן הרבתה ופירטה את האיסור בפסוקים רבים ובאיסור של כיסוי הדם.
הרמב"ן מביא זווית קצת אחרת - הדם מבטא את נפש בעלי החיים ואף שאנו מותרים לאכול את בשרם אין לנו לאכול את נפשם. כלומר, בעת אכילת המזון, מערכת העיקול מפרקת את המזון והופכת אותו לחלק מגופו של האדם, ובעצם את בשרה של בהמה אנו מרוממים לגופו של האדם, אולם הנפש היא כוחו ומידותיו של בעל החיים ואין אנו רוצים לקבל לנפשנו את מידת האכזריות של החיה, ולכן את הדם, כלומר הנפש חל עלינו איסור אכילתו, ואף מרחיקים ומכסים את דמו.
באותו הכיוון מדבר גם הרב קוק - היתר אכילת בשר ניתן רק אחרי המבול בדורו של נח, עד אז המאכל היה מפרי עץ ועשבייה, נח יצא מהמבול ולא היה יבול חקלאי הותר לו מאכל הבהמה. על מנת שנזכור לעתיד לבוא שכל היתר אכילת הבשר הינו בדיעבד, צמצם הקב"ה את האכילה ואסר על אכילת הדם. האיסור המעשי הינו גם תהליך מוסרי שהעולם צריך לשאוף אליו, "הכרת החרפה היא התחלת רפואת המוסר".
כשאדם מכיר בקלקולו זה השלב הראשון בתיקונו, על כן על מנת להכיר בקלקול אכילת בעלי חיים, אנו מצווים באיסור הדם ואף יותר מכך לכסות את דמו בזמן השחיטה, פעולה שתזכיר לנו את ההיתר הבדיעבד לאכילת הבשר. כלומר להגיע למצב אידאלי של אי אכילת בשר צריך לעבור מסע חינוכי של תיקון מידותיו של האדם.
מצוות כיסוי הדם והסברו של הרב קוק פותח לנו צוהר גדול להבנת קיום המצוות הבאות לחנכנו להיות מוסריים יותר ישרים יותר, ובכל מצוות עשה ולא תעשה אנו מזכירים לעצמנו את רצון ה' להיות אומה מוסרית יותר.
שבת הגדול מסמלת לנו את גדולתם של ישראל. במצרים הם רצו לקעקע את עבודת האליליות של הכבש, לכן צוו לקחתו לקרבן ולסימון דמו על המשקוף. לומר לעולם אנו עובדי ה', וזהו אות לעולם, וזהו המסר של שבת הגדול. מו"ר הרב דרוקמן בהנהגותיו ובפעולותיו לימדנו שגם במצוות יישוב הארץ ובמאבקים על שלמותה, הדריך וחינך לפעול בצורה מוסרית וישרה.
פיני אפרתי - מנכ"ל בית הציונות הדתית