המיקום של התערוכה 'סלבדור דאלי | מוחו של גאון' בביתן 2 שבמתחם 'אספו תל אביב' (גני התערוכה לשעבר) היה יכול לשמש כרמז מטרים לבאות.
מצד אחד לא מדובר בתערוכת אמנות רגילה מהסוג שנערך בדרך כלל במוזיאונים, אבל מצד שני גם לא מדובר בבידור קליל לכל המשפחה מהסוג שמציע הלונה פארק שמעבר לגדר. התערוכה של דאלי היא משהו באמצע, בין לבין, שמנסה לרקוד על כל החתונות. מנסה – אבל לא כל כך מצליח.
לשני החדרים הראשונים בתערוכה יש קהל יעד אחד בלבד והוא מבוגרים, ואם להיות יותר ספציפיים אז מבוגרים שאוהבים לקרוא מלל. הרבה מלל. קירות שלמים שגדושים ומלאים בהסברים מפורטים על ההשפעות התרבותיות והמדעיות מהן הושפע דאלי, כולל ניים דרופינג של מדענים ותיאוריות שכנראה על רובם לא שמעתם מעודכם.
גם החדר הריק עם המסך הגדול שמקרין קטעים דוקומנטריים קצרים בשחור-לבן של דאלי עצמו כנראה ידבר פחות או יותר לאותו קהל, קהל שהדרך הקלה להגדיר אותו תהיה על ידי שלילה – לא יהיה לו ממש מה לעשות בחדר הבא עם הספה המעוצבת, המראה וציורי העיניים על הקיר שנועדו בבירור לצילום לאינסטה.
אבל אל דאגה, המשותף לשני הקהלים הללו גם יחד הוא ששניהם לא ימצאו מה לעשות בפינת הצביעה – חדר עם מסך בו תוכלו לצבוע דפים עליהם מצוירות חיות, ולאחר מכן לצפות בהן מוקרנות על המסך ברוח ציוריו של דאלי. גימיק חביב, אבל כנראה שאם סיימתם יסודי הוא לא ממש בשבילכם.
שני החללים היחידים בתערוכה שבאמת מצליחים לדבר לכל המשפחה, והם גם החללים המושקעים ביותר בה, הם מתחם הVR (מציאות מדומה) ואולם ענק בו ציוריו של דאלי מוקרנים ב360 מעלות – על הקירות, התקרה והרצפה.
אולם ההקרנה משלב בצורה יוצאת דופן צלילים, ציטוטים ויצירות של דאלי ומאפשר מפגש בלתי אמצעי איתם, מפגש שהצבעוניות והחיות שלו מצליחה לסקרן ולרתק הן מבוגרים והן ילדים שלחלקם – אותו חלק שלא ממש היה לו כוח לקרוא את המלל בחדרים הראשונים – זוהי גם הפעם הראשונה שהוא רואה את הציורים.
מתחם הVR לוקח צעד אחד קדימה, ובמקום רק להפגיש את הצופה עם היצירות המוגמרות של דאלי, הוא מנסה להכניס אותו לתוך הראש של דאלי באמצעות שימוש במשקפי VIRTUAL REALITY. מה הוא דמיין כשצייר את אותן יצירות מפורסמות? איך הוא חשב? שאלות שהתשובה (או לפחות אחת התשובות) אליהן היא מדהימה לא פחות מהציורים עצמם.
שני החללים האלו הם בבירור המוקד של התערוכה והלב הפועם שלה, לב פועם שאחרי שעוברים אותו מבינים שכל השאר היה רק תירוץ. ליוזמי התערוכה היה רעיון איך להשתמש בפיתוחים הטכנולוגיים בתחומי האומנות הדיגיטלית והמציאות המדומה לטובת מסע אל תוך ראשו של דאלי.
אבל פיתוחים שכאלו עולים כסף, הרבה כסף. עלות הבאת התערוכה לארץ עומדת על כ-6 מיליון שקל שככל הנראה רובם מושקעים באותם שני חללים, ובשביל להחזיר את ההוצאה צריכים למכור כרטיסים.
אז מוסיפים עוד חדר שידבר לדור הוויי, ושני חדרים לחובבי אומנות ומדע וחצי חדר לילדים וקצת מפה וקצת משם, עד שהרעיון המקורי – והמוצלח למדי לדעתי האישית – הופך לתערוכה לכל המשפחה. תערוכה שאחרי שמנקים ממנה את כל אותם ראשי הרקע משאירה אותנו עם אותם שני חללים מקוריים ושאלה אחת: האם שני חללים, ומושקעים ככל שיהיו, שווים את הנסיעה והכרטיס? זו כבר החלטה שלכם...