יותר משלוש שנים נמשך משפטו של ראש הממשלה נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים. בהתאם לתקנונים המיושנים במקצת של בית המשפט, תיעוד ישיר ובלתי אמצעי אינו מגיע אל הציבור.
הוא נאלץ להתעדכן בגורלו של התיק הדרמטי והמשפיע בתולדות המדינה דרך הפילטר העכור של הפעילים הפוליטיים המשמשים במקצוע העיתונות, ושתי תמונות מצב הפוכות בתכלית מגיעות אליו בכל יום דיונים: באחת תיק 4000, תיק השוחד החמור מכולם, מתקדם כמתוכנן ועדי התביעה מספקים את הראיות הדרושות להרשעה. בשנייה התיק מתרסק עם כל משפט נוסף של העדים, והלווייתו מוכרזת כמעט מדי יום.
ביום חמישי שעבר, במסגרת חשיפה של ערוץ 13, זכה הציבור לקבל לראשונה אינדיקציה אמיתית וברורה מפי השופטים בעצמם. על פי הדיווח, שגם אושר על ידי המעורבים, הרכב השופטים בראשות רבקה פרידמן־פלדמן זימן את שני הצדדים אל לשכת ראש ההרכב, והשמיע בפניהם את התרשמותו לגבי סיכויי ההרשעה בשוחד. גם כאן הנוסח המדויק זכה לגרסאות שונות, אך כולם מודים בכך שהשופטים הצביעו על סיכויי הרשעה נמוכים במיוחד. לפי המתוכנן, לא ניאלץ להישאר במתח זמן רב בנוגע לנוסח הדברים המדויק, שכן בעקבות בקשת הפרקליטות הודיעו השופטים שיפרסמו בקרוב זיכרון דברים שישקף את תוכן הפגישה לציבור.
שופטים לא מזמנים ללשכתם את עורכי הדין משני הצדדים בשביל לחלוק איתם את כוס הקפה של ההפסקה. על אף ששלוש שנים אינטנסיביות של שלושה דיונים בשבוע עשויות לקרב מאוד בין השחקנים השונים באולם בית המשפט, זה לא המקרה. השופטים דיווחו על ההתרשמות כדי לעודד את הצדדים לשנות את דרך הפעולה שלהם. זה יכול להיות חיתוך גס ברשימת העדים כדי לקצר את המשפט האינסופי, או הנעה למשא ומתן לעסקת טיעון שעלתה וירדה מהפרק כמה פעמים במהלך שלוש השנים האחרונות. כך או כך, רמיזה עבה וחריגה כמו זו של השופטים, כאשר עדי המדינה ושאר העדים המרכזיים כבר העידו זה מכבר, היא סתימת גולל ודאית על האפשרות שנתניהו יורשע בשוחד בערכאה הזאת.
תגובת הפרקליטות לפרסום הזה הייתה מפתיעה. תדרוכים שהגיעו ממשרד המשפטים תיארו שיחה שהתנהלה למחרת הפרסום בין הפרקליטות ובין הפרקליטים שמובילים את התיק, ובה הוחלט להמשיך בניהול פרשת התביעה כמתוכנן. בפי כתבי המשפט הנאמנים למערכת הושם הסבר די מופרך: הפרקליטות סבורה כי תוכל לשכנע את השופטים בסעיף השוחד דווקא באמצעות חקירה נגדית של עדי ההגנה. אם אכן כך, מדוע לא התבקשו העדים הללו להעיד מטעם התביעה? לא ברור.
מה שכן ברור, כמעט בוודאות מוחלטת, הוא שההצהרה הזאת אינה כפשוטה. בהרב־מיארה וצוות התביעה אינם נאיביים ואינם ששים להפסיד. ההצהרה הזאת טומנת בחובה תוכנית אחרת, הגיונית יותר. אפשר להעלות על הדעת שני כיוונים, אחד מתבקש והשני מעט קונספירטיבי. הסברה הפשוטה מורה שלהצהרה הזאת יש תפקיד בקביעת נקודת המוצא של המשא ומתן עם פרקליטיו של נתניהו על עסקת טיעון. כשסעיף השוחד עדיין על השולחן, כך ינסו בפרקליטות לצייר, המחיר שייאלץ נתניהו לשלם כדי להיפטר ממנו בעסקה יהיה גבוה יותר. יש לכיוון הזה גם עוגן בתדרוך שנמסר ביום שישי, שלפיו לצד המשך ניהול ההליך התביעה פתוחה לניהול שיח עם ההגנה מחוץ לבית המשפט.
האפשרות השנייה היא שבפרקליטות הבינו שנסתם עליהם הגולל אך הם לא רוצים לוותר על הרשעה בסעיף השוחד. הם מכינים את עצמם לזיכוי בסוף ההליך, ותולים את תקוותיהם בערעור לבית המשפט העליון. בין אם אלו הערכות מקצועיות שקשורות לזהות השופטים והבדלי אג'נדות בין הערכאות, ובין אם רכיבה על מלחמת העולם שמתנהלת כיום בין ראש הממשלה לבית המשפט העליון בעניין הרפורמה המשפטית – מסתבר שלפרקליטות יש סיבה טובה להמתין לערעור. הרבה יוקרה להפסיד גם ככה לא נותרה לה.
יש או אין הפרת אמונים?
ככל שסעיף השוחד יורד מהפרק, לפרקליטיו של נתניהו נותרה ההתמודדות עם סעיף הפרת האמונים. כתב האישום, שהוגש אי אז בשנת 2019, כלל שני סעיפי אישום בתיק 4000: שוחד והפרת אמונים. בהגדרת סעיף האישום השני טענה התביעה כי הקשר החברי־תועלתני הקרוב שנוצר בין נתניהו לאלוביץ' מעמיד את ראש הממשלה ושר התקשורת נתניהו בניגוד עניינים שלא פורט ולא נחשף בפני הייעוץ המשפטי. מאחר שנתניהו הוביל במשרד התקשורת גם מהלכים רגולטוריים שמועילים לאלוביץ', ניגוד העניינים הפוטנציאלי הזה הפך לעבירה פלילית של הפרת אמונים גם בלי שיוכח שהתנהלו ביניהם יחסי תן וקח שוחדיים מוצהרים.
ההבחנה הזאת חשובה. המושג "ניגוד עניינים" אינו מושג פלילי כשלעצמו. הסדרי ניגוד העניינים שנבחרי ומשרתי הציבור חותמים עליהם באופן קבוע מול היועצים המשפטיים אינם חובה חוקית אלא נוהג שמטרתו להרחיק מן העבירה של הפרת אמונים. אם הוכח מדברי העדים שאלוביץ' ונתניהו ניהלו קשרים הדוקים בזמן כהונתו כראש הממשלה וכשר התקשורת בלי לעדכן על כך בהסדר ניגוד העניינים שלו - אין בכך עבירה פלילית. רק אם יוכח שפעל לטובתו באופן חריג תוך הפעלת סמכות – אז ניתן יהיה להרשיע אותו בהפרת אמונים. והרשעה כזאת, גם בלי אישום בשוחד, עלולה להביא לעונש מאסר בפועל ולהטלת קלון על ידי השופטים, החלטה שתשיג את אפקט ההרחקה של נתניהו מהפוליטיקה שלשמו התכנס כל הדיון.
וכאן אנחנו חוזרים אל המשפטים הסתומים והקצרים שנאמרו לצדדים בלשכת השופטת פרידמן־פלדמן. כשהשופטים מציינים שאישום השוחד לא הוכח כנדרש, לאיזה חלק בו הם מתכוונים – לפעולות שביצע נתניהו על פי החשד לטובת אלוביץ', להכרה של הצדדים בעסקה, או למתת שנתן אלוביץ' בדמות סיקור חיובי באתר וואלה?
התשובה לכך תהיה קריטית גם לשאלת הפרת האמונים. אם השופטים יסבירו בקרוב, או בסוף ההליך, שלא השתכנעו שנתניהו פעל באופן חריג למען בזק ואלוביץ', הרי שגם עבירת הפרת אמונים אין כאן. אלו טענות שעלו פעמים רבות על ידי ההגנה, וגם קיבלו חיזוק לא פעם מפי העדים. הפעולות שמתוארות בכתב האישום כהטבות אישיות מנתניהו לאלוביץ' התגלו בשלב הראיות כמהלכים בעלי היגיון רגולטורי שאושרו על ידי גורמי המקצוע. מעורבות אישית של נתניהו במהלכים הללו כמעט לא נמצאה. גם שליחו כביכול, שלמה פילבר, טען שכל פעולותיו היו פעולות מקצועיות לטובת העניין.
בשלב הזה קשה לדעת אם הרמיזה הדרמטית של השופטים מערערת גם את סעיף הפרת האמונים, או שהיא נוגעת רק להוכחת עבירת השוחד. ספק אם זיכרון הדברים שהבטיחו לפרסם יענה על השאלה הזאת. האמירה שסיפקו הייתה חריגה בפני עצמה, וסביר להניח שיימנעו מלהביע עמדה ספציפית יותר בנוגע לעדויות תוך כדי התנהלות המשפט. את הניתוחים וההערכות הללו עושים כעת שני הצדדים במשרדיהם, ועל פי מיטב הבנתם ייקבע גם גורלו של תיק 4000 – האם אנחנו בדרך להליך ארוך שייגמר בהכרעה, או לעסקה שממנה ייצאו שני הצדדים וחצי תאוותם בידם.
לתגובות: yoniro770@gmail.com
***