"הדור של היום זה לא הדור של פעם". הכי קל להתלונן על הדור. הם לא לומדים, הם לא קוראים, הם לא יוזמים כמו שהיינו רוצים.
אבל האם אנחנו מתאימים את הציפיות שלנו לסט הערכים החינוכיים שאנחנו מעניקים להם? האם אנחנו מעניקים להם את הכלים החינוכיים? על מי מוטלת האחריות לחינוך, על המתחנכים או על המחנכים?
"מחנכים רבים שואלים אותנו האם יש בדור הזה, שכולו פוסטמודרניזם מי שיכול להתחנך? אנחנו טוענים שהשאלה צריכה להיות הפוכה, האם יש מי שיכול ושיודע לחנך", אמרה רוחמה גבל-רדמן, מנכ"לית יסודות.
"חלק מהבעיה שלנו היא שאנשי ונשות חינוך לומדים הוראה, במקרה הטוב, לא חינוך. ככל שאתגרי החינוך מתפתחים והולכים אל מול אתגרי הדור, בשנים האחרונות, כך הפערים בין עולם המחנכים לעולם התלמידים מתרחבים ומעמיקים והנקודה לעשות חינוך הולכת ונחלשת. לפי הרב אשכנזי (מניטו) מסכת אבות נקראת דווקא בשם זה מאחר וכולה עוסקת ביחס שבין הדור המוסר לדור המקבל.
אחריות המבוגר האחראי למשימה הגדולה הזו מחייבת שהמחנך יבחן עצמו על מנת לראות איך הוא מחד - נאמן לתוכנית המקורית מדורות, איך הוא פועל כ'מקבל' באמת ומאידך-איך הוא מצליח להעביר את הערכים והעקרונות התקפים הלאה, אל הדור הבא באופן שזה יושיט ידו לקחת הלאה את התכנית הגדולה הזהותית ולהיות נאמן לה. כל מוסר נאמן צריך לתפוס את עצמו קודם כל כתלמיד-מקבל, רק כשיהיה מבורר לעצמו ויכיר בדרכו שנבנתה לו, יוכל להעביר הלאה את שקיבל מתוך קשב לדור המקבל ורלוונטיות".
גבל-רדמן אמרה כי צריך לבנות את החינוך לתלמידים והתלמידות באופן רקונסטרוקטיבי, ולא כרפורמה. "תפקידם של אנשי ונשות החינוך הוא לבנות קומה על פני עקרונות וערכי היסוד התקפים ובוני הזהות מדורות, להשתמש בהם מחדש (ולא מתוך מגמה לשנותם בהכרח) בסידור שרואה ומגיב לאתגרי הדור הזה. על אנשי ונשות החינוך להיות קשובים.
עליהם לכבד עקרונות וערכים שתלמידיהם קיבלו בבית, ולראות בהם אבני יסוד הבונות בתלמיד את קומת הזהות המחויבת ערכית של הדור הבא. ערכים אלה הם בבחינת ערכים 'מוחזקים', התשתית הזהותית של התלמיד. אנשי ונשות החינוך יכולים וצריכים להישען ולכבד את הערכים המוחזקים הללו ויחד איתם לבנות את הקומה החינוכית הנוספת לבית".
"אתגר החינוך בעת הזו והמחסור בכלי עבודה חינוכיים גורמים לרבים להשקיע בפדגוגיה היבשה ובכך יוצא שכרנו בהפסדנו. לא נעשה חינוך ואף ההוראה יוצאת נפסדת".