בקשר לידיעה שפורסמה בערוץ 7 בענין בשר חלק, ולתגובתו של הרב זיני הי"ו.
אני מבקש להעמיד דברים על דיוקם: לא הענקתי ראיון בעניין זה, לא פרסמתי שום הצהרה, לא ידוע לי מי פרסם את ההודעה, התנגדתי ומתנגד לכל פרסום הקשור אלי, והוא אינו לרוחי. גם לא באתי להגן על מסורת כל שהיא.
הדברים נאמרו במסגרת אחת מהרצאותי כשיעור תורה לשמה, שאני רגיל לתת לציבור מגוון: רבנים, חוקרים, והציבור הרחב בנושאים שונים. כנראה מתוך הרצאה שעסקה בנושא באמצעות זום בתקופת הקורונה או סמוך לה. מאן דהו גזר מתוך ההרצאה השורות הללו ופרסם אותם.
לגופו של ענין פרסמתי בנושא מספר מאמרים, ונמצא תחת ידי ספר מקיף בנושא שזכה לעיונם ולהסכמתם של מו"ר הרה"ג רבי שלום משאש ורבי אהרן מונסונייגו זצ"ל, ויבדל לחיים טובים הרה"ג שלמה עמאר. נתתי זכות קדימה לפרסום חיבוריהם של חכמים מדורות עברו מהמאה הט"ז ועד למאה הכ' בנושאים שונים, שזכיתי לההדיר מכתבי-יד למעלה ממאה חיבורים.
אכן ברוב הפזורה הספרדית והמזרחית נהגו לבדוק ולהתיר כל הסירכות שקצה אחד שלהן אינו יוצא מהריאות. כלומר רק סירכות שלא כסדרן ששתי קצותיהן יוצאות מגוף הריאה המוזכרות בתלמוד, אותן אסרו ולא הועילה להן בדיקה. וזו מעין פשרה בין שיטת מרן האוסר כל סירכות שלא כסדרן גם אם קצה אחד שלהן אינו יוצא מהריאות, לבין שיטת הרמ"א שכתב שמנהגם להתיר בבדיקה כל הסירכות. ויש מיעוט קהילות מזרחיות שנהגו להתיר בבדיקה גם סירכות ששני קצוותיהן יוצאות מהריאות. ודי בזה כי המצע אינו מאפשר להרחיב.
ההיתר האמור היה ללא שום פקפוק בעיני החכמים, ונהגו לפיו גם גדולי ישראל בקהילות הללו, כי הם סברו שכך היא ההלכה. ולא משום שהגויים לא אכלו משחיטת ישראל והיה בזה הפסד ממון (ראה בהרחבה בספר עץ חיים לר"ח גאגין, שההדרתי בשנת תשמ"ח).
דברי מבוססים על עשרות ספרי הלכה, פסיקה ומנהג, שנכתבו על ידי חכמים מופלגים שפעלו בקהילות הללו כולל באזור תאפילאלת במרוקו, ולא נסמכים רק על עדותו של הרב אלעסרי זצ"ל. אלא על מחקר תורני מקיף שקצהו פורסם בספר לזכרו של מו"ר הרה"ג עובדיה יוסף זצ"ל, זכור לאברהם-ידי עובדיה, חולון תשפ"ב.
אחר המחילה מכבוד הרב זיני, ייתכן ותגובתו בנויה מתחושותיו והרהורי לבו, רחוקה מהמציאות ומהבנת הדברים, הוא נבהל להשיב בלי שנשאל, ובלי לשאול כענין.
גם מה שכתב שהוא היה הרב הראשון במדינת ישראל שהחליט לחלוק על דברי מו"ר הגר"ע יוסף ז"ל, וכן המשפט המתייהר "יש לעמוד על ההבדל בין התייחסות רב, לזו של חוקר מכובד ככל שיהיה וכו'" – נדמה לי שקצת צניעות לא תזיק גם ל"רב גדול" כמוהו. ואם בידיעה פשוטה שפרסם מאן דהו בעיתון, התקשה בהבנתה ונכנס לפירושים ולהשערות שלא מהענין, מה יעשה בסוגיה הלכתית מורכבת, ודו"ק.
כמעט בכל הקהילות הנזכרות הכשרות לא היתה מסווגת לדרגות שונות, היה רק הכשר אחד שסמכו עליו כל הקהל: רבנים, חסידים, אנשי מעשה ועמך בית ישראל.
אין דרכי להגיב על פרסומות ולא על אמרות כנף, אך הפעם שיניתי ממנהגי משום כבודם של רבותינו ממשפחת אביחצירא זצ"ל, כי יש המונים העלולים לראות בזה כביכול פגיעה בכבודם, שהם לא החמירו על עצמם יותר מבני הקהילה. מי שבקי בהליכות רבותינו בקודש מבין, שזה הודם והדרם ששמרו על מנהגי הקהילה מדורות עברו, כפי שנהגו רבותינו שלפניהם ושלאחריהם דוגמת רבי יהודה בן עטר ורבי יעקב אבן צור ורבי משה בירדוגו גדולי חכמי מרוקו בהלכה ובפסיקה, ולאחרונה הרה"ג רבי שאול אבן דנאן ורבי שלום משאש ועוד ועוד, זצ"ל.
רבותינו תמיד קיימו בעצמם "איזהו חסיד המתחסד עם קונו", כלומר רק הקב"ה יודע על חומרותיו, הנהגותיו ודרכו בקודש, ולא כפי שמקובל היום להגדיר "חסיד" זה שחסידותו מכריזה עליו בראש חוצות. אני מתנצל מראש אם דברי פגעו במאן דהו, כי לא לכך כוונתי.