מובילי הפרויקט ומפת התוכנית בשטח היישוב דרור
מובילי הפרויקט ומפת התוכנית בשטח היישוב דרורצילום: ליאור שטול

"חירן – יישוב בהקמה", קבעה אפליקציית הניווט. יום שלישי, שעת בוקר מוקדמת, 170 קילומטרים מפרידים בין חירן ובין ביתי שביישוב אחיה.

מהירידה מכביש 6 לחצי שעה נראו בשטחים המצהיבים מימיני ומשמאלי רק מאהלים בדואיים וגמלים משוטטים. בשלב מסוים נכנסתי למנהרה מתחת לכביש, וכשיצאתי ממנה התגלה שינוי מסוים בנוף: עשרות כלי עבודה מפתחים את השטח במרץ. בעודי תוהה אם הגעתי למקום הנכון הורה לי ליאור שטול בטלפון: "חכה שתי דקות, אנחנו מגיעים". עם שטול, מנכ"ל מוסדות בני דוד בעלי, הגיע גם יאיר שימל, סמנכ"ל המוסדות ומג"ד במילואים.

מתברר שלא טעיתי, וכאן מקימים את היישוב חירן, דרור בשמו הרשמי. המראות שנגלים לעינינו הם בגדר נס למי שמכיר את הסיפור לעומק. בקצרה, בשנת 1998 החליטה מדינת ישראל להקים בחירן יישוב. לכאורה הכול היה אמור להתקדם כמתוכנן: יש החלטת ממשלה להקמת יישוב במקום, היישוב יושב על אדמות מדינה, והחלו הליכי תכנון. אלא שבישראל כמו בישראל האדם מתכנן והביורוקרטיה צוחקת.

בתשרי תשס"ט, עשור אחרי החלטת הממשלה ההיא, נערך במקום סיור של תוכנית הסטודנטים 'חי רועי – אנשי אמונה בעולם המעשה' מבית בני דוד, המשלבת לימודים אקדמיים עם לימוד תורה, ומאז החלו הגלגלים לנוע אל עבר היעד.

"זה היה סיור להכרת אתגרי הדרום, ובמהלכו נפגשו החבר'ה עם ראש מועצת עומר פיני בדש, והוא סיפר להם על תוכניות להקמת יישוב גדול ששמו חירן. 'לגור בעלי זה בסדר, אבל יש עוד משימות לעם ישראל', אמר להם בדש, ומאז החליטו כמה חבר'ה ומשפחות שזה האתגר שלהם", מספר שטול.

מהר מאוד התברר להם שאי אפשר כרגע להתיישב בחירן, ולכן פנה הגרעין המייסד לתנועות המיישבות וביקש להקים גרעין ליישוב חירן במחנה ארדון, אתר זמני ביער יתיר ששימש שנים רבות את גרעיני העלייה שעלו להתיישבות בדרום הר חברון, ובמקום כבר היו כמה קרוואנים.

"הם התחילו להחיות את המקום, ואנחנו סייענו להם מרחוק במה שאפשר", מספר שטול. "אלא שעברו שנים, והעסק עדיין היה תקוע. לכן העמדנו להם פרויקטור שיעבוד מול משרד השיכון. השנים עברו, וממשפחה שהגיעה עם ילד אחד גדלו המשפחות ועימן גדל הרצון שלהן להשתכן ביישוב הקבע בחירן".

לפני כשנתיים הגיעה פריצת הדרך והחל שיווק המגרשים במקום. "עבודות העפר האלה מכשירות קרוב לאלף מגרשים לבנייה. לפני כשנתיים, כשהם יצאו לשיווק, הרבה אנשים היו מאוד ספקניים, ולא ידעו כמה ביקוש יהיה למגרשים", מצביע שטול אל עבר הבאגרים, המגרסות והשופלים שעובדים במקום. "ייאמר לשבחם של אנשי הגרעין שהם עשו עבודה מדהימה והפיצו את העניין בכל הכוח, וכל המגרשים שווקו. בפרויקט האחרון היו על מאתיים מגרשים כ-1,800 מועמדים. מדהים הביקוש למקום שעוד לא קיים. מדינת ישראל רתומה לפרויקט, וכפי שאנחנו רואים לנגד עינינו, מיישרים פה את ההרים, בונים קירות ומכינים תשתיות ליישוב דרור".

יישוב שיש לו ישיבה

במרכז היישוב חירן-דרור עומדת כיכר גדולה מאוד, ושימל מצביע עליה ומכריז: "כאן יקום המבנה הזמני של ישיבת דרור". מקום הקבע של הישיבה בתוך היישוב עוד לא פורסם, אך בשלב הראשון – עוד לפני בניית הבתים ואכלוסם – היא צפויה לשכון כאמור על הכיכר. "כולם מבינים שצפון הנגב הוא אזור חשוב מאוד למדינת ישראל. כולם מחוברים לזה ומבינים שזה אירוע אסטרטגי. זו כל הסיבה שהצטרפנו, לא כדי להקים עוד ישיבה אלא כדי להקים יישוב גדול מאוד. הכול התחיל באותו סיור של 'חי-רועי'", אומר שימל. המיקום הזמני בכיכר איננו מקרי. "הישיבה מוקמת בכיכר של היישוב כדי להיות מקום מרכזי עד שהיישוב יחל להיבנות ויתאפשר לנו להגיע למקום הקבע שלנו".

את הרעיון להקים ישיבה הגו חברי הגרעין. "הם אמרו לרב אלי סדן: אנחנו רוצים שיהיה מקום תורה, וכל נוכחות בשטח של יישוב ושל אנשים מזרזת את ההקמה ואת בניית התשתיות. לאחר התלבטויות החליטו בני דוד שאתגרי הדרום הם אתגרים לאומיים, והתגייסנו לסייע להקים מוסד חינוכי בלב עבודות העפר. כשאנשים שומעים שיש כאן מוסד חינוכי זה הופך את היישוב לממשי, וממילא קל יותר לשווק את המגרשים", אומר שטול.

מוסדות בני דוד החלו לגלגל את הנושא מול הרשויות, לרבות משרד הבינוי והשיכון, משרד הנגב והגליל, החטיבה להתיישבות, מועצה אזורית תמר ותנועת אור, וכולם התלהבו מהעניין, אך חרף מאמצים של שנה עדיין אי אפשר להקים את המוסד במקומו העתידי. בני דוד כבר החלו במקביל להריץ את המערכת, לרבות גיוס צוות הישיבה וגיוס תלמידים, ועד שתתממש ההחלטה עברו לאתר זמני בצמידות לגרעין חירן-דרור ביער יתיר, מרחק כמה דקות נסיעה משם, בסיוע מועצה אזורית דרום הר חברון.

בתחילת אלול החלה לפעול הישיבה החדשה באתר הזמני ביער יתיר, שפתחה את הזמן בבית מדרש שוקק לימוד. 55 תלמידים ממלאים את בית המדרש: 28 תלמידי שיעור א', 14 תלמידי שיעור ב', תשעה תלמידי שיעור ג' וארבעה אברכים בהנהגת ראש הישיבה הרב כפיר אלון. הר"מים בישיבה הם הרב ישראל מדזינסקי, ר"מ שיעור א', המתגורר בחירן, והרב דרור דוידוביץ', תושב ירושלים. אל הישיבה, כדרכה של שלוחה, מגיעים למסור שיעורים באמונה רבנים מהמוסדות, ובהם הרב יגאל לוינשטיין, שמוסר שני שיעורים בשבוע, הרב אליעזר קשתיאל, הרב עקיבא קשתיאל והרב יהודה סדן.

מרגע הגעתנו שטול ושימל אינם נחים. הם דואגים להשלים עוד ועוד פרטים על יציקה למבנה הישיבה ועל הקמת שירותים נוספים. הם רואים בעצמם שליחים של הרב אלי סדן ושל הרב יגאל לוינשטיין, הרוח החיה שמאחורי המוסד ובבסיס כל המהלך הזה. עד כמה זה קשור לעלי? אפילו הקרוואנים שניצבים לפנינו באו ממוסדות בני דוד בעלי. "הם בני שלושים שנה, התגוררו בהם תלמידי המכינה ממחזור ה', והיום ברוך ה' בונים פנימיות חדשות, והם התפנו. בעלי גם הקרוואנים ממשיכים חיים של שליחות ועוברים לפה. היה כאן מרכז שטיפל בנוער ייחודי, והם הקצו לנו את המקום לשנה. אנחנו מקווים שבתוך פחות משנה נעבור למקום הקבע", אומר שטול.

בבית המדרש אנחנו פוגשים את ראש הישיבה הרב כפיר אלון, שמנווט את הספינה החדשה. "הרב אלי סדן קרא לי אליו הביתה ושאל אותי: מה התוכניות שלך לזמן הקרוב? מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?" הוא מספר על תחילת הדרך. "אמרתי לו: ללמוד תורה נטו עשר שנים. ואז הרב סיפר לי על חירן, שהכרתי מעט כי החבר'ה המייסדים פה למדו כמה שנים אחריי בעלי, והכרתי אותם גם כשכן בהיותי אברך צעיר".

הרב אלון נענה מייד למשימה. "הרב אלי אמר שיש פריצת דרך ומחשבה להקים מוסד, והוא מבקש שאקבל עליי את המשימה. כשהרב אלי סדן מבקש דבר כזה אתה קם, מצדיע ואומר היישר. ברמה הזו. אבל גם מאוד התחברתי לרעיון. דיברתי עם אשתי, ושנינו התלהבנו מהרעיון".

את הישיבה מלווים רבני בני דוד. "הרב יגאל לוינשטיין, הרב אלי סדן והרב יהודה סדן מדריכים אותי איך להקים את המקום הזה, מתווים את הרעיונות ואת האופי של בית המדרש, איזה סגנון חבר'ה להביא ואיך אוספים אותם. ברוך ה' עשינו כמה אירועים מיוחדים והגיע אליהם נוער אידיאליסטי מאוד שאכפת לו מהתורה".

הרב אלון מרחיב על דרכה של הישיבה: "זו ישיבה גבוהה שהמטרה שלה היא ללמוד תורה. בעצם ישיבתה ולימודה היא מקיימת גם מצווה גדולה של יישוב ארץ ישראל. מטרת הישיבה אינה לבנות קרוואנים, לחרוש שדות או לרעות צאן אלא להתגדל בתורה ולהיות למגדלור התורני כאן. זו ישיבה למדנית עיונית שלומדים בה שלושה סדרי גמרא ביום תלמידים שבאו ללמוד ברצינות. היא שמה דגש על האדם הפרטי, שיגדל בתורה, שיפתח את האישיות שלו, שילמד אמונה ברצינות, ומתוך כך יאיר את אור התורה בצפון הנגב".

"הקודש מוביל את ההתיישבות"

הרב כפיר אלון (44), נשוי לאורית ואב לארבעה, הוא בוגר מחזור י' במכינה בעלי. בשל הלימודים של אשתו באוניברסיטת אריאל המשפחה עדיין מתגוררת בעלי, והרב אלון יוצא הביתה פעם בשבוע, ואת השבתות והחגים הם עושים יחד בישיבה. "אשתי כל השבוע עם הילדים, ופעם בשבוע יש לי אפטר. אשתי אמרה שתמיד חלמה להיות נשואה לקצין בקבע, וכשהיא פגשה אותי באמת הייתי על סף יציאה לקורס מ"פים, אבל החלטתי ללמוד תורה. עכשיו היא שמחה שהחלום שלה להיות אשת קבע התגשם, והיא שולחת אותי בכיף", הוא אומר בחיוך.

מבחינת הרב אלון הישיבה היא הגשמת חלום. "החלום לא מתחיל פה אלא הרבה שנים אחורה. המרגלים נשלחו מפה, 'עלו זה בנגב ועליתם את ההר'. אנחנו מאמינים שאנחנו נמצאים בנקודת המוצא של המרגלים. כאן הקודש מוביל את ההתיישבות, לעומת חטא המרגלים, שהקודש היה מנותק מההתיישבות. אנחנו מאמינים שאנחנו מסייעים בתיקון חטא המרגלים.

"יעקב אבינו, לפני שהתיישב בגושן, שלח את יהודה ואמר: התקן לנו בית תלמוד. שליחותו של הגרעין היא להקים התיישבות בעם ישראל שבאה מתוך התורה. אנחנו רוצים להיות מרכז תורני, אור בכל צפון הנגב ובפרט ביישוב דרור. דלת בית המדרש תהיה פתוחה לכל תושבי היישוב, דלתנו פתוחה לכל דורש תורה ולכל מי שרוצה לשאוב מים בששון ממעייני הישועה".

לא חששת מהמקום ומהאתגרים?

"חששתי מאוד. יש לנו נוער מדהים בציונות הדתית ובעם ישראל בכלל. כשאתה מרים דגל של אידיאלים אנשים באים, ולא היינו צריכים להתאמץ יותר מדי. החבר'ה בשיעור א' הם גיבורים. היו מי שאמרו להם שיש ישיבות גדולות, ולמה ללכת למקום לא ידוע, אבל הם חדורי אידיאלים".

עוד קבוצת תלמידים באה מעלי. "היה קשה לחבר'ה מצד אחד לעזוב את הישיבה, ומצד שני קסמו להם המקום והמשימה. ההתמודדות לא פשוטה. הם למדו בישיבה שהיה להם טוב בה, והישיבה הגבוהה בעלי היא מקום מדהים שכיף לגדול בו וקשה מאוד לעזוב אותו. גם לי כר"מ היה מאוד קשה לעזוב אותו".

גם בעניין תנאי החיים בישיבה החדשה הרב אלון משבח את מוסדות בני דוד. "התנאים הם לעילא ולעילא. אני לא מכיר שום מקום שמתייחס ברצינות כזו לכל פרט קטן. הכול מתוקתק, הכול מגיע בזמן הודות לשטול, שימל ומתניה מאיר. וכמובן, אנחנו לא רק שלוחה חיצונית, כלכלית, אלא משהו הרבה יותר מהותי, שלוחה רעיונית. הרבנים שייסדו את המקום מלמדים ומעבירים את הרוח מבנימין דרומה לנגב".

האהבה של הישיבה ליישוב הדדית בהחלט. שמואל בזק, בוגר בני דוד, חבר ועד גרעין חירן-דרור ותושב היישוב זה כ-13 שנה, מספר ל'בשבע' על התחושות מאז הגעת הישיבה: "זה צעד ענקי ומרגש במסע המיוחד, המאתגר ומלא השמחה והגבורה של הקמת היישוב. יש חשיבות עצומה בשתילת היישוב כבר בתחילתו ובהקמתו כמקור ברכה לחבל ארץ חדש כדי שיפרח בצפון הנגב ויפריח את הנגב ואת המדינה כולה", אומר בזק.

לדבריו, "האתגרים והמשוכות לא נגמרו, אבל עם השנים מתברר לנו יותר ויותר שהיכולת לעמוד בכל קושי וכל אתגר נעוצה בשותפים. ההצטרפות וההתגייסות של בני דוד היא חיזוק עצום, ועם קהילת הגרעין המיוחדת ומאות המשפחות מכל רחבי הארץ שכבר רכשו מגרש ומחכות להצטרף נמשיך להרים את הראש לשמיים ולהציב סולם חזק ויציב ארצה".

ירון גבאי, מזכיר היישוב חירן, רואה בהגעת הישיבה נס. "כל מה שאתה רואה חוץ ממבנה וחצי, שגם הוא היה הרוס ושבור, לא היה פה לפני חודשיים. רגילים פה לעשות דברים מאפס, וברוך ה' עשינו מכלום מתחם על מלא, כולל תשתיות של ביוב, מים וחשמל, מבנים וחדר אוכל מתנפנף ברוח. כל מה שקורה פה זה נס, ואם הייתי יכול לברך בשם ובמלכות, הייתי עושה זאת".

מבחינת גבאי זהו המשך ישיר לגדילת היישוב. "הגרעין כבר כמעט 13 שנה נמצא בלא נודע, אבל בשנה וחצי האחרונות הלא נודע נהפך לנודע. הביאו לפה רוח מאוד גדולה של חזון לבוא ולהגיד למדינת ישראל: החלטתם בשנת 1998 להקים יישובים? אנחנו המנוע והחיילים. אנחנו 13 שנה באפס תקציבים ותשתיות. הרוח היא מה שמחזיק את ארבעים המשפחות כאן. הרוח שהביאה את 820 היחידות ששווקו תביא גם את כל ה-2,400 שיש בתב"ע. הרוח והחזון מביאים לידי עשייה".

בשבוע הבא יחגגו היישוב והישיבה הכנסת ספר תורה לישיבה החדשה. "לי ולאשתי היה חלום לקיים מצוות כתיבת ספר תורה", אומר הרב אלון. "פעם אחת כשהיינו בנופש זוגי בבין הזמנים החלטנו להתחיל להניע את החלום ולשלם בתשלומים. גיליתי זאת בהמשך לרב יהודה סדן, והוא שמח מאוד.

"התוכנית הייתה להכניס את ספר התורה לישיבה הגבוהה בעלי, והקב"ה מגלגל גלגולים. השבוע כבר תפרו לספר את עצי החיים, ובחמישי הבא תהיה הכנסת ספר התורה בישיבה אצלנו ברוב עם ובהדרת מלך בהשתתפות הרב אלי סדן. אוטובוס יצא מהישיבה הגבוהה, ויבואו כמובן כל תושבי הגרעין וילדיהם. יהיה שמח".

***