ניידות המשטרה נערכו היטב בליל יום שני השבוע בשכונת שמעון הצדיק בירושלים, לקראת חזרתה של המחבלת נפוז ג'אז עארף חאמד בת ה־16 לביתה. מוריה כהן, תושבת השכונה, לא רצתה לראות ולא לשמוע שום דבר באותו ערב. היא סגרה את וילונות הבית, מנסה להגן על עצמה ועל ילדיה מפני קבלת פנים צוהלת למחבלת שגרה בשכנות, זו שניסתה לרצוח אותה בדם קר לפני שנתיים בלבד.
מאחורי תמונות החיבוקים של הורים שהתאחדו עם ילדיהם ששבו משבי החמאס השבוע, היו גם תמונות אחרות שלא שודרו. גם שם היו אימהות וילדים, אבל הם רעדו מפחד באותם רגעים בדיוק. במקביל לעשרות החטופים היהודים שזכו לשוב הביתה מעזה, שבו אל ביתם פי שלושה מחבלים ומחבלות, שמאיימים על היהודים בסביבתם. במקרה של מוריה כהן זה היה קשה במיוחד: המחבלת שהייתה בת 14 כשדקרה אותה לעיני חמשת ילדיה בדרכה לבית הספר לפני שנתיים חוזרת להתגורר בביתה, בשכנות ליהודייה שאותה ניסתה לרצוח. רק לאחרונה נגזר דינה של חאמד ל־12 שנות מאסר, והיא כצפוי לא הביעה חרטה על המעשה. מי שדקרה בסכין ומשם המשיכה ללימודים בבית הספר שלה, שכמובן תמך בה, תוכל לעשות זאת כעת מדי יום כשהיא חולפת על פני מוריה ושכנותיה היהודיות.
"כשאמרו לי בהתחלה שהיא ברשימת המשוחררים סירבתי להאמין", מספרת כהן, "בכל פעם מחדש כשניסו לומר לי את זה, קיוויתי שזה לא באמת יקרה. גם עכשיו אני לא מאמינה שהיא פה. התסכול הוא עצום, גם תחושת הפחד וחוסר ההגנה. הייתי צריכה לשבת עם הילדים ולהרגיע אותם, לגרום להם להתגבר על הפחד, כשאין באמת משהו שיכול לגרום לנו להרגיש ביטחון כרגע, כשהיא לא בכלא. הבן שלי כל הזמן שאל: היא עדיין במעצר? וכשהשתחררה נאלצתי לשכנע אותו לא לפחד. היום הילדים סירבו לצאת אפילו רגע אחד לפניי לבד אל הרכב, דרשו שאלך איתם. הפחד חוזר אליהם. הם היו איתי בזמן הפיגוע וראו הכול".
כהן זועמת על עצם העסקה, אבל גם על הדרך שבה נעשו הדברים לאחר שהתקבלה ההחלטה: "לכל הפחות היה צריך לא להחזיר אותה הביתה, לשלול להם את האזרחות. להחזיר אותה לכאן, מול הילדים שהיא כמעט רצחה את אמא שלהם?! זה מטורף!"
שובה של המחבלת אל השכונה מהווה איום גם לשאר המשפחות היהודיות שמתגוררות בה, שברובן נותרו כעת נשים וילדים בלבד, שכן רוב הגברים, כולל בעלה של כהן, מגויסים ומשרתים בחזיתות השונות. "הבעלים שלנו הולכים ונלחמים בחוץ, אבל עכשיו מכניסים לנו את הסכנה פנימה", היא מתקוממת, "צריך לחשוב פעמיים אם אפשר ללכת לבד ברחוב".
גם הטענה המשונה שניסתה להצדיק את העסקה, שלפיה משתחררים רק נשים וקטינים שביצעו מעשי טרור, אינה מקובלת על כהן. "זה יכול היה להיות מצחיק אם זה לא היה עצוב. מה שייך פה הגדרה של נשים או ילדים? מדובר באנשים שניסו להרוג, לרצוח. הם חיות, זה לא נשים או קטינים. מחבלת שדוקרת היא לא ילדה, זו לא התנהגות של ילדה. מה משנה הגיל או המגדר? הם חונכו לרצוח, זו האידאולוגיה שלהם. הנערה בת ה־14 שבאה לדקור אותי מעולם לא הביעה חרטה. דווקא מחבלים צעירים שמשתחררים מסוכנים יותר, יש להם זמן רב והזדמנויות רבות יותר לשוב ולעסוק בטרור".
כהן, בליווי משפטי של עמותת 'חוננו', יצאה למאבק למען ביטחון משפחתה, שמטרתו הרחקתה של המחבלת מהשכונה לצמיתות. "אנחנו נעשה הכול כדי שהיא לא תהיה פה, שאנחנו לא נראה אותה ושהיא לא תפגע לנו בשגרה". בעקבות דרישת 'חוננו' הוציא בית משפט השלום בירושלים ביום שלישי השבוע צו זמני המטיל מגבלות על המחבלת. המגבלה שניתנה אוסרת עליה להתקרב לכהן או למי מילדיה או ליצור איתם קשר. בעוד כמה ימים צפוי דיון נוסף על תנאי הגבלה קבועים. מבחינת 'חוננו' מדובר בצעד קטן, שצריך להתרחב לצעדים שתנקוט המשטרה כדי לוודא את ביטחונה של כהן מפני המחבלת.
שוחררו ללא משפט
שני תושבי ירושלים נוספים, שנפצעו בפיגוע ירי לפני קרוב לשנה גם כן סמוך לשכונת שמעון הצדיק, מרגישים מאוימים לאחר שהמחבל שביצע את הירי נגדם צפוי להשתחרר במסגרת עסקת החטופים. השניים, יעקב מוזס ומשה הס, פנו לראש הממשלה ושר הביטחון בבקשה להסיר את שמו של המחבל מהרשימות. הם נפצעו באורח בינוני עד קשה מהירי שביצע המחבל לעברם, נמצאים עדיין בתהליכי החלמה וצפוי להם שיקום ארוך. ההליכים המשפטיים נגד המחבל, איברהים סולטאן איברהים זמר, עדיין לא הסתיימו, כך שהוא אפילו עדיין לא התחיל לרצות את עונשו.
"מרשיי נחרדו לשמוע על כך שהמחבל הנו ברשימת המועמדים לשחרור אפילו עוד בטרם עמד לדין", כותב עורך הדין חיים בלייכר מ'חוננו' בשם שני הפצועים לראש הממשלה ושר הביטחון. "הידיעה על שחרורו המוקדם של המחבל פוגעת קשה בתחושת הביטחון של מרשיי, ומקשה על האפשרות להחלמתם המלאה וחזרה לחיי השגרה. מעבר לכך, מדובר במחבל שביצע פיגוע קשה ומהווה סכנה מיידית לאזרחי ישראל". תשובה לפנייה לא התקבלה, ועורך הדין בלייכר יודע לספר כי זו התנהלותה של המדינה כלפי נפגעי הטרור בימים אלה. הם לא מקבלים שום מידע מהצינורות הרשמיים על שחרור המחבלים שפגעו בהם, ונאלצים להיזון רק מכלי התקשורת - ושם לגלות כי מי שכמעט קיפד את חייהם יוצא לחופשי.
עורך הדין בלייכר, שמייצג נפגעי טרור באופן שוטף, טוען שרשימות המשוחררים, בעיקר בקריטריון העברות שביצעו, מגלות שאין שום חשיבה על ההתמודדות עם משמעויות השחרור. "השאלה הכי קשה היא מדוע משחררים קטינים שעשו פיגועים קשים כל כך ועדיין לא ישבו כמעט במאסר, על פני קטינים אחרים שנאסרו על זריקת בקבוקי תבערה לדוגמה. לא הגיוני שישחררו מחבלים שיש מאחוריהם נפגעי עבירה על פני מחבלים שאין להם נפגעי עבירה, גם בגלל הפגיעה החוזרת בנפגעים וגם בגלל ההרתעה. יש הבדל בין מחבל שהצליח לפגוע ומשתחרר ובין מחבל שבסוף לא הצליח. נראה שבשלטון איבדו כל יכולת להפעיל היגיון פשוט".
ואכן, עיון ברשימה הראשונית שפרסם משרד המשפטים, ובה 300 שמות אפשריים של מחבלים המועמדים לשחרור, מעלה כי אין מדובר כלל בדגי רקק. אומנם מעשי הטרור שביצעו לא הצליחו בדרך נס לגבות קורבנות בנפש, אולם חומרת המעשים ומסוכנותם הופכת את שחרורם לסכנה קיומית ליהודים. בין רשימת העברות ניתן למצוא: ירי לעבר אנשים, זריקת פצצה או מבעיר, הנחת מטען חבלה, נשיאת נשק, תחמושת או חומרי נפץ, הצתה, חבלה גופנית חמורה ועוד. בהנחה כי איש מהם לא הביע חרטה ובוודאי שלא התחייבות שלא לעסוק שוב בטרור, אפשר להבין מה עלול שחרורם של אלו לחולל.
רשימות המחבלים המשוחררים במסגרת הפעימות השבוע הדליקו נורות אזהרה נוספות. העיתונאי אבישי גרינצייג ציין כי בין השאר שוחררו מחבלים בעלי אזרחות ישראלית המתגוררים בשטחי ישראל, ובנוסף לכך גם כאלה שנשלחו לכלא אחרי אירועי הטבח בדרום. החסות שמעניק בכך חמאס למחבלים ערביי ישראל, התריע גרינצייג, היא דרמטית, והשלכותיה עלולות להיות ארוכות טווח. כמו כן מופיעות ברשימת המשוחררות תומכות טרור בולטות, בהן כאמור כאלה שהספיקו להביע תמיכה בטבח שביצע חמאס וכעת ישובו לבתיהן וימשיכו באין מפריע בפעילות טרור והסתה שתיתן רוח גבית לחמאס. אתר 'הקול היהודי' חשף כמה משמות האסירות המשוחררות במסגרת הרחבת העסקה עם חמאס, ששחרורן עלול להצית את ערביי יהודה ושומרון וגם את ערביי ישראל.
הנאדי חילוואני וחדיג'ה חוויס הן מובילות הסתה ומערך פעילות של חמאס בירושלים מזה שנים רבות. השתיים מופיעות כמעט בכל כנס של חמאס בישראל ובחו"ל למען "מלחמת אל־אקצא" ונמנות על בכירי ארגון המורביטאת, שמחולל מהומות ומתעמת עם שוטרים ויהודים בהר הבית. ברשימת המשוחררות ניתן לפגוש גם את עאהד תמימי הידועה, מחבלת צעירה שנחשבת לסמל במאבק הערבי ונעצרה לאחרונה בעקבות הסתה ותמיכה בטבח. כך גם שתילה אבו־עיאדה מכפר קאסם, שלפני כשש שנים ביצעה פיגוע דקירה בראש העין ותכננה פיגוע מטען וירי, ועוד תומכות טרור המתגוררות בתוך שטחי ישראל והביעו תמיכה במעשי הטבח.
הנתונים המאיימים הללו, שלא בדיוק ממלאים את חללי האולפנים, מותירים לנו רק לקוות שמחיר העסקה הנוכחית יסתכם בשחרור האסירים מהכלא ותו לא.
לא לומדים לקח
השנה לא היו אלה רק מתנחלים מהגרעין הקשה ביישובי גב ההר. אירועי הטבח בדרום הדליקו נורות אזהרה גם בקרב תושבי יישובים מתונים, שממוקמים סמוך לקו הירוק. החלטתו התמוהה והמסוכנת של אלוף פיקוד המרכז, יהודה פוקס, לאפשר לערביי יהודה ושומרון לבצע את עבודות המסיק באזורים שנמצאים על גבולות היישובים ואף בתוכם הוציאה מהסלון הנוח גם תושבים בעץ אפרים ובאלקנה, ואפילו בקיבוץ מירב שבגלבוע. הקיבוץ, שנמצא בתוך שטחי הקו הירוק, גובל עם הכפר ג'ילבון שבצפון השומרון. תושבי הקיבוץ סובלים כבר תקופה ממעשי טרור של ירי והנחת מטענים על ידי ערביי ג'ילבון, וכשנודע להם על ההחלטה שהתקבלה בצה"ל לאפשר לערביי הכפר למסוק את זיתיהם בתוך שטחי הקיבוץ החליטו התושבים לצאת למאבק על ביטחונם. ביום ראשון בבוקר התאספו עשרות מתושבי הקיבוץ על מנת לחסום בגופם את כניסת הפועלים. התושבים טענו כי לנוכח מעשי הטרור הגוברים באזורם, החשש הוא כי ערביי הכפרים ינצלו את פעולת המסיק לצורך איסוף מודיעין על הקיבוץ ואולי גם לביצוע פיגועי טרור.
התרחשות דומה הייתה גם באזור אלקנה, עץ אפרים ושערי תקווה במערב השומרון. גם שם יצאו לפנות בוקר עשרות תושבים לחסום בגופם את שערי היישוב לכניסת המוסקים הערבים. אחרי כשעה נכנע צה"ל וביטל את המסיק לאותו יום, אולם הבטיח כי יאפשר מסיק בימים הבאים תחת אבטחה. התושבים מצידם הכריזו כי ישובו לחסום את הכניסות, שכן לטענתם כניסת ערבים לשטחי היישובים גומרת להפקרת ביטחונם וחייהם, והם לא יאפשרו לתרחיש האימה מעוטף עזה לחזור ולהתרחש גם אצלם. לא מיותר לציין כי בשני המוקדים – בקיבוץ מירב וביישובי מערב השומרון – רוב הגברים מגויסים בחזיתות השונות, ומול האיום האסטרטגי של המסיק נותרו בעיקר נשים וילדים.
מלבד המסוכנות הגבוהה והמוכחת הנשקפת ליישובים מהמסיק (כמו למשל שקיות מלאות אבנים שהתגלו בשטחי מסיק סמוך לנווה צוף), הוא פוגע גם בסדרי הכוחות של צה"ל ביהודה ושומרון. במקום הקצאת כוחות לפעילות סיכול והתקפה במעוזי הטרור הרבים, בפיקוד המרכז החליטו לתעדף את המסיק הפלשתיני ולהקציב לאבטחת המוסקים פלוגות שלמות מדי יום. מסמך שהגיע לידי 'בשבע' מגלה את לוח הזמנים שלפיו נמשכת הפעילות הצה"לית סביב יום מסיק כמעט יום שלם. זה מתחיל בשש וחצי בבוקר, עם התאספות גורמי הביטחון השונים לאזור. בשעה שבע מתמקמים הכוחות ומתחיל המסיק. עד השעה ארבע אחר הצהריים נגמר יום העבודה, כולל התקפלות הכוחות מהשטח ודיווחים מסודרים לגורמים הרלוונטיים. בשעה זו נערך גם סיכום יום חטיבתי שכולל הפקת לקחים, תכנון היום שלמחרת ועוד.
חיילי מילואים שחשבו כי הם מגויסים בצו 8 בעת הזאת להגנה ולמלחמה למען ביטחון ישראל, ומצאו עצמם נשלחים לשמש כשומרי ראש של פלשתינים מחבלים בפוטנציה, חשים תסכול רב. אל ארגון 'תורת לחימה' מגיעות תלונות של לוחמים על המשימות שאליהן שולח אותם פיקוד המרכז. "אנו מקבלים תלונות רבות הן מאנשי מילואים שתולשים את השערות מרוב תסכול, והן ממפקדי פלוגות וגדודים שיושבים בדיונים הזויים עם שעון לחימה למשימת המסיק, בעוד מקביליהם בעזה ובגבול לבנון נלחמים במחבלים נאציים, שנמצאים בעשרות אלפיהם גם ביהודה ושומרון", מספרים בארגון.
"במקום למנוע את הטבח הבא שהחמאס והרשות הפלשתינית מתכננים ונערכים אליו ביהודה ושומרון, אלוף הפיקוד פוקס ששבוי בקונספציית שמאל איומה שמפילה בנו חללים מתעסק במסיק שרק מקרב את האויב אל היישובים, בדיוק כפי שקרה בבארי ובכפר עזה. אנו קוראים לממשלה לחדול ממדיניות אוסלו שהתפוצצה לעם ישראל בפרצוף בדמות טבח המוני, למנות מיד אלוף פיקוד התקפי ולצאת למערכה נחושה על חיינו ועל ארצנו".
לתגובות: Hagitr72@gmail.com
***