בקול שבור סופד הרב יונה גודמן, לאחיינו, לוחם השריון סמל יקיר ידידיה שנקולבסקי הי"ד, שנפל בקרבות ברצועת עזה, בראיון לכאן רשת ב'.
הידיעה הקשה הגיעה לאמו של יקיר, אחותו של הרב גודמן בשעה שמונה "והיא התקשרה אליי וביקשה שאתקשר לבשר לאימי, לסבתא שלו, בירושלים. נסעתי אליה", סיפר.
"הכאב עצום, אבל אני נזכר כל הזמן שהסבא רבא והסבתא רבא שלי נרצחו בפוגרום. אין להם קבר, והוא זכה להיות לוחם בצבא ההגנה לישראל, וזה כל הסיפור", אומר הרב גודמן ומציין כי זאת על אף ועל רקע הכאב והאבדן האישי הגדול.
על המחיר הכבד שאנו משלמים על הסיפור ההיסטורי הזה, אומר הרב גודמן: "השכנים שלנו, החבר הטוב ביותר של בני הוא הקצין שנפל באותו טנק, איתן פיש הי"ד, והבוקר מוקדם מאוד התקשרה אליי האימא האבלה, אמו של סרן איתן פיש כשבנה עוד טרם הובא לקבורה ואין אפילו פרטי הלוויה כתוצאה מסיבוך כלשהו. אני עונה לה והיא מבקשת את מספר הטלפון של אחותי, האימא האבלה של האחיין, כי אני רוצה לחזק אותה, רוצה לנחם אותה. וזה עם ישראל, ועם ישראל חי. אנחנו בוכים אבל לא מתבכיינים. אנחנו יודעים שאנחנו דור של תקומה".
"אני יכול לדבר עליו, על מידותיו, על הענווה, על החכמה, רבות. הצבא בנה אותו. לפני הצבא לא הייתי מעלה בדעתי שהוא יסיים כמצטיין וזה מה שקרה. הוא התבגר מאוד גם בישיבה בירוחם עם איתן פיש ומצאו את עצמם כשאיתן הוא הקצין והוא הטען שלו ושניהם נפלו בראש כוח בסג'אעייה, אבל הידיעה שהם היו לוחמים נותנת משמעות, גם לעובדה שהבחור המתוק הזה, שאני מכיר מברית המילה שלו והיה שקדן וחכם ועשה חוץ ממגמה כזו או אחרת גם פיזיקה חמש יחידות במקוון כי במקום שבו הוא למד זה לא היה, אנחנו חייבים תודות לצבא גם על הרגישות שבה הגיע הצוות ודיברו והיו עם המשפחה שעות, אלא גם כי הצבא בנה אותו. מאוד אוהבים להכות בצבא וברור שצריכים להיות תחקירים אבל זה לא צבא כיבוש בעיניי אלא צבא שבונה אנשים באחריות ובשקדנות לעמל ולבגרות. הצבא וגם הישיבה סייעו לו להתבגר, ואנחנו מלאי הכרת תודה על 2 השנים הללו, עם הכאב העצום שאין מילים לתאר אותו".
על סרן איתן פיש הי"ד מספר הרב גודמן כמי שהכיר אותו מאוד בהיות חברו הקרוב מאוד של בנו המשרת כקצין חי"ר בעזה. "הם אהבו לנגן יחד ולשיר יחד. היה בחור רגיש חכם ומוכשר. עדינו העצני, כשנדרשת עדינות, העדינות הפנימית באה לידי ביטוי, אבל כשצריך להיות חזקים כמו עץ יודעים להיות חזקים, וזה נדרש מכל אחד מאיתנו, לדעת מתי להיות עדינים רגישים קשובים לעם שלנו ומתי להיות קשים כעץ כשאנחנו צריכים להילחם על תקומתנו, ומסתבר שמלחמת העצמאות לא הסתיימה".
על הדרך לקום מהכאב והיגון אומר הרב גודמן כי הוא "מקווה שבמקביל לדמעות אנחנו מחייכים. אני משווה את הסבא רבא שלי לאחיין שלי ורואה את ההבדלים ולמה זכינו להגיע, עם הכאב המטורף. הפסוק בתהילים הוא 'המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד', האויבים שלנו נופלים והרד"ק מעיר שגם אנחנו לפעמים נופלים, ואכן בשמחת תורה נפלנו באופן שאי אפשר לתאר, אבל מתוך התקומה, מתוך הגילוי של מיהו העם שלנו שעבר ניתוח לב פתוח, גילינו לאיזה עם אנחנו שייכים, לאיזה ציבור אנחנו שייכים, איזו התגייסות... אמרה לי סבתא כלשהי לפני שבוע 'אני בצו 8, אני מתנדבת לטפל בנכדים של אחרים'. כולנו מגוייסים ושותפים וזה חלק מהיכולת שלנו לקום".