פרשת משפטים היא זמן טוב לחשבון נפש ציבורי בנושא משפט התורה. האירוע שמייחד את העם היהודי על פני טיעוני ההתגלות של הנצרות והאסלאם הוא מעמד אלוקי שהתרחש בנוכחות כל העם: מתן תורה. ההתגלות האלוקית נערכה במתכונת לאומית מסיבה כפולה: אירוע המוני נוסך ודאות בקיומו, לעומת התגלות ליחיד הניתנת להכחשה וזיוף. אולם פרט לכך, סדר הגודל העממי של מתן תורה מגדיר את התכלית. מצוות התורה הן הדרך לתיקון הלאומי של העם היהודי, והדרך עוברת בשמיעה לדבר ה' בתורתו.
רבים התחומים שבהם יש לעסוק במשפט התורה. דמותה של המשפחה, מעמדם של בתי הדין הממלכתיים ובתי הדין לממונות, מדיניות ציבורית, היחס בין עולם התורה לעולם הדיינות ועוד. אולם ראשית לכול עומדת השאלה המונחת לפתחו של כל יהודי: האם אנחנו תובעים את משפט התורה? האם בינינו לבין עצמנו אנחנו מאמינים כי המציאות תהיה מתוקנת יותר אם נפעל לאור ערכיה והדרכתה של התורה? האם מקור אלוקי לתיקון עולם הוא הדרך הטובה ביותר ולא, למשל, השכל האנושי?
הדיבור על משפט התורה מכיל בקרבו שני היבטים עיקריים: מערכת שיפוטית ומערכת תרבותית. המסגרת התרבותית היא התשתית הערכית שבה מתנהלים חיי החברה בכללם, ואילו המערכת השיפוטית היא המסגרת שבה דיני התורה מתממשים ביחסים בין בני אדם בעיקר. לתורה יש מה לומר בשני היבטים אלו, וייחודה הוא גם בעיצוב התפיסה וגם בנתינת תוקף ויכולת עמידה.
המערכת התרבותית של התורה
בתחום המערכת התרבותית ניתן שלוש דוגמאות מהמלחמה האחרונה: מוסר לחימה, פדיון שבויים ולקיחת זרע מחלל צה"ל. נציג אותן על קצה המזלג, תוך הבנת המגבלה הכרוכה בנגיעה בנושאים גדולים ורגישים שכאלה בשורות מספר.
ראשית, מוסר לחימה. אחד האישים החשובים שעיצבו את תפיסת מוסר הלחימה של צה"ל הוא פרופ' אסא כשר. פרופ' כשר פעל רבות בניסוח הקוד האתי של צה"ל, שלימים הפך למסמך רוח צה"ל. מה הבסיס הערכי שעליו השתית כשר את מוסר הלחימה של צה"ל? חיי האדם היחיד – אוהב ואויב. על פי עדותו של כשר עצמו, זהו הקוד האתי היחיד בעולם המערבי שבו מופיע חיי אדם כערך שמכונן את האתיקה הצבאית. מתוך הדאגה לחיי אדם גוזר כשר את הלגיטימציה להפעלת הצבא.
מה החלופה של התורה לעמדה הזאת? העם היהודי הוא לאום. היחידים שבעם הם איברים מהגוף הלאומי. חשובים וייחודים, אבל איברים. הלחימה היא מערכת לאומית שתפקידה ראשית לכול הגנה על הקיום הלאומי. כמובן שגם לפי התורה יש ערך רב לחיי היחיד, והנגזרת, למשל, היא לחימה מתוך רצון להמעיט בנפגעים או בטיחות באימונים, אבל הבסיס הערכי הוא העם ולא היחיד. מוסר לחימה ממקור אלוקי מעמיד גם את הלחימה העכשווית על בסיס של מלחמה בין אמונות ונותן את ההבנה והתוקף הנדרש להכרעת האויב.
שנית, פדיון שבויים. זו סוגיית המשך לסוגיה הקודמת. התביעה לשחרור של החטופים בכל מחיר, בלי להתחשב במערכה המלחמתית ובהשלכות על בני אדם אחרים שייפגעו כתוצאה מכך, נובעת מהעמדת מצוקת השבוי המובנת לכולם מעל לשיקולים כלליים.
החלופה הערכית של התורה שונה. הבנת העומק של מצוקת השבוי אינה גוברת על שיקולים מערכתיים כמו מניעת חטיפות נוספות וסיכון בני אדם אחרים או הצלחת המערכה המלחמתית. הבסיס הערכי הוא שהחטיפות הללו נעשו כחלק ממאבק לאומי, וככאלה הן הופכות להיות חלק מהמאמץ המלחמתי. היכולת להביע עמדה מוצקה לנוכח הקושי המובן דורשת בסיס ערכי מוצק ואמון עמוק בעולם הערכי ומקורו האלוקי.
לקיחת זרע מחלל צה"ל על מנת להפרות ממנו אישה גם היא סוגיה רגישה מאוד. את הכאב ותחושת האובדן מי יכול ויהין לתאר. כל מי שלב אדם לו חש את עומק השבר. אולם גם בסוגיה זו טמונה סוגיה תרבותית שיש לתורה ממקור אלוקי מה לומר בה. האם לקיחת זרע, או יותר מדויק כריתת איבר מגופו של החלל, היא כבוד לנפטר בעל מעלה כזאת? מה המעמד של נפטר, גוף ללא חיים או בעל מעלה כהקדש? האם חלל צה"ל שאין כל אדם יכול לעמוד במחיצתו בעולם הבא מרוב קדושתו זקוק להמשכיות בדמות ילד? האם מצוות ייבום משמעותה המשכו הפיזי של האדם או המשכו הרוחני? האם הילד הזה מיוחס אליו בכלל? מהי משפחה רצויה? האם יש כזה דבר? מהי הנצחה ראויה? ובמיוחד, יש לשים לב שמי שמקדם את החוק הזה במשך עשרות שנים הוא ארגון 'משפחה חדשה' ששם לו למטרה לקדם את כל צורות ההתקשרות בין בני אדם ולאו דווקא את המודל של אבא ואמא וילדים, ושבעבורו חללי צה"ל הם דרך אולטימטיבית לקידום המשפחה האלטרנטיבית.
משפט התורה בהיבטים אלו מייצג דוגמאות לחשיבה כמערכת ערכית המכוננת את החיים, מפרנסת אותם ונותנת להם תוקף ויכולת עמידה.
משפט התורה כמערכת משפטית
אלפי שנים דנו בתי הדין הרבניים בדינים אזרחיים. עוד לפני כינונה של מדינת ישראל ניהל משפט התורה את חיי הלאום היהודי. מה ששימר את היהודים כלאום, ואת שאיפתם לשוב אל ארצם, היה היכולת שלהם לשמר את תרבותם הלאומית כתרבות מובחנת וייחודית. כך שעם הקמתה של מדינת ישראל היא מצאה לפניה מוסד היסטורי-לאומי שלא נזקק לקבל את אישורה לקיומו. גם בעת השלטון העות'מאני והמנדט הבריטי דנו בתי הדין בעניינים אזרחיים בארץ ישראל. לאחר מכן, מאז קום המדינה, במשך עשרות שנים, בתי הדין הרבניים היו דנים בדיני ממונות מכוח חוק הבוררות, כשהצדדים היו חותמים על שטר בוררות ופסקי הדין היו נאכפים לאחר שאושרו בבית המשפט המחוזי.
ואולם, לאחר פסיקת בג"ץ נשללה מבתי הדין היכולת לעסוק בעניינים אזרחיים. הייתה זו פסיקה אחת מני רבות שצמצמה את כוחם של בתי הדין בתחומים שונים שהיו מסורים להם מלכתחילה הן מכוח המנהג והן מכוח המחוקק. הכרסום המתמשך בסמכותם של בתי הדין על ידי המערכת המשפטית ובראשה בג"ץ הוביל לצמצום תחומי הפסיקה ודלדול פיתוח הפסיקה בתחומי התורה השונים. העמדתה של מערכת משפט התורה בקרן זווית למעשה דלדלה את השפעתה של התורה גם כתרבות לאומית חיה ותוססת.
פרשת משפטים תשפ"ד תופסת אותנו בזמן שבו אמורים להתמנות דיינים חדשים לבתי הדין הרבניים. חלק מחשבון הנפש הציבורי הוא ההבנה כי על החפצים בקידומו של משפט התורה, הן מבחינת מערכת ערכים תרבותית והן כמערכת משפטית, להעמיד דיינים שהם "מדינאי משפט", כלשונו של אהרן ברק. תלמידי חכמים בעלי יראת שמיים המובילה לאומץ לב, תעוזה מחשבתית, עומק ורוחב דעת, שמבינים את האחריות המוטלת לפתחם בפיתוח עולם ערכי משפטי בעל אמירה שיכולה וצריכה לקדם את העם כולו למציאות טובה ועליונה יותר.
השיבה שופטינו
הגמרא במסכת מגילה נותנת הסבר לסדר הברכות בתפילת העמידה: "ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים, דכתיב 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תיתנו ופריכם תישאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא'. וכיוון שנתקבצו גלויות נעשה דין ברשעים, שנאמר 'ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך' וכתיב 'ואשיבה שופטיך כבראשונה'". בלשון פשוטה, על פי הגמרא סדר הברכות בתפילת העמידה משקף את סדר הגאולה. בתחילה ברכת הארץ, ביטוי ליצירת שפע גשמי בארץ ישראל, לקראת שיבתם של בניה אליה. לאחר ברכת הארץ הבנים שבים לארצם והדבר מבוטא בברכת קיבוץ גלויות, ולאחר מכן מגיע עידן השבת המשפט.
ברכת הארץ ברוך ה' נתקיימה בנו – עגלת קניות בערב שבת מכילה שפע כמעט כמו סעודת שלמה בשעתו. ברכת קיבוץ גלויות נתקיימה בנו, וכל יהודי שרוצה יכול למצוא את מקומו בארץ הקודש. עכשיו הגיע עידן השיבה שופטינו. העידן של ברכת השיבה שופטינו צועק מכל מהדורת חדשות ומכל דיון בכנסת. נראה כי הגיע הזמן לקידום השבת משפט התורה.
הכותב הוא ראש מכון תורת המדינה ומנהל תחום במרכז יכין
***
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: [email protected]
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)
***