השטאזי מעבר לפינה

השטאזי, המשטרה החשאית של מזרח גרמניה, חקקה את שמה ברשימה השחורה של המשטרים האפלים של העולם בגלל איסוף המידע החולני שנקטה נגד אזרחיה. בניגוד לק.ג.ב. הידוע לשמצה, איסוף המודיעין השיטתי של השטאזי לא היה ממוקד ולא מוכוון משימה. הם פשוט אספו מידע בלי סוף. נוצרה שם תרבות שמתמרצת כל אזרח להלשין – גם על האנשים הקרובים לו ביותר. אם האישה התנהגה קצת מוזר או שהבן חזר מאוחר מדי הביתה – מדווחים לשטאזי. ככה, אם המשטרה תפשוט באמצע הלילה, אני אוכל לרחוץ בניקיון כפיי. למדיניות הזאת היו שתי השלכות הרסניות: היא פירקה את האמון הבסיסי ביותר, הדבק שמחזיק משפחות ביחד; והיא גרמה לאזרחים להתהלך בפחד מתמיד מהעובדה שהרשויות יודעות עליהם הכול, וגם יכולות להעליל עליהם הכול. עד היום, 35 שנה לאחר נפילת החומה, עדיין ישנם עובדי מדינה גרמנים שסורקים את הארכיונים של השטאזי, ומדי פעם מתקשרים לאזרחים ומציעים בדיסקרטיות מידע שנחשף על הזהות האמיתית של הוריהם, או על קיומם של אחים אבודים.

מערכת הבנקאות בישראל איננה שטאזי, אבל היא נדבקה בגרסה מוחלשת של נגיף החטטנות הממוסדת. אין שום חוק או חוזה שחייבו את בנק מזרחי לעצור את התרומה של האוליגרך רומן אברמוביץ' לזק"א. בנק לאומי בשום אופן לא היה חייב להקפיא את חשבון הבנק של נער הגבעות ינון לוי. זוהי "הגדלת ראש", נמרצות יתר עם מצפן עקום: הבנקים בישראל שכחו שהם נותני שירות לאזרחים. הם רואים את עצמם כזרוע הארוכה של הרשות לאיסור הלבנת הון ורשות המיסים, משוכנעים שתפקידם להלשין על כל אזרח עם פעילות חריגה בחשבון. כמו כלב שרץ אחרי מקל הם יזדרזו להקפיא, לחסום ואפילו להוציא כספים מחשבון – כדי לרצות את אדוניהם האמיתיים: הרגולטורים של המדינה והעולם. בתנאים האלה, אין פלא שבנק ישראל מגבה את הקפאת הכספים של ינון לוי: ההקפאה הזאת היא חלק מתהליך העצמת הפקידים על חשבון האזרחים, תהליך שגם פקידי בנק ישראל נשכרים ממנו. אבל זה בשום אופן לא הופך את הפעולה לחוקית.

חוק יסוד כבוד האדם וחרותו מגן על קניינם ופרטיותם של אזרחי ישראל. זה אומר שכאשר אזרח ישראלי מפקיד את כספיו בחשבון בנק ישראלי, וממשל ארצות הברית מבקש להטיל מגבלות על החשבון – התפקיד של הממשלה הוא להגן על האזרח וקניינו, לא על הברית האפלה של הרגולטורים של העולם. זה אומר שכשהממשל האמריקני פקד על בנק לאומי להגביל את חשבונותיו של ינון לוי – הוא הסיג את גבולה של מדינת ישראל. הוא פגע בריבונותה. הוא חתר תחת סמכויותיו של שר האוצר סמוטריץ'. כשר הממונה על הפיקוח על הבנקים – הוא מופקד על ההגנה על קניינם של אזרחי ישראל השמורים בבנקים ישראליים. התפקיד שלו הוא להשית כל סנקציה העומדת לרשותו על בנק לאומי, עד שיתעשת, יחזור לקיים את החוק וישחרר את הכספים.

דיני הלבנת הון הם תחום משפטי מקצועי מאוד, קשה להבנה ולהתמצאות. הוא נושא עליו אות קין שכל מי שבקי בהיסטוריה של היווצרות ממשלות עריצות צריך לזהות: בשמן של מטרות נאצלות – כמו מלחמה בכספי טרור – הרשות לאיסור הלבנת הון נוטלת לעצמה עוד ועוד סמכויות על חשבונם של אזרחים. נגיף השטאזי משוטט במסדרונותיה של הרשות, שהפכה את איסוף המידע על אזרחים מאמצעי – למטרה בפני עצמה. הרשות הצליחה להשפיט את הבנקים, לגרום להם למעול בכספי לקוחותיהם רק כדי לרצות את הפקידות הרעבה למידע. לא מידע ממוקד על מי שחשוד בהלבנת הון או בהעברת כספי טרור. סתם מידע. על כל אזרח. שיהיה, ליתר ביטחון.

לפני כמה שבועות, בבוקר ינואר צונן, קיבלתי טלפון מהבנק: "אנחנו רוצים להכיר אותך יותר, שלח בבקשה את הדוחות הכספיים שלך", ביקשה הבנקאית בנחמדות. שיחה כזו מתקבלת אצלי בכל חודש ינואר, ואני משער בזהירות שכמוני עצמאים רבים במדינה. יש עם זה רק בעיה אחת: זה לא חוקי. הבנק אמור לספק לי שירותי ניהול של הכסף שלי, לא לפקח על תקינות התנהלותי הכספית. הבהרתי לבנקאית, ולא בנחמדות, שהיא לא רשאית לחטט בענייניי, ושהיא לא תקבל שום מסמך עד שלא תראה לי מקור חוקי תקף שמחייב אותי לעשות זאת. ברוך ה' לא הקפיאו לי דבר. אין עליי סנקציות בגלל עלילת אלימות המתנחלים וגם לא בגלל קרבה לפוטין. אבל זה לא הופך אותי לחסין. אף אחד לא חסין.

לפני כ־20 שנה הצטרפה ישראל לשורת אמנות בין־לאומיות שנועדו לסנכרן את המלחמה העולמית במימון הטרור ובפשיעה המאורגנת. אבל ישראל נבדלת מהמדינות האחרות שחתמו על האמנות האלה, בכך שהיא הזניחה חוליה חשובה בשרשרת: כשמדינה אחת מבקשת מחברתה לפגוע בזכויות אזרחיה, לחטט בחשבונות בנק ולהקפיא כספים – המדינה שבה יושבים הכספים דורשת הוכחות, הליך תקין, לפעמים אפילו התערבות שיפוטית, לפני שהיא מאפשרת פגיעה באזרחיה. אבל בישראל כמו בישראל, הפקידות עובדת למען הפקידות, לא למען האזרחים. הבנקאים שהקפיאו את הכספים של אברמוביץ' ולוי, כמו גם הפקידים בפיקוח על הבנקים וברשות הלבנת הון, לא משלמים שום מחיר אישי על הפגיעה שהם מאפשרים באזרחי ישראל. זהו הנזק שנגרם ממיתוס ה"עצמאיות" של שיקול הדעת הפקידותי. אם נבחרי הציבור לא יתחילו ללכלך את הידיים ולגבות מחיר מפקידים סוררים – השטאזי ממש מעבר לפינה.

***