בבית הנבחרים האמריקאי אושרה ביום רביעי האחרון הצעת חוק המבקשת לאסור שימוש בטיקטוק ברחבי ארה"ב.
הסיבה היא החשש שמא מאחר ומדובר ברשת הנתונה בבעלות סינית היא מהווה סכנה לביטחון הלאומי האמריקאי.
על הסכנה הנשקפת למערב מהרשת החברתית שוחחנו עם ברק גונן, מומחה לסייבר ומרצה במרכז האקדמי לב, המשרטט בפתח דבריו קווים לדמותה של הרשת, שבראשית דרכה הוצגה כרשת חביבה שנועדה לצעירים וצעירות המעלים סרטוני ריקוד קצרים. האלגוריתם שמאחורי האפליקציה יודע לזהות את תחומי העניין של המשתמש ולשגר אליו סרטונים נוספים בתחומים הללו. "אפשר לקחת את זה לכיוון תמים, אבל גם למקומות בעייתיים, לדוגמא הרשת הזו סייעה בהפצת חומרים שבהם אמריקאים צעירים שיבחו את בין לאדן ואת מתקפת התאומים", מציין גונן.
בבמה הרחבה שנותנת האפליקציה לסרטונים בעלי מסרים קיצוניים ואף מטורפים, היא מאפשרת לרעיונות ומסרים שכאלה להגיע לקהלים רחבים שלא היו מגיעים לתכנים הללו בלעדיה. כאן נכנסת לתמונה שאלת הגורם שעומד מאחורי האלגוריתם ומפעיל אותו. ככל חברה סינית גם טיקטוק לא רק תלויה באישור הממשל שם, אלא שבתוכה משולבים אנשי ממשל ומודיעין. "הדבר הזה קיים גם במדינות מערביות, וזה קורה בכל העולם אבל כאשר מדובר בסין שאינה מדינה דמוקרטית אלא כזו שמעוניינת לקבל שליטה והשפעה כלל עולמית, היא מפעילה מסע דיס-אינפורמציה", אומר גונן ומציין כי שבועיים לפני טבח השבעה באוקטובר פורסם דו"ח של משרד ההגנה האמריקאי המתאר את אותו מסע דיס-אינפורמציה שנועד לקדם אינטרסים סיניים במערב.
גונן מציין כי טיקטוק היא למעשה דרכם של צעירים לגבש דעות ראשוניות, וככזו משמשת הפלטפורמה פוליטיקאים רבים המבקשים ללכוד את תשומת ליבו של הדור הצעיר לרעיון כזה או אחר. גם נתון זה מעיד על חשיבותה של הרשת שהפכה במה משמעותית מאוד להפצת מסרים אנטישמיים ופרו פלשתיניים. פרסומות שהעלו אנשי חמאס והרש"פ המקדמות את המסרים של הארגונים הפלשתיניים זכו לקידום ותהודה בעוד פרסומים הנוגעים לחטופים המוחזקים בידי חמאס נפסלו. גונן מספר על גורם ביטחוני שהתבטא ואמר שבמקרה הטוב מדובר בהטיה ורשלנות ובמקרה הרע מדובר בכוונת מכוון.
על מידת האנטישמיות בטיקטוק ניתן ללמוד גם מפרישתו באחרונה של האחראי על קשרי ממשל בטיקטוק ישראל. למעשה מדובר באיש יחסי הציבור של הרשת בישראל, אך הוא בחר לעזוב לאחר שניסיונותיו להיאבק בהפצת הפייק ניוז והאנטישמיות ברשת כשלו.
אחת הטענות המתנגדות לחקיקה נגד טיקטוק היא שמדובר לכאורה בפגיעה בחופש הביטוי, אלא שכאשר מדובר בהעברת מסרים על ידי אדם המסתתר תחת פרופיל ושם בדוי ומאחוריו גורם מודיעיני זר שאינו ידוע ואינו נתון למגבלות החברה הדמוקרטית, מוצאת את עצמה מדינה דמוקרטית נאבקת מולו במאבק א-סימטרי בו אין לה את הכלים להתמודד עם הגורם העלום שלפניה.
גונן מציין בדבריו כי החקיקה האמריקאית אמנם מתוארת ככזו המבקשת לאסור את השימוש בטיקטוק בארה"ב, אך למעשה מדובר בדרישה אמריקאית מהסינים למכור את החברה לחברה אמריקאית, מה שניתן לשער יאפשר לגורמי מודיעין אמריקאיים להשתלב בה ולהתחקות אחר דרך פעולת האלגוריתם שמאחוריה. מנגד סין מתארת את החוק ככזה המבקש לסגור את הרשת ובכך היא מבקשת מהדור הצעיר להפעיל לחצים על חברי קונגרס כדי שיבלמו את הכוונה הזו. ניתן לשער שבתקופת בחירות כוחו של לחץ שכזו יכול להיות משמעותי יותר מבתקופה רגילה.
עוד מציין גונן בדבריו כי עד לא מכבר הייתה הסכמה בין רפובליקנים ודמוקרטים על הצורך בחקיקה נגד טיקטוק בשל החשש לביטחון לאומי, אבל טראמפ טען שהחקיקה אינה טובה ממספר נימוקים שהמרכזי הם הוא שאם טיקטוק ייסגר הבמה תישאר לפייסבוק. טענה זו מעט מוזרה משום שלא מדובר בסגירת טיקטוק אלא בהכפפה של החברה לחברה אמריקאית. להערכתו של גונן, טראמפ רואה בטיקטוק הזדמנות להגיע למצביעים צעירים שכן הוא יודע שרוב הצופים בפוקס ניוז, תומכיו, הם מבוגרים, ויתכן שלמעשה זו הסיבה האמיתית להתנגדותו.
האם חקיקה שתביא לאיסור השימוש באפליקציה ישימה? ברק גונן מציין כי אכן תמיד ניתן לעקוף טכנולוגית איסורים מסוג זה, אך מאחר ומרבית משתמשי האפליקציה אינם מתוחכמים עד כדי כך, המשמעות היא מכת מוות ליכולת להעביר דיס אינפורמציה דרכה.
לקראת תום הדברים קורא גונן לישראלים בעלי השפעה בממשל ובקונגרס לפעול לקידומה של החקיקה נגד הרשת שמטפחת דור חדש של שונאי ישראל ואנטישמים. מי שכיום הם צעירים בעוד עשור יתייצבו במוקדי קבלת החלטות בממשלים שונים, ומשם יפעלו נגד ישראל. לטעמו יש באפשרותם של ישראלים שכאלה להפעיל מעין לובי ישראלי מול חברי הקונגרס על מנת להבהיר להם את הסכנה הטמונה באפליקציה, שכזכור תחילתה בפלטפורמת ריקודים קצרים לנערים ונערות.