בחריקת בלמים של הרגע האחרון עצרו השבוע שרי הממשלה בגופם את התאונה החזיתית שאיימה להתרחש במליאת הכנסת, ושמה "חוק החשמל החדש". החוק, שאושר בוועדת הכלכלה בראשות יושב הראש חבר הכנסת דוד ביטן, כבר היה מוכן לעלות להצבעה בקריאה ראשונה במליאה, אלא שנצרך קודם לכן לעבור אישור בוועדת השרים לחקיקה, המונה ארבעה חברים. בוועדה, למרבה המזל, חברים שר המשפטים ושר האוצר – לוין וסמוטריץ', שהודיעו כי לא יאשרו את הצעת החוק לקריאה ראשונה, מה שבינתיים קובר אותה לכאורה עד סוף הקדנציה, אם לא יחול מפנה דרמטי.
חוק החשמל החדש הוא אירוע תמוה למדי בפרספקטיבת ההיסטוריה הפוליטית של הממשלות האחרונות. מה שנולד כאתנן למפלגות הערביות על מנת שינשימו את קואליציית בנט־לפיד, וזכה לקיתונות של רותחין ממנהיג האופוזיציה דאז נתניהו ושאר מפלגות הימין, הפך ליוזמה של אותם חוגי ימין כאשר הפכו לקואליציה בעצמם. למרבה הפלא, בגלגולה הנוכחי הימני יוזמת החוק לא פחות מסוכנת מהגרסה הראשונית, אולי אפילו יותר. נכון לעכשיו, כאמור, חוק החשמל החדש כנראה לא יאיים על שטחיה ההולכים ונכבשים של מדינת ישראל, אבל הצעת החוק – כדרכה של פוליטיקה - יכולה גם יכולה לצוץ שוב על שולחן הכנסת או הממשלה בקדנציות הבאות, כך שהחרב עדיין מונחת וממתינה לשעת הכושר.
כמה ח"כים דרושים להחליף נורה?
וכעת אל סיפורו של חוק החשמל, דבר דבור על אופניו. במגזר הערבי, כידוע, ישנם עשרות אלפי מבנים בלתי־חוקיים, רובם באזור הצפון וגם במשולש. מדינת ישראל התקשתה להתמודד עם מכת המדינה הזאת באמצעים משפטיים, עד שב־2018, תחת שלטון הליכוד, נחקק חוק קמיניץ, שהיה קפיצת דרך דרמטית במתן כלי אכיפה ומשילות מול הבנייה הערבית הבלתי־חוקית. רשויות האכיפה קיבלו שורה של כלים מנהליים נגד עבירות הבנייה, ושנה לאחר מכן הציג שר המשפטים דאז, אמיר אוחנה, נתונים מרשימים: מאז כניסת חוק קמיניץ לתוקף חלה ירידה של כ־50 אחוזים בהיקף התחלות הבנייה הבלתי־חוקיות.
בשלהי כהונתה של אותה קדנציה של נתניהו, בתקופת הממשלה הפריטטית, החלו המפלגות הערביות ללחוץ נגד חוק קמיניץ, שמטבע הדברים הציק במידה רבה לבוחריהן. כחלק מניסיונותיו של נתניהו לרצות את רע"ם ולשמר לעצמו קואליציה הוא הודיע על הקפאת יישומו של החוק בפועל. כשקמה ממשלת בנט־לפיד, שהייתה זקוקה נואשות למפלגות הערביות כדי להתקיים, דרשו הח"כים הערבים את ביטולו המוחלט של חוק קמיניץ, מה שיאפשר לבנייה הבלתי־חוקית של בוחריהם להמשיך להשתולל בלי אכיפה. בנט לא יכול היה להרשות לעצמו מצג של ממשלת שמאל על מלא־מלא ולבטל את החוק לחלוטין. המסלול העוקף שהוצע כדי לרצות את רע"ם ושותפותיה היה חוק החשמל: החוק יאפשר חיבור רשמי לחשמל לעשרות אלפי מבנים לא חוקיים, גם בלי היתר בנייה. עד אז, החוק בישראל לא איפשר חיבור מסודר לחשמל למבנה שאינו חוקי.
ההלצה הידועה דיברה אז על כך ש"ביישובים הערביים ישנה רק נורה אחת שלא עובדת, כי היא שרופה", או במילים אחרות: גם לפני שהגיח לעולם חוק החשמל, לא סבל אף עבריין בנייה ערבי ממחסור בחשמל, והטלוויזיה, המזגן ומכונת הכביסה יכלו לפעול בביתו במקביל. חיבורים פיראטיים כאלה ואחרים שסידרו לעצמם ערביי ישראל לא הותירו אף אחד לשבת בחושך (בשונה, אגב, מהקשיים שאיתם מתמודדים יהודים בהתיישבות הצעירה ביהודה ושומרון בתחום החיבור לחשמל, אבל זה נושא לטור אחר). המשמעות החמורה יותר, אם כן, של חוק החשמל שיזמו בנט ושקד לא הייתה עצם העובדה שלעבריין הערבי תדלוק כעת נורה בסלון, שדולקת שם ממילא, אלא העובדה שהשוט האחרון מול העבריינים הומר בגזר. כעת, גם מי שביתו בנוי בלא היתר יזכה לחיבור מסודר לחשמל. מה ימנע מרבבות ערבים ישראלים להסתער על הקרקעות ולבנות לעצמם וילות פאר על חשבון אדמות המדינה? החוק הזה היה למעשה הלבנה דה־פקטו של בנייה בלתי־חוקית בהיקפים של עשרות אלפי מבנים בשטחי ישראל, שהוגשה בידי בנט ושקד על מגש של כסף לרשת הביטחון היחידה שלהם - מפלגת רע"ם.
בסופו של דבר נכנסו לחוק כמה התניות שימזערו את נזקי החוק ולא יהפכו אותו לגורף. כך למשל, החיבור לחשמל יינתן רק למבנים שנבנו בתחום שהמדינה כבר תכננה להסדיר בו בנייה, ולא מחוצה לו. או שהבנייה אינה מתנגשת עם תוכנית המתאר המחוזית (למשל שטח שיועד למסילת ברזל) ועם ערכי טבע, נוף וסביבה, ואינה פוגעת בתשתיות לאומיות (מבנים באזור טירה וטייבה, למשל, ישבו על אזורים שיועדו לתשתיות גז, חשמל וסיבים אופטיים). בנוסף לכך, החיבור לחשמל יינתן רק למי שפועל בתוך כמה חודשים להוציא היתר בנייה.
כל אלה ועוד צמצמו מעט את תחולתו הגורפת של החוק, והתוצאות בהתאמה: חוק החשמל אושר ונכנס לתוקף בממשלת בנט־לפיד, אולם מעט מאוד מבנים בלתי־חוקיים חוברו בחסותו לחשמל, שכן עברייני הבנייה לא בדיוק עמדו בקריטריונים שדרשו ההתניות המגבילות. הם כנראה העדיפו להישאר עם החשמל הפיראטי, ולא לשלם את מחיר ההלבנה. בכך הוכיחו עברייני הבנייה הערבים כי בניגוד לבכי והנהי, חוק החשמל לא נועד לתת מענה לצורך אקוטי אלא להכשיר בנייה בלתי־חוקית.
ביום שבו אושר החוק ההוא עלה ראש האופוזיציה דאז בנימין נתניהו לדוכן הכנסת, והכריז בפאתוס כי מדובר ביום שחור לציונות ולדמוקרטיה. מפלגות הציונות הדתית והליכוד התנגדו נחרצות לחוק. אלא שבקואליציה הנוכחית, שאותן מפלגות מרכיבות אותה כעת, איכשהו מה שהן ראו משם כמפלצת חוקית נראה מכאן כיוזמה ברוכה. איך התעתוע הזה התרחש? התיאוריות השונות נעות על הציר שבין נאיביות של מחוקקים לאינטרסים פוליטיים של פריימריז, ובכל אופן הגולם הזה לא רק קם על יוצרו אלא כמעט יצא מכלל שליטה.
היה זה לאחר תחילת הלחימה, כאשר גורמים בקואליציה קיבלו איתותים למשבר שהולך ומחמיר מול העדה הדרוזית. לוחמים דרוזים היו חלק מהנופלים במלחמה, ותחושות הקיפוח שצפות מעת לעת בקרב הנהגת העדה התפרצו גם הפעם. הזעם מופנה בדרך כלל לשני אפיקים: חוק הלאום, שממנו הם נפגעו ברמה ההצהרתית, ונושא הבנייה הבלתי־חוקית, שפרוץ גם ביישובים שלהם, וצעדי האכיפה שנוקטת המדינה נגדם מקוממים אותם. בממשלה ניסו לחשוב על מחווה שתוריד את הלהבות. כל נגיעה בחוק הלאום תגרור סנסציה ציבורית ומשפטית, ומשכך הוחלט לפצות אותם בנושא הבנייה. הבנייה הדרוזית הבלתי־חוקית אומנם רחבת היקף, אולם נעשית ברובה על קרקע פרטית שלהם ולא על אדמות מדינה, כך שנזקה למדינה פחות והרעיון היה לתת לה מענה חוקי.
תחילה הוחלט על חנינה ללוחמים מקרב העדה הדרוזית, שהתרחבה לכלל הלוחמים, כך שכל מי שקיבל קנס על בנייה בלתי־חוקית – זכה לחנינה ולביטול הקנס. במישור החוקי הוחלט לפתור את בעיית החשמל לטובת הלוחמים הדרוזים והצ'רקסים וגם הבדואים, שחיים ברובם ביישובי קו העימות. יוזמי החוק מקרב הקואליציה, יושב ראש הקואליציה אופיר כץ, ינון אזולאי ויצחק קרויזר, ראו עצמם כמי שמצ'פרים את הלוחמים, שממילא חיים ביישובים הכלולים בסיוע הממשלתי, והציעו כי מי שהבנייה הבלתי־חוקית שלו היא על קרקע פרטית ובשטח המיועד להסדרה – יחובר באופן מסודר לרשת החשמל, במסגרת הוראת שעה לזמן המלחמה. אלא שכאשר הגיעה היוזמה לפתחם של משרד המשפטים והייעוץ המשפטי לכנסת, הצביעו הללו מיידית על הפגם החוקתי בחוק, שנוהג אפליה לפי מגזרים ואינו שוויוני. חבר הכנסת אחמד טיבי הבין את הפוטנציאל הגלום כאן בשביל בוחריו, והודיע כי יעתור לבג"ץ נגד החוק, כך שהוא יחול באופן גורף ובסופו של דבר ילבין את הבנייה הערבית הבלתי־חוקית כולה, בהיקפיה העצומים, ובלי מגבלות.
הדיון שהתקיים בהצעת החוק בתחילת השבוע בוועדת הכלכלה הביא לכמה שינויים ולחידוד ההגדרה מי יוכל להתחבר לחשמל בחסות חוק החשמל החדש, אולם עדיין מדובר בפוטנציאל של חומר נפץ. זהו חוק חשמל נטול מרבית ההתניות שהיו בגרסה של בנט ושקד, שיכול לאפשר כמעט לכל עבריין בנייה חיבור לחשמל, וכאמור דה־פקטו להלבין עשרות אלפי מבנים בלתי־חוקיים בישראל. העובדה שהחוק נבלם כעת בוועדת השרים היא אומנם הישג משמח של הקואליציה הנוכחית, שבלמה את עצמה בדקה התשעים (בכפוף לניסיונות חוזרים להעלאת החוק, שעשוי לבצע יוזם החוק חבר הכנסת אופיר כץ). אולם מי שחרד לגורלה של מדינת ישראל יצטרך להמשיך לעמוד על המשמר מול הצעת החוק הזאת גם בממשלות הבאות.
"נכנסה רוח זרה"
"יום אחד שיירות הסיוע לא הצליחו להגיע לעזה. מה צה"ל עשה? לוחמים קיבלו הוראה לחלק אוכל צה"לי ולתת אותו לעזתים. זה דבר חמור!" מספר אלחנן, אב ללוחם ביחידת אגוז. ובאמתחתו סיפור נוסף: "לקחו חיילים סדירים, שגם ככה הספיקו כבר לראות ולחוות דברים קשים מאוד, הביאו אותם לבית החולים נאצר ברצועה ואמרו להם: תנקו פה. המשמעות הייתה שהם היו צריכים לפנות מבית החולים גופות של עזתים שהיו במצב מזעזע, כאלה שנאכלו על ידי בעלי חיים ומצבים קשים אחרים. החיילים שלנו היו צריכים לאסוף את הגופות האלה בידיים שלהם כדי להראות לעולם תמונות יפות של ישראל וצה"ל".
אלחנן, שאת שמו המלא לא ניתן לפרסם מטעמי ביטחון שדה, לחם בחודשים האחרונים בעזה במקביל לבנו, לוחם ביחידת אגוז. כעת אלחנן השתחרר, אבל הוא ממשיך את המערכה מבחוץ, למען שלומם של החיילים שנותרו בפנים. השבוע נשלח לראש הממשלה, לשר הביטחון ולרמטכ"ל מכתב שחתום בידי כמאה הורים לחיילי היחידה המובחרת אגוז, שפועלים בעזה. הטריגר היה בין השאר התקרית הקשה שעברו לוחמי אגוז בעזה ביום שישי האחרון, שבה נהרג לוחם, נפצעו 16 נוספים, ואחד מהם נפטר מאוחר יותר מפצעיו. הלוחמים שהו בתוך מבנה בשכונה הקטארית, וטיל שירה לעברם מחבל ממבנה אחר גרם לפגיעות שהביאו למותם ולפציעתם של הלוחמים ביחידת הקומנדו.
תחת הכותרת "חיי בנינו" טענו ההורים כי "לא פעם ולא פעמיים אנו נחשפים למצבים חמורים ביותר בהם נראה כי חיי בנינו הלוחמים לא נמצאים בראש סדר העדיפויות. כך בפקודה לנקות 'בית חולים' של החמאס (!) תוך סיכון חייהם, כך בלחימה בסמטאות לפני שהופצצו, כך בלחימה במבנים רבי קומות שאפשר לטהר באמצעות שריפה או ארטילריה ומקרים נוספים".
עוד הוסיפו ההורים: "נודע לנו שמבנים בבעלות קטארית מקבלים חסינות וקיימות הנחיות למזעור פגיעה, והבנים נאלצים לבצע פעילות כירורגית במקום כתישה אגרסיבית, על חשבון ביטחונם האישי", כתבו ההורים על האירוע הקשה שאירע ביום שישי, "אנחנו חוששים שאירוע זה הוא תוצאה של כבילת ידיהם של החיילים מלשרוף את הבתים הנמצאים בקרבתם ובכך להפחית את סיכון הלוחמים".
ההורים סיימו בשאלה: "האם אתם יכולים להעיד כי חיי בנינו חשובים לכם יותר מיחסי הציבור מול ארצות הברית והעולם? בשיחה עם מפקד החטיבה דרשנו תשובות, ולא קיבלנו, ואנו מבינים שהדבר לא ברמתו אלא מדיניות של הקבינט והפיקוד הבכיר. חיי בנינו יקרים יותר מחיי אוכלוסיית האויב או אינטרסים אחרים. אנו דורשים מכם: אנו מפקידים בידיכם את היקר לנו מכול, שמרו על חיי בנינו הלוחמים!"
המכתב זכה להדים רבים, הן בתקשורת והן בקרב גורמים בכירים. דובר צה"ל מיהר להכחיש את הטענות במכתב שלפיהן ישנה הנחיה לא לפגוע במבנים בשכונת חאמד בשל לחצים מקטאר. לעומת זאת, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מיהר לשגר מכתב לראש הממשלה ובו דרש ממנו לזמן את שר הביטחון לבירור בעקבות הטענות החמורות שהעלו ההורים במכתבם.
"אנחנו כהורים מרגישים שנכנסה רוח זרה, רוח פוליטית, לתוך ההחלטות המבצעיות, ואת זה אנחנו לא מוכנים לקבל", אומר אלחנן, אחד מחותמי המכתב. "אנחנו יודעים שבמלחמה יש מחירים ופצועים והרוגים, ועל דעת זה אנחנו הולכים. יודעים שאין לצה"ל פגזים כדי להוריד את כל הבניינים בעזה, אבל לכנס לוחמים לתוך בניין של שמונה קומות כשיודעים שיש שם מחבל – זה מכעיס", הוא חוזר אל התקרית האחרונה, "אם יודעים שיש מחבל בבניין, למה לא לשרוף את הבניין לפני שמכניסים את הלוחמים? יש שיקולים זרים, כמו מה יאמרו האמריקנים, חשש ממה יאמרו בעולם, רצון להצטייר טוב, וכל זה תוך סיכון לוחמינו", הוא מתריע.
אלחנן מספר כי הקריאה במכתב אינה פוליטית, וחתומים עליו הורים מימין ומשמאל, אולם הדרישה היא לא לסכן את החיילים לחינם. "התחושה היא שמי שמובילים את הלחימה בדרגים הכי בכירים ממשיכים כאילו לא קרה כלום, ומובילים את הלחימה בהתאם לתפיסות העולם שהביאו למחדל הנורא".
לתגובות:Hagitr72@gmail.com
***