הקהל המצומצם שעוקב באדיקות אחרי משפט נתניהו, התבלבל לרגע ביום שני בערב. הפרקליטות החליטה לפתוח במהלך להפקעת הסכם עד המדינה של שלמה פילבר ולבחון את האפשרות להגיש נגדו כתב אישום.
ההחלטה הזאת מוזרה מכל כך הרבה בחינות: קודם כול, האישומים נגד פילבר לא יוכלו להתגבש להרשעה, אם נתניהו לא יורשע בתיק 4000. נזכיר, הפרקליטות עמדה להאשים את פילבר במרמה והפרת אמונים, כשהעובדה שאמורה לתמוך באישום הזה היא הטענה שפילבר עזר לנתניהו לגבש את עסקת השוחד מול אלוביץ'. אלא שבינתיים השופטים כבר הבהירו לפרקליטות שסיכויי ההרשעה בשוחד הם אפסיים, ולכן גם הסיכוי להרשיע את פילבר קלוש.
שנית, צריך להיזכר מדוע הפרקליטות טוענת שפילבר הפר את הסכם עד המדינה: הפרקליטות חייבה את פילבר להעיד עדות שקר על פגישת הנחייה שמעולם לא התקיימה, שבה נתניהו הנחה כביכול את מנכ"ל משרד התקשורת להסדיר את ההקלות הרגולטוריות שהן התמורה לשוחד מאלוביץ'. הפגישה המומצאת הזאת הייתה עמוד התווך של תיק 4000. אבל עדות השקר קרסה מול החקירה הנגדית: סנגורי נתניהו עימתו את פילבר עם ראיות שמוכיחות שפילבר לא היה יכול להיות במקום שבו התקיימה הפגישה, וכך גם אדם נוסף שכביכול נכח בה. פילבר סינן שייתכן שלמעשה הפגישה לא התקיימה כלל, והתזה כולה קרסה. המעשה הזה – אמירת האמת מול ראיות נוקשות – הוא הפרת ההסכם שמזכה את פילבר בחידוש ההליכים נגדו.
על רקע כל זה, ההחלטה לחדש את ההליכים נגד פילבר נראית תמוהה מבחינה אסטרטגית. אבל דבר אחד השאיר את פרשני האולפן הפתוח באפלה: העיתוי. נזכיר: עדות פילבר ארכה חודשיים והסתיימה לפני שנתיים. מיד לאחר סיומה אמרו בפרקליטות שהם שוקלים להפקיע את הסכם עד המדינה, ומאז העניין נדם. ברצף העדויות הבלתי נגמר לא קרה שום דבר מיוחד שמצדיק זאת. אז למה עכשיו?
התשובה התגלתה יממה לאחר מכן, בין השורות בחשיפה של מוטי קסטל בערוץ 14 ביום שלישי בערב, כי בשבוע הבא צפויה ועדת החקירה בעניין הרוגלות להתחיל את דיוניה.
נזכיר נשכחות: הוועדה הזאת הוקמה חרף חצרוץ מחריש אוזניים מכיוון בלפור/קפלן. השמאל טען שהיא נועדה לפגוע בהליכים נגד נתניהו. הוגשה גם עתירה בנושא, ובג"ץ, כהרגלו, ניפק החלטה לא חוקית: הוועדה תהיה מנועה מלעסוק בהליכים תלויים ועומדים. ההחלטה הזאת היא מופת של שחיתות שיפוטית, משום שהיא מפקיעה מהכנסת את הסמכות לפקח על הממשלה, במטרה כמעט מוצהרת להגן על המשטרה והפרקליטות מפני חשיפת קלונן.
אבל מה הקשר בין פילבר לבין הרוגלות? גם כאן יש לשלוף מהארכיון פרט שכמעט נשכח: אחד ממפגני השיא של הזלזול המשטרתי בזכויות החוקתיות של אזרחי ישראל, היה הפריצה לטלפונים של טופז לוק ויונתן אוריך, ללא צו שיפוטי שמתיר זאת. המעשה הזה היה חלק מחקירת פילבר.
הפרקליטות החליטה להפוך את תיק פילבר מרדום לפעיל, כדי לחסום את ועדת הרוגלות מלחטט במה שנעשה בו. זו תובנה מטרידה, אבל בעבור מי שעוקב אחרי תיקי נתניהו היא לא באמת מפתיעה. השבוע העיד כורש בר נור, מבכירי השוטרים שהיו מעורבים בפארסת תיקי נתניהו. בין שקר לגמגום, הצליחו סנגורי ראש ממשלה לחלץ ממנו הודאה באשמה. מתישהו, לפני כעשר שנים, ישבו בר נור ועמיתיו ביאח"ה ועסקו באובססיביות בשאלה איך ועל מה אפשר לתקוע את ביבי. לא התקבלה אצלם תלונה, גם לא מידע מודיעיני, הם פיזרו חול בעיניו של היועץ המשפטי מנדלבליט וסילפו את שברי האישורים שהוא כן נתן להם – הכול מתוך מוטיבציה להפליל את ראש הממשלה הנבחר.
בעולם המשפט קיימת תופעה רווחת של פתיחה בהליך משפטי ממניע זר: יש שמגישים תביעה מופרזת כדי לרושש את הצד שכנגד; יש שעושים זאת כדי לחלץ עדות שתשרת אותם בתיק אחר. זו טקטיקה מכוערת, לא חוקית ולא אתית, אבל היא בלתי נמנעת. מאנשי רשויות אכיפת החוק מצופה שלא יעשו זאת. ובכל זאת הם עושים זאת. הם חקרו והאשימו את ראש הממשלה, לא כדי למגר פשיעה, אלא כדי להדיח אותו נגד רצון הציבור. אין מה להתפלא אפוא שהם מחדשים את ההליכים נגד פילבר כדי להגן על עצמם מפני חקירת הוועדה.