אמיתי גזית, תושב בת חפר, מוטרד מאוד בעקבות המצב הביטחוני ההולך ומידרדר ביישובי עמק חפר בכלל, ובת חפר בפרט. "יש לנו קשר עם הצבא, הם מבצעים פעולות בשטח. יש כוחות מיוחדים שנכנסים ויוצאים מטול כרם. הצבא עושה כל מיני שיפורים בתחום ההגנה, אבל אני עדיין לא יכול לומר שאנחנו רגועים", מציין גזית בדאגה. "עברנו את שבעה באוקטובר, ואנחנו מבינים שהשמיכה קצרה. הצבא צריך להיות גם בצפון, גם בדרום, גם במזרח וגם במערב. אנחנו מבינים שהצבא לא שם כאן את כל הכוחות שאפשר היה לשים. אבל בסוף יש חשש כבד שתהיה פרצה בגדר והם יצליחו לחדור. אני מקווה מאוד שזאת לא תהיה השגרה שהתרגלנו אליה, כמו שבדרום התרגלו לטפטופים או לבלוני התבערה. יש מה לעשות כדי למנוע את הדברים האלו. אם חס ושלום יהיה כאן מה שהיה בקיבוץ בארי, ברור שאין לנו יכולת לטפל בזה ולהגן על עצמנו כמו שצריך", כך מתריע גזית.
רק בשבוע שעבר התקרבו שני מחבלים חמושים מכיוון טול כרם לגדר התפר, במטרה לבצע פיגוע ירי לעבר יישובים ישראליים בשרון. מארב של לוחמי יחידה 636 הפתיע אותם, ולאחר חילופי אש חוסלו השניים. ניסיון הפיגוע מגיע פחות משבוע אחרי הירי לבת חפר הסמוכה, שחולל בהלה רבה בקרב התושבים. בסרטון שפרסם חמאס נראים המחבלים עם סרטים ירוקים על ראשיהם, כמו מחבלי הנוח'בה שלקחו חלק בטבח בשבעה באוקטובר, נוסעים ברכבם לכיוון קו התפר. המחבלים בסרטון מתייצבים על גבעה המשקיפה על היישוב בת חפר ויורים ללא חשש ירי מאסיבי של עשרות קליעים משלושה כלי נשק אוטומטיים לעבר בתי היישוב. בתוך כך קבוצה של כ־30 שב"חים תועדה חוצה את חומת ההפרדה מהכפר שווייכה לתוך שטח מדינת ישראל, סמוך לקיבוץ בחן שבעמק חפר. בניגוד לתחושות הקשות בקרב תושבי האזור, בצה"ל לא התרגשו כל כך מהאיום ההולך ומתגבר. בעבור התושבים זו הייתה תזכורת למאורעות שבעה באוקטובר ולמה שעלול להתרחש גם סמוך לבתיהם, היות שהמרחק בין טול כרם ליישובים הישראליים עומד על כ־200 מטרים בלבד באזורים מסוימים. צה"ל לעומתם נשאר רגוע והודיע כי כוחות שקפצו לנקודה עצרו 19 מהשב"חים, שלטענת גורמי הביטחון מחזיקים באישורי עבודה בישראל וניסו לחצות בשל הסגר שמוטל על הרשות הפלשתינית.
מטרים ספורים מפאתי טול כרם
"מאז שבעה באוקטובר, הכול השתנה כאן", מתאר גזית את המציאות המתוחה. "תמיד ידענו שאנחנו חיים סמוך לטול כרם, היה ירי ספורדי פה ושם. הסבירו לנו שזה מחתונה או ירי תועה וכדומה, אף פעם לא חששנו. פועלים מטול כרם עבדו אצלנו. עד לאחרונה לא היה אירוע דרמטי, אבל הטבח של שבעה באוקטובר גרם לנו להבין שאנחנו חיים הרבה יותר קרוב לקצה ממה שחשבנו. היישוב שלנו נמצא רק כמה מאות מטרים מפאתי טול כרם. אומנם יש חומה, אבל כבר ראינו מה קורה כשסומכים עליה ועל כל הטכנולוגיות", הוא נאנח. "זה מה שהבהיל את כולם פה. פחד ותחושה שאוטוטו זה יכול לקרות גם כאן".
גזית מציין כי כבר בימים הראשונים תוגברו כיתות הכוננות בצורה ניכרת. "מאנשים בודדים צמחה כיתת הכוננות לעשרות חברים. במשך שמונה חודשים אנשים מגויסים בצו שמונה, לא הולכים לעבודה. זאת האווירה ביישוב. החברים שלי מסתובבים ביישוב עם אפוד ונשק. נוסף על כך, כל מי שהיה יכול הוציא רישיון נשק אישי. יש כאן התארגנות יפה של התושבים, הקימו חמ"ל לתפארת מבחינה טכנולוגית עם יכולת לתצפת מעבר לחומה", הוא מציין. "בנוסף לכיתת הכוננות, יש יותר מ־300 מתנדבים שלצד עבודה ומשפחה מאיישים את החמ"ל 24/7. החמ"ל שלנו ברמה כל כך גבוהה, שאפילו הצבא ומערכת הביטחון מתעדכנים ממנו". בשבועות האחרונים הצטרף לתחושה הכללית והמתוחה ממילא גם הירי לעבר בתי היישוב. "המחבלים מעלים תיעוד שלהם לטיקטוק, ואתה רואה את זה בעיניים. יש להם סרט ירוק על הראש, ואפשר לראות שהם מזוהים עם חמאס ומחבלי הנוח'בה. השב"חים שטיפסו על החומה לא רחוק מכאן, הובילו לירידה דרסטית בתחושת הביטחון של התושבים כאן ביישוב", הוא אומר בכאב.
אחת הדרישות של תושבי עמק חפר היא לחשוף את השטח שבינם לבין טול כרם. "יש שם בנייה וחממות שמסייעות למי שרק רוצה להסתנן לכיוון שלנו. אומנם עבודת החישוף לא נעשית בקצב שהיינו רוצים, ברור שהייתי רוצה שכבר מחר הכול ייחשף ויהיו שומרים כל מאה מטר, אבל יש בהחלט פעולות בעקבות הירי והשב"חים". יחד עם זאת קובל גזית על העובדה שלאחרונה צה"ל דילל מאוד את כיתת הכוננות. "כבר אין צווי שמונה באותה כמות שהייתה בתחילת המלחמה. אני מקווה שאנחנו לא נכנסים עוד פעם לתוך קונספציה, ושהם מבינים שזה לא מספיק".
לדבריו, העובדה שהצבא לא בונה על כיתת הכוננות היא פספוס גדול. "יש כאן כיתת כוננות ברמה גבוהה מאוד, לוחמים בוגרי יחידות מובחרות, ועם כל הכבוד לצבא – מי שמכיר את היישוב על בוריו זה אנחנו. הייתי מצפה שיעצימו את כיתות הכוננות, גם מבחינת נשקים, גם מבחינת תקציבים וגם מבחינת כוח אדם. לצערי עושים בדיוק ההפך. אם תהיה חלילה מתקפה על כמה יישובים בבת אחת, כמו שהיה בשבעה באוקטובר, הצבא לא יכול לנהל מגננה בכל היישובים לאורך כמה עשרות קילומטר של קו התפר".
הצבא נדרש להתנהל בהתקפיות
"זאת לא זירה חדשה, אלא זירה ותיקה", מבהירה סגן אלוף (מיל') שוש רבן, חברת הוועד המייעץ בתנועת הביטחוניסטים. "כמו בחלק גדול מהמקרים, גם כאן צה"ל נוקט מדיניות של הכלה, בניסיון לחשוב שהרשות הפלשתינית תעשה את העבודה בשבילנו. אני מקווה שאנחנו לאט לאט מתפכחים מהאשליה הזאת, שהרשות הפלשתינית שונה מחמאס. הרשות הפלשתינית שווה לחמאס; בתפיסת העולם ובמטרות שלה. בהינתן ההזדמנות, היא תפעל להשמדת מדינת ישראל. כך מערכת החינוך שלה בנויה, כך הם מטפחים את המחבלים – משלמים להם לפני אחרי ותוך כדי הכלא, ולכן אנחנו חייבים להתפכח מהאשליה הזאת".
רבן, ששירתה שנים רבות בפיקוד ובמטה בתפקידי ניהול כוח ביבשה, ולאחר מכן בתפקיד בכיר בשב"כ, מציינת כי אחרי שבעה באוקטובר בפיקוד מרכז שחררו קצת את הרסן כמו שצריך ונקטו מדיניות תוקפנית יותר. "כשאנחנו מתנהלים בהתקפיות, ביוזמה כמו שצבא צריך להתנהג מול אויבים – אנחנו מביאים הישגים. ההבדל בין יהודה ושומרון לבין עזה זה שביהודה ושומרון אנחנו יושבים. יש לנו שם שליטה ביטחונית. בכל נקודת זמן אנחנו יכולים להיכנס ולצאת עם ג'יפים וכלים צבאיים ביבשה ובאוויר". לשיטתה, צריכה להיות כל העת פעילות התקפית. "אסור לנו לשקוט לרגע אל השמרים", היא אומרת בנחרצות. "ברגע שהתנתקנו מעזה, הם יכלו לעשות שם ככל העולה על רוחם. הם התעצמו ובנו מנהרות והביאו אמצעי לחימה והקימו צבא. ביהודה ושומרון – היכולת שלנו להיכנס, לפקח ולהרתיע – לא מעט בזכות היישובים היהודיים – מונעת הידרדרות יתר. גם ככה הם עוסקים באימונים ומבריחים אמצעי לחימה, אבל עצם הנוכחות שלנו מרתיעה. צריך לשמר כל הזמן פעילות התקפית ולא לעצור לרגע", היא מבהירה.
אחת הבעיות שמזהה רבן היא שהצבא חוזר לסורו, בשינוי מדיניות הפתיחה באש כמו גם בחזרה למדיניות ההכלה. "אנחנו לא יכולים להיות סלחניים", היא פוסקת. "ברגע שיצאה חוליה מטול כרם לעבר בת חפר, אני מצפה שבאותו היום יגיעו לכפר, יהרסו את הבית של המחבל, יחריבו את הבית של ההורים שלו, יגרשו את המשפחה לעזה וישימו מצור על כל הכפר. כך צה"ל צריך להתנהל. אנחנו הרי יודעים מאיפה הם יצאו. יש לנו מודיעין מצוין. בשונה מעזה, השב"כ נמצא שם ויכול להגיע לכל מקום. אנחנו רק צריכים לפעול. אנחנו במלחמה קיומית, מדובר בחיי אדם", היא מציינת. "אסור שתהיה להם אפשרות להתקרב לגדר, בוודאי ובוודאי לא לטפס עליה. צריך להפוך את הרדיוס הקרוב אליה לשטח הריגה", היא מציעה. "הוראות הפתיחה באש צריכות להיות שמי שבכלל מתקרב לגדר, נורה. מדינת ישראל צריכה לעמוד מאחורי זה".
נוסף על כך דוגלת רבן בכך שכל יישוב צריך לשמש מעין בסיס צבאי, ויוכל להגן על עצמו עד שיגיעו כוחות הביטחון. "מדינת ישראל צריכה לספק להם נשקים ואמצעים נוספים, לאמן את כיתות הכוננות ולשמר את הכשירות שלהם ליום פקודה. יחד עם זאת צריכה להיות הרבה פעילות של הצבא בצירי התנועה. נכון, זה עולה הרבה כסף ויש לזה מחירים נוספים – אבל המחירים שנשלם אם לא נעשה את הדברים האלה בזמן, הם גבוהים הרבה יותר. אם אנחנו רוצים למנוע את שבעה באוקטובר הבא ואת המלחמה הבאה, אנחנו צריכים כבר היום לעשות כל מה שנדרש כדי למגר את הדבר הזה. הם בונים מנהרות, מתאמנים, מבריחים אמצעי לחימה ובונים לעצמם צבא. יש להם לא מעט יכולות. את כל זה אנחנו צריכים לעקור עכשיו מהשורש. אסור לתת להם שקט לרגע. אסור שהשקט שלהם יבלבל אותנו. אנחנו צריכים כל הזמן להיות בפעילות ולדאוג שלא יצליחו לצמוח ולגדול. המסר שלנו חייב להיות חד וברור: מי שמנסה לפגוע בעם שלנו – דינו אחד".
המענה של רבן לאיומי הטרור לא מוגבל לאזור השרון ומרכז בארץ. "גם כשיש איומים על היישובים שלנו ביהודה ושומרון, אני מצפה בדיוק לאותה תגובה", היא מדגישה. "המתיישבים ביהודה ושומרון הם מגן אנושי של כל מדינת ישראל. כל ניסיון פיגוע צריך להיענות בתגובה חריפה, ללא הנחות. כולנו צריכים ללחוץ כל הזמן כדי שהצבא יפעל באופן התקפי, יממש את המודיעין שיש לו ויציג לדרג המדיני תוכניות התקפיות. אני בטוחה שכל תוכנית שהצבא יציג – הדרג המדיני יקבל. מי שעוצר את הסוסים מלדהור הם כוחות הביטחון. אנחנו צריכים שגם הם יעשו יד אחת ויפעלו נגד אויבינו ללא רחמים, ללא כחל ושרק".
***