בראיון לערוץ 7 מספרת ד"ר אנה האוורד-גרוס, מנהלת יחידת המחקר במרכז הישראלי לפסיכוטראומה, מטיב, על מחקר שביצעה יחד עם הצבא הנורבגי ולפיו תמיכה ציבורית בפעולות הצבא גרמה לחיילים לפחות סימפטומים של פוסט טראומה.
חיילי הצבא הנורבגי, מציינת ד"ר האוורד-גרוס, שירתו בגבול ישראל לבנון במשך כשלושים שנה. הם היו חלק ממשלחת האו"ם למה שהוגדר אז 'שומרי השלום' ופעילותם זכתה בתחילה לתמיכה ציבורית רחבה בארצם, וכעבור שנים תמיכה זו במשימות הצבא הלכה והתמוססה.
"השתמשנו במדגם של 8000 חיילים נורבגים לשעבר ושאלנו אם ההערכה שהחייל הרגיש על ידי החברה משפיעה על סימפטומים של פוסט טראומה שהוא נחווה", אומרת האוורד-גרוס ומבהירה כי עד כה אין מחקר שעוסק בקשר שבין הערכת הציבור והחוויות האישיות. אנחנו מקווים שאחרי המחקר הזה תהיה דחיפה לחקור זאת יותר לעומק. כעת אי אפשר לחקור שלושים שנה אחורה ולבחון את התחושות של החיילים באותם זמנים".
אל המחקר נכנסו הצוותים מישראל ומנורבגיה "עם שתי עמדות, האחת שידענו והאחת היא השערה", מספרת ד"ר האוורד-גרוס. "ידענו ממחקרים קודמים שתמיכה על ידי משפחה קרובה וחברים קשורה לירידה בסימפטומים של פוסט טראומה. לקחנו את הממצא הזה והשוונו את ערך ההערכה לתמיכה של אנשים קרובים. בדקנו את שני הסוגים של התמיכה וההערכה וראינו ששתיהם משתפים פעולה בהשפעה על סימפטומים של פוסט טראומה".
"ניסינו לבנות מודל שבדק את כמות החשיפה לאירועים טראומטיים וכמה זה משפיע על סימפטומים וככל שהחייל הרגיש יותר הערכה הייתה פחות השפעה של האירועים הטראומטיים מהשירות שלהפ. הסתבר שחשוב האופן שבו החייל מרגיש שמעריכים את העבודה שלו. את זה אנחנו רואים קלינית".
מוסיפה האוורד-גרוס ומספרת על אחת מתכניות הטיפול של המרכז הישראלי לפסיכוטראומה, תכנית 'מסע שחרור' שבה חיילים בעבר יוצאים למסע עיבוד של החוויות הצבאיות שלהם ובין השאר מגיעים לקהילות יהודיות בחו"ל וקהילות אלה מעניקות לחיילים הערכה רבה על השירות שלהם להגנה על העם והמדינה. התוצאה הקלינית מתבררת כחיובית מאוד. התמיכה וההערכה שמקבלים אותם חיילים מניבה תוצאות טובות באשר לאופן ההתמודדות שלהם. "כבר שנים הרגשנו את זה, וזו הפעם הראשונה שמכניסים את זה לתכנית מחקר".
בדבריה מציינת ד"ר האוורד-גרוס את שיתוף הפעולה הלא מובן מאליו של הצבא הנורבגי עם המחקר, דווקא בתקופה בה לא מעט גורמים אקדמאיים מחרימים את האקדמיה הישראלית וגם אותה באופן אישי בשל היותה חוקרת ישראלית.
המסקנות העולות משלב ראשוני זה של מחקר הן שהערכה שניתנת מצידן של החברה, המדיה והפוליטיקה לפעולותיהם של החיילים מניבה פחות סימפטומים של פוסט טראומה מהשירות, גם אחרי שלושים שנה מהשירות. ככל שהייתה יותר תמיכה והערכה לשירות של החיילים היו פחות סימפטומים של פוסט טראומה, אבל מדובר במדגם שנעשה בפעם הראשונה", היא מסייגת ומציינת את הצורך בחקר המשך שיבחן את הדברים במעקב ארוך טווח.
על רקע דבריה שגם יחס המדיה לחיילים משפיע על ההתמודדות עם פוסט טראומה שאלנו את ד"ר האוורד-גרוס אם תכניות סאטירה הלועגות לצבא ולתפקודו המבצעי כלול בכך והיא אומרת שאת הקביעה הזו ניתן להבין גם ללא מחקר. ההיגיון לבדו אומר זאת ובהתאם יש להפריד בין ביקורת על התנהלות הצבא לבין הערכה נמשכת לפעילותם והקרבתם של החיילים בשטח.