לא מעט מדובר בשנים האחרונות על הפנסיות תקציביות, אלו שחבר הכנסת בני גנץ נאבק עליהן. כדי להבין מה הן אותן פנסיות תקציביות ומה צפוי לקרות למי שלא זכה באחת כזו שוחחנו עם החשב הכללי באוצר לשעבר, פרופ' ירון זליכה.
"שתי שיטות של פנסיה היו מקובלות לאורך השנים", מסביר פרופ' זליכה, "הראשונה והמוקדמת היסטורית והיום כמעט ולא מקובלת היא הפנסיה התקציבית. השנייה שמקובלת היום והיא הנפוצה היא הפנסיה צוברת. כדי להבין מה הבעייתיות בפנסיה תקציבית צריך להבין מהי פנסיה צוברת".
"הפנסיה הצוברת מפרישה מהשכר של כל אזרח שיש לו הכנסה מספר אחוזים, מוסיפה עוד אחוזים על חשבון המעסיק ושמה את הכסף הזה בקרן פנסיה. הכסף נרשם לזכותו של העובד ומושקע בגרות חוב ממשלתיות, מניות ועוד, צובר תשואה, מרוויח יותר או פחות, מפסיד פחות או יותר, ובגיל 67 עם הפרישה לפנסיה נצברת הפנסיה בקופה עם כל הרווחים המצטברים והיא זו שקובעת כמה נקבל, לפי הרווחים, לפי התקופה שהעובד היה עם הפנסיה, לפי גובה ההכנסה, לפי מצב הבורסה ועוד", אומר זליכה ומציין כי הפסד של הקרן אפשרי תיאורטית אם כי בפועל הקבים לא קורים כי לאורך השנים העובד מוסיף קרן חדשה בכל חודש ומטבע הדברים לאורך זמן יש בבורסה עליות גם אם בטווח הקצר ישנן ירידות. "לכן תמיד תהיה פנסיה, יותר או פחות, אבל הכסף חשוף לכל סיכוני השוק".
"לעומת זאת, פנסיה תקציבית מנתקת את הקשר בין ההפרשה לטובת הפנסיה לבין מה שנקבל. העובד לא מפריש כלום ומקבל את המשכורת כולה, והמעסיק משלם ביום הפרישה פנסיה בלי קשר למה שהעובד לא הפריש. סכום הפנסיה לא נבחן לפי הכסף שהופרש, ובמקרה זה לא הופרש, אלא על בסיס השכר האחרון ששולם, לצורך הדוגמא עשרים אלף שקלים ברוטו, המעסיק סופר כמה שנים העובד עבד, נניח שלושים שנה, נותן שני אחוזים לכל שנה, כלומר שישים אחוזים, מכפיל את זה בשכר האחרון ונותן 12,000 שקלים. לעומת זאת בשיטת הפנסיה הצוברת גם היית מפריש על חשבונך כל השנים וגם לא היה יוצא סכום כזה, אלא לכל היותר 6,000 או 7,000 שקלים".
הפער נובע ממספר סיבות, ראשית משום שהחישוב הוא לפי השכר האחרון שמטבעו הוא הגבוה מכל קודמיו, ובנוסף כי שני אחוזים לא משקפים פנסיה צוברת נורמאלית. גם אם אדם היה מפריש מעצמו הוא לא היה מגיע לסכום הזה. "אנשי הפנסיה התקציבית מרוויחים פעמיים. בפעם הראשונה שהם כמעט ולא מפרישים כלום והדבר השני הוא ששני האחוז בשנה הם הרבה יותר ממה שהיה מקבל אדם אחר, אפילו אם היה מפריש מכספי עצמו".
התוצאה של המציאות הזו היא שהפנסיה התקציבית של עובדי המדינה נמצאת בגירעון של טריליון שקלים (1,000,000,000,000 שקלים), אומר זליכה המספר כי "ב-2003 אני וחבריי באוצר הבנו שבקצב הזה נפשוט את הרגל, ולכן עצרנו את תהליך הכניסה של עובדים חדשים לפנסיה תקציבית. כל עובד חדש נכנס אך ורק למשטר של פנסיה צוברת שבו יש בהגדרה איזון בין מה שהוא מפריש לבין מה שהוא מקבל. אבל לא הצחנו לעצור את המשך צבירת הזכויות של מי שנכנס לעבוד לפני 2004 וממשיכים בכל שנה לצבור זכויות חדשות בקצב של שני אחוזים בשנה".
זליכה קובע כי אמנם לא ניתן היה לקחת את שני האחוזים שהעובד צבר עד היום, אך בהחלט ניתן וצריך היה שהמעסיק, כלומר המדינה, לא ימשיך ויתחייב בשני אחוזים לשנה מכאן והלאה. במידה ועובד היה רואה בכך הרעת תנאים הוא יכול היה לראות בכך שפיטורין ולדרוש פיצויים כחוק.
"מאז 2004 עברו עשרים שנה והממשלה המשיכה לצבור עוד זכויות חדשות שניפחו את הגירעון האקטוארי מחצי טריליון שקל לטריליון שקל, והגירעון הזה ממשיך להתדרדר בקצב של עשרות מיליארדי שקלים בשנה ואם לא נעשה כלום בעשרים שהנה הקרובות זה יגיע לשיא כשאנשים יגיעו לגיל 67 וימשיכו לצבור שני אחוזים בשנה וכך הגירעון אולי יגיע לשני טריליון שקל. מי שיצטרך לשלם את הגירעון הזה הם הנכדים והנינים שלנו. הכסף הזה ייפרע עד שנת 2100", אומר זליכה.
עוד הוא מדגיש ואומר כי הדורות הבאים יממנו לא רק את הגירעון אלא גם את הזכויות החדשות של אותם פנסיונרים תקציביים שעדיין לא יצאו לפנסיה וממשיכים לצבור זכויות חדשות. "כלומר שלפי הדוגמא שהבאנו לא רק שאדם יפרוש על 12,000 שקלים ואני אפרוש עם 6,000 אחרי אותה משכורת, אלא שאני אצטרך מה-6000 שמימנתי בעצמי לממן את הזכויות החדשות של אנשי הפנסיה התקציבית שיגיעו ל-14 או 16 אלף, וכך הפערים רק הולכים ומתרחבים".
"אנחנו בדקה התשעים אבל זה לא מעניין את הממשלה", מותח זליכה ביקורת על הממשלות לדורותיהן, ואנחנו שואלים מדוע הציבור לא נראה מתקומם, וזליכה משיב: "כי זה נורא מסובך. היום מעניין רק רכילויות פוליטיות משמאל ומימין, אבל בנושאים שיחרצו את גורל הנכדים והנינים לא מקדישים חמש דקות. אני מדבר על זה כבר עשרים שנה ומדבר אל הקיר... הצעתי כבר אז לעצור גם את הזכויות החדשות, אבל הממשלה לא קיבלה והציבור לא עזר".
כשהוא חוזה פני עתיד אומר זליכה כי לו היינו עוצרים את אותן זכויות חדשות בפנסיות התקציביות ניתן היה בעתיד להוריד את שיעור המע"מ בכשני אחוזים, אך כעת, אם ההתדרדרות לא תיעצר לא יהיה מנוס מלהעלות את המע"מ בעוד שני אחוזים על מנת לממן את אותו גירעון.
אבל הפוליטיקאים מעדיפים שלא להיכנס לעובדי הקורה כי משמעות הדברים היא מלחמה עם הגורמים החזקים ביותר, ובהם לא רק הצבא והשב"כ, אלא גם שופטים, פרקליטות ועוד ועוד עובדי מדינה "שממשיכים לצבור זכויות חדשות בפנסיה התקציבית".