שרה רוזנפלד, אימא של יצחקי ומלאכי ז"ל, מספרת בריאיון באולפן ערוץ 7 על השכול והגעגוע.
רוזנפלד מספרת בריאיון כי התייתמה מאימא שלה שנפטרה לאחר שילדה את אחותה הקטנה: "נזרקתי מחיים של לוחות מאוד מאוד שלמים לחיים של לוחות מאוד מאוד שבורים זה אירוע שבאמת התווה בי הרבה ממי שאני גם היום. חשבתי שמסע השכול שלי מסתיים שם".
"סבתא שלי גידלה אותנו בהתחלה, את אחותי ואותי, אחרי זה אבא שלי נישא בשנית, זה סיפור ארוך, אבל בהחלט הרבגשתי לבד, הרגשתי שבר והרגשתי שאני צריכה משהו גדול וחזק".
על בנה הבכור יצחקי ז"ל מספרת רוזנפלד: "אנחנו בית של בנות, למדתי באולפנה רק של בנות וכשנולד לי בן לא ידעתי מראש. אצל שני הילדים הראשונים לא ידעתי מראש, אחר כך כבר ידעתי עם נפלאות האולטרסאונד".
"ילדתי בן אחרי לידה ארוכה ומפרכת שברקע כל הזמן המחשבה שאמא שלי נפטרה בלידה אז זה לא עשה את הדבר הזה פשוט. בא יצחק אל העולם, אפגר 4, הוציאו אותו עם מלקחיים", מספרת ומתארת כי שניהם היו בשלבים מסויימים בסכנת חיים.
עוד מתארת: "בדיעבד אני אומרת לאליעזר, כנראה עשו כינוס בשמיים ואמרו בואו ניתן להם מתנה ל-22 שנה, אבל אז לא ידעתי, הוקסמתי ממש, אהבה ממבט ראשון. הייתי בת 19 וחצי".
"אחריו נולדו לנו שלוש בנות ואז שלושה בנים. שבעה ילדים, ארבעה בנים שלוש בנות, הרגשתי שאני על גג העולם ממש".
"יצחק התקבל לקורס טייס וסיים אותו בהצטינות. אנחנו אמרנו 'איזו זכות שנשמה כזו הגיעה אלינו', הוא עשה את זה בכזו צניעות, הוא לא אהב שמתרברברים על זה".
"בפסח, הזכרונות האחרונים מאמא שלי היו מליל הסדר אז יש לי סיפור לא פתור עם ליל הסדר", מספרת ומתארת את ליל הסדר האחרון עם בנה: "באותה שנה נסענו לגיסתי ואמרתי לקב"ה 'אם אי פעם כעסתי על זה שלקחת לי את ההורים שלי מהר מדי אני צריכה למחוק את כל התלונות, רק להגיד תודה'".
"אני ממש זוכרת את עצמי עומדת ומרגישה שהלב שלי עולה על גדותיו, שאין לי מקום להחזיק את כל האושר הגדול הזה, עם ריקודים מסביב לשולחן. מעין עולם הבא".
עוד מתארת: "היה ליל סדר מדהים, א' של חול המועד זה היה יום שישי, יצחקי מאוד אהב רכבים, ג'יפים - והוא תכנן טיול ג'יפים עם חברים מהטייסת. הם נסעו למדבר יהודה ושטפונות שהגיעו מההרים סחפו את הגי'פ וברוך השם היו שם 20 חברה (שניצלו) אבל יצחקי נסחף ומצאו את הגופה שלו בשבת של חול המועד פסח".
על בנה מלאכי הי"ד מספרת כי אחרי ששלוש הבנות התחתנו, הם נשארו בבית עם חמישה בנים. "הרבה אנרגיה גברית", אומרת.
"מלאכי היה הגדול מבין חמשת הבנים. מלאכי היה ילד מיוחד עם בור סוד שלא מאבד טיפה, מנת משכל מאוד גבוהה, הראש, הידע והלימוד היו הכח שלו".
"אחרי שיצחקי נהרג, והוא הרבה לדבר בשבחו עוד לפני, ממש ראינו אותו מסב את עצמו להיות שר התרבות של המשפחה - לא להיות רק מורכז בלימוד שלו, בקריאה שלו ובעולמות התוכן שלו - אלא להיות האח הגדול".
רוזנפלד מספרת כי בנה "היה בן 12 וחצי כשיצחקי נהרג, עד גיל 25 הוא היה אח משמעותי מאוד. רק לאחר שהוא נרצח שמתי לב שהוא באמת, כאב לי להגיד את זה, בסוג של תחרות על המקום של יצחקי, על המקום של החבר הטוב שלי בין הילדים".
לדבריה, כשהוא התקבל לעבודה במגדלי עזריאלי בחברה גדולה, הוא בחר שלא לעבור להתגורר בתל אביב, אלא בחר לנסוע בכל יום בכדי להישאר יחד איתם למרות הקושי.
רוזנפלד מספרת כי בנה אהב מאוד לשחק כדורסל: "הזיכונות האחרונים של מלאכי ויצחקי היו על המגרש. אני כל הזמן אומרת שמלאכי נהג לשחק כדורסל בקדושה, כי זה היה הנצחה שלו, את החברות שלו עם יצחקי, ואת הסוג של יחד כזה".
בשעה 22:30, בדרך חזרה מאחד המשחקים שנערך ביישוב עלי, מלאכי היה ברכב יחד עם עוד שלושה חברים: "מחבלים שהיו בדרך ניסו לעשות פיגוע על ציר 60, לא הצליחו, חזרו הביתה. פתאום הם ראו את הרכב הראשון יורד ואז הם אמרו לעצמם 'מפה יורדים רק יהודים. בא נחכה לרכב הבא'. אז הם צרו וירו על הרכב שמלאכי נסע בו עם חברים מעל 20 כדורים, כל הארבעה נפצעו, אבל מלאכי נפצע הכי קשה".
"24 שעות אחרי, ביום שלישי בערב, הוא נפטר מפצעיו", מוסיפה.
על הלוויה עצמה מזכירה כי בעלה אליעזר שר מול הקבר הפתוח את השיר "ואפילו בהסתרה": "לא הבנתי מה קורה לו, אמרתי לעצמי, 'מה אתה מתפלל' - אליעזר מדבר בשירה, זה הדיבור שלו. זה ההספד שלו".