אחרי שבועות שהממשל האמריקני דוחה את טענות ראש הממשלה ומתעמת איתו, השבוע גם גורמים בממשל נשברו והודו כי אכן פחתו בכמחצית משלוחי הנשק האמריקניים לישראל בתקופה האחרונה. אם לדבר במספרים, לעומת כ־240 משלוחים שהועברו לישראל בחלק הראשון של המלחמה, בחודשים האחרונים הועברו כ־120 משלוחים בלבד.
בארצות הברית זעמו בשבוע שעבר על בנימין נתניהו לאחר שפרסם סרטון ובו דיבר על בעיית האספקה בזמן המלחמה. התקשורת הישראלית בחלקה עוד ליבתה את המסרים הללו, גם כשהבינה שנתניהו אינו בודה מליבו טענה אלא מציג את האמת לאשורה.
נתניהו עצמו אמר השבוע שהוא מעריך מאוד את הסיוע האמריקני ואת התמיכה החזקה של הממשל האמריקני ושל הנשיא ביידן - אבל התעקש שלא להסתיר את האמת. "לפני כארבעה חודשים חלה ירידה דרמטית באספקת החימושים שהגיעו מארצות הברית לישראל. במשך שבועות ארוכים פנינו לידידינו האמריקנים בבקשה להאיץ את המשלוחים. עשינו זאת פעם אחר פעם. עשינו זאת בדרגים הגבוהים, ובכל הדרגים, ואני רוצה להדגיש - עשינו זאת בחדרי חדרים. קיבלנו כל מיני הסברים, אבל דבר אחד לא קיבלנו: המצב הבסיסי לא השתנה. פריטים מסוימים הגיעו בטפטוף, אבל המסה הגדולה של החימושים נשארה מאחור".
הוא הדגיש כי פרסם את הסרטון שהרגיז את האמריקנים אחרי שכל מאמציו לפעול בדרכים אחרות עלו בתוהו. "לאחר חודשים של היעדר שינוי במצב זה, החלטתי לתת לכך ביטוי פומבי. עשיתי זאת מתוך ניסיון של שנים, וידיעה שצעד זה חיוני לחלץ את הפקק. צפיתי שזה יהיה כרוך בהתקפות אישיות נגדי מבית ומבחוץ, כפי שקרה כשיצאתי נגד הסכם הגרעין עם איראן, כפי שקרה וקורה כשהתנגדתי פעם אחר פעם להקמת מדינת טרור פלשתינית, וכפי שקורה עכשיו כשאני מתנגד לסיום המלחמה תוך השארת החמאס על כנו. אבל אני מוכן לספוג התקפות אישיות למען ביטחון ישראל. כראש ממשלת ישראל, תפקידי הוא לעשות הכול כדי להבטיח שללוחמים הגיבורים שלנו יהיו מיטב אמצעי הלחימה".
בממשל האמריקני, אומנם ממשיכים מדי פעם את חילופי המהלומות עם נתניהו, אך עסוקים יותר בזירה הלבנונית ובניסיון להרגיע שם את הרוחות. הלחץ המדיני שהפעיל נתניהו באמצעות הסרטון פעל את פעולתו. כמה בכירים אמריקנים כבר אמרו שארצות הברית תתמוך בכל דרך, למעט באמצעות הצבת חיילים על הקרקע, במלחמה ישראלית בחיזבאללה.
במקביל גם נעשים ניסיונות להסיט את השיח למקומות שיכולים לייצר מסר אחיד יותר. השבוע ביקר שר הביטחון יואב גלנט בארצות הברית ונועד עם הגורמים הבכירים ביותר בממשל שאינם הנשיא. הוא דיבר שם על חשיבות הורדת הלהבות בשיח הפומבי בין ארצות הברית לישראל, והעלה לסדר היום מחדש את נושא איראן כמחוללת הטרור במזרח התיכון בפרט ובעולם בכלל, ואת הצורך המשותף להתמודד איתה ולממש את ההבטחה האמריקנית למנוע מאיראן נשק גרעיני.
האמריקנים נמצאים רגע לפני הישורת האחרונה של מערכת הבחירות לנשיאות, והדבר משפיע באופן מעשי על קבלת ההחלטות בממשל. השבוע מתח דיוויד פרידמן, שגריר ארצות הברית בישראל לשעבר, ביקורת חריפה על הממשל בריאיון לגלי צה"ל, והאשים אותו שהתנהלותו היא זו שמעכבת עסקה להשבת החטופים.
"הדבר היחידי שפגע במגעים הוא שארצות הברית רכה מדי בתמיכתה בישראל, סינוואר מחשב כל יום איך הפגיעה ביחסים בין ארצות הברית לישראל עוזרת לו", אמר פרידמן והוסיף כי החלטת הממשל לעכב משלוחי נשק לישראל היא נקודת שפל. "אני מאוד מאוכזב מהחלטת ממשל ביידן להאט את זרימת הנשק. לא חשבתי שארצות הברית תעשה דבר כזה לישראל בעיצומה של מלחמה".
מעל כל השיח הזה מרחף התאריך 24 ביולי. ביום הזה הוזמן ראש הממשלה לשאת נאום בפני הקונגרס והסנאט האמריקניים. נתניהו כבר נשא נאום כזה מול נשיא עוין - ברק אובמה. הוא הגיע לנאום נגד הסכם הגרעין ואובמה הפנה לו עורף. נכון לעכשיו - ולמרות שהביקור כבר בהכנה ומועדו ידוע מראש - בממשל מבהירים שהנשיא ביידן אינו מתכוון לפגוש את נתניהו במהלך ביקורו הצפוי בוושינגטון. זה עלול להשתנות כמובן, אבל גם זה סימן שמעיד על היחסים המורכבים בין ישראל לארצות הברית.
הקונגרס הוא המפתח
השגריר לשעבר יורם אטינגר, שכיהן כקונסול וציר בשגרירות ישראל בארצות הברית, אומר שההד הגדול בישראל להליך עצירת החימושים הוא העצמה של אירוע די שגרתי ביחסי המדינות. "זו שגרה שאנחנו נוטים לשכוח, כלומר מערכת היחסים בין ישראל לארצות הברית מאז 1948 מאופיינת בלחץ נשיאותי על ישראל, למעט בארבע השנים שטראמפ היה נשיא. הלחץ הזה הופעל תמיד על ידי מחלקת המדינה - וזה נתון חשוב, משום שמחלקת המדינה נתפסת בישראל כקברניט של מדיניות החוץ האמריקנית וזה לא חייב להישאר כך", מסביר אטינגר.
למה אתה מתכוון?
"צריך לזכור שבעוד שכל נשיא אמריקני חוץ מטראמפ לחץ ולוחץ על ישראל, ולעומתו כל קונגרס אמריקני או כל רשות מחוקקת אמריקנית תמיד עמדו ועומדים לצידה של ישראל. כלומר המחוקקים בבית הנבחרים ובסנאט האמריקני ברובם אוהדי ישראל, ולמרות הכרסום בעת המלחמה - גם רוב הציבור האמריקני תומך בישראל. אף אחד מהמחוקקים האמריקניים לא נבחר בגלל מדיניות החוץ שהוא מבטא. זה לא מעניין את הציבור האמריקני למעט אחוז נמוך מאוד – בסביבות חמישה אחוזים. לכן המחוקקים מעדיפים להקדיש את זמנם לנושאי פנים, שכן זה מה שמצפים מהם בוחריהם".
"תפקידה של ישראל הוא לוודא שהמחוקקים מבינים היטב מה מתרחש, כיצד פועלת מחלקת המדינה, אילו לחצים מופעלים, אילו עיכובים יש באספקת מערכות הנשק והתחמושת, והיכן יש שלילת מידע מודיעיני, כי הצעדים האלה פוגעים באינטרסים האמריקניים. הניסיון לכפות על ישראל לעבור מהערוץ הצבאי לערוץ המדיני כשמדובר בחמאס וחיזבאללה הוא עצת אחיתופל שהיא גול עצמי לאמריקנים, אבל אסור להניח שהמחוקק האמריקני מודע להיבטים האלה ומתעניין בהם לעומק. יש לפעול בצורה פרו־אקטיבית כדי להביא לכך שהפוטנציאל של המחוקקים בכל הקשור לגיבוש מדיניות אמריקנית נכונה יותר ימומש, והם יבינו שמדיניות כזאת היא גם חיובית יותר כלפי ישראל וגם מונעת נזקים לאינטרסים של ארצות הברית".
יש מי שאומר שאנחנו מעין בת חסות אמריקנית ולכן עלינו ליישר איתם קו. אתה מסכים?
"צריך להבין את יחסי הכוחות. האמריקנים רוצים לצמצם את הנוכחות שלהם במזרח התיכון. זה לא פועל יוצא של החלטה שהמזרח התיכון לא חשוב להם. זה אזור שבו פועלות היריבות שלהם, סין ורוסיה, וברור להם שמי שיכול למלא את החלל שייוותר הוא רק ישראל. אמריקה יודעת שעצם נוכחותנו כאן חוסכת לה את הצורך להביא לאוקיינוס ההודי ולים התיכון נושאות מטוסים נוספות ולהציב כמה אוגדות חי"ר באזור הזה. בסופו של דבר, אם ארצות הברית תפגע בישראל או באינטרסים הביטחוניים שלה - היא בסוף פוגעת באינטרסים שלה".
"מערכת היחסים היא לא כביש חד־סטרי כמו שמשתמע מהסיקור התקשורתי. הסיוע שמוענק לישראל הוא לא רק סיוע אלא השקעה, כי בסוף אנחנו רוכשים ציוד אמריקני ומשתפים את התעשייה הביטחונית האמריקנית בפיתוחים שלנו וחוסכים לה כסף רב ושנות מחקר רבות".
ביידן נואש להישג
רות פינס־פלדמן, עמיתת מחקר במכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית ודוקטורנטית בבית הספר למדע המדינה, יחסים בין־לאומיים וממשל באוניברסיטת תל אביב, אומרת שצריך להתייחס בכובד ראש למהלכים האמריקניים - ולא להמעיט בערכם.
"יש לייחס חשיבות רבה להתנהלות של ארצות הברית ועם ארצות הברית ביחס למלחמה - ועדות לכך היא הסרטון של ראש הממשלה שקרא להזרמת החימושים. עיני אויבינו נשואות אלינו ואל מערכת היחסים עם בת בריתנו, מעצמת־העל ארצות הברית, וכל מחלוקת בינינו מחלישה אותנו בעיניהם", היא אומרת.
עד כמה לבחירות המתקרבות בארצות הברית יש השפעה על היחסים ועל ההתנהלות של הממשל כלפי ישראל?
"הרבה שיקולים פוליטיים מעורבים כאן. עיכוב המשלוחים ככל הנראה קשור גם ברצון של ממשל ביידן לסיים את המלחמה לפני הבחירות לנשיאות ארצות הברית בנובמבר, כאשר התקווה של ביידן היא להביא להסכם החזרת החטופים שיביא לסיום המלחמה בעזה ובעקבותיו, בראייתו, לרגיעה בצפון".
"לצד העיכוב במשלוחים, יש לזכור כי ארצות הברית עדיין מספקת לישראל לא מעט משלוחי נשק. הבעיה היא שגם הסוגיה הזאת הפכה להיות עניין פוליטי בין המפלגה הדמוקרטית למפלגה רפובליקנית, כאשר יש עסקאות המחייבות את אישור הקונגרס ושם יש עיכובים על ידי חלק מחברי הקונגרס הדמוקרטיים".
בחודש שעבר ראינו באמת שהקונגרס העביר חקיקה הקוראת להפסקת עיכובי הנשק לישראל, ואף קשר זאת בסנקציות נגד מחלקת המדינה.
"ההחלטה שהתקבלה בקונגרס התקבלה ברוב, והיו גם כמה חברי קונגרס דמוקרטים שתמכו בה - אבל רוב חברי המפלגה התנגדו. בנוסף לכך, הנשיא ביידן איים כי יטיל על החקיקה וטו. כך שזה לא עניין של מה בכך שהחוק עבר. יש בקרב חברי הקונגרס כעס כלפי ממשל ביידן מכיוון שהם טוענים שהממשל לא מערב אותם כנדרש בהחלטות בנוגע למשלוחי הנשק לישראל".
הסקרים מראים שההתנהלות של ביידן מול ישראל לא משחקת לטובתו.
"הקול היהודי הפוטנציאלי בבחירות בארצות הברית הוא משמעותי, אפילו יותר מהקולות הפרוגרסיביים, וגם הדמוקרטים מבינים זאת. המצב של הנשיא ביידן בסקרים רע מאוד גם בלי קשר למלחמה בעזה. האמריקנים מאוד לא מרוצים מהמצב במדינה מבחינה פנימית. נתוני התמיכה בביידן הגיעו לשפל - רק 36 אחוזים מהאמריקנים מביעים בו תמיכה כנשיא מכהן, והנושא שהכי מטריד אותם הוא הכלכלה ולא החוץ".
"ביידן רוצה להביא לבוחרים שלו איזו הצלחה. התקווה שלו ושל הממשל הייתה כי ההצלחה תגיע מסיום המלחמה בעזה וחתימה על ברית הגנה עם סעודיה ועל הסכם נורמליזציה שלה עם ישראל. אנחנו עדים כעת לניסיון אמריקני להרגיע את הרוחות ולהשיג הצלחות במישור החוץ - לפני הבחירות".
השר גלנט ביקר השבוע בוושינגטון והזכיר בכל שיחה את הצורך להחזיר את היחסים למסלולם תוך שהוא מדגיש שזה אינטרס אמריקני. בממשל יש מי שמקשיבים לו?
"לתחושתי כן. לארצות הברית יש אינטרס מובהק לחזק את הברית עם ישראל. ברמה עולמית, במבט־על, העולם כרגע מתחלק לשני צירי בריתות - וישראל היא בת בריתה החשובה ביותר של ארצות הברית באזור. הברית בין שתי המדינות וההתנהלות בין המדינות מלמדות את שאר המדינות בעולם האם כדאי להן לחזק את הקשרים עם ארצות הברית ולבססם, כשהמודל שעומד לנגד עיניהן הוא המודל של ישראל".
"אם בעיניהן המודל לא כדאי, אזי הן עלולות לעבור לציר הבריתות הנגדי. בסוף, אם ארצות הברית לא תעמוד לצד ישראל באופן מלא, שאר המדינות באזור עלולות לחשוב שארצות הברית היא לא המעצמה שהן רוצות לצידן בשעת צרה. בסופו של דבר היחסים עם ארצות הברית הם בסך הכול איתנים וטובים".
מה ישראל צריכה לעשות עכשיו? הרי בעוד חודש אמור נתניהו לנסוע ולנאום בקונגרס ונכון לעכשיו הנשיא ביידן לא ייפגש איתו, וגם זה מעיד במשהו על היחסים.
"נתניהו צריך לנאום בקונגרס, להשמיע על במת הקונגרס את מטרות המלחמה ואת נחישות ישראל להשיגן. עליו להדגיש את חשיבות היחסים בין המדינות ואת נכסיות ישראל. יהיה עליו להתמקד דווקא באיראן ולחדד לארצות הברית שהטיפול באיראן יפתור את רוב הבעיות העולמיות ולא רק האזוריות".
"כמו כן לא הייתי סותמת את הגולל על פגישה בין נתניהו לביידן במסגרת הביקור, גם מבחינת קולות ושיקולי בחירות. כאשר ראש ממשלת ישראל מגיע לביקור רשמי בארצות הברית הוא לא מייצג את עצמו אלא את ישראל, ויש לכך משמעות רבה. פגישה איתו תיתפס בקרב הציבור האמריקני כתמיכה בישראל, ואי פגישה תגרור ביקורת על ביידן גם מבית".
השבוע הנוכחי ביחסי ישראל וארצות הברית היה בסימן ניסיון להרגעת הרוחות. הוא אומנם התחיל בהסברים של נתניהו למהלכים שנקט - אבל נמשך, כאמור, בביקור של גלנט שלאחריו הודיעו האמריקנים שכינוס הפורום האסטרטגי בנושא המאבק נגד איראן - שבוטל על ידי ארצות הברית לאחר הסרטון של נתניהו ובעוד ראש המל"ל צחי הנגבי והשר רון דרמר היו בדרכם לוושינגטון - יתקיים בקרוב.
הנאום של נתניהו בקונגרס יקבע רבות. סביר להניח שאם הממשל יתייחס אליו כביקור רשמי ויתקיימו פגישות עם הנשיא, מזכיר המדינה, היועץ לביטחון לאומי, שר ההגנה ובכירים אחרים - הנאום יהיה מתון יותר. אם נתניהו יבוא לוושינגטון וייתקל בכתף קרה מצד הממשל - הנאום עלול להיות דומה מאוד לנאום הנחרץ שנשא בפעם הקודמת, באחד משיאי המתיחות בין מנהיג אמריקני לראש ממשלה ישראלי.
גורם מדיני אומר לנו כי אין שום כוונה להתעמת עם הממשל, אלא בעיקר להבהיר לו את הצורך והחשיבות במשלוחי הנשק בנקודה קריטית של המלחמה בעזה כשבצפון יכולה להיפתח חזית נוספת של מלחמה עצימה. "הנשיא ביידן מבין היטב את הבעיה - ויכול גם לספק את הפתרון. הוא מבין את הצורך במיגור הטרור וגם תומך בו. גם בין הידידות הטובות ביותר יש לעיתים התנגשויות, ובמקום להעצים אותן צריך לדעת לשים אותן במסגרת המתאימה ולהסביר לציבור את ההשלכות במקום לייצר כלפיו מסע הפחדה", מסכם הגורם.
***