חגיגות הניצחון ברחובות פריז
חגיגות הניצחון ברחובות פריזצילום: רויטרס, YARA NARDI

הבחירות שנערכו בשבוע האחרון בבריטניה ובצרפת הביאו לתוצאות דרמטיות, שיש להן השפעות גם על ישראל. בבריטניה, לראשונה מאז שנת 2010, מפלגת הלייבור מהצד השמאלי של המפה הפוליטית זכתה בבחירות. בצרפת נקלעו למצב שמוכר לנו, הישראלים: פרלמנט שלא יכול להרכיב ממשלה.

בכל אחת מהמדינות הללו סיפור הבחירות שונה. בבריטניה, שם הבחירות נערכו בחמישי שעבר, התוצאות היו צפויות מראש. כבר יותר משנתיים המפלגה השמרנית מפגרת בסקרים אחר מפלגת הלייבור, ובחודשים האחרונים הפער רק הלך ועלה. הדיבורים בממלכה הבריטית אף הרחיקו לכת ועסקו במותה של המפלגה השמרנית, המפלגה הוותיקה בעולם, ששלטה ברוב שנות קיומה של בריטניה. בימים שלפני הבחירות חזו למפלגת הלייבור ניצחון שמעולם לא היה.

התחזיות הללו רשמו דיוקים חלקיים. מצד אחד, הלייבור בהובלתו של ראש הממשלה החדש סר קיר סטארמר לא הצליחה לשבור את השיא של 418 מושבים, שרשם ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר בבחירות 1997, והיא סיימה עם 412 מושבים. מצד שני, מדובר בפער הגדול בהיסטוריה על פני המפלגה השמרנית, מובילת האופוזיציה.

מצידם של השמרנים, הם רשמו את התוצאה הנמוכה ביותר בתולדותיהם, עם 121 מושבים בלבד. תוצאה זו משקפת גם את אובדן המושבים הגדול בהיסטוריה של הממלכה, אך השמרנים עדיין משיגים תוצאה טובה בהרבה ממה שחזו מרבית הסקרים.

בצרפת מדובר בסיפור אחר לחלוטין. לפני כחודש נערכו ברחבי אירופה הבחירות לפרלמנט האירופי, ובהן הימין העמוק זכה בהישגים רבים, ואילו גושי השמאל והמרכז נחלו תבוסות קשות. בתוצאות הכלליות אומנם לא נרשמה תנועה חדה מאוד, וכמכלול הצליחה נציבות האיחוד היוצאת, הגרסה האירופית לממשלת האיחוד האירופי, לשמור על אחיזתה בשלטון, אך במדינות מפתח התוצאות היו ברורות מאוד: המפלגות השולטות, מפלגות מרכז ושמאל, הפסידו הפסדי ענק, לעומת מפלגות הימין המנצחות בעימות אחרי עימות. שלוש המדינות הבולטות שבהן נרשמו תוצאות אלה הן ספרד, בלגיה וצרפת.

לצד הדרמות מסדר גודל משני בבלגיה ובספרד, בצרפת מדובר בהתרחשות שיש לה השלכות רחבות על אירופה כולה. עוד בטרם הסתיימה ספירת הקולות, כשהיה ברור שמפלגתה של מארין לה פן, מפלגת האיחוד הלאומי, זכתה במרבית המושבים במדינה, הודיע נשיא צרפת על בחירות בזק לפרלמנט הצרפתי. מרבית השחקנים בזירה המקומית בצרפת, וכן ברחבי העולם, לא הצליחו להבין את הצעד שבו בחר הנשיא מקרון, שכן בבחירות לנשיאות ב־2022 איבדה מפלגתו את הרוב המוחלט שהיה לה בפרלמנט, ונאלצה להרכיב ממשלת מיעוט. מאז מקרון איבד עוד מהתמיכה הציבורית בו, והסקרים ניבאו למפלגתו קריסה גדולה יותר, בדומה לתחזיות על המפלגה השמרנית בבריטניה. על פי כל הסקרים, מקרון צפוי היה להתמודד אחרי הבחירות עם ממשלה לעומתית בראשותו של ז'ורדן ברדלה, יושב ראש מפלגתה של לה פן בפרלמנט הצרפתי. זאת בשל המבנה השלטוני בצרפת שמזכיר במידה רבה את המבנה בארצות הברית, שהוא משטר נשיאותי שבו הנשיא נבחר ישירות ללא קשר לחלוקת המושבים בפרלמנט.

בהגיע תוצאות הסיבוב הראשון בבחירות בצרפת, נדמה היה כי מפלגתה של לה פן תזכה ברוב מוחלט של המושבים בפרלמנט, אך בסיבוב השני שנערך ביום ראשון השבוע נרשמו תוצאות אחרות לגמרי. מצד אחד, מפלגת האיחוד הלאומי של לה פן תהיה המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט הצרפתי הבא. מצד שני, הגוש שבראשו היא עומדת סיים במקום השלישי בלבד עם 142 מושבים. גוש המרכז של מפלגתו של מקרון, מפלגת הרנסנס, סיים עם 159 מושבים בלבד, צניחה חדה של 86 מושבים מהפרלמנט הקודם. הגוש שהגיע למקום הראשון הוא גוש השמאל הקיצוני, בהובלתו של ז'אן לוק מלנשון, פוליטיקאי יליד טנג'יר שבמרוקו המחזיק בעמדות אנטישמיות מוצהרות, שסיים עם 180 מושבים. הגוש הרביעי, גוש המרכז-ימין בהובלת מפלגת הרפובליקנים, סיים עם 39 מושבים בלבד. מדובר במפלגתו של הנשיא לשעבר ניקולא סרקוזי. אף אחד מהגושים לא הצליח להתקרב לעבר הרוב המוחלט הדרוש בפרלמנט הצרפתי על מנת להרכיב ממשלה, והתוצאות גם לא מאפשרות להרכיב ממשלת קואליציה או ממשלת מיעוט.

"הסיבה העיקרית שגוש השמאל הקיצוני סיים במקום הראשון היא הברית שהוא יצר יחד עם הגוש של מקרון כדי לבלום את ניצחונה של לה פן", אומר ד"ר עמנואל נבון, מנכ"ל אלנט (ELNET) ישראל ומרצה ליחסים בין־לאומיים באוניברסיטת תל אביב. "מדובר על עסקה שבה שני הגושים האלה החליטו שבמידה שיש יותר ממועמד אחד שעלה לסיבוב השני בהתמודדות מול נציגה של לה פן, אחד המועמדים יפרוש כדי לחזק את הסיכויים של השני לנצח את המועמד של לה פן".

המהלך הצליח? כי בסוף, גם גוש השמאל הקיצוני לא הצליח להשיג רוב.

"זה הצליח חלקית, כי כמו שאמרת, אין לו רוב מוחלט. ומדובר באירוע אפילו מורכב יותר. אומנם גוש השמאל סיים במקום הראשון, אבל לא מדובר בגוש מאוד מאוחד. יש הבדלים גדולים מאוד בין המפלגות החברות בו, והמתונות יותר בגוש מסתייגות ממפלגתו של מלנשון. זה היה איחוד שנועד להביא תוצאה טובה, וזאת עוד אחת מהסיבות להצלחה של הגוש הזה. וישנה סיבה נוספת להצלחה, והיא התגייסות של המצביעים המוסלמים שהגיעו לקלפיות בשיעורים גבוהים כדי לבלום את לה פן, שאותה הם רואים כאיום ישיר עליהם".

מי הם בעיקר המצביעים של גוש השמאל היום?

"זה מורכב, אבל אם נתמקד במצביעיו של מלנשון נראה שיש שינוי משמעותי מאוד בקהל בוחריו. בעבר אנשי מעמד הפועלים היו מצביעים לו באחוזים נרחבים, אבל בשנים האחרונות גם הם עברו להצביע ללה פן. כיום מי שבעיקר מצביעים לו הם היפסטרים מהערים הגדולות וקהל מוסלמי, שנמצא בצרפת במספרים גבוהים".

כשהנשיא מקרון הכריז על הבחירות, רבים התקשו להבין את ההיגיון במהלך. מבחינתו, ונוכח התוצאות שבהן הוא איבד אפילו את המקום הראשון הן כגוש והן כמפלגה בפרלמנט, מדובר בכישלון, או שהוא מרוצה מבלימתה של לה פן?

"אין ספק שמדובר בכישלון. מקרון נכנס לבחירות האלה כנשיא לא מאוד חזק, עם כוח מאוד מוגבל בפרלמנט, אבל עדיין הוא זה ששלט בו. את הבחירות האלה הוא מסיים כשהוא מאבד את הפרלמנט, ומאבד המון מושבים. מדובר בירייה עצמית ברגל".

"מקרון אדם לא צפוי"

השלכות ההפסד של מקרון רחבות, שכן השיטה הצרפתית, שיטת משטר היברידית, אומנם נותנת כוח כמעט בלתי מוגבל לנשיא, אבל הכוח הזה תלוי מאוד במוקדי השליטה בפרלמנט הצרפתי. "לנשיא הצרפתי אין כמעט מגבלות כשיש לו רוב מוחלט בפרלמנט, אבל ברגע שהוא מאבד אותו הוא למעשה מאבד את רוב הסמכויות שלו, שעוברות לידיו של הפרלמנט", מסביר נבון. "המשמעות היא שהוא צריך למנות ראש ממשלה ממחנה יריב ושממשלתו תהיה לעומתית אליו. זה מוביל לכך שהנשיא כמעט ולא יכול לעסוק בסוגיות פנים, וכוחו נשאר בתחום מדיניות החוץ שמוקנית לו ישירות. זה כבר קרה בעבר כמה פעמים. אחת הפעמים הזכורות היא הפרלמנט של 1997 של ז'אק שיראק, שיצא גם הוא לבחירות בזק והתעורר לפרלמנט לעומתי".

אך זה לא המצב בפרלמנט הצרפתי החדש, שכן אף גוש לא הצליח להשיג רוב, ואין פרלמנט לעומתי מובהק. מה אנחנו צפויים לראות בצרפת כעת?

"הפעם זאת סיטואציה הרבה יותר מורכבת. הצעד הטבעי היה אמור להיות הקמת ממשלה קואליציונית, אלא שגם זה לא אפשרי לאור התוצאות. הפערים בין לה פן, מלנשון ומקרון קיצוניים מכדי שיהיה אפשר לגשר עליהם. אני לא רואה תסריט של קואליציה שמתגבשת. גם אם חלקים מגוש השמאל יפרשו, לא ברור שזה יהיה מספיק כדי להרכיב ממשלה. זה מוביל לאפשרות הנוספת, והכי פחות מומלצת, והיא ממשלת מומחים. אלא שבמצב כזה לא ברור איך הוא יצליח להעביר את התקציב בסתיו הקרוב".

כיצד המציאות הזאת תשפיע על ישראל?

"דווקא על יחסי צרפת-ישראל אין לכאוס הפוליטי הזה השפעה רבה, שכן מדיניות החוץ בצרפת שייכת בבלעדיות לנשיא, ללא קשר לפרלמנט שלו. מה שכן, מקרון הוא אדם לא צפוי, שמשנה את עמדותיו כל הזמן. הבעיה לישראל עלולה להגיע משינויי העמדות התכופות של מקרון, וזה היה נכון ללא קשר לתוצאות הבחירות. מה שכן, במידה וכן יצליחו איך שהוא להרכיב קואליציה עם גוש השמאל, יכול להיות שנראה את צרפת מכירה במדינה פלשתינית, נוכח דרישת המצע של מלנשון".

בעוד מערכת היחסים מול ישראל כנראה תישאר כמו שהייתה עד כה, מי שחוששים מאוד מתוצאות הבחירות הם יהודי צרפת. האנטישמיות בצרפת גואה כבר שנים רבות, ומאז פרוץ המלחמה המצב החמיר הרבה יותר. פוליטיקאים רבים בישראל קוראים ליהודי צרפת לעלות ארצה, ומשרד הקליטה, בהובלתו של השר אופיר סופר מהציונות הדתית, עמל על בניית התשתית לקליטת עולי צרפת מרגע כניסתו לתפקיד, והוא אף הגדיר זאת בריאיון ל'בשבע' לפני כמה שבועות כאחת מהמשימות העיקריות שלו.

"ההשפעה על יהדות צרפת חריפה. הקהילה היהודית בצרפת סובלת מאלימות ומתקיפות רבות נגדה. המפלגה של מלנשון היא אנטישמית בצורה קיצונית, וזה מוביל לכך שרבים מיהודי צרפת שואלים עצמם אם העתיד שלהם עדיין בצרפת. כבר היום הדור הצעיר עוזב במספרים גבוהים את המדינה, כי הוא לא רואה את עתידו שם, ועכשיו זה רק ילך ויגבר. רבים מהם לא מגיעים לישראל, אלא עוברים לארצות הברית ולקנדה", אומר ד"ר נבון.

מחליף קמרון בלאמי

לעומת צרפת, שבה ההשפעה העיקרית של תוצאות הבחירות, בזווית היהודית־ישראלית שלהן, היא על יהודי צרפת, בבריטניה המצב הפוך לחלוטין. בישראל העריכו בימים האחרונים כי מערכת היחסים שבין המדינות תספוג מכה, ואיתותים ראשונים לכך ניתנו כאשר הממשלה החדשה משכה את בקשת העיכוב שלה לצווי המעצר שמתכננים להוציא בהאג נגד בכירים ישראלים, ובראשם נתניהו, גלנט והרצי הלוי. הסיבה לכך היא שסוגיית המלחמה השפיעה ישירות על תוצאות הבחירות בבריטניה, ועלתה למפלגת הלייבור בכמה מושבים של בכירים במפלגה באזורים מרובי מוסלמים, שהובילו לבחירת נציגים עצמאיים או נציגים פרו־עזתיים ממפלגות אחרות.

לכאורה הלייבור רשמה את אחד מהישגיה הגדולים בהיסטוריה, אך בפועל מדובר בתוצאות כוזבות. בעוד הלייבור זכו ב־412 מושבים בפרלמנט הבריטי, שיעור התמיכה בהם בקלפי עמד על 33.7 אחוזים בלבד. מדובר בשיעור התמיכה נמוך ביותר בממשלה נבחרת מאז ימי מלחמת העולם השנייה. שיטת הבחירות האזורית, שגם בצרפת רשמה עיוותים, הובילה לפרלמנט שלא מייצג את הצבעת הבוחר הבריטי. זה מכניס את ראש הממשלה החדש, קיר סטארמר, למציאות פוליטית קשה.

"ישראל לא הייתה נושא עיקרי בבחירות, אלא דווקא הסוגיה הכלכלית וסוגיית המהגרים", אומר אוריה בר מאיר, מייסד הבלוג יס מיניסטר המסקר את הפוליטיקה הבריטית. "זה, יחד עם אופיו של סטארמר, כנראה מרמז שהממשלה החדשה תעסוק בעיקר בנושאי פנים, ולא נראה אותה מתנהלת כמו שטוני בלייר התנהל כשנבחר ב־1997 או אפילו לא כמו בוריס ג'ונסון, שניצח ב־2019. אבל זה לא אומר שסטארמר לא יעסוק בכלל בנושאי חוץ, פשוט כי לא באמת תהיה לו ברירה".

איזה מקום ישראל תתפוס בהתמקדות של הממשלה הבריטית החדשה?

"היא תתפוס מקום, אבל לא ברור כמה מרכזי הוא יהיה. צריך להבין משהו על סטארמר ועל המצב שהוא נמצא בו. במשך כל מערכת הבחירות לסטארמר לא היו שום עמדות ברורות או תוכניות מסודרות. הקמפיין של השמרנים בנושא הזה היה מדויק. פשוט שום טענה לא הצליחה לדבוק בסטארמר, משום שהייתה סלידה עמוקה מהשמרנים בכל רחבי בריטניה, וגם סטארמר החליף בתפקידו את ג'רמי קורבין, שהיה דמות שהפחידה את הבריטים. אבל כן יש נושא אחד שבו הוא היה מאוד חד, מאוד ברור, ואף היה מוכן לשלם עליו מחירים פוליטיים, והוא המלחמה שלו באנטישמיות והעמידה לצד ישראל".

כיצד זה התבטא?

"מאז שנבחר, סטארמר היה עסוק בסילוק אגרסיבי של כל מי שחשוד באנטישמיות במפלגתו. בימיו של קורבין האנטישמיות צמחה למחוזות ששנים לא ראו בבריטניה, והרבה מאוד בכירים במפלגה אחזו בעמדות אנטי ישראליות קיצוניות. סטארמר עבד קשה מאוד כדי לשנות את זה, והוא עדיין לא הצליח לנקות לחלוטין את המפלגה. סטארמר עצמו נשוי ליהודייה שמגיעה מבית אורתודוקסי, ואילו הוא עצמו אתאיסט. הוא גם מגדיר עצמו ציוני. מבחינתו המלחמה באנטישמיות והעמידה לצד ישראל הן חלק בלתי נפרד ממי שהוא. זה לא אומר שהוא לא ביקורתי כלפי ישראל בנושאים מסוימים, ובמיוחד בעניין בנייה בהתנחלויות, אבל חשוב להיות הוגנים ולציין שזאת עמדה חוצת מפלגות, וגם בוריס ג'ונסון, שנחשב לראש הממשלה הכי פרו־ישראלי בתולדות בריטניה, גינה את ישראל יותר מפעם אחת על בנייה בהתנחלויות".

ולצד זה, הוא כן מינה שלושה שרים בכירים שמחזיקים בעמדות עוינות לישראל.

"נכון, מדובר בשר החוץ דיוויד לאמי, שרת המשפטים שבנה מחמוד, והתובע הכללי היהודי ריצ'רד הרמר. כולם על הנייר מחזיקים בעמדות מאוד ביקורתיות כלפי ישראל, ולאמי כבר הודיע על משיכת בקשת העיכוב לצווים של בית הדין הבין־לאומי. יחד עם זה, לאמי ושר הביטחון היילי הודיעו שימשיכו באותו הקו של הממשלה הקודמת בנוגע למלחמה בעזה. לגבי הרמר התמונה עוד יותר מורכבת, מצד אחד הוא חתם על המכתב שאומר שלישראל יש זכות להגן על עצמה, ומצד שני הוא מעביר ביקורות מאוד קשות על התנהלותה של ישראל ברצועת עזה גם תוך כדי המלחמה".

עד כמה תהיה שונה המדיניות של הממשלה החדשה משל קודמתה?

"בכנות, נראה שלא הרבה. המדיניות שהוביל שר החוץ הקודם דייוויד קמרון הייתה ביקורתית לישראל. מי שהעלה ראשון את הרעיון של הכרה במדינה פלשתינית תוך כדי מלחמה היה קמרון. הוא גם זה שאמר שישראל כנראה מפרה את החוק הבין־לאומי בעזה. הוא הוביל קו מאוד ביקורתי כלפי ישראל, אבל כן עצר את פרסום חוות הדעת המשפטית של משרד החוץ הבריטי, שהייתה עלולה להוביל לאמברגו נשק על ישראל. הוא חטף המון ביקורת מתוך מפלגתו על מה שהם ראו כחוסר תמיכה בישראל. היו שלבים שסטארמר איגף את קמרון וסונאק מימין בסוגיית ישראל במלחמה. אז השינויים שיהיו כנראה לא יהיו מאוד חדים, אם כי הצ'ק שנקבל מבריטניה, שמראש היה מוגבל יותר, כנראה יצטמצם עוד יותר".

***