כמה ימים לאחר הטבח בעוטף עזה, לקראת שעת הסגירה, לפתע נכנס חרדי ירושלמי כרוח סערה למוזיאון גוש קטיף בירושלים. הוא הניח את כובעו על השולחן הנמוך בכניסה, התבונן מסביב, ומשלא ראה אדם חוץ מהמדריך עודד מזרחי הוא החל לצעוק עליו: "איך אתה נמצא פה לבד, וכל האנשים בחוץ?!"
ברגע הראשון מזרחי לא הבין את כוונתו. "'אתה אחראי על זה שאף אחד לא נמצא פה כרגע!', הוא הוסיף, ואז התחלתי להבין. ניסיתי להסביר לו שהיו כמה מבקרים היום, וכרגע אני עומד לסגור וללכת הביתה, אבל הוא לא קיבל את דבריי והמשיך להתעקש: 'אתה אשם. כולם צריכים להיות עכשיו במוזיאון, ולהבין מה קרה בשמחת תורה'", משחזר מזרחי בשיחה עם 'בשבע'.
"הקשיתי בפניו: 'מה אתה רוצה ממני, שאצא לרחוב ואמשוך אנשים באוזניים שייכנסו למוזיאון?' אבל הוא השיב: 'לא מעניין אותי', כמעט השתולל, 'תניח את המפתחות ותתפטר'. השבתי לו: 'אתה מאשים אותי?! אנחנו כמעט היחידים שמלמדים כבר 15 שנה על הטעות של ההתנתקות את כל מי שמוכן לשמוע'. הוא חתם את השיחה בינינו: 'אין תירוצים, כולם צריכים להיות כאן ולהבין מה קרה בעוטף עזה'".
מזרחי משתף בתובנות מהמפגש המוזר. "מבעד לתוהו הירושלמי הרגשתי את הכאב האמיתי שלו, איך יותר מאלף יהודים נטבחו באופן כה אכזרי, ואנשים מסתובבים ברחוב ליד מוזיאון גוש קטיף מבלי לנסות להבין את הסיפור הנורא שאירע בעוטף עזה. הצעתי לו כוס מים קרים, אבל הוא המשיך לצעוק שזה ממש פשע שהמוזיאון לא מלא במבקרים, נטל את כובעו מהשולחן, ועזב את המקום בסערה כמו שנכנס. לאחר שהתאוששתי מהאירוע, נטלתי את צרור המפתחות, ובמקום להניחם על השולחן ולהגיש מכתב התפטרות, נעלתי את המוזיאון והפעלתי את האזעקה. יצאתי לרחוב ההומה אדם כמדי יום שישי בצהריים, ואז חשתי את תמצית זעקתו. יותר מאלף יהודים בשנת 2023 עברו שואה בזעיר אנפין, אירוע שאף אחד לא העלה בדעתו, ואחיהם הנבוכים המשוטטים בארץ לא מתחילים ללמוד ולהבין מה בעצם אירע באותו יום שמחת תורה הנורא".
הנצחת העבר, בניית העתיד
תוך זמן קצר מאז פרוץ המלחמה גילה מזרחי כי הוא לא יהיה עסוק רק בלספר מה היה בגוש קטיף, אלא יהפוך לשותף פעיל בקמפיין החזרה לשם. "יומיים אחרי הטבח בעוטף עזה, בזמן שכולנו עוד היינו בהלם, קיבלתי טלפון למוזיאון גוש קטיף. על הקו הייתה מישהי מבית שמש בשם ליאורה, ובקשתה הייתה לקנות כמאתיים חולצות כתומות", הוא מספר. בשגרה נמצאים על מדף המכירות במוזיאון מקסימום 20 חולצות, ומזרחי תהה מהיכן יביא כמאתיים חולצות בזמן קצר, ובכלל החולצות הכתומות היו תחת הסלוגן 'יהודי לא מגרש יהודי', לא משפט קשור במיוחד בתקופת מלחמה באויב.
"שאלתי אותה: בשביל מה את צריכה את החולצות? היא השיבה: מאה לבן שלי שנמצא בישיבת הסדר, ועוד מאה לבן שלי שרוצה להיכנס פנימה לעזה. אמרתי לה: את בטוחה שאת רוצה חולצות כתומות של המחאה? ואז נזכרתי שהגיע לפה יהודי שהדפיס חולצות 'הביתה – חוזרים לגוש קטיף', והוא נתקע עם סטוק חולצות. לקחנו את המודל שלו, ותוך ארבעה ימים בית הדפוס הדפיס לנו כ־400 חולצות, מאז השאר היסטוריה. קרוב לעשרת אלפים חולצות נמכרו, ממדריך במוזיאון הפכתי למוכר חולצות. היו חודשים שהייתה התעוררות גדולה אצל בני נוער, יש כל הזמן ביקוש, אך היום זה נרגע יחסית".
מבחינתו של מזרחי החזרה לגוש קטיף היא בהחלט תסריט ריאלי. "המציאות תעשה את הכול ריאלי. נתניהו אמר שמבחינת נתונים זה לא ריאלי, אבל אני בהחלט מאמין שהמציאות תכריח. היום רואים שהמאמינים הם הכי ריאליים ומבינים את מה שקורה. ראינו הרבה ליברלים נאורים שלא הבינו מה קורה פה ומה הסיפור של הערבים והמוסלמים".
אנחנו יושבים בחדר אירוח במוזיאון גוש קטיף, ומזרחי מציג בפניי מדליות חדשות שהוציאו לאחרונה במוזיאון, מדליה אחת מלבנית ומדליה שנייה בצורה של מגן דוד. על המדליה נראים אנשים אוחזים במנורה, זיכרון לתמונה המפורסמת שנמצאת גם לצידנו במוזיאון, ובה נראית המנורה של תושבי נצרים. בראש התהלוכה שבה נישאת המנורה עומדים הרב חיים שטיינר, זקן רבני מרכז הרב, הרב ציון טוויל, ראש ישיבת נצרים, ותת אלוף במילואים אפי איתם. "את תושבי נצרים השאירו בגירוש לסוף, כדי שלא יהיה להם אוויר. תושבי נצרים עשו צעד מאוד חכם, הורידו את המנורה מראש בית הכנסת והלכו במסע עד הכותל. אצל טיטוס לקחו את המנורה מבית המקדש אל הוותיקן, ואילו כאן לקחו מנצרים עד הכותל, שם היא שהתה בבית הכנסת של הרב גץ זצ"ל במשמרת. עם פתיחת המוזיאון, היה אך טבעי להביא את המנורה לכאן".
במלחמה הנוכחית המנורה שוב יצאה ממקומה, אך הפעם בנסיבות משמחות. "באחת הכניסות לתוך רצועת עזה קיבלנו פנייה מלוחמים שרצו לקחת את המנורה למקום בית הכנסת בנצרים ולהדליק לידה חנוכייה, כי היא מנורה ולא חנוכייה. למעשה באו שלושה חבר'ה חזקים מביסל"ח, העמיסו אותה למרות המשקל הכבד שלה על המשאית, ולאחר מכן כולנו ראינו את התמונות של המג"ד אלוף משנה איתמר איתם, בנו של אפי איתם, מדליק שם חנוכייה, תמונות שהתפרסמו בכל הרשתות. הם החזירו אותה למוזיאון כמה ימים אחר כך. אני זוכר שפעם הרב יעקב יוסף זצ"ל שאל איך תושבי גוש קטיף הרימו את המנורה למרות משקלה הכבד. ענה לו הרב וישליצקי זצ"ל: המנורה נשאה אותם, על משקל הארון נושא את נושאיו".
התחדשות תקשורתית
פרט להתחדשויות המעשיות כמו החולצות והמדליות, ישנה גם התחדשות באופי האנשים המבקרים במקום. מפרוץ המלחמה ועד עתה הגיעו למקום יותר מ־20 צוותי טלוויזיה, רדיו ועיתונות מכל העולם ובפרט מאירופה. "הם רצו לדעת מה הסיפור של גוש קטיף, הם מבינים שיש קשר בין מה שקרה לפני 19 שנה למה שקורה פה היום, החטא ועונשו. ההתעניינות העולמית בגוש קטיף הגיעה לטלוויזיה הגרמנית וההולנדית, ואפילו צוות עיתונות מטורקיה ביקר כאן. גם פנימה בארץ חל שינוי, ערוץ 12 הגיע לכאן כדי לראיין את דניאלה וייס מתנועת נחלה על החזרה לגוש קטיף, כאן 11 ראיינו את מפקד הגירוש האלוף במילואים גרשון הכהן על הגירוש, וערוץ 14 הגיע לכאן מיד אחרי הסיפור של המנורה. חידדנו יותר לכל הכתבים את הנקודה העיקרית - ככל שאתה נותן יותר, אתה חוטף יותר. לא לתת להם שום דבר ולשלוט בהתיישבות ביד רמה, זה טוב גם לערבים. יש חקלאים ששנים אחרי שגורשו מגוש קטיף היו מקבלים טלפונים מערבים שאמרו להם שהם מתגעגעים אליהם, והבעיה של הישראלים היא שהם לא יודעים לשלוט".
גם בקרב עמך ישראל ישנה התעוררות לנושא גוש קטיף בשנה שחלפה. "הגיעו לכאן פי כמה וכמה מבקרים משנים רגילות. לאחרונה המצב קצת התאזן, אבל עדיין ביקרו כאן הרבה יותר משנים עברו. הסיורים דומים לאלו שהיו לפני המלחמה, אבל אם פעם היינו מתריעים בקול ענות חלושה, היום לא צריך להתריע, כולם מבינים שהפתרון היחיד לכל הסיפור הוא מדינה יהודית חזקה על כל חלקי ארץ ישראל".
בתחילת הסיור שמעביר מזרחי, אני רואה לידי גלריה גדולה של ספרים הקשורים לגוש קטיף המיועדים למכירה, ובהם ספרו של מזכיר הממשלה עורך הדין יוסי פוקס. "אנחנו עורכים במקום אירועים שקשורים לנושא הגירוש. כך למשל עשינו לפני כשנתיים ערב השקה מעניין לספרו של עורך הדין פוקס – 'גירוש בהשגחת הבג"ץ'. ספר חשוב מאוד שנועד לתאר את המאבק נגד הגירוש מהצד המשפטי. פוקס פעל נגד גזרת הגירוש, וכאשר הגירוש יצא לפועל, הוא נלחם שהמגורשים יקבלו פיצויים ראויים, ונחל עם חבריו עורכי הדין הצלחה משמעותית. כיום כידוע יוסי פוקס הוא מזכיר הממשלה", מספר מזרחי.
בחדר נוסף, לצד תמונות רבות וחשובות, מתנוססת תמונה גדולה של השופט אדמונד לוי. "לא מזמן השקנו תמונה של השופט אדמונד לוי ז"ל, הצדיק היחיד בסדום בבית המשפט העליון. לצד תמונתו מובאים דברים נוקבים שטען כנגד הגירוש: 'כמו לידתם בחטא, באשר זו הייתה מלווה בפגיעה בערכיה של מדינת ישראל ועיוות רצונו של הבוחר, מאידך בביצועם כרוכה פגיעה שאין קשה ממנה בזכויות היסוד של היחיד ושל הכלל, פגיעה שאינה מידתית, ושלא ל'תכלית ראויה' מוכחת. סופם שהם יובילו לימים קשים, ואף לערעור זכותו של העם היהודי להתיישב בארץ ישראל, לא רק בשטחים השנויים במחלוקת, אלא גם באלה שלגביהם קיימת הסכמה בקרב הציבור שעל ישראל להחזיק בהם בכל הסדר עתידי'.
"יש רק בעיה 'קטנה' אחת", מדגיש מזרחי. "והיא שאדמונד לוי ז"ל הוא השופט העליון היחיד מצד הימין והאמונה, אף שרוב העם נמנה עם הציבור הזה, וממילא הכשירו בלי בעיה את גירוש היהודים מחבלי ארץ שכלל פגיעה חמורה ביותר בזכויות הפרט, שיקרות בדרך כלל לשופטי הבג"ץ".
זיכרונות אקטואליים
השלב הבא בסיור הוא צפייה בסרטים על גוש קטיף, שמהר מאוד מתגלה הזווית אקטואלית במיוחד שיש בהם. "אחד הסרטים שאנחנו מקרינים למבקרים הוא הסרט המרגש 'האוסף של ידידיה', המלווה את ידידיה אידלס בן העשר מהיישוב מורג בתקופה שלפני הגירוש עד גירושו עם משפחתו. שואלים אותנו המבקרים: 'מה עם ידידיה היום?' אני מספר שכיום הוא בן 29 כמובן, שהוא היה בישיבת הסדר באילת וגם קצין בצנחנים - ספרא וסיפא. לפני כשנתיים התחתן ויש לו בת, והוא מתגורר בגבעת שמואל ולומד בכולל. כאשר שאלתי אותו מה קורה איתו בתקופת המלחמה היום, סיפר לי כי נלחם בצפון. 'אתה מתגעגע לגוש קטיף?', הוספתי לשאול, והוא ענה: 'אשמח לחזור לשם כאזרח...'. ואני מספר זאת לשואלים".
למרות כל הכאב, מזרחי מדגיש כי בעיניו מוזיאון גוש קטיף הוא מוזיאון האמונה. "הנושא של המוזיאון הוא כמובן הסיפור של גוש קטיף, אבל ברבות הימים, ובפרט לאחר הטבח בשמחת תורה והמלחמה, המוזיאון הפך למקום של התחזקות באמונה. פרט לדתיים־לאומיים, באים לבקר גם חרדים רבים, דתיים מכל הגוונים, בעלי תשובה, וכמובן מסורתיים רבים. למרות שהציבור הדתי־לאומי היה העיקרי בגוש קטיף, יש כאן תחושה גוברת שאנחנו זקוקים לכל השלמויות: שלמות התורה, שלמות הארץ ושלמות העם", אומר מזרחי.
מזרחי, סופר ועורך מפורסם, מדגים כדרכו בסיפור. "פעם קבוצה של נערים ונערות ממכינה קדם־צבאית ביקשה שאעשה איתם שיחת עומק מעבר להדרכה הרגילה במוזיאון. שאלתי אותם: 'אתם מאמינים באלוקים?'. הבנים אמרו 'לא' והבנות אמרו 'כן'. הסברתי להם קודם כול שאין מצב שהקב"ה לא קיים, כי הבריאה היא פלא אין־סופי ואין אפשרות שטבע עיוור ייצור דבר כזה. אמרתי להם שאחר כך הם צריכים לצעוד צעד נוסף כדי להיווכח בוודאות שהוא נותן התורה וכן הלאה. סיימתי באומרי שכל המחלוקות שיש בארץ הן על הנושא הזה – אם יש השם אם אין, ואם כן - היכן ניתן למוצאו? ממילא מי שמאמין בקב"ה רוצה לחזור לגוש קטיף, ולמרבה הפלא זה גם הדבר הכי ריאלי כעת.
"הטענה העיקרית של השמאל היא שאנחנו משיחיים הזויים, וראה זה פלא, מסתבר שאנו השפויים באמת. היום רואים כי אלה שנדמה להם שהם שפויים, כמו הפרקליטה הצבאית הראשית, עושים מעשי טירוף מוחלטים מכל בחינה, כמו לדאוג לזכויותיהם של מחבלי הנוח'בה הארורים, ומאידך רודפים את הגיבורים שבאו להציל את עם ישראל מידיהם או התעסקו במלאכה הנוראה של שמירה על המחבלים הללו שראויים רק למיתה. או שאתה רואה עיתונאי בכיר בשמאל שמייעץ ברצינות לנשיא איראן צורר יהודים מוצהר לפגוע במטוסו של ראש ממשלת ישראל כדי להירגע. מי כאן השפוי ומי ההזוי?", חותם מזרחי את המפגש.
***