שנה אחרי פתיחת מלחמת 'חרבות ברזל' כשבישראל התווספו אלפי משפחות למעגל השכול, כתוצאה מהמלחמה, מעלה תיאטרון באר שבע הצגה חדשה העוסקת בשכול, בפרידה ובניסיונות של אלמנות המלחמה להשתקם.
שמה של ההצגה אולי לא מספק הצצה אמיתית במה שאתם עתידים לראות במשך שעה וחצי. עד שהמוות יפגיש ביננו, שם ההצגה, הוא כביכול אמירה של בני זוג האחד לשני. כאן האמירה מקבלת משמעות נוספת.
אביגיל היא אלמנה צעירה מידי, עוד לא בת ארבעים. ביום השנה למותו של בעלה, היא פוגשת את חברו הטוב תומר, דרכו היא מגלה שבעלה השאיר לה צוואה מיוחדת.
טרם מותו הוא מצא עבורה שלושה גברים פוטנציאלים בניסיון לדאוג לה לאהבה חדשה ביום שאחרי לכתו. החיים של אביגיל מספיק מסובכים כרגע: יש לה כביסות, חובות וילד בן ,10 נועם, שמלא בחרדות. אין לה פנאי לדייטים עכשיו. אבל היא חייבת להוכיח לעצמה ולסביבה שהיא חזקה ולא בדיכאון, כמו שנראה. כדרכם של דייטים, אביגיל מוצאת עצמה במצבים לא צפויים ומתמודדת לראשונה עם האבל על בעלה ועם השאלה איך אפשר למלא מחדש את החור שבלב. קומדיית מסע מצחיקה-עצובה על החיים שאחרי המוות ועל כוחה של אהבה.
משחקם של שירה נאור (האלמנה) דורון בן דוד, דורית לב ארי, רון ביטרמן, אורן כהן, איתי ארד/אבישי לוי מצויין. כל אחד מיטיב להביא את הדמות בצורה מושלמת.
המחזאית נועה לזר-קינן מספרת על מאחורי הקלעים של ההצגה "כשנבו, בעלה של דפנה חלה, חוויתי איתה את הפרידה ואת הסוף. כאשה חרדתית עם נטייה להיפוכונדרייה, צפיתי למעשה באחד מתסריטי האימה שלי. בדיאלוג עם דפנה, אחת הדרכים להתמודד עם המכה הנוראה הזו, הייתה להתבונן על האירועים כמו סצנות מסרט או סדרה, מה שאיפשר לי לתפוס מהם מרחק, לנתח אותם בכלים דרמטיים וחשוב מזה- אולי אפילו לצחוק מהם.
"כאשר דפנה הציעה לי לכתוב מחזה בנושא, הרגיש לי טבעי לעשות את זה איתה. ואז היא סיפרה לי על הרעיון של נבו- גבר גוסס שמחפש לאשתו אהבה חדשה. הייתי כל-כך שמחה אם היה זה הוא שכותב את הרעיון שלו, אבל רצה הגורל שנבו הלך והרעיון נשאר. עכשיו לכי תכתבי את הצוואה שלו. גם ככה קשה לכתוב, אז בטח ובטח רעיון של אדם מוכשר ומת. בעלה של חברה. בתחילת תהליך הכתיבה הרגשתי כ"אישה בורחת מצוואה". יחד עם דפנה ושחר פנקס, דרמטורגית-העל, התחלנו לחשוב על הדרך לספר את הסיפור. מאחר שאת הסיפור שנבו רצה לספר, לא יכולתי לספר טוב ממנו, בחרנו להתמקד בזווית של האישה"
היא הוסיפה, "באמצע הכתיבה, נחת עלינו השבעה באוקטובר, שהגדיר מחדש מושגים של מוות, אבל ופרידה. הייתה תחושה שכל המילים התפוררו וכל סיפור מתגמד לעומת המציאות. אך מצד שני, זה נתן דחיפות לספר סיפור קטן, שמהדהד לרבים אחרים, על פרידה, אבל וצמיחה". הצגה טובה, שנונה וטובה מאוד.