באשד האירועים ההיסטוריים שפוקדים אותנו קל מאוד להחמיץ את ההתרחשות הבאה: סוכנות הדירוג מודי'ס הורידה את דירוג האשראי של ישראל. יום אחר כך השקל התחזק, האג"ח של ממשלת ישראל התחזקו והבורסה עלתה.
אין מדובר בחוסר אמון של השוק העולמי במודי'ס, אלא בתופעה אחרת. שוק ההון והמט"ח העולמי מורכב מערב רב של משקיעים פרטיים, שמזיזים את כספם לפי תחושת הבטן, וממיעוט גדול של משקיעים מוסדיים – בתי השקעות, קרנות גדולות וכדומה, שמנסים ככל האפשר להסתמך על תובנותיהם של אנליסטים מלומדים.
האחרונים הגיבו להורדת הדירוג כפי שהנוסחאות הארוכות שהם פיתחו מכתיבות להם - הם דיללו את השקעתם בישראל, מכרו איגרות חוב, מניות ושקלים, ותרמו את חלקם להורדת ערך הנכסים הישראליים. אולם המוני המשקיעים הפרטיים, שאינם מכתתים את אגודליהם בדוחות בלתי נגמרים, הגיבו למציאות כפי שהם ראו אותה: חיסול נסראללה מקצר את המלחמה והופך את ישראל לחזקה יותר מבחינה צבאית ומדינית ולפיכך גם כלכלית.
כבר בתחילת המלחמה כתבתי כאן שהשקעה בחיסול חמאס היא השקעה כלכלית, כמובן לצד חשיבותה המכרעת בהצלת חיי אדם. משקיעים שמתלבטים היכן לשים את הכסף שלהם יעדיפו לשים אותו בישראל בטוחה, ישראל בלי חמאס, ועכשיו גם ישראל בלי חיזבאללה. הכסף רודף אחרי החזקים, והכלל הזה הכריע את הדוח העגום של מודי'ס.
אבל אסור לתת לתוצאה הסופית המוצלחת להסיט את המבט מאירוע חשוב מאוד שקרה כאן: המלל של דוח מודי'ס מיושר באופן מלא עם רטוריקת השמאל הישראלי המורד. מודי'ס כמעט לא התייחסו בדוח לפרמטרים המשמימים שבדרך כלל מכתיבים את רמת האמון שעל השווקים לייחס למדינות העולם: יחס חוב-תוצר, עודף תזרימי, שיעורי אבטלה, שבכולם ישראל עדיין מצטיינת לעומת רוב מדינות ה־OECD, למרות המלחמה. במקום זה האנליסטים של מודי'ס ייחסו חשיבות עליונה למחלוקת בין שר המשפטים לשופטים בשאלת מינוי נשיא לבית המשפט עליון. זוהי רזולוציה של פוליטיקה פנימית שדוחות מודי'ס, ומתחרותיה, כמעט לעולם אינם יורדים עד אליה. שני הגורמים היחידים שמוטרדים כל כך מהסכסוך הזה הם השמאל הישראלי והאנליסטים של מודי'ס, מה שמעורר תהייה שמא מדובר באותו דבר.
ההלימה המוחלטת בין סדר היום של השמאל המקומי ובין סדר היום של מודי'ס מעוררת את החשד שמא הראשון מזין את השני. מה שמסיר כמעט כל ספק מהחשד הזה הוא ציוץ של בן כספית מיום שישי בבוקר, שמסביר שהאירוע שיכבוש את הכותרות ביום ראשון לא יהיה נאום נתניהו אלא הורדת דירוג האשראי.
וזאת יש לדעת, איש לא ידע לחזות את עיתוי חיסול נסראללה, אבל נאום נתניהו באו"ם היה ידוע מראש. נראה שבמודי'ס כה קשובים לבן כספית ומקורביו, שהם עשו מאמץ מיוחד לסנכרן בין הנאום באו"ם לפרסום הדוח. יום שישי הוא לא יום רגיל לפרסום דוחות דירוג אשראי, גם במדינות שבהן יום שישי הוא יום עבודה מלא. אירוע מדיני חשוב כמו נאום בעצרת האו"ם בזמן מלחמה הוא עילה לדחיית פרסום דוחות אשראי, לפחות בשביל סוכנות דירוג שדואגת לשמה הטוב, משום שנאומים שכאלה עשויים להשפיע על כלכלתה של מדינה באופן עוצמתי יותר מכל דוח, גם בלי קשר לשאלה אם במקביל לנאום יתרחש חיסול היסטורי של ארכי־מחבל. מודי'ס חרגה אפוא מהמקובל בתעשייה שלה עצמה, וסיכנה את שמה הטוב, כדי לשמש כלי שרת בידי מרד השמאל הישראלי.
מי בתוך מודי'ס אחראי למחדל? זה נושא לחקירה משותפת של המוסד ומנגנון ביקורת הפנים במודי'ס. אבל חמור מכך, מי שזה לא יהיה בהנהגת המרד שחשב שזה רעיון טוב לחבל בכלכלת ישראל בעיתוי הרגיש הזה, צריך להיעצר. זה כבר לא חופש ביטוי, זו חבלה של ממש.
קל מאוד לשתף פעולה עם האנטישמים של העולם בהורדת דירוג האשראי של ישראל ובפגיעה בכלכלתה. הצד הישראלי בעסקה הזאת מספר לעצמו שכשהוא יזכה בשלטון – בדרך דמוקרטית יותר או פחות – או יושיע את ישראל, הוא מיד יצלצל לחברים הטובים שלו במודי'ס ואלה יזניקו את דירוג האשראי של ישראל אל על. אבל אז הם צפויים לגלות שהשותפים שלהם בצד השני אינם שותפים למטרתם להבטיח את שלטון השמאל בישראל. המטרה שלהם הרבה יותר פשוטה: הם סתם אנטישמים. הם ייתלו בכל תירוץ כדי לפגוע בכלכלת ישראל, ולשכנע אותם לפעול בכיוון ההפוך זו משימה קשה הרבה יותר.