היוצר והתסריטאי חן אביגדורי, שרעייתו שרון ובתו נועם נחטפו לעזה מקיבוץ בארי והושבו בעסקה הקודמת, מתייחס בראיון לערוץ 7 לרמזים על עסקה מתקרבת ולמעורבות הגוברת של קהלים נוספים במאבק לקידום עסקה.
"אני ער לתחושה שמשהו קורה, אבל אני ומשפחות החטופים, בעיקר אלה שעדיין בעזה, ידענו כל כך הרבה תחושות של 'אוטוטו זה קורה' ובסוף זה לא קרה, כך שאנחנו ניגשים לאווירה הזו עם המון ספקות ואפילו חשדנות. עד שלא נראה אותם בבית לא ננשום", אומר אביגדורי.
הנימה האופטימית שנשמעת ברקע רחוקה מלהרגיע אותו, "כי היינו בימים של אוירה אופטימית, לקראת סוף העסקה הראשונה שהתפוצצה, הינו ברמאדן, היינו ביוני וביולי. אנחנו שבעי אכזבות, ובגלל זה משתדלים לשמור על אופטימיות, אבל כל הזמן עם עיניים על הכדור".
האם להערכתו כלל הציבורים בישראל חיים בתחושה זו של "עיניים על הכדור", אנחנו שואלים על רקע העצרות שמתקיימות בכל יום שלישי בתל אביב והציבור השותף להן. אביגדורי משיב בשלילה אך עם זאת מדגיש כי בנושא זה הוא חש הרבה יותר אופטימיות.
"אנחנו מקימים מפגשים ומעגלי שיח בימי שלישי כבר זמן ממושך, ואני רואה מבחינת הנוכחות בכיכר וגם מבחינת הגיוון של האנשים, מה שרואים על פי המראה החיצוני ויש יותר כיפות ושביסים. אני שואל מאיפה באתם ואנשים מגיעים ממקומות רחוקים, מהשומרון ובנימין וזה מחמם את הלב מאוד. אין לי ספק שמי שמגיע לכיכר בא כדי להקשיב בלב פתוח ונפש חפצה וזו האווירה. כולנו רוצים את האחדות וממנה מגיע הכוח שלנו עוד מימי בית ראשון. תמיד היה כוחנו באחדותינו ואני רואה את האחדות הזו קורמת עור וגידים, אבל אי אפשר לעבור לאחדות הזו בלי שכל מאה אחינו ואחיותנו חוזרים אלינו".
בעקבות דבריו אלה אנחנו שואלים אם כאשר הוא אומר שכיום יש יותר כיפות בהפגנות הדבר מלמד שבעבר התחושה אצלו הייתה שלציבור הדתי פחות איכפת, והוא משיב בשלילה, אם כי עורך הפרדה בין הציבור הדתי למנהיגיו הפוליטיים:
"הציבור הדתי תמיד היה אכפת לו ותמיד היה בתמונה, אבל כמו שאני ביום שלישי בכיכר, בים שני אני בכנסת, ויש לי תחושה הולכת וגדלה שההנהגה שאמורה לייצג את הציונות הדתית לא מייצגת את הציונות הדתית כמו שאני רואה אותה בכיכר ובאוניברסיטת אריאל שבה אני מלמד, ובמפגשים שהמשפחות מקיימות בתפוח ובתקוע ובמקומות נוספים. שם אנחנו רואים את הפער בין הציבור לבין נציגיו".
בהתיחס לטענה לפיה כולם רוצים בשובם של החטופים באופן מיידי והמחלוקת היא רק על הדרך, והטענה לפיה מנהיגים אינם יכולים לאפשר שחרור של אלף סינווארים, אומר אביגדורי כי את הטענה הוא שומע מזה שנה לא פעם והוא גם מבין אותה, אך לתחושתו ולהבנתו "מנהיג נמדד במעשיו ולא בדיבוריו. אם סמוטריץ' אומר שאכפת לו מהחטופים כמו כל אדם אחר ובמעשיו עושה ההיפך אז אני לא מאמין לו. אולי הוא עושה פחות ולכן קל לו יותר לדבר על מחירים ותהליכים ולכנות אותנו כמי שדוחפים לעסקת כניעה והתאבדות, אלו דיבורים שמשאירים את האנשים שלנו שם".
"בזמן שאנחנו מתווכחים עם נציגי הציבור 27 חטופים מצאו את מותם במנהרות החמאס, חלקם כתוצאה ישירה או עקיפה מהלחץ הצבאי", אומר אביגדורי ומציג מספרים שלדבריו מצליחים להשפיע על רבים משומעיו: "110 חטופים חיים יצאו בעסקה ורק 8 בחילוץ. כל גורמי הביטחון וראש הממשלה אומרים שחילוץ צבאי של כולם לא ריאלי ולכן ההפנמה צריכה להיות שהחטופים יחזרו רק באמצעות הסכם, וההפנמה הזו קורית בציבור. כשאני אומר את זה אני רואה הנהונים ואסימונים נופלים. אנשים מבינים שמצב של חיילים מוציאים חטוף הוא נדיר ועכשיו עוד יותר מסוכן ומסכן חיי חיילים וחטופים. את זה הציבור מפנים".