סרט חדש: "חליסה"

שמה של שכונת חליסה בחיפה, כבר מדבר בעד עצמו. שכונה מוכת יום, עולים חדשים לצד ערבים ישראלים ובתווך אין סוף אנושיות. ומה יכול להיות יותר אנושי מאחות טיפת חלב? כזו שמטפלת בתינוקות וילדים רכים.

וכך בסרט החדש, הקשה והנוגע ללב חליסה, שרה, אחות בטיפת חלב בשכונה, מטפלת בתינוקות כל היום – אבל אין לה ילדים משלה.

שרה מנסה, כבר שנים, להיכנס להריון באמצעות טיפולי פוריות, ללא הצלחה. כשאניה, אמא צעירה במצוקה, מגיעה אליה עם התינוקת שלה, שרה עושה ככל יכולתה כדי לעזור לה. הקשר עם אניה ועדן, ילדתה, תהפוך לתיקון למחסור העמוק של שרה, ונדמה שכל אחת מהן יכולה להעניק לשנייה את מה שהיא זקוקה לו: בית מחד וילד מאידך.

"חליסה", סרטה של סופי ארטוס ("עמק"), הוא סרט על אימהות ועל אנושיות, דרך סיפור של שתי נשים שהגורל מפגיש לפתע, אולי בדיוק ברגע הנכון בחייהן. הסרט זכה ל-5 מועמדויות לפרס אופיר, כולל הסרט הטוב ביותר, בזכות הסיפור המקורי, הבימוי הרגיש והחכם של סופי ארטוס, והמשחק הנוגע ללב של שתי השחקניות הראשיות – נועה קולר ("חזרות", "לעבור את הקיר", "קופה ראשית") ודנה ברקוביץ'.

ומה עומד מאחורי הסיפור האנושי הזה עם הסוף המפתיע? סופי ארטוס יוצרת הסרט מספרת על הצהרת הכוונות מאחורי יצירת הסרט "כשהפכתי לאמא לפני כמה שנים, התוודעתי לראשונה לקיומן של מרפאות טיפת חלב. מהביקור הראשון בו, מצאתי את המקום מרתק מבחינה אנושית, כזו שמנוהלת על ידי נשים ומשמשת בעיקר בשבילן ובשביל ילדיהן. הבנתי שמבחינה קולנועית מדובר במקום ובמסגרת עם פוטנציאל נרטיבי גבוה וכך נולד לי הרעיון לכתוב על גיבורה שהיא אחות בטיפת חלב".

סיפורה של שרה, הוא סיפור של אישה גרושה בת 41, המבקשת להביא ילד לעולם כאם יחידנית כאשר בעבודתה בטיפת החלב, היום יום שלה מוקף בילדים ובתינוקות. זו סיטואציה מאוד פרדוקסלית שיוצרת בדמות רגישות וניגודיות חזקות בין חייה האינטימיים לבין העבודה ומובילה את הגיבורה להטיל ספק על דרכה בעבודה וגם על דרכה להפוך לאימא. בסופו של דבר שרה מרחיבה את מושג האימהות ומציעה משפחה חדשה.

אז למה חליסה? מרפאת טיפת חלב בשכונת חליסה בחיפה - עיר שאני חיה בה - היא מקרה בוחן נשי של החברה הישראלית. הנשים משכונת חליסה באות מרקעים שונים מאוד. נשים צבריות, ערביות מוסלמיות או נוצריות, רוסיות ואתיופיות… הרקע לסיפור של "חליסה" מאתגר את השיח החברתי-פוליטי הרווח בישראל. במקום התנגשויות לאומיות ועדתיות צפויות, הוא מציג מפגשים מעמדיים ואנושיים ומשרטט תקווה ודרך ליצירת מציאות חלופית.

אחיות בריאות הציבור בטיפת חלב הנאבקות לסייע למטופלות שלהן ומתמודדות עם ההזנחה, האימהות נאבקות על ילדיהן, שרה נאבקת וקרועה בין מה שהיא אמורה וחייבת לעשות לבין מה שליבה אומר לה לעשות. ההתנגדות שלה היא מהלך אישי של חמלה. "חליסה" מציג את החמלה כהתנגדות ואת ההתנגדות כחמלה.

חליסה הוא סרט אינטימי, חברתי ופיוטי, העוסק באימהות ובחמלה כהתנגדות. במקום כמו חליסה ובמיוחד בתקופה הכל כך קשה שאנחנו עוברים, הסיפור של שרה, הוא נקודת אור שהסרט מנסה לקלוט ולשקף לצופים. חשוב לי לציין שבימים האלה הסרט נכנס למאבק כנגד הסגירה של טיפות החלב.

כמה מילים על השחקנים. עוד לפני שהסרט קיבל מימון, שלחתי את התסריט לנועה קולר שמיד התאהבה. נועה הפכה למעין אלטר-אגו הקולנועי שלי, היינו בסימביוזה מושלמת. אף פעם לא ראינו את נועה כמו בסרט חליסה.

לגבי אניה – זהו תפקידה הראשון של דנה ברקוביץ' בקולנוע. לאחר תהליך ליהוק ארוך, בחרתי בדנה. אז גיליתי שלדמות של אניה ולדנה יש את אותו שם משפחה: אניה ברקוביץ'. זה היה מטורף!

אנטולי ברח מהמלחמה ברוסיה והגיע לישראל שישה חודשים לפני שהתחלנו את הליהוק. הוא לא דיבר מילה בעברית, למד את כל הטקסט בעל פה. אנטולי הוא כוכב אמיתי ברוסיה, מעין טום קרוז רוסי, הוא שחקן עצום ואני כל כך שמחה שתפקידו הראשון בקולנוע הישראלי היה ב"חליסה".

לבסוף, קשה לדבר על השחקנים בסרט מבלי להזכיר את עדן – התינוקת. לביים תינוקת הוא האתגר הגדול ביותר שנתקלתי בו בסט. שום דבר אינו צפוי וצריך להיות מוכנים לשנות תוך דקות ספורות סצנות שהכנו במשך חודשים. זה היה מאוד מלחיץ, אבל התוצאה לדעתי יוצאת דופן והיה שווה את זה!

השחקנית הראשית בסרט היא נועה קולר מהשחקניות האהובות והבולטות בישראל, מ"קופה ראשית" דרך "חזרות" ועד "מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם", "בית בגליל" ו"לעבור את הקיר". זוכת פרס אופיר על תפקידה ב"לעבור את הקיר", ומועמדת לפרס אופיר על תפקידה ב"חליסה". בסרט היא מגלמת אחות בטיפת חלב בשכונת "חליסה" שמאמציה לעזור לאימא במצוקה פוקחים את עיניה לתיקון האישי והחברתי הנדרש.

לצידה- דנה ברקוביץ' התגלית הגדולה של השנה, שהייתה מועמדת לפרס אופיר על תפקידה בסרט, וזאת בהופעתה הראשונה בקולנוע אי פעם. ברקוביץ' מגלמת אם צעירה שנאבקת על חיים טובים לביתה ותעשה הכול למען מטרה זו.

ולצד נועה, אנטולי בליי אחד מגדולי ואהובי שחקני רוסיה שכיכב בעשרות סרטים, סדרות והצגות תיאטרון. בשנת 2022 בחר בליי לעלות לארץ וכיום הוא משחק בתיאטרון גשר. בסרט הוא מגלם שיפוצניק רגיש וחכם שנכנס לחייה של הגיבורה ומשנה אותם מן הקצה אל הקצה.

מרגש, קשה עם הרבה אנושיות וחום. 105 דקות שמוציאות אותנו עם הרבה מחשבה.