בחודשים שחלפו מאז שבעה באוקטובר, החיים לא חזרו לאיתנם עבור רבים מהתושבים ששרדו את המתקפה הרצחנית של חמאס.
חיים ילין, ראש מועצת אשכול לשעבר, תיאר בראיון לבני טיטלבוים בכאן מורשת את התחושות הקשות שעוברות על השורדים. "הכאב הזה לא מרפה, הוא פשוט לא עוזב אותך. זה כאב שנמצא בבטן העליונה, כאב שמזכיר לך כל הזמן שיש לך עוד 59 חטופים בתוך הרצועה".
התחושות הקשות, לדבריו, נובעות מתוך חוסר אונים שנחווה בשעות הקשות ביותר, כאשר מאות תושבים במועצה האזורית אשכול היו תקועים בממ"דים ולא יכלו לצאת מחשש למוות. "זה חוסר אונים שאתה לא יכול לצאת מהממ"ד, כי אם תצא, אתה פשוט תמות".
בנוגע לחזרה ליישובים שנפגעו סיפר ילין "יש כ-13 יישובים שעדיין לא חזרו, בגלל הצורך לשפץ את הבתים ולהקים מערכות חינוך שיתאימו למצב החדש. הצפי הוא שהיישובים יחזרו עד יוני השנה, אולם לא כולם. חלקם יחזרו רק לקראת קיץ 2027".
הוא הדגיש כי הסיבה העיקרית לעיכוב היא לא רק קשיים בבנייה, אלא גם בעיות ביטחוניות. "ביטחון לא ברמה שאנחנו מכירים. אנחנו צריכים לשנות אסטרטגיה כדי להבטיח שהאנשים יחזרו בשקט ובביטחון. החיים לא יחזרו למסלולם אם לא יהיה ביטחון".
בהמשך, השיחה פנתה אל סוגיית התפיסה המדינית שגרמה, לדבריו של ילין, לטבח. "במשך שנים חשבנו בתפיסה מערבית, שלפיה אם להם יהיה טוב, הם לא יתקפו אותנו. חשבנו שברגע שיהיה להם מה להפסיד, הם לא יעשו לנו נזק. זו הייתה תפיסה שגויה. הפער המהותי הזה בין תפיסתנו לבין גישה ג'יהאדיסטית של רצח הוא זה שהוביל אותנו ל-7 באוקטובר. גם שמעון פרס דיבר על התפיסה הזו, כשהוא אמר שעזה תהיה סינגפור. כל הממשלות נכשלו בניהול המצב הזה".
ילין דיבר גם על דילמת הנצחת החללים. "ההנצחה היא לא רק עבורנו, אלא עבור כל העולם. מאוד קשה להנציח את הזכר של אותם ילדים, אנשים וילדים שנרצחו, במיוחד כשיש את המשפחות שהיו שם וצריכות להתמודד עם הכאב האישי שלהן. הדיונים בנושא כבר נמשכים שנה וחצי, והתושבים עוד לא הגיעו להסכמות. יש קיבוצים שעדיין לא יודעים אם להקים אנדרטה או לא. זאת דילמה קשה מאוד", סיכם.