לא התכוונתי לעשות פרסומת לספר, אולם בספרו החדש של יובל שטייניץ "הקומדיה הממשלתית" מסתתרת לה בשוליים ידיעה מרעישה מאוד שאיכשהו הלכה לאיבוד בצל הפרקים האחרים שזכו להתייחסות רבתי בתקשורת.
התגובה התקשורתית האוהדת לספר וכן הראיונות ששטייניץ בעצמו העניק לתקשורת מאז הוצאתו, התמקדו רובם ככולם בדבר היחיד שמעניין אותנו היום: איפה טמון הזרע של הכשל המערכתי שהתגלה בשבעה באוקטובר. כמי שעסק ברוב שנות כהונתו כחבר כנסת ביחסי צבא ומדינה, שטייניץ הוא בוודאי האדם שיכול להאיר את עינינו בנושא, והוא אכן שופך אור רב על שורשיו של כשל זה מנקודת המבט שלו. לרווחת הסקרנים אסכם את הנקודה הזאת, שהיא המוקד הבלתי מוצהר של הספר, במשפט אחד: שטייניץ, שאינו חשוד בימניות מופלגת, חושב כמו רבים אחרים שצה"ל התנהל כצבא שיש לו מדינה. אני ממליץ בחום לכל מי שמתעניין בפוליטיקה הישראלית ובסוגיות הביטחון של מדינת ישראל לקרוא את ספרו. עם זאת, הסוגייה שברצוני להביא לידיעת הקוראים היא סוגיה אחרת, והיא מבוססת על סקופ של ממש שכאמור חמק מתשומת הלב הציבורית עד כה.
בספרו כותב שטייניץ שבשנת 2005, כאשר הוא כיהן בתפקיד ראש ועדת החוץ והביטחון, פנו אליו שני אישים בבקשה להקים ועדת חקירה מטעם ועדת החוץ והביטחון, נוסף על ועדת החקירה הממלכתית (ועדת שמגר) שהוקמה בשנת 1995, כדי לחקור מחדש את רצח רבין. וכך הוא כותב: "כמעט ונגררתי להקמת ועדת חקירה נוספת... זאת בעקבות פנייתם המפתיעה של שני אנשים. הראשונה הייתה בתו של יצחק רבין ז"ל, דליה רבין־פילוסוף. לתומי חשבתי שוועדת השופט שמגר לחקירת הרצח עשתה עבודה רצינית והשלימה את הדו"ח שלה כבר לפני עשר שנים, אמרתי לה. זה לא הניח את דעתך? 'אני פונה אליך לאחר ששוחחתי בעניין עם כבוד השופט שמגר', אמרה רבין־פילוסוף, 'והבנתי שגם הוא חש, כמוני, שנותרו מספר סימני שאלה. למשל, אחד הדברים שממשיכים להטריד אותנו במשפחה', הוסיפה, 'הוא מה היה פשר השאלה ששמעה אימי דרך מערכת הקשר במכונית שהסיעה אותה למטה השב"כ: 'האם מדובר בתרגיל?'. בכל מקרה, השופט שמגר ביקש ממני למסור לך', הוסיפה, 'שהוא ישמח להיפגש איתך כדי לדון עימך בנושא בדיסקרטיות הביטחונית הנדרשת'".
בהמשך מספר שטייניץ שהוא נענה לבקשת דליה רבין־פילוסוף ונפגש עם השופט שמגר, שהצביע גם הוא "על כמה סימני שאלה שנותרו לו גם לאחר סיום עבודתה של ועדת החקירה". שטייניץ מסיים את דבריו בנושא זה בכך ש"שניהם (דליה רבין־פילוסוף והשופט שמגר) ביטאו את תחושתם הקשה כי הבדיקה לא מוצתה". לבסוף, כך מסכם שטייניץ, הוא החליט לתעדף חקירות אחרות שעמדו אז על הפרק, שעסקו בביטחון השוטף של מדינת ישראל ולא בעבר, בשל מגבלות התקציב והמשאבים שוועדת החוץ והביטחון הייתה כפופה להן.
בשל האיומים הביטחוניים הרבים שמדינת ישראל חשופה להם, החלטתו של שטייניץ נראית בהחלט סבירה, וזה מן הסתם גם מה שאנחנו חושבים היום, או ליתר דיוק, במיוחד היום: אחרי מה שקרה, פנינו אל העתיד, אנחנו חייבים להיות ערוכים לכל תרחיש. עם זאת לא כדאי לנו "להניח לעבר", בפרט בנוגע לסוגיה כבדת משקל כמו רצח ראש ממשלה בישראל. דליה רבין־פילוסוף והשופט שמגר ז"ל אינם חשודים על היותם דוגלים בתאוריות קונספירציה. אם טראמפ התיר לפרסום את כל מה שהיה חסוי בחקירת רצח קנדי, אזי גם אנחנו חייבים לנסות לברר כל מה שניתן לברר בקשר לרצח רבין. מה גם שלפי דברי מי שהיה ראש ועדת החקירה הממלכתית שחקרה את הרצח בזמנו, החקירה לא מוצתה.
עדותו מכלי ראשון של שטייניץ על המפגש המטלטל עם דליה רבין־פילוסוף ועם השופט שמגר מחייבת את המדינה לחזור ולחקור את רצח רבין עד תום. טוב יהיה אם תוקם ועדת חקירה נוספת עוד השנה, לקראת ציון 30 שנה לרצח רבין. ההיגיינה הציבורית מחייבת זאת.