בן חורין שעוסק בתורה

בגיל 32 התמנה חיים פרייליכמן למנכ"ל בנק אדנים למשכנתאות, והיה באותם ימים מנהל הבנק הצעיר בישראל.

במהלך השנים ניהל שלושה בנקים: בנק אדנים, בנק טפחות ובנק איגוד, שדרשו את רוב זמנו ותשומת ליבו.

עם יציאתו לפנסיה מוקדמת, החליט להגשים חלום ישן ולהפוך את לימוד התורה לעיסוק העיקרי בחייו. כעת, עשר שנים לתוך הפנסיה, הוא מתאר חיים חדשים של חירות אמיתית, שמרגיש רק מי שעוסק בתורה.

"כל השנים עסקתי בניהול בנקים, מה שהצריך מחויבות גדולה למקום, כולל המון זמן ואחריות", הוא מתאר. "היו שנים קשות מאוד בתחום העסקי בשנת 2008-2007 – מה שדרש ממני להיות עם יד על הדופק בכל מה שקורה במשק ובתחום הבנקאות, וכמובן לנהל את העסק עצמו, שזה את העובדים ואת כל מה שקשור למערכת הבנקאית במדינת ישראל. זה לא הותיר לי הרבה זמן להתעסק בדברים אחרים. תורה תמיד למדתי, אבל לא בצורה מעמיקה".

בשל האינטנסיביות הגדולה שכרוכה בעבודה מעין זו, כבר בשלב מוקדם יחסית קיבל החלטה לצאת לפנסיה מוקדמת בגיל 60, ולהתנתק לגמרי מכל מה שקשור לעשייה הקודמת. "דהיינו: כל מה שקשור לעשייה הפיננסית, העסקית והרדיפה אחרי הממון, במובן הזה שאתה רוצה לעשות עוד עסקה ועוד עסקה, ולהרוויח פה ולהרוויח שם", הוא מתאר את המרוץ האין־סופי שהיה שרוי בו. "אמרתי לעצמי: למה שהגעתי, הגעתי. ה' עזר לי ואני מסודר ברמה כלכלית סבירה. לא שאני יכול לעשות כל מה שאני רוצה, אבל בהחלט ברמה סבירה, וגם לעזור לילדים ולמשפחה. כך קיבלתי החלטה שהגיע הזמן לעסוק בעיקר בעניינים רוחניים".

היה איזה מכה בפטיש, משהו ספציפי שטלטל אותך?

"כל השנים היה לי חלום, להיות משוחרר מהדאגה והאחריות לכל מה שקשור לעבודה. עבדתי בתחום עם אחריות כבדה מאוד. לפעמים אפילו לא ישנתי בלילה כתוצאה מהאחריות הזאת, למרות שלא הייתי עצמאי אלא עובד שכיר. ניהלתי בנק שהיה השישי בגודלו במדינת ישראל. אמרה לי פעם גליה מאור, שהייתה המנכ"לית של בנק לאומי, שלנהל בנק קטן לפעמים קשה יותר מלנהל בנק גדול, כי מצד אחד יש לך את כל האחריות, אבל מצד שני אין לך את כל התמיכות והעוצמות שיש לבנק גדול. כשיש משבר עולמי, האחריות עוד יותר גדולה. האחריות וההתמקדות בעשייה לא מאפשרות לעשות הרבה דברים אחרים שרציתי לעשות לנשמה, ללב, ליהנות, ללמוד".

"לימוד תורה מפרה את הראש", הוא מזכיר. "קשה לעשות את זה תוך כדי עיסוק בדברים אחרים. ההחלטה הייתה שאם אני יכול להרשות לעצמי לצאת לפנסיה מוקדמת מבחינה כלכלית, אעשה זאת. יש כאלה שיש להם אלף ורוצים אלפיים. יש כאלה שיש להם חמש מאות ומסתפקים בזה. כל אחד מחליט מה מספק אותו, ואני ברוך ה' החלטתי שזה מה שמספק אותי, למרות שבכל השנים האלה - יותר מעשר שנים בפנסיה - יכולתי לעשות הרבה כסף. הייתי יכול להיות דירקטור וכדומה, אבל החלטתי שאני מתנתק ואני לא עובד בשום דבר כזה. מדי פעם אני עושה דברים נקודתיים, אבל לא נשאבתי לעבודה. פשוט ניתקתי את עצמי מכל מה שקשור לעבודה הקודמת, וכל כולי עכשיו בענייני חינוך, רווחה, חסד, ובעיקר לימוד תורה".

"את האהבה לגמרא קיבלתי מאבא"

וכך, בעשור האחרון לימוד התורה ממלא נתח מרכזי מסדר יומו של פרייליכמן. "תמיד אהבתי ללמוד, ירשתי את זה מאבא שלי", הוא מצטנע. "אבא שלי למד בישיבת חכמי לובלין של הרב מאיר שפירא, מייסד הדף היומי. זאת הייתה ישיבה מאוד תובענית, כדי להתקבל ללמוד בה היה צריך לדעת 200 דפי גמרא בעל פה. כל השנים הוא מאוד אהב ללמוד גמרא. לצערי, הוא נפטר כשהייתי צעיר מאוד, בן 15 וחצי. אבל את האהבה שלי לגמרא - קיבלתי ממנו".

"במשך השנים המשכתי ללמוד מדי פעם, אבל לא בצורה מסודרת", הוא מציין. "ברגע שפרשתי, דבר ראשון הצטרפתי למעגל לומדי הדף היומי. בנוסף לכך, יש לי חברותא עם החותן שלי שלוש פעמים בשבוע, בכל פעם אנחנו לומדים מסכת אחרת. יש שיעור קבוע בעיון שאני הולך אליו בימי ראשון, כבר יותר מ־20 שנה. הוא התחיל אצלי בבית, ועכשיו הוא בבית כנסת. פעמיים בשבוע, בשני וחמישי, אני משתתף קבוע בכולל שמתעסק בעיקר בפרשת השבוע, סוגיות בתפילה ועוד. מדי פעם כשיש שיעורים מזדמנים כאלה ואחרים, אני גם משתתף".

במהלך השנים החליט להעלות על הכתב את הסוגיות שלמד. הוא התחיל מסוגיות בתחום הכלכלי שעניינו אותו במיוחד, ובהמשך התרחב לנושאים נוספים, כמו למשל "לפנים משורת הדין". "זה נושא שנתקלתי בו כמה וכמה פעמים. החלטתי שאני מנתח את החומר, החל מהמקור בתורה, דרך הגמרא וההלכה. עם השנים הצטברו אצלי נושאים, ולפני כחמש שנים, באזכרת חמישים שנה לאבא שלי, החלטתי להוציא ספר לזכרו. קראתי לספר 'מאיר חיים', במטרה להנציח את שמו". לפני שלושה חודשים, כשחגג יום הולדת 70, הוציא לאור ספר נוסף באותה מתכונת. הספרים כוללים את כל הסוגיות שלמד וסיכם, כמו גם תקציר של סיומי המסכתות שערך במהלך השנים.

מה הפרק התורני, שמהווה חלק נכבד מהיום שלך, נותן לך?

"זה מתחיל מהקימה בבוקר לתפילה במניין. אחרי התפילה, לימוד קבוע של 'ותן חלקנו'. ככה מתחילים את היום עם דברי תורה: קצת משנה, קצת הלכה, וכמובן דף יומי. אומרים שהגמרא מפתחת את השכל, אבל אני חושב שאנחנו כיהודים צריכים להתחבר למקורות שלנו, והמקורות שלנו זה התורה. אי אפשר בלי התורה. התורה היא חלק מהותי בחיינו. כל אחד צריך ללמוד מה שמעניין אותו. אחד בוחר ללמוד תורה, אחד בוחר ללמוד נ"ך, האחר מדרשים או גמרא, אחד בוחר ללמוד בעיון ואחד רוצה להספיק כמה שיותר. כל אחד ודרכו שלו, העיקר למצוא את הדרך למלא את הראש בדברי חוכמה וטעם".

כשמדברים על לימוד תורה, פרייליכמן מדגיש את החשיבות בלימוד שיביא לידי מעשה. "כשאתה גם לומד וגם הופך את זה לכלי מעשי, ומשתמש בדברים שאתה לומד, שומע ורואה בתוך הגמרא – זהו השילוב המנצח של תורת חיים. בגמרא אפשר לראות שחכמינו התחבטו בהמון דברים שקשורים בסוגיות החיים היומיומיות. השילוב הזה שבין לימוד תורה לחיי היומיום, הופך את החיים ליותר ערכיים ורוחניים, נותן גם לנפש וגם למשפחה ולילדים, עוזר גם לדורות הבאים. וזה מה שחשוב: שתהיה המשכיות של הדורות. אנחנו משתדלים להעביר את החשיבות החינוכית, הערכית והלימודית של לימוד התורה גם לדורות הבאים, לילדים ולנכדים כמה שאפשר, כדי שעם ישראל ימשיך בדרך התורה והעבודה. לא כדגל וסמל של איזו מפלגה, אלא משהו אמיתי שקשור לחיי היומיום".

מבחינתך, מדובר במעין קריאה ציבורית: ברגע שאתם יכולים תעשו סוויץ' בחיים ותעסקו בתורה ובענייני חינוך?

"חד־משמעית!" הוא מכריז. "כשיצאתי לפנסיה מוקדמת, התפלאו עליי מאוד: איך אתה פתאום עוזב באמצע החיים? יש חשש מפנסיה, כי הרי אנשים רגילים לעבוד בחיים, יש להם משהו קבוע. זאת כמובן החלטה אישית של כל אחד, וכל אחד בנוי אחרת. אבל צריך להבין שיש בחיים גם דברים אחרים חוץ מהעבודה - דברים שקשורים לרוחניות, שזה בעיקר לימוד תורה. כל אחד צריך למצוא את השלב בחיים שבו הוא יכול להגיד לעצמו: הגעתי, מיציתי, עכשיו אני יכול לחיות ברמה סבירה. הגיע הזמן לעשות דברים אחרים, לנפש, לגוף ולנשמה".